הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

תנועת האבירות - טיולים לרחבי העולם

תחילת תנועת האבירות

האבירות החלה במאות 5-6 לספירה עם נפילת האימפריה הרומית. פרשים גרמניים מופיעים בשדה המערכה ובידיהם כל ינשק חדש ואימתני – הכידון. בעזרת הכושר הגופני המעולה שלהם ואימון אינטנסיבי הם מצליחים לעשות בו שימוש מעל גבי סוסים, ומשיגים, עקב כך, יתרון ללא עוררין בשדה הקרב. עם הזמן נוסף לכידון גם שריון המגן עליהם מפגיעות חרב וחיצים, כך שהם נהיים ממש בלתי מנוצחים.
אלא שזה לא פשוט להיהפך להיות אביר שכזה, קודם כל צריך את האמצעים בכדי לקנות: סוס, שריון, כידון, ויותר מכך לאפשר את האימון הממושך, וזאת הנקודה השנייה: בשביל להיות אביר, אדם צריך להתחיל את האימון הפיזי שלו בגיל שבע, אימון שנמשך במשך שבע שנים בכל סוגי הספורט והלחימה, והוא כולל סיף, שחייה, ריצה, אגרוף, רכיבה, ועוד.... לאחר מכן בגיל 14 על המועמד מוטל להיות נושא כליו של אביר וותיק במשך עוד שבע שנים, ורק אז, אם המועמד מתאים, הוא מקבל תואר אבירות ויוצא לדרך. כך שהאבירים היו בעצם מעין מעמד עליון של לוחמים, כמו ספרטה בתקופה הקלאסית, שבה כמה אלפי ספרטנים שלטו על חצי מיליון הלוטים – איכרים, בכוח האימון המיוחד שהם קיבלו ויכולת הלחימה המופלאה שלהם. כך קורה שבעמק בו ישנם 10.000 איכרים, מאה גברים שיושבים בטירה שולטים עליהם ומספקים ביטחון, או מטפלים בבעיות מיוחדות במידת הצורך.

צורת שלטון זו שבה האבירות היא מעמד חברתי, התקיימה במשך אלף שנה, אך כאמור הייתה זאת קרקע נוחה להתפתחות. האיכרים היו עסוקים במילוי צרכיהם הפיזיים והחברתיים, אבל לאבירים, מבחינת הצרכים הפיזיים, היה להם די והותר, ומבחינת הצרכים החברתיים, הם היו בראש החברה, כך שהקרקע הייתה בשלה להתעוררות צרכים אחרים, מוסריים ורוחניים, וכך קורה שעם המפגש בנצרות והתנצרותם של הגרמנים במאות 7-8 לספירה, נוסף לאבירות רובד חדש, רובד מוסרי – דתי, שמתומצת בעשרת דברות האביר ובתפישה של אבירות כחיים בעלי ערך השואפים לאידיאל.

במאה השמינית הפרשים הופכים להיות הגורם החשוב ביותר בשדה הקרב ומעמד האבירים מתחזק. במאה ה10 עולה החברה הפיאודלית כפי שאנו מכירים אותה. ההחזקה בקרקע היא בתמורה לשירותי הגנה ופטרונות. אנשים חופשיים מספקים שירות צבאי או אישי, אנשים לא חופשיים מספקים חלק מהיבול והעבודה שלהם. אלו שיש להם אמצעים נהפכים ללוחמים אבירים ומקבלים בתמורה מהשליטים חזקה על נחלות וסמכות על האנשים הלא חופשיים. האבירות מתפתחת במהלך המאות ה8-9. כל מי שיכל להרשות לעצמו נהיה לאביר. במאה ה12 מקבלת האבירות ממד אתי מוסרי נוסף, בהשפעת נזירי קלוני (מרכז התחדשות נוצרי חשוב בצרפת), שמפתחים את האתוס של מלחמה בכופרים. כחלק מניסיון להגדיר את החייל של ישו שנוהג לפי קוד התנהגות מקודש. החל מאמצע המאה ה12 נוספים לכך הרומנסות האביריות
 
עד המאה ה12 אצילים לא היו בהכרח אבירים ואבירים לא בהכרח אצילים, במאה ה12 הם מתמזגים. והאבירות – אצילות עוברת בירושה. המלך הצרפתי לואי ה6 הופך להיות אביר ללא ידיעת אביו, אך לאחר מכן כל מלך צרפתי מוכתר לאביר, עד שבסופו של התהליך המלך הצרפתי לואי התשיעי נחשב לאידיאל האביר. מהמאה ה12 בנים של אצילים הופכים להיות נושאי כלים, הכניסה למעמד של האבירים מותנת בהכתרה של המלך.
האבירות מסתיימת באופן סמלי בקרבות בין האנגלים לצרפתים שבהם הקשתים האנגלים, (הנרי ה5) טובחים במיטב האצולה הצרפתי, ומוציאים את העוקץ משיטת הלחימה המבוססת על אבירים רוכבים. בימי הביניים זה נחשב פחיתות כבוד להרוג את האויב מרחוק, והועדף קרב פנים אל פנים, הכנסייה עודדה מגמה זו.
 

לאביר היו שלושה סוסים: סוס קרב – ששימש רק לקרב. סוס לנסיעות, וסוס לנשיאת משאות.
לאביר היו כמה עוזרים: עוזר לנהוג את הסוסים. עוזר לסחוב את כלי הנשק הכבדים ובמיוחד המגן. עוזר לעזור לאביר לעלות על הסוס. עוזר לשמור על השבויים
האביר היה צריך לשלם את כל הוצאותיו בעצמו, בתמורה הוא קיבל זיכיון על אדמה. הנער הצעיר שרצה להיות אביר התחיל את החינוך שלו בגיל שבע. בגיל 14 הוא נהיה עוזר אביר, ורק בגיל 21 יכל להיות מוכתר כאביר. טקס ההכתרה היה טקס דתי. הכתרת אביר כללה ליל שימורים, טבילה בבוקר, מיסה וארוחת בוקר עם חברים ומשפחה, לבוש לבן, מכה קלה בכתף עם הצד הקהה של החרב שנקראה "דבינג". לחילופין אביר יכל להיות מוסמך בשדה הקרב
 
עיסוקו המלחמתי של האביר נקרא "שביתת הנשק של אלוהים" והוא עודד על ידי הכמרים להגנה על החלשים, נשים ויתומים. הכנסייה אף חיברה תפילה מיוחדת לכבוד האבירים. האביר היה יוצא ל"מילואים" בשירות החברה למשך מספר מוסכם של ימים בשנה.
 
מסעי הצלב נחשבו לשיא האבירות, לאביר שהצטרף אליהם נמחלו חטאים, הוא קיבל עשירית מהכנסות הכנסייה. השבועה שלו הייתה לזמן מוגבל שנמשך בדרך כלל שנתיים שלוש.


 

תובנות עומק לגבי תנועת האבירות

כשאנחנו מנסים להבין את האבירים מימי הביניים, חשוב קודם כל להבין שהחיים באותם זמנים היו שונים מאד מכפי שהם כיום. עד לפני 100-200 שנה לא הייתה לאנשים ברירה כפי שהיא קיימת כיום, וגם לא את הטרדות וחוסר הביטחון הקשורים בכך, החיים היו מאד פשוטים, קמת בבוקר, הלכת לעבוד בשדה, חזרת בערב
כל יום אותו סיפור: אוכל מפרי ידיך, את אותו התבשיל כל החיים, גר בבית שבנית בצורה סטנדרטית, הולך לכנסייה בימי ראשון מבלי שתדע לקרוא, פוגש אותם אנשים כמעט כל ימי חייך. בחיים לא היו כל כך הרבה גירויים, הפרעות, ומהרבה בחינות זה היה טוב יותר, קשר בין בני אדם יכול היה להתפתח, אנשים חיו את הטבע, והיו יותר רגישים ומלאי אמוציות מניעות חזקות. מילה הייתה מילה.

התסריט הזה של חיים, שתשעים אחוז מהאוכלוסייה בעולם חיה לאורך כל ההיסטוריה, עד לפני 100-200 שנה, לווה בקבוצות של אנשים, מיעוט, שחי כקבוצת עילית, בדרך כלל בעלת תפקיד ספציפי, מתקיימים ממיסים של כל השאר, בארץ היה זה מעמד הכוהנים והלויים בבית המקדש.
מצב כזה שבו קבוצה של אנשים חיה על חשבון האחרים יכול להזמין אחת משתי אפשרויות: האחת: שחיתות וניוון, כמו שקרה לאצולה ברומא. השנייה: קרקע פורייה לפיתוח כישורים ותחומים באדם שצריכים את הזמן וההשקעה שלהם
אחת הסיבות, למשל, להתפתחות הקבלה בצפת המאה ה16 הייתה תעשיית האריגים שהתבססה על המעיינות בנחל עמוד. במשך קרוב ל100 שנה היה בצפת מרכז צביעה של אריגים לכל רחבי האימפריה העותומאנית, והפרנסה הייתה בשפע. זה אפשר למי שחפץ בכך להתקיים מעבודה קלה ומונוטונית, מעט שעות ביום, ובזכות כך למקד את האנרגיות לכיוון של התפתחות רוחנית
בימי הביניים באירופה אנחנו מוצאים מצב מאד פוטנטי כזה של קבוצה של אנשים – האבירים, שעתותיה בידיה, והיא שולטת על שאר האוכלוסייה ופרנסתה במכביר. במקרה זה האבירים החליטו להשקיע את מרצם וזמנם, לפחות באופן תיאורטי, למען רווחת החברה וקידומה, ולאו דווקא לטובתם, וזה המשמעות האמתית של להיות אביר
 

רובד רוחני

במאות ה11 – 12, עם תחילת מסעי הצלב, נוסף לאבירות רובד נוסף, רובד רוחני – אזוטרי, זה מתבטא באגדות שמופיעות פתאום, איש לא יודע מנין, על חצרו של המלך ארתור הפלאי, מעשי ניסים שקרו שם, והחיפוש אחר הגביע הקדוש. זה מתבטא גם במגנים והדגלים ותורת ההרלדרי - עיטור המגינים שהופיעה פתאום, איש לא יודע מנין. באבירות הרוחנית יש חשיבות לצבעים, לסמלים, והרבה מסיפורי הקרבות הם אלגוריים למלחמה הפנימית המתחוללת בנפש באדם. המסע (מסע הצלב) הוא הרבה פעמים מסע של חיפוש עצמי, והוא מכוון פנימה, ברובד זה של האבירות רב הנסתר על הגלוי והמעט שגלוי הרבה פעמים מקבל פירוש לא נכון.
ההנחה שלי היא שמכיוון שבמשך קרוב לאלף שנה עיתותיה של קבוצה של אנשים - האבירים היו בידיה, הם ניצלו זאת לניסיון לחדור לתוך מסתרי חיי אדם ולמחקר של העולמות הלא נראים שמהם מתחיל הכול....


 


 
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו