הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

תרבות האלה - טיולים לרחבי העולם

תרבות האלה

סיכומים מתוך Goddess, gimbutas and new age archeology, lynn maskell, in antiquity volume 69 number 262. 1995

מצאו הרבה פסלים של אלות, היא הציעה שהם נוצרו לאירועים מיוחדים על ידי כוהנות. ושפסלי אלים לא היו נפוצים לפני בוא ההודו אירופאים
גם פרויד ויונג אמרו שפולחן אלה הופיע מוקדם בהתפתחות האנושית.

שני חוקרים בשם crawford. Vermeule  טענו שאותה אלה נעבדה בכל רחבי יוון, והוכרה גם על ידי מבקרים מאנטוליה, סוריה, מסופוטמיה, בולגריה והונגריה. בשנות השישים והחמישים.
אדם בשם childe  טען שהשימוש בפסלוני נשים היה חשוב כמו הדמות של מריה.

לפי גימבוטאס אירופה הישנה לא הייתה מבוצרת, ולכן זאת עדות לחיים בשלווה. לא היו בעלים, אבל גברים מלאו תפקידים חשובים באמנות, מסחר ובנייה. חיי נשים היו ליברלים חברתית ומינית. וקשורים למערכת הדתית שהבטיחה את עליונותם (גימבוטס 1992). אירופה הישנה היא הומוגנית, שוות זכויות, ללא קורבן אדם או חיה, וזה נהרס על ידי פלישת תרבות הקורגן מערבות אסיה.
"
ההיסטוריה מראה לנו שבין שמונה לעשרה מיליון נשים היו צריכות למות למענה (האלה)... האנשים החכמים של זמנם... וזה מזכיר לי את אותו הדבר שקרה באירופה של סטלין..." (גימבוטאס 1992)
היא טענה שהקדמונים היו יותר פילוסופים מאשר נהוג לחשוב
לפי דבריה אין כמעט ייצוגים של הזכר, ומכאן שלא הייתה דואליות, לעיתים הנקבה הייתה ביסקסואלית ולא הייתה צריכה את ההפריה של הזכר. סמל פאלי לא ייצג פוריות. הנקבה לא הייתה משועבדת לזכר.
לפי גימבוטאס, פעולות אנושיות כמו טחינת חיטה, אפיית לחם, אריגה וטוויה, הם חלק מהפעולות המקודשות, הבית הוא מקדש. האלה שלטה על חיי אדם, צמחים וחיות.




האלה החיה

סיכומים מתוך the living goddesses, gimbutas, 1999
הדת הקדומה התרכזה סביב מעגל החיים, לידה, גדילה, בגרות, הזדקנות, מוות ולידה מחדש, כמו גם גידול בעלי חיים וחקלאות. בנוסף על כך נעבדו כוחות הטבע ומחזורי החיות. לאלה צורות רבות.

החברה הקדומה הייתה מטריאלית, מונהגת על ידי נשים, המין נחשב למקודש והתקיים באופן חופשי בין נשים וגברים אקראיים, ולכן אי אפשר היה לדעת את אב הילד לרוב, והמשפחה התרכזה באופן טבעי סביב האישה, נשים ניהלו את הבתים והישובים הונהגו על ידי כוהנות. מלאכות הבית כגון אריגה, אפיה, קדרות, טוויה, נחשבו למקודשות ונעשו בליווי פולחנים.
השימוש בחימר החל מהאלף ה7 לפנה"ס אפשר לבטא תפישות דתיות. התגלו מודלים קטנים של מקדשים, מזבחות, חפצי פולחן, כלי נגינה, המאפשרים לשחזר את הדת הקדומה.
החברה הקדומה הונהגה על ידי נשים כוהנות שקידשו את מלאכות הבית. קדרות הייתה מלאכת קודש שנעשתה במקדשים, בתים בני שתי קומות שבקומה העליונה שלהם היה מקדש ובתחתונה בית מלאכה.

יש הבדל גדול בין הפליאוליתי לנאוליתי, האמנות הניאוליתית נפרדת מביטויי הטבע הנטורליסטיים של ציורי המערות ומייצרת אמנות שהיא סמלית ברובה, ומתבססת על דימויי האלה, יש חברה מורכבת ומפותחת שגרה ביישובים גדולים, פרץ יצירה של פסלונים רבים ורוחניות. הגוף האנושי הוא נקודת ההתייחסות הראשית.

האלה הראשונה היא זו של הפריון והיא בעלת ירכיים ענקיות, בד"כ יושבת, הירכיים הגדולות עוזרות לישיבה. הרבה פעמים היא מחזיקה שד אחד ביד שמאל ומצביעה על הירך ביד ימין.
אלא שלא כל האלות היו קשורות לפריון.
האמנות מתייחסת לגוף האנושי כתומך, מעשיר, יוצר, היא מייצגת את כל שלבי החיים, האלה היאה הבוראת של הצמחים, חיות ובני אדם, אליה הכל חוזר, הגוף לא מוצג בצורה טבעית, אלא כפי שהם תפשו את תפקידו הרוחני, הוא אבסטרקטי או מוגזם וזה לא במקרה.
חלק מהאמנות היא סכמתית, בעיקר משולשים המסמלים את איבר המין הנשי, פסים המסמלים עיניים, עיגולים, וכו. היוצר צורת ציפור. חלק מהסימנים הם ספירלות, 2-3 קווים, מיאנדרים, סרטים, יש כאן מעין שפה

ישנם חלקים המוגזמים בגוף. רבים מהפסלים הם בעלי חזה גדול או ישבן גדול מאד, החזה מסמל את הכוח המזין ומחייה. שד אחד מזין והשני מחייה.
לעיתים החזה קטן והישבן והאגן מודגשים. זהו סמל לנתינת חיים ותזונה. הישבנים כפולים ולכן הם בעלי עוצמה, לעיתים הם בצורת ביצה שנותנת חיים, לעיתים יש עליהם שני קווים, זה סמל לאדם אחד שנהיה שניים בזמן ההיריון. הווגינה מודגשת כמשולש, עיגול, ולעיתים כניצן או ענף, נותנת חיים
לפנים צורה משונה, לעיתים הם עגולים או שיש להם עצמות לחיים זוויתיות, העיניים מעוצבות, ונותנות לדמות תחושה של חייזר. הפנים מראים מסכות של הדמויות. המסכה מייצגת כוח על טבעי של האלים המצטרף לאדם. נמצאו מסכות חימר וברזל בישובים כגון ווינצה וגם בעמק הירדן בישראל בנות קרוב לעשרת אלפים שנה. ייתכן והמסכות קשורות לחיים לאחר המוות והיבט זה של האלה





לעיתים לפסלונים מאפיינים של חיות כגון דוב, חזיר, ציפור, נחש. האלוהי מופיע דרך החיה, אלו חיות טוטם, הלבישה של מסכות חיות מחברת בין כוחות האדם, אלוהות וחיה. לדמויות/פסלונים עיני נחש, קרני ראם, מקור ציפור, לעיתים חיות הלובשות מסכות אדם, לדג, צבי, נחש, צפרדע, טלה, חזיר , כלב, דב, לכולם תפקיד חשוב בדת העתיקה.

אלת לידה – הלידה הייתה קדושה, היא נעשתה בחדרים מיוחדים, מקדשי לידה, היו עורכים טקסים, כמו בקתל הויוק, צבעו את החדר אדום, שהוא צבע הדם והחיים, ועל הקירות היו מצוירות נשים בתנוחות לידה, צורות עגולות וקווים גליים סימלו את חבל הטבור והרחם, ספה נמוכה הייתה מקום הלידה עצמה.

יש קשר בין רטיבות וחיים, החיים מתחילים בתווך המים של הרחם. ולכן האלה שולטת על מקורות המים, ויש סמלי מים כמו קווים מקבילים, רשת היא סמל של מים – אלה. הרשת מופיעה במרובעים, מעגלים, משולשים וצורות שונות, על ווזות, כלים, והרבה בהקשר של ראשי פרים, ראשי טלה, דג, צפרדע, נחש ודוב. ביוון אלת הלידה הייתה ארטמיס, באירלנד בריגיט, הדוב קשור לארטמיס – דובות, וגם לאלה הקדומה וכך גם הצבי, הדוב ישן ומתעורר ולכן סמל של מוות ולידה, הדובה יוצאת משנת החורף שלה עם גור. לצבי צומחות קרניים חדשות כל שנה באביב והיה לזה משמעות סמלית עמוקה

ציפורים קשורות לביצים שהיוו סמל ללידה של חי מהמת, תהליך מופלא. כמו כן ציפורים נודדות, נעלמות ומופיעות לפי העונות, הדמויות/ פסלונים מערבבות בין אלות וציפורים ספציפיות כגון ברווזים, ברבורים, עורבים, ינשופים, נץ, ציפורי מים. ציפורים מקשרות בין העולמות, לאלה ציפור יש אף דמוי מקור, לעיתים יש לה ישבן מוגזם וידיים דמויי כנפיים, חורים בכתפיים היו לצורך הצמדת נוצות ציפור לפסלונים

נחשים חיים באדמה ובמים, הם ישנים בחורף וצצים בקיץ, סמל להתחדשות, הם משילים את עורם, הם נחשבו להתגלמות של רוחות אבות. אלה נחש מיוצגת בדרך כלל על ידי דמות יושבת בתנוחת יוגה, הראש שלה בד"כ עם עיניים עגולות ופה מאורך, יש קשר לספירלות, זיגזגים, קווים גליים המחקים תנועת הנחש, הרבה פעמים דמויות ועיטורי נחש מופיעים על ידיות של כלי חמר – וזה. לעיתים יש מסכות עם פה רחב ושיניים מובלטות מתחת לפה וזה מייצג נחש.

אלות צמחיה – הקדמונים החשיבו את הקשר בין נביטת החיטה והלידה - הריון, הרבה מהאלות בהריון נמצאות ליד תנורי לחם, האלה הזו קשורה לחזירה, החזיר משמין מהר ולכן קשור להבשלת הפירות והיבולים, ולהריון. הרבה פעמים אלה זו ישובה. לעיתים בתוך הפסל היו גרגרי חיטה, או שהם יוצגו בצורה סמלית על ידי העיניים. לעיתים החמר עורבב עם קמח

אל צמחייה זכרי – מייצג את המחזור של גדילה וקמילה והוא מלווה של אלת הצמחייה ההריונית, יש לו מספר צורות שמשקפות את שינויי עונות השנה, בחור צעיר מייצג את האביב ומעורר את אלת האדמה הישנה. מבוגר זה הקציר הקשור למגל, זקן זה סוף המחזור.

זוגות – כשיש זוגות זה אלת הפריון ואל הצמחייה ביחד, הטקס החשוב היה הנישואין המקודשים, זה היה חיוני לפוריות האדמה, יש אתר נטופי (תרבות שהתקיימה בארץ ישראל) שבו פסלון יחיד במינו של זוג מקיים יחסי מין, זהו הפסל האירוטי הקדום בעולם, בן קרוב ל15.000 שנה.

מוות – האלה קשורה למוות, טורף, נחש, דמות לבנה ונוקשה, מקשרת בין העולמות, ציפורי טרף, מקדשים לנשרים כמו בקתל הויוק, וגם ינשוף מופיעים במנהירים, ישנם חלילים מעצמות נשר, ועיניים של ינשוף בכל מיני מקומות כמו בציורי הכלקוליתיים בישראל. האלה אתנה קשורה לינשוף וגם האלה לילית, השם לילית משמעו צריחת הינשוף, זה ההיבט של המוות באלה. לציפורי הטרף היה תפקיד חשוב בקבורה, היו שמים את הגופות במעין מקדשי שמים כדי שהם יאכלו את בשרם. הסרת הבשר נחשבה חיונית להשלמת תהליך הקבורה.





אלות לבנות נוקשות – ליוו את המתים בקבר, כמו עצם חשופה, ידיים משולבות בדיוק כמו תנוחת הגופה, לעיתים הדמות משיש, אלבסטר, או אבן לבנה אחרת. יש לה שדיים קטנות, כי אין לה כוח חיים. היא מלווה את האנשים במעברים לעולמות האחרים. אלא שיש לה איבר מין מוגזם המסמל את החיים החדשים, היא קשורה לנחש או ציפור הטרף, מסכות בלי תווי פנים חוץ מאף גדול.

הגורגונה – אישה עם שערות נחש, מופיע כבר בנאוליתי, דמה של המדוזה הוא מוות, אבל גם אפשרות לחיים ורפואה. האלה מביאה חיים וגם מוות.

האלה מופיעה לעיתים בדמות צפרדע, לעיתים עם איבר מין נשי מודגש ופתוח, מוראי הציעה שזה הגיע לאירופה ממצרים דרך כרתים, האלה הקטה היוונית שקשורה לחיים לאחר המוות וכישוף מסומלת על ידי צפרדע, היה לה תפקיד חשוב במסתורין של סמו תרקי, בית ספר לחניכה הקדום ביוון, אבל יש כאלו באנטוליה כבר באלף השביעי לפנה"ס.

חיות נוספות שקשורות לפולחן האלה הם הקיפוד שמופיע לפעמים בפסלונים וכן כלבים, ועזים הקשורים לעולם שמעבר, הכלב היה החיה שבויתה ראשונה, ומופיע בקברים כבר בתרבות הנטופית. לעיתים הוא קשור לירח, וסמלים של תחייה אחרים.
עיטור מקובל הוא קרני שור, זה לא רק הקרניים עצמם, אלא הצורה של חצי סהר שהם יוצרות, כמו בהר כרכום

המשולש מופיע כאבן גדולה, ועליה סמלים של אנרגיה, יש מזבחות חמר משולשים, לעיתים יש שני משולשים זה על גבי זה, קצותיהם החדים נפגשים, לעיתים הידיים יוצרות צורות משולשים, בין אם נוגעות בגוף או בראש, הידיים הם לעיתים שמש. קוראים לאלה בזמן החורף לעורר את כוחות החיים.

לפי גימבוטס בפסלונים, ציורים, שרידים של תרבות האלה הקדומה באירופה ישנה שפה סמלית שהיא מתייחסת אליה בספריה. שפה זו מופיעה על כדים – ווזות, היא מורכבת מסמלים שעדיין לא פענחו, ייתכן ויש לה קשר לשפות לא מפוענחות אחרות של כרתים וקפריסין הקדומות.
השפה האטרוסקית, למשל, לא דומה לשום דבר אחר. הכתב מראה שהתרבות הקדומה יכלה לחשוב בצורה סמלית ומופשטת, ושזאת יכולת של האדם כנראה כבר מלפני 300.000 שנה.
אלה שהתושבים המקוריים של אירופה נכבשו על ידי רוכבי סוסים הודו אירופאים החל מהאלף הרביעי לפנה"ס. והידע של התרבות והשפה העתיקה אבד.

בתרבות העתיקה הקבר הוא הרחם. בערים התת קרקעיות בנגב ישנם חדרים עגולים מחוברים במסדרונות, ביישובי תרבות כלקוליתית שנעלמה באופן פתאומי, ייתכן והחדרים העגולים הללו היו מקומות קבורה וחניכה, מתחת לבתים, הקשורים לעולם התחתון, ולאו דווקא מקומות מגורים, כמו במקדשים במלטה. או בערים התת קרקעיות של קפדוקיה,
הרבה ממקדשי האלה היו מתחת לאדמה, שנחשבה להתגלמות האולטימטיבית של האלוהות הנשית. לאלה היה תפקיד בריפוי וחניכה רוחנית, זה מתבטא על ידי האלה השוכבת במקדשים במלטה. במקדשים אלו ישנו וחלמו, התרפאו וכן קיבלו הנחיות (נבואה) לגבי העתיד.

באלף החמישי והרביעי לפנה"ס מתחילים להופיע ברחבי אירופה תלים ארוכים המזכירים/מסמלים צורת אדם, היו בהם גולגולות ועצמות ידיים ורגליים. חפצי אמנות וקישוט, המעבר הוא תעלת הלידה המובילה לרחם. התלים הם גוף האדמה, גוף האלה. ברבים מהמקומות הללו יש עצמות אדם המשמשות בפולחן, מוציאים ומכניסים אותם, ולרבים מהם כיוונים אסטרונומיים המכניסים פנימה את השמש בימים מסוימים בשנה, כדי שתאיר ציורים החרוטים על האבנים, ספירלות, גלים, רשתות ומבוכים.
 


מקומות פולחן של תרבות האלה

אחד המאפיינים של החברה הניאוליתית היה מתחמים גדולים, התחומים על ידי סוללות עפר, או קורות עץ, בהם היו נפגשים כנראה לטקסים דתיים וצרכים חברתיים, המתחמים הללו סמלו את היקום, הקדושה, והיו מכוונים בפתחיהם לרוחות השמיים, נמצאו בהם שלדים בתנוחות הקשורות לאמונות, אלו היו כנראה מקומות של חשיפת הגופות לטורפים, מנהג של התרבות המטריאלית, נמצאו בהם כלי פולחן כגון סכיני צור, כדים, מודלים של בתים, ועצמות של חיות קורבן.
חלק מהיישובים העתיקים היו בעלי רחובות רשת לפי כיווני השמיים ,וייתכן שייצגו גם הם את הקוסמוס, מעין שיקוף שהוא מתחם מקודש, בתרבות האלה לא הייתה הבדלה בין היומיומי לקדוש, מלאכות כגון טחינת חיטה, אפייה, אריגה וקדרות נחשבו לקדושות.
בימי קדם נהגו להקים דולמנים גדולים, או צברי אבנים גדולות, שהיוו מעין חדר, עליהם היו סמלים אופייניים, זה התחיל לפני 8000 שנה, לפני 6000 שנה התחילו לכסות אותם בתלי עפר מאורכים שסימלו, כנראה, את גופה של האלה, האדמה. והיו נכנסים אליהם דרך מסדרון חשוך שכוון כלפי זריחת השמש או גרמי שמיים אחרי בימים מסוימים בשנה.
סוג אחד של מתחמים קדושים היו עיגולים, לעיתים עם סוללת עפר וחפירה, כדוגמת סטונהנג' או אווברי, במרכז של סטונהנג' למשל, הייתה פעם בקתה מעץ , נראה מקדש, רק בשלב יותר מאוחר הונחו האבנים. באווברי יש דרך תהלוכות לכיוון דרום מזרח אל מתחם מקודש שבמרכזו הייתה פעם בקתת עץ, ולאחר מכן נבנה במקום מעגל אבנים נוסף בקוטר ארבעים מטר. הלונג ברו וגבעת סלסברי היו חלק מהמתחם המקודש של אווברי מכיוון שנמצאו בהם אותו סוג של קדרות
מקדשים בתקופה הניאוליתית יכלו להיות מעין בית, או מבנה מלבני ובו ייצוג של האלה, לעיתים על ידי כד ובו צורת אלה, או פסלונים, או חפצים פולחניים אחרים. ישנם מקדשים חצובים בסלע כגון אלו במלטה בהם יש חדרים כפולים, וישנם מקדשים המשולבים בבתים שבהם בוצעה מלאכת הבית. אנחנו יודעים הרבה על המקדשים ממודלים שלהם שנמצאו באתרי המקדשים עצמם או במקומות קבורה. נמצא למשל מודל ובו שני חדרים, בחדר אחד פסלון אלה גדול, ובשני שבע אלות קטנות בצורות שונות, מרמז על הכוהנת הגדולה ועוזרותיה.
לעיתים דמות האלה שנמצאה במקדשים הייתה גדולה, כמו במלטה, ועוצבה בצורת ביצה, לעיתים לאלה היו כובעים שונים. כמעט ולא מצאו דמויות של גברים במקדשים

 

קבורה בתרבות האלה

בימי קדם הנקבה נחשבה לנותנת חיים מעצמה, בדיוק כמו שהאדמה עושה זאת. נשים זקנות היו קדושות במיוחדת. וכך מוצאים שלדים של נשים זקנות מתחת למקדשים, לונג ברו ובתים, ואיתם חפצי פולחן רבים. הקבורה מתחת לבית הייתה סוג של פולחן אבות, אלא שכאן יש לנו פולחן אימהות. הבחינה של שלדים שנקברו מתחת לבתים באירופה הישנה מראה שלרוב זה היה נשים מבוגרות – זקנות. כך גם בקתל הויוק במקדש המרכזי מתחת לקיר עם הציורים של האלה, אישה נקברה עם תכשיטים רבים.
אלא שבאירופה העתיקה התפתחה עם הזמן חשיפה לטורפים שיכלו את הבשר וקבורה בקבוצות מחוץ ליישוב, בקברים שבהם אין הרבה חפצים המלווים את המת. בתי הקברות החלו להתפתח החל מ5000 לפנה"ס. לפי הקברים שבהם כן נמצאו חפצים, הגברים עסקו בנגרות, בניית בתים, מסחר, ציד, וצורפות, בהרבה מקומות נמצאו צדפים שהובאו ממרחק שעשו מהם תכשיטים
בקברי נשים נמצאו חפצים הקשורים לטחינה ואפייה, קדרות ועיטור הכדים, דברים הקשורים לצביעה, הרבה ווזות ותכשיטים, קישוטים גאומטריים של צמידים, יש קברים של נשים צעירות שנקברו עם מודל של מקדש, מראה שהן היו כוהנות.
הקברים היו קברי משפחה, בתי קברות של החל מ5 אנשים ועד 30-40. לעיתים מבנה מגליתי היה קשור לכמה עשרות שלדים, משפחה אחת, וזה שלידו למשפחה אחרת.
בבית קברות בהונגריה נמצאו קשרים גנטיים בין שלדים של נשים וילדות, אבל לא היו קשרים גנטיים בין השלדים של הגברים, זה טיפוסי לחברה מטריאלית שבה הגברים הצעירים עוזבים להתחתן עם נשים משבט אחר, ורצף המשפחה נשמר על ידי האימהות והבנות.

 

הופעת האלה

הכוהנות היו לבושות בלבוש טקסי, שכלל חגורות עם דיסק שמש, צעיפים, סינרים, ועוד, על הבגדים יש סימנים מאפיינים כגון צברונים, משולשים, ספירלות, נקודות ועוד. רואים זאת במיוחד בפסלונים של ווינצ'ה מלפני 7000 שנה. בנוסף על כך נמצאו דגמים של תופים ועליהם שדיים של אישה, המראים את הקשר בין האלה לתיפוף, אולי זכר לפעימות הלב כשהתינוק נמצא בבטן.
לעיתים האלה מופיעה בדמות כפולה, מרמזת על שני הצדדים של הנשיות: צעירה וזקנה, מזרח ומערב, אחד ההופעות של דמות האלה הכפולה זה אימא ובת כמו דמטר ופרספונה, במקדשי מלטה מוצאים אלות כפולות ודמות ציפור עם ראש כפול, האלה מזוהה הרבה פעמים עם ציפור, למעשה גימבוטאס מאפיינת סוג אחד של אלה כאלה ציפור, שלה סימנים מיוחדים על הפסלונים (צברונים) וראש דמוי ציפור, ישנה אלה נחש. יש אלה הקשורה להתחדשות כמו זו של האביב, או זו שלאחר המוות. ישנה אלה הקשורה ללידה, אלה הקשורה לטיהור וריפוי, מנחמת ומעודדת. גיבוטאס כתבה ספר על האלות השונות של אירופה העתיקה.
המנחות לאלה כללו סוגים שונים של נסכים כגון יין, חלב, מים קדושים, שהביאו מזור וטוהר, וכן סוגים שונים של מאכלים כגון חיטה שנטחנה על ידי נשים קדושות.
עם הכוהנת הגדולה הייתה כנראה מועצה של כוהנות מחליטות עוזרות. לאלה הסקנדינבית וולווה, הייתה מועצה של תשע נשים, וכך גם ביוון הקדומה. וגם בחגיגות דמטר באלואסיס, הייתה כוהנת נבחרת ומועצה על ידה, וגברים לא הורשו להשתתף. זה מופיע בצורת קבוצה של פיות הרוקדות בלילה.

 

הגבר בתרבות האלה

בחברה המטריאלית תכונתו האנרגטית של האלמנט הגברי הייתה לעודד צמחיה של צמחים וגדילה בכלל, אך לא לתת חיים. הפאלוס הוא אנרגיית חיים. האל היה בן זוגה של האלה וקיים אתה את הנישואים המקודשים, שהבטיח את תהליך הגדילה והפריון של האדמה, הממלכה נחשבה לאישה, אך היא צריכה את מאמץ הגבר. הגבר מגיע אליה, לעיתים באופן חגיגי, תהלוכה.  
תרבות האלה הגיעה לשיא באלף החמישי לפנה"ס, אבל אז הוחשכה על ידי התרבות ההודו אירופאית שהגיעה מהמזרח ולה שלושה סוגים של אלים זכריים: שליט, לוחם, עובד. זאת הייתה חברה היררכית שחולקה ל3 מעמדות, הבדלי מעמדות מלחמה ופטריארכליות נהיו הנורמה, אלא שחלק ממסורות אירופה הישנה נשמרו בתוך התרבות החדשה.
התרבויות ששימרו אלמנטים של תרבות האלה היו האגאית העתיקה, המינואית, האטרוסקית, הקלטית, הבסקים והבלטים, הגרמנית והסקנדינבית.

קראו את המאמרים הבאים בנושאי תרבות האלה - לחצו לקישור
ווינצ'ה - אחד המקומות שבהם גימבוטאס חפרה
פגאגניות ותרבות אלה בישראל
תרבות האלה באנגליה
כישוף ודת המכשפות

אירופה הישנה
תרבות האלה
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו