לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

טיול קרוב סרביה - לחצו כאן

היסטוריה של קוסובו
ההיסטוריה של קוסובו היא היסטוריה עתיקה מאד המתחילה כבר לפני 6000 שנה. המישור הפורה היווה מקום קדום של התיישבות אנושית ושרידי יישובים התגלו כבר בתקופה הכלכוליתית ובין הממצאים גם פסלים של אלה, המעידים על פולחן האם הגדולה. לפני כ3000 שנה הגיעו לאזור האילירים, עם הודו אירופאי קדום שהאלבנים הם צאצאיו. האילירים חיו בצורה של שבטים המאוגדים ביניהם בפדרציה רופפת, עבדו את כוחות הטבע, האמינו במחזוריות, והונהגו גם על ידי נשים. אחת הגיבורות שלהם הייתה המלכה טאוטה שנלחמה את המלחמה האילירית הראשונה עם הרומאים. לאחר 3 מלחמות של הרומאים באילרים במאות 3 ו2 לפני הספירה. נכבשה איליריה על ידי רומא והפכה למחוז רומאי, ובכלל זה קוסובו. באזור קוסובו חיו שבטים אילירים בשם דנדרים, שהיו תמיד עצמאיים, הקוסוברים רואים עצמם כממשיכי שבטים אלו. 
במאה ה-3 לספירה מחולקת האימפריה הרומאית לשניים וקוסובו שייכת לחלק המזרחי, חלק זה הופך במאה ה-5 להיות האימפריה הביזנטית. במאה ה-7 נחלשת האימפריה הביזנטית ואל קוסובו פולשים שבטים סלאביים. במאות 9 ו10 נשלטת קוסובו על ידי האימפריה הבולגרית סלאבית הראשונה והתושבים עוברים התנצרות לפי דרך הנצרות הסלאבית שמתפשטת ממרכזה שבאוכריד באזור זה של הבלקן. במאה ה-11 כובשים הביזנטים שוב את אזור קוסובו. אבל עם החלשות שלהם מייד אחר כך מתחילים לעלות כוחות חדשים, ממלכות סרביות קטנות עצמאיות.
קוסובו מתחילה לתפוש מקום מרכזי בהיסטוריה של הבלקן ושל הסרבים בסוף המאה ה12. עת עולה לשלטון שושלת סרבית חזקה ומוקמת 
בפגה הפטריארכיה הסרבית העצמאית, בבניין הקיים עד היום. שושלת נמנגק מקימה את המרכזים הדתיים של הסרבים - הפטריארכיה בפגה, מנזר דקני ליד פגה, מנזר גרניקה ליד פרישטינה ומנזר רבי המלאכים ליד פריזרן. בנוסף לכך קובעת את המרכז השלטוני של האימפריה בקוסובו, סטפן דושן מגיע לשיא כוח האימפריה הסרבית כשהוא שולט מהעיר פריזרן בקוסובו. 
מזמן זה ועד סוף המאה ה18, יושב הפטריארך הסרבי בעיר פגה שבקוסובו, בערים אחרות מוקמים מנזרים מפוארים על ידי המלכים של שושלת נמנגק. מתפתח סגנון אדריכלי סרבי דתי עצמאי הנקרא סגנון מורבה, פורחת אומנות הציור הדתית הבאה לידי ביטוי בפרסקאות, איקונין וציורים בכנסיות ובמנזרים.

באימפריה העותמאנית מהווה קוסובו חלק ממחוז שנקרא קוסבה, ובו גם חלקים ממונטנגרו, אלבניה, סרביה ומקדוניה. אזור קוסובו עצמה נשלט מהעיר פריזרן שהייתה הבירה ההיסטורית. האוכלוסייה האלבנית וחלק מהאוכלוסייה הסרבית שבקוסובו מתאסלמים עם הזמן. סדרה לא מוצלחת של מרידות של הסרבים ושלטון אוסטרי קצר של קוסובו בסוף המאה ה-17 מביאים להגירה המונית של סרבים החוצה מקוסובו. האוכלוסייה האלבנית מוסלמית של קוסובו מהווה אחוז ניכר מהאוכלוסייה.

המאה ה-19 היא פרק חדש וחשוב בהיסטוריה של קוסובו. מצד אחד הסרבים משתחררים מהאימפריה העותמאנית ורוצים לצרף את קוסובו לממלכתם החדשה בתור בירתם ומרכזם הדתי ההיסטורי. מצד שני האלבנים שמהווים כבר רוב באוכלוסייה רואים בקוסובו חלק מהטריטוריות האלבניות מימים ימימה. בקוסובו מתכנסת הליגה הלאומית האלבנית הראשונה בראשות האחרים פרשרי, בפריזרן בסוף המאה ה-19. בקוסובו יש התנגשויות ראשונות בין התנועה הלאומית האלבנית לבין השלטונות העותמאנים. ומנגד הסרבים זוכים לעצמאות ומספחים את קוסובו לסרביה לאחר מלחמות הבלקן וההסכמים בברלין.

לאחר מלחמת העולם הראשונה קוסובו היא חלק מהממלכה של יוגוסלוויה. לאחר מלחמת העולם השנייה - בימיו של טיטו קוסובו זוכה למעמד של מחוז עצמאי ביוגוסלוויה, עם פרלמנט וזכויות משל עצמו והכרה בשפה ובתרבות האלבנית. כל זה משתנה עם פירוק יוגוסלוויה ועליית הלאומנים הסרבים לשלטון בסרביה. הפרלמנט הקוסוברי מפורק והאלבנית לא מוכרת יותר כשפה רשמית. התגובה של אנשי קוסובו, שבשלב זה הם כבר 80% אלבנים, היא מאבק לא אלים בסרבים בראשות אדם בשם איברהים רוגובה שנקרא גנדי של הבלקן. ב1996 מאבק זה משתנה ומתחיל להיות אלים בראשות המחתרת לשחרור קוסובו שמשתלטת על הנהגת האומה במקום איברהים רוגובה שנאלץ לעזוב את הארץ.
במשך שלוש שנים מ1996 ועד 1999 מתרחש מאבק גרילה בין אנשי המחתרת הקוסוברית שנעזרים באלבנים ובנשק מאלבניה לבין הצבא הסרבי, המשטרה הסרבית ויחידות לא סדירות שנקראות צטניקים. מאבק זה הופך למלחמה של ממש ב-1999 כשהצבא הסרבי מנהל פעולות טיהור ורצח עם בקוסובו ומנגד כוחות נאטו בהנהגת ארצות הברית מתערבות להכריח את הצבא הסרבי לסגת. מעל מליון וחצי אזרחים נאלצים לעזוב את בתיהם ולברוח לארצות השכנות. לאחר 70 ימי הפצצות מהאוויר נכנעת סרביה ומסיגה כוחותיה מקוסובו והפליטים מורשים לחזור ולבנות מחדש את בתיהם שנחרבו ברובם.
קוסובו עוברת לשלטון כוח מיוחד של נאטו. המגן עתה על הסרבים החיים בקוסובו מפני נקמת האלבנים. בבחירות שנערכות אחרי המלחמה זוכה במפתיע איברהים רוגובה וחוזר להנהיג את קוסובו לקראת הסדרי שלום עם שכניה. ב2005 הוא מת מבלי שהשלים את המשימה. ב2008 מכריזה קוסובו על עצמאותה אל מול התנגדות תקיפה של רוסיה ושל סרביה.

מאמר על המלחמה בקוסובו: מאיר עיניים: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/878/887.html

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו