לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

האימפריה כמשל - טיולים לרחבי העולם

ארבע שלבים בהתפתחות ציביליזאציות. האימפריה העותומאנית כדוגמא.
תרבויות הם כמו אורגניזם חי, ובתור שכאלו אני מבחין ב4 שלבים של ההתפתחות שלהם.

 

השלב הראשון הוא שלב הכריזמה, שלב הפריצה. שבו התרבות מבססת עצמה על רעיונות חדשים, מוסדות חדשים, דרך חדשה וכובשת בדרך פלא את מקומה בעולם. אם ניקח כדוגמא את האימפריה העותומאנית הרי ששלב הכריזמה שלה היה ביצירת דמות של אדם חדש, אציל מוסלמי, אביר, הממלא את מעלות הדרך האבירית הצופית מוסלמית, בין אם הוא פרש בחיל הפרשים, בין אם הוא חייל חדש בחיל היאניצארים. האידיאל של אותו אדם זה המדינה המוסלמית ככלי שמקדם צדק ומאפשר לאנשים לחיות חיי דת מלאים ולחברה להתנהל במלאותה. הכלי שדרכו חונכו האנשים החדשים הללו היה המדרסות והזאוויות ובנוסף לכך הפנימיות הצבאיות של היאניצרים, אדם חדש כזה שנוצר היה חדור מוטיבציה פנימית והוא יכול היה להיות מקדם של המדינה העותומאנית מטעם עצמו בכל מקום ששלחו אותו אליו ובכל תפקיד.
המוסדות החדשים שנוצרו היא מוסד התימאר – חלוקה מחדש של קרקעות למעמד הפרשים במקום לאצילים מקומיים שמתחייב להעלות מיסים ולשלוח אנשי מילואים לצבא בשעת הצורך. מוסד תימאר זה ביצע האחדה של האחיזה בקרקעות, אפשר יותר צדק לאיכרים ומנע התעמרות של תקיפים מקומיים באוכלוסייה, במיוחד שנלווה אליו ייסוד מערכת משפט מתקדמת ומוסדות שיפוט ארציים בעלי כוח.
המוסד השני שיצרה האימפריה העותומאנית בתחילתה היה מוסד המילאט. אוטונומיה למיעוטים ומתן זכויות שיפוטיות עצמאיות למיעוטים בתחומי החברה והפרט. המילאט אפשר זכויות הן לעמים והן לעדות ויצר שלטון מקומי ועצמאי שתפקד עבור השלטון המרכזי העותומאני. מוסד המילאט קיים עד ימינו בתחומי הזכויות האוטונומיות של העדות הדתיות השונות בארץ ישראל.
באופן כללי העותומאניים הציעו תפישת מדינה חדשה ומתקדמת. הנשענת על אדם חדש, בה יש שלטון מרכזי, מערכת חוק, מערכת גביית מס מסודרת, אוטונומיה מסוימת למיעוטים. ושלטון זה היה מבחינות מסוימות טוב בהרבה עבור האיכרים המקומיים בארצות הבלקן שנאנקו תחת עול האצילים בחברה הפיאודלית.
מסיבות אלו המאה שנה הראשונות של ההתפשטות העותמאנית, שקוראת בדרך פלא ובאופן גדול. מזמנו של עותמאן הראשון שכובש חלקים גדולים ממזרח אנטוליה עד זמנו של מוראט הראשון הכובש את רוב הבלקן וביזאט הראשון אחריו. זמנים אלו הם השלב של הכריזמה של האימפריה, של התרבות. השלב הראשון.

 

השלב השני בהתפתחות של תרבות הוא שלב הכוח. בשלב זה לאחר הכיבושים הראשונים, ההתפשטות הפלאית, מגיעה התרבות לשיא כוחה הפיזי וממסדת את דרכי שלטונה ואת ההיסטוריוגרפיה שלה, את האגדות. זהו שלב של אימפריה במובן המלא של המילה. שלטון ריכוזי חזק, שליט כל יכול. עוצמה ופאר, אך עדיין אין תרבות מפותחת, שזה קשור לשלב הבא. שלב זה בא בדרך כלל לאחר משבר שקורה בסוף תקופת הכריזמה, מכיוון שזו לא יכולה להכיל את הכיבושים החדשים. התוצאה של המשבר היא התקשחות ופנייה יתרה אל הכוח ואל העוצמה. זה קרה בהרבה מאד תרבויות כמו למשל אצל הרומאים, לאחר המשברים של מלחמת האזרחים קם מוסד הקיסרות שנשען על כוח טהור.

גם באימפריה העותומאנית יש לנו את השלב הזה. לאחר ההתפשטות המהירה וניסיונותיו של באיזיט הראשון להכניס נוצרים לממשל הציבורי. בא המשבר של התבוסה לטימור לנג ותקופת בין המלכים. לאחר מכן קמו סולטאנים שהדגישו יותר את הריכוזיות, את האסלאם, ונלחמו לבסס את שלטונם ואת הכיבושים, שלב הכוח הוא גם שלב הביסוס. הסולטאן שייסד למעשה את האימפריה העותומאנית הוא מוראט השני שכבש את איסטנבול וחידש את הכיבוש העותומאני של הבלקן. הוא החרים אדמות מהאצילים, חיזק את השלטון המרכזי, ישר בירוקרטיה יעילה הכפופה אליו ישירות, והפך את האימפריה העותומאנית לכוח המוביל בעולם, בנה צבא וגם מסחר. המשיכו את דרכו הסולטאנים הגדולים באיזייט השני. סלים הראשון וסולימן המפואר. זאת הייתה תקופת השיא של האימפריה. תקופת הכיבושים, תקופת הקמת הצבא החדש, תקופת כתיבת החוקים, תקופת יצירת האדמיניסטרציה הקיסרית. תקופה של חידושים ושינויים וגם כתיבת ההיסטוריה הרשמית של הממלכה. זאת הייתה תקופת הכוח, השלב השני בהתפתחותה של האימפריה העותומאנית.

 

השלב השלישי בהתפתחותם של תרבויות או אימפריות נקרא שלב התרבות. זהו שלב שבו השלטון וסדר הדברים נתפש כמובן מאליו. מבחינת איכויות השלטון ישנה כבר תחילתה של התפוררות שנובעת מהאושר הגדול והכוח שבידי האימפריה, לשלטון עולים אנשים לא מוכשרים שכל מה שמעניין אותם זה נהנתנות והם למעשה מבזבזים את האוצרות ומבחינה רוחנית את הקרמה של האבות המייסדים, של הדורות הקודמים. מפעם לפעם יש שליט מוכשר שדוחה את ההתדרדרות שמחזיר את האימפריה ליסודות שלה, אך הקו הכללי הוא של ירידה שבתחילה היא לא מורגשת כלפי חוץ. בשלב זה האושר והיציבות מאפשרים פיתוחם של חיי תרבות ודת והפנייה לתחומים אלו מקבלת משנה כוח מתוקף חוסר העניין והתוחלת שבעיסוק בנושאים החיצוניים – שלטוניים. אידיאל המדינה כחברה צודקת, כמשהו ששואפים אליו, מאבד מכוחו והמרץ מופנה לכיווני יצירה אחרים.

מבחינת האימפריה העותומאנית שלב התרבות מתחיל לאחר תקופתו של סולימן המפואר כשעולים לשלטון סולטאני הנשים, סולטאנים לא מוכשרים שנשלטים למעשה על ידי אימותיהם. אלו סולטאנים שגדלים בהרמון ומפני המסורת של הריגת האחרים ובכלל זה האחים, על ידי זה שעולה לשלטון, גדלים באווירה של תככים ופחד שמי שמוביל אותה הם האימהות מלכות. לאחר תקופתו של סולימאן המפואר ממשיכה האימפריה העותומאנית להיות חזקה וכלפי חוץ מתקדמת עוד מאה שנה, אך הרקב כבר מחלחל פנימה. (מבחינת האימפריה הרומית אפשר להשוות זאת לתקופה שלאחר אוגוסטוס, או לאחר 5 הקיסרים הנאורים). חלק מהסולטאנים מתעניינים בשירה, דת, מדע. וכפי שאמר ניירון קיסר לפני מותו "איזה אמן אבד בי". באימפריה העותומאנית מתפתחים מוסדות הדת, השירה, האמנות, גידול הצבעונים למשל. מדובר על סוף המאה 16, מאה 17. בתחילת המאה ה18 מתחילה ההתדרדרות מבחינה צבאית ושלטונית, התדרדרות שלא הורגשה עד לאותו זמן, אך קרתה במסתרים, מרגע שזה קורה כבר מאוחר לעצור את כדור השלג והאימפריה נכנסת לשלב האחרון שלה, שלב הדעיכה.

 

השלב הרביעי בהתפתחותם של אימפריות הוא שלב הדעיכה. מכיוון שההשוואה של האימפריות היא ליצור חי, הרי באנלוגיה לוקח זמן להיוולד ולגדול ולוקח גם זמן למות. זמן זה בחייה של האימפריה ניתן להשוואה לזקנה בחיי אדם. זהו שלב שבו הידע נאסף, הספרים נכתבים, יש ניסיונות לפנות לכיוון של הדת, של תיאוקרטיה. יש ניסיונות להתחדשות ברוח תרבויות אחרות. ולא הכול לשווא מכיוון שהרבה פעמים מתוך ההריסות יש התחדשות של תרבות נוספת, יצירה חדשה, אימפריה חדשה.

השלב הרביעי באימפריה העותומאנית הוא שלב הדעיכה שמתחיל למעשה מאז התבוסה בשערי ווינה בסוף המאה ה17. אצל העותומאניים שלב זה ארוך במיוחד ונמשך יותר מ200 שנה. אך גם אצל הרומאים לקח שלב זה הרבה זמן. במאה השנים האחרונות לקיומה מוחזקת האימפריה העותומאנית באופן מלאכותי על ידי מעצמות המערב שמונעות את קריסתה וכיבושה על ידי כוחות עוינים. במהלך הזמן הזה מנסה האימפריה העותומאנית לחדש את עצמה על ידי תנועת התנזימאת, ויש אומרים שבכך היא מעמידה את היסודות לתורכיה המודרנית שקמה מתוך הריסות האימפריה הישנה והתשושה.

 

למאמר על העותומאניים - לחצו כאן

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו