הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אולם המראות - טיולים לרחבי העולם

עקרון האור – אולם המראות

מעל לחדר הספרואידים נמצא האולם הגדול ביותר במקדש ואחד המופלאים שבו – אולם המראות. אולם זה נועד לעורר מחדש את הנפש, את החלק הגבוה שבתוכנו, להביא לאיחוד של האנושות עם עיקרון רוחני ואלוהי. האולם קשור לשלב הבא בהתפתחות האדם: האדם החדש שיופיע באלף השלישי, מונחה על ידי עיקרון האור – עיקרון הורוס. עיקרון זה בא לידי ביטוי בתוכנו על ידי טרנספורמציה פנימית והתחברות לזהב האלכימי – "oro" בשפה של דמנהור. באולם המראות נפתחת המחשבה לאפשרויות חדשות ואינסופיות.
אולם המראות הוא שירה באדריכלות, גאונות באמנות ובמקדש. האולם מתאפיין בשני דברים: האחד הוא המראות, המוטות מעט פנימה בצורת פירמידה וביחד עם הרצפה המבריקה יוצרים אפקט של אינספור השתקפויות. השני הוא הכיפה המוארת הגדולה, שהיא מעשה פסיפס זכוכית נפלא. השימוש בכיפה ובמראות הוא גאוני ומספר את סיפור ההתפתחות האפשרית של האדם.

המראות משקפות את אחד המיתוסים הבסיסיים של דמנהור – "הראי הנשבר": לפני שהעולם נוצר, האלוהות הייתה קיימת כראי ענק המשקף את המציאות, או בלשון הקבלית, האלוהות הייתה כלים המכילים את האור האלוהי. בגלל תאונה קוסמית שקרתה, נשבר הראי למיליוני מיליונים של חתיכות קטנות, התנפץ והופיע בעולם החומר. הדמנהורים טוענים שהראי ניפץ את עצמו מרצון כדי שיוכל להופיע בעולם החומר. וכך, בכל הופעה בעולם החומר, בכל אחד מאיתנו, יש שבר של הראי, אשר מסוגל לשקף את האלוהות, אבל לא באופן מלא.
הקיום של מראה ויכולת שיקוף בעולם הפיזי הוא נושא למחשבה... קרני האור חוזרות אל המקום שממנו הם באות ועל ידי כך הן מגלות איך נראה מקום זה. האלוהות אמורה הייתה לגלות עצמה חזרה דרך הראי שבתוכנו. אלא שראי זה לא נקי, מכוסה בשכבות של אבק, ולכן לא מסוגל למלא את ייעודו. תפקידנו עלי אדמות הוא לנקות ראי זה כדי שנוכל למלא את תפקידנו כבני אדם – מראה לאור האלוהי.

סיפור סוּפי עתיק מספר על קבוצה של מיסטיקנים שהגיעו למלך וטענו בפניו שהם יכולים לצייר את הציור היפה ביותר בעולם. הווזיר של אותו מלך הציע לבדוק את טענתם למול ציירי הממלכה, לקיים תחרות ציורים, וכך היה: המלך ציווה לחלק את האולם הכי גדול בארמונו לשניים. בחלק אחד הוא אסף את מיטב ציירי הממלכה וציווה עליהם לצייר על הקירות את מיטב ציוריהם. בחלק השני הוא ביקש מהמיסטיקנים שיציירו על הקירות את ציוריהם שלהם. בין שני החלקים הפריד ווילון, כך שקבוצה אחת לא יכלה לראות מה עושה הקבוצה השנייה. ציירי הממלכה עמלו על ציורי הקיר מספר שבועות, בזמן שהמיסטיקנים החליקו והבריקו את הקירות בחלק שלהם עד שנהיו כמו ראי. לאחר תום הזמן שנקבע הציגו ציירי הממלכה ציורים מרהיבים בשלל צבעים שגרמו להתפעלות רבה. או אז הוסט הווילון והמראות שבצד המיסטיקנים שיקפו את הציורים של הציירים בצד השני בשלל צבעים ואורות, שהפכו אותם להרבה יותר ממה שהם והראו את המשמעות האמיתית החבויה בתוכם. כמובן שהמיסטיקנים זכו בתחרות. השיקוף של המציאות האלוהית הוא הרבה יותר מוצלח מכל ציור שנוכל לצייר. אלא שהשיקוף הוא דו צדדי, אנו יכולים להיהפך להיות מראה המשקפת את המציאות האלוהית, אבל לפני כן עלינו להבריק את הראי. בזמן הזה העולם שסביבנו הוא בעצם שיקוף של עצמנו. זהו סוד הראי: אם אתה לבבי, גם יום סגריר נראה נפלא. אם אתה מדוכא, אזי יום שמש אביבי נראה אפור. אם תבנה את התכונות הטובות של עצמך, הללו תשתקפנה במה שאתה פוגש מסביבך.

כל הדברים הם רק השתקפויות של חלקים ודברים בתוכנו, כולל הספר הזה שאתם קוראים כרגע. הכול הוא אשליה, "מאיה". התפישה הזאת מודגמת בצורה נפלאה בחדר המראות. אין כמו ניסיון פיזי בכדי להבין מצב זה שלנו, וראי אחד שווה אלף מילים. כשאין מציאות מסביב, רק מראות שבכל כיוון שתסתכל יחזירו לך את עצמך חזרה, יש סיכוי שתתרחש תחילת התבוננות עצמית. להיות בחדר המראות זאת הדרך הטובה ביותר ללמוד את השיעור על העולם כמשקף אותנו באלף ואחת דרכים שונות. מכיוון שאולם המראות נמצא במקום מפגשם של קווים סינכרוניים, השיעור הזה עובר מיידית לכל חלקי העולם והיקום.



 
פלקו אמר פעם שהאדם הוא חיה משונה, שכן הוא מסוגל לראות את רוב איברי גופו, אבל לא את האיבר המביע ביותר, את הפנים. צריך ראי, או אדם אחר, כדי שנוכל לראות את עצמנו. כשאנו סוף סוף רואים את עצמנו בראי (או במקרה בולט יותר באמצעות תמונה), יש תמיד הפתעה מסוימת הנלווית לכך – זה לפחות המצב במקרה שלי.
 
הכיפה היא מנדלה ענקית של זכוכית צבעונית בגג האולם. זוהי היצירה הגדולה ביותר בעולם של פסיפס זכוכית טיפני, מעין קלידוסקופ ענק של אור, צבע, צורות וריתמוס. העיגול החיצון הוא כנפי נוצה ענקיות חובקות-כול. כנפיים אלו הן מאפיין של אמנות מצרית עתיקה הקשורה לאלת השמיים "נקבת". בניגוד לתרבויות אחרות, שבהן נקשרו השמיים לאלוהות הגברית, במצרים הם נקשרו לאלוהות הנשית. הכנפיים החובקות-כול הן כעין אימא גדולה, אימא שמיים ולא אימא אדמה. הכנפיים של "נקבת" מופיעות במקדשים מצריים רבים על התקרה, כמו לדוגמא במקדש חתחור בדנדרה. באמנות המצרית הכנפיים הן של האלה-אֵם שנראית בצורת נשר, בדמנהור הן מחוברות לאל השמש הורוס שנראה כנץ. אולי יש בכך סמל של חיבור הנקבי עם הזכרי, האלה-האֵם מולידה את אל השמש – הורוס.
 
אולם המראות עומד בסימן הורוס, אשר מופיע גם בציורים מתחת לכיפה ובפסלים בארבע פינות מעקה המרפסת. הורוס של דמנהור אינו הורוס ההיסטורי, אלא ישות אלוהית הקשורה להתפתחות האדם שמתגלה בזמן הזה, בתחילת האלף השלישי. הוא מייצג את האדם החדש, בעל המודעות, המתפתח לרמה של שמש. הורוס הוא השפעה אנרגטית המגיעה בימים אלו ותומכת בהתפתחות המוח האנושי, יכולות קליטה על-חושיות, חשיבה הולוגרמית ומודעות. מהותו מתגלה בכתבים שעל המנדלה.– מתחת לכנפיים יש רצועה העוטפת את המנדלה ובה כתובות השורות הבאות בכתב עתיק:
"אלוהויות, היו מעבר אל האלוהים הגדול יותר,
מהות נצחית, חבר תמידי של האנושות.
אטום בלי מספר, ריבוי מאוחד, דרך הידע,
דרך אלכימית, מלאה ערכים וחיים.
קול ייחודי, מלא וריק,
מושיע האנושות ששמו הוא "oro".
אל ראשון מבין האלים.
פעולה נכונה, אנחנו הילדים כלפיך,
זמן מקדש, עתה לבסוף כל מקום המקור של הכול,
חופש רוחני אתה מכין כנפיים,
מוכן לעוף לכל מקום למען האנושות,
כמו אלוהים מושיע עתיק,
מאוחד עם האלוהי, המאוחד, האחד.
הברית עם המין האנושי מאושרת,
גשר אלוהי לאחדות של האלים,
מאסטר נגלה כאן."
 

על בטנו של הורוס שבמנדלה כתוב הפסוק הבא:

"מגן אלוהי של האנושות, לקראת איחוד בטרנספורמציה, העיקרון הזכרי עם העיקרון הנשי."
האיחוד מסומל על ידי הכיפה שהיא מעגל אחד. ממרכז הכיפה – מנדלה כלפי חוץ מופיעות אידיאוגרמות בשפה מקודשת של המילים: "כוונה טהורה", "זכרי ונקבי", וכן "אלוהות" ו"חיים". הכיפה היא ייצוג של השמיים והצבע המרכזי באמצעה הוא צהוב זהב, צבע השמש. עם פתיחת המנדלה והקלידוסקופ מופיעים כל צבעי הקשת ובייחוד הצבע הכחול, צבע השמיים לגווניו השונים, כשהוא מאוזן על ידי האדום.

מעגל המנדלה מתפצל לשלושה-עשר חלקים על ידי קרניים היוצאות מהמרכז, כשכל אחת מהן נחלקת לשניים. הוא מזכיר גלגל מזלות אסטרולוגי ולכן, לכאורה, צריך היה להופיע בו המספר שתים-עשרה, שהרי יש שנים-עשר מזלות בשמיים ושנים-עשר חודשים בשנה. אבל במקום זאת מופיע המספר שלוש-עשרה. מדוע שלוש-עשרה? ואיך מתקשר מספר זה לשמיים?
מתברר שהירח מסובב את כדור הארץ שלוש-עשרה פעמים בשנה ולא שתים-עשרה כמקובל לחשוב! מפני סיבוב כדור הארץ סביב השמש יוצא שסיבוב אחד של הירח מתחסר, כך שמתקבלים שנים-עשר חודשי ירח בשנה ולא שלושה-עשר. במילים אחרות: הירח מסובב את כדור הארץ בעשרים ושמונה יום ועוד קצת, ולא בעשרים ותשעה ימים וחצי, כפי שנדמה לנו. אבל בגלל התנועה של כדור הארץ סביב השמש, צריך הירח בכל חודש להשלים עוד יום וחצי, ונראה לנו שהוא מסובב את כדור הארץ כל עשרים ותשעה וחצי ימים.
במילים אחרות, מנקודת הראות של הארץ יש שנים-עשר חודשים בשנה, אבל מנקודת ראות יותר גבוהה, נקודת הראות של השמש, ישנם שלושה-עשר חודשים בשנה. בימי קדם, כאשר בני האדם היו קשורים יותר ל'אנרגיות', בזמן שלטון האלה, השנה הייתה מורכבת משלושה-עשר חודשים. יש הגיון בחודש בן עשרים ושמונה ימים אשר מורכב מארבעה שבועות בני שבעה ימים. במקרה זה יש שלושה-עשר חודשים בשנה ולא שנים-עשר. החלוקה של המנדלה בכיפת אולם המראות לשלושה-עשר חלקים מראה על אוריינטציה של אנשי דמנהור לנקודת המבט של השמש וקשר לאלה הגדולה.


הרצפה באולם המראות עשויה משיש גרניט אדום המחזיר אור כמו מראה. במרכזה עיגול שיש שחור וסביבו עיטורים של שן הארי – הפרח של דמנהור, בשלבים שונים של הנצה ופריחה. העיגול השחור הוא 'שמש שחורה' – פיזית, המשקפת את שמש השמים – העיגול הזהוב שבכיפה, על פני האדמה. המראות שמסביב לחדר מוטות בצורת פירמידה פנימה ועל ידי כך משקפות את עיגול השיש השחור שנמצא על הרצפה. 
באמצע כל אחד מארבעת הקירות יש גומחה ובה ספרואיד בצבע אחר המוקדש לאחד מארבעת היסודות; אוויר, אדמה, מים ואש. על הספרואידים סוגרות דלתות זכוכית צבעונית ועליהן כתובות בשפה מקודשת. יש אפשרות לסגור את כל האורות באולם, כך שהאור היחיד שייכנס הוא דרך הדלתות הצבעוניות. במצב זה מסונן האור דרך הזכוכיות והכתב שעליהן מתעורר לחיים.
 
מעל המראות, בשני שליש גובה החדר, יש מרפסת ועליה פסלונים של הורוס – האל נץ. עם מעקה מגולף ומעליו ארבעה קירות מעוטרים הנמצאים בין המראות לכיפה, שכל אחד מהם קשור לאחד מארבעת הימים הבאים:
יום השוויון האביבי – 21 במרץ.
היום הארוך בשנה – 21 ביוני.
יום השוויון הסתווי – 21 בספטמבר.
היום הקצר בשנה – 21 בדצמבר.
בימים אלו נכנסת אנרגיה מיוחדת וחזקה לכדור הארץ. הם נחגגו בתקופות עתיקות כימים החשובים של השנה. בדמנהור הם זמן של חגיגות וטקסים. כל יום מיוצג על ידי עיגול שמש ומסביבו מוזאיקות של בעלי חיים:
משני צדי היום הקצר בשנה – שני ניצים.
משני צדי היום הארוך בשנה – שני שוורים.
משני צדי יום השוויון האביבי – שני דולפינים.
משני צדי יום השוויון הסתווי – שני דולפינים מלווים בכלבים וחרפושיות.
 
אולם המראות מוקדש להורוס, יסוד האור, המופיע בשם "oro" על המנדלה שבכיפה. 'oro' הוא ישות חיה, אלוהית שביקשה לעצמה בית כדי לשכון בו, ומצאה אותו באולם המראות בדנמהור. כשם שאלוהויות קדומות יותר ביקשו לעצמן בית ומצאו אותו במקדשי העולם העתיק, כשם שהשכינה חיפשה לעצמה בית ומצאה אותו במשכן ובבית המקדש בירושלים. 'oro' הוא זה שהנחה את פלקו, ולאחר מכן את שאר הקהילה בדרך הבנייה של המקדש. הוא זה שמשתמש במקדש ככלי להפיץ את בשורתו ואורו לשאר האנושות דרך הקווים הסינכרוניים. קשה לנו לתפוש את הדברים בדרך זו, העולם שלנו הוא עולם מיסטי ולא עולם מאגי כפי שהיה פעם, אלא שבדמנהור יש חזרה לתפישה המאגית ופלקו הוא הקוסם הגדול.
מסביב לחדר פסלונים של אנשי הקהילה וגונג גדול שמשמש לתרגולים ומדיטציות באולם זה. גודל רצפת האולם יותר ממאה מטר מרובע.


 
לקריאה על אולמות המקדש השונים - לחצו לקישור
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו