לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

תימור לנג

הצליח לאחד את השבטים המונגולים באזור מרכז אסיה תחת הנהנגתו בתחילת המאה ה-15 וליצור אימפריה אדירה שהשתלטה על חלק גדול מהעולם, מתורכיה ועד סין, מהודו ועד סיביר. הוא שאף להפוך את סמרקנד ובוכרה למרכז העולם. צאצאיו מלכו באוזבקיסטן אחריו. זמן פעולתו היה עד 1405 ושלטונו הוא אולי הסנונית הראשונה של שלטון מדינה. לתימור הייתה מערכת מיסים משוכללת, הוא הראשון שהנהיג תקציב שנתי של המדינה כולה, תקציב זה אפשר לו להחזיק צבא קבוע ולעשות מפעלי בנייה. בעיניי רבים הוא נחשב לשליט אכזר, אך בעיניי האוזבקים הוא נחשב לשליט האידיאלי, דמות מופת, ופסליו מחליפים עתה בכיכרות את פסלי הקומוניזם – סטלין ולנין.

הסמל שלו הוא הכוכב המתומן שבתוכו עיגול ובו שלושה עיגולים קטנים. אומרים שזה סמל פגאני קדום שהאמיר אימץ, ומשמעותו שלמות. העיגול נחשב למגן בפני הרוע.

המשימה של אמיר תימור הייתה מאבק כנגד הפולשים לאוזבקיסטן והקמת מדינה עצמאית. הוא נחשב ל"חץ הגורל" ושלטונו נתפש כבעל כוחות מאגיים. תימור התחיל את דרכו כאחד מהתקיפים המקומיים, מנהיג כריזמטי שמאחוריו חבורה של לוחמים. בזמן שכל המנהיגים האחרים ברחו מהארץ בעקבות פלישה מונגולית, הוא בחר להישאר ולשרת בשרות החאן הפולש.

הוא כותב לשייח' שלו, שייח' קולל מהמסדר השרוורדי, בהקשר להתלבטות אם לשרת את החאן הפולש או לא: "אם הארץ היא המיתר והשמיים הם הקשת, והחץ הינו המאורעות והיד המושכת אותם היא ידו של החאן המונגולי, היכן עלי למקם את עצמי?" והשייח' עונה: "שים עצמך היכן שהחץ וההפך להיות אתה עצמך, בבוא הזמן, ליד המכוונת אותו".

בסוף ימיו נהג האמיר לכנס מועצות עם חכמים ואנשי דת, מועצות שבהם ניסו למצוא את הדגם הנכון לחברה של זמנו ולאדם. "עד כה מטרתנו הייתה לגלות את העולם, תודות לאלוהים כל מה שרצינו התגשם. עכשיו מאמצינו צריכים להיות מכוונים למען החיים המאושרים והשלווים וההרמוניים של האנשים. ולמען שהעולם יהיה מאוכלס ומסודר. ולכן, על האנשים להגיד כל מה שלא נראה בעיניהם, ואנו נעשה כמיטב יכולתנו להלחם ברוע". המוטו של אמיר תימור היה: "כוח שלא נשען על דת וחוק, לא ישמור על מעמדו והשפעתו לאורך זמן."

לאחר מותו של אמיר תימור המשיכה שושלתו להתקיים בממלכות שונות למשך מאה השנים הבאות, ולמעשה האימפריה המוגולית בהודו נוסדה על ידי צאצא של תימור לנג – בבור והיא המשך ישיר של השושלת התימורידית. הידוע מבין ממשיכי דרכו של תימור לנג היה אולוג בק - נכדו, ששלט באוזבקיסטן ובנה ופיאר את הערים בוכרה וסמרקנד. תקופתו נחשבת לתקופת הזוהר של אוזבקיסטן, תקופה שבה פרחו המדעים והאומנויות. אולוג בק עצמו היה מדען ואסטרונום בעל הישגים נכבדים, שגם האמין באסטרולוגיה. הוא בנה את מצפה הכוכבים הגדול ביותר בתקופתו והקדים את אירופה בחישוביו ביותר מ-300 שנה. אחת ה"חנקות" בכיכר רג'סטן קשורה אליו. וכן מדרסה בבוכרה ובכפר קג'דוון.

אדם נוסף מהשושלת התימורידית שנודע בתמיכתו באומנויות היה חוסיין בייקרה מהרט. ראש הממשלה שלו היה לא אחר מהסופר החשוב ביותר בשפה האוזבקית – נבוי (שקספיר של האוזבקים). בייקרה עצמו כתב שירים תחת שם העט חוסייני. בייקרה התפאר בכך שבארצו יש יותר מאלמשוררים. הוא שלט כמעט ארבעים שנה, בעיקר בחורסן. אלישר נבוי - ראש הממשלה והמשורר הדגול דאג להתפתחות המדינה ורווחת האנשים, ובין לבין כתב שירים. כמובן שהוא תמך במשוררים ובאמנות. יצירתו "קהזואין אול מאוניי" נחשבת לאחת מיצירות המופת העולמיות. כותב בייקרה על נבוי: "הוא (נבוי) השליט של ארץ המילים. לא, לא השליט אלא המלך. הוא לא מלך אלא גיבור, הוא לא גיבור אלא המלך המנצח השמח ביותר." מפליאה העובדה שגם הבנים של בייקרה נהיו משוררים.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו