הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אתיופיה בימי הביניים - טיולים לרחבי העולם

שקיעת אקסום

קרנה של ממלכת אקסום החלה לשקוע במאה ה-7 לספירה. עם כיבושי הערבים והיווצרות האימפריה המוסלמית נחסמו דרכי הסחר עם שאר העולם הנוצרי וביזנטיון במיוחד. שינויים אקלימיים וסחף אדמה שנוצר כתוצאה מביעור יערות הביאו להתדרדרות בחקלאות, וכך הערים ננטשו, הארגון המרכזי התפורר, וכוחות מקומיים איימו על השלטון המרכזי.
ממלכת אקסום התחילה לשקוע באיטיות עד שנעלמה לחלוטין במאות 9-10 לספירה. לפי המסורת האתיופית, במאה העשירית הגיעה מלכה יהודית בשם שקל לזכור – ג'ודית ג'ודית עם צבאה לעיר אקסום, בירת הממלכה, והחריבה אותה. לאחר מכן פשטה המלכה על המרחב סביב והרסה מקומות ישוב נוספים, כנסיות ומנזרים. אתיופיה נכנסה לתקופה חשוכה בה לא היה שלטון מרכזי חזק, בבחינת איש הישר בעיניו יעשה.
מרכז הכובד של הנצרות האתיופית עובר להרי תיגראי הנישאים, שם נבנו מנזרים רבים והתקיימה תנועת נזירות נמרצת, היו אלו הנזירים ששמרו על החברה האתיופית והיוו את המרכיב המקורי, חדשני והאותנטי. המנזרים הפכו למרכז פוליטי, חברתי, וגם חקלאי וחינוכי. האנשים מצאו מפלט באמונה. הנזירים באתיופיה היו חשובים יותר באופן מסורתי מהכמרים והכנסייה הממוסדת מכיוון שהכמרים הוסמכו על ידי בישוף מצרי שלא הכיר את התרבות המקומית, ואילו הנזירים והמנזרים היו יצירה של העם.
ארון הברית הוברח למשך תקופה של שבעים ושתיים שנה (מספר סמלי הקשור לגלות הראשונה של בני ישראל בעקבות חורבן בית ראשון) לאיים באגם זיאווי בדרום אתיופיה, בלב השבר הסורי אפריקאי, עד שהוחזר כלאחר כבוד למקומו באקסום על ידי שושלת מלכים חדשה. רבים מהאוכלוסייה, בני משפחת המלוכה והאצילים ברחו ומצאו מקלט באזוריים דרומיים, כגון זה של שואה, שם הם הקימו נסיכויות זעירות ויכלו לשמור על השפה, מנהגים וחיי הדת. וכך, עם התפוררות השלטון המרכזי באקסום עובר המרכז הרוחני והתרבותי לאזורים דרומיים יותר הקשורים למנזרים החצובים בסלע של תיגראי, ולכנסיות של אזור שואה, ההרים והאגמים של השבר הסורי אפריקאי.
 

אתיופיה כדמות אדם

אנחנו רואים מעבר של המרכז השלטוני והרוחני של אתיופיה מהצפון דרומה. בדיוק כמו במצרים הקרובה. במצרים העתיקה הבירה הליופוליס הייתה בצפון, באזור הדלתא וקהיר של היום, לאחר מכן וככל שהזמן התקדם היא נדדה דרומה, בתחילה לממפיס שליד ומדרום לקהיר, לאחר מכן למצרים התיכונה ולבסוף בזמן מצרים החדשה ללוקסור שבדרום. באתיופיה הבירה הייתה בתחילה באדוליס לחופי ים סוף, לאחר מכן היא עוברת ליהא בהרי תיגראי ולבסוף לאקסום שהופכת להיות עיר הקודש בהא הידיעה של אתיופיה. אלא שעם החורבן של אקסום במאה ה9 לספירה עובר המרכז התרבותי של אתיופיה הרחק דרומה משם להרי תיגראי ובסופו של דבר לבירה חדשה לליבלה. זו מהווה מרכז ועיר קודש בהא הידיעה במשך מאה שנה עד שעולה לשלטון שושלת חדשה שמוצאה מאזור שואה דרומה משם והמרכז הרוחני שלה הוא הרים ומנזרים כגון הרי הצלב – גיישן ומנזר הייק סטפנוס בדרום. נכון הוא שבעקבות המלחמות עם המוסלמים במאה ה16 המגמה הזו לא נשמרת ומרכז הפעילות עובר למזרח אתיופיה ואפילו צפון מזרח, לאגם טאנה ובהמשך גונדר, אלא שעם התחדשות אתיופיה במה ה19 הקו של ההתקדמות דרומה כמו חוזר אל עצמו והבירה עוברת חזרה למקלה בהרי תיגראי ומשם דרומה לשואה, ולבסוף לאדיס אבבה הרחק בדרום, בקצה הרכס המזרחי של ההרים האתיופים.

אם אפשר להמשיל את האדמה ליצור חי, ואת הישות של ארץ כאורגניזם שלם, הרי שיש למעבר הזה דרומה משמעות מבחינה אנרגטית. אתיופיה היא כמו אדם, הצפון הוא הראש, אדיס זה המרכז – טבור, ואז נשאלת שאלה היכן הלב? אולי לליבלה? ההרים הם עמוד השדרה ואגמי השבר הסורי אפריקאי הם האיברים הפנימיים ומערכת העיכול.

במצרים העתיקה התייחסו לארץ הפיזית כאל גוף אדם, גופו של אוזיריס. כך שהאנלוגיה הזו לא מופרכת, אלא היא חלק מהתפישה הדתית של הקשר של מיקרוקוסמוס ומקרוקוסמוס, אדם ועולם. אפשר להגיד, אם כן, שבאתיופיה יש במקומות שונים מרכזי אנרגיה המהדהדים את מרכזי האנרגיה של גוף האדם. וזה מסביר את תופעת הריקוד האתיופי: האתיופים אוהבים להזיז את הגוף, אלא שככל שמתקדמים דרומה, האיבר שמזיזים הוא יותר למטה! אם בצפון מזיזים את הראש – תיגראי, ויש דגש על תסרוקות, הרי דרומה משם באזור אמהרה מזיזים את הכתפיים, דרומה משם באזור אדיס את המתניים ובדרום הרחוק את הרגליים, וכן הלאה.



 

עליית שושלת הזאגווה

מי שמאחד את הארץ מחדש לאחר נפילת אקסום זו שושלת הזאגווה המולכת החל מהמאה ה10 ועד המאה ה13 במשך 333 שנה. המלך הראשון שלה נקרא מאנה תקלה היינמות, והוא שיתף פעולה כנראה עם ג'ודית הכובשת של אקסום.
הזאגווה מנהיגים עמים חמים המתגוררים מדרום ומערב לתיגראי, באזורי לסטה ושואה. העם העיקרי הוא האגאו, שהתערבבו בו מרכיבים שמים וקווקזים כבר בפרהיסטוריה, עם זה מביית את הטף ומאמץ גידולים חקלאיים נוספים. הוא לומד מהתיגראים את סודות הבנייה באבן, חקלאות הטרסות המבוססת על שוורים מושכי מחרשות, קיום מבנה חברתי מורכב, ושימוש בכתב. האגאו מאמינים במסורת אגדית משל עצמם, שבה שושלת המלכים שלהם מתחילה באיחוד של שלמה עם שפחתה של מלכת שבא, או מלכה נוספת אפריקאית שנלוותה אליה במסע לירושלים. בנוסף לכך הם טוענים למוצא ממשה וציפורה.
במילים אחרות, האוכלוסייה שייסדה את ממלכת אקסום ושהייתה ליבה של הממלכה במשך אלף שנות קיומה, דיברה שפות שמיות (האמהרית, השפה הרשמית של אתיופיה, והטיגריניה, השפה בה מדברים באזור אקסום, התפתחו מהגעז העתיקה). שושלת הזאגווה דיברה שפה אפריקאית ולא שמית, והייתה ממוצא חמי, שונה מזה של שושלת המלכים באקסום. ולכן, היו רבים שאמרו ששושלת הזאגווה לא לגיטימית מכיוון שאיננה מצאצאי מלכת שבא, וצריך היה להמציא אתוס שיתמוך בטענותיהם ללגיטימיות.
לפי ספרי ההיסטוריה העתיקים של אתיופיה, מלכי הזאגווה שלטו במשך זמן רב, רבים מהם כארבעים שנה, שזה מספר טיפולוגי וקשור למערכת הגבלות והתחייבויות שהם לקחו על עצמם. כמה מהם נחשבו לקדושים, ורבים מהם היו כמרים.

 

הקמת לליבלה

בשנים שלאחר נפילת שושלת הזאגווה בסוף המאה השלוש עשרה יצא לראשונה תרגום לשפת הגעז (שפת הקודש האתיופית) של ספר שנקרא הכברה נגסט ("תפארת המלכים"). הספר מספר על המפגש בין מלכת שבא לשלמה המלך, ועל הבן שלהם, מייסד השושלת של מלכי אקסום. בספר מודגש שעל מלכי אתיופיה להיות מבית דוד. בהערה המופיעה בתחילת הספר נאמר שהספר היה קיים בימי הזאגווה בערבית, אך תורגם לגעז רק אחרי שהם הודחו, כי נאמר בו ש"אלו המולכים ואינם מבני ישראל עוברים על החוק".
אם כך ראו ההמונים את מלכי הזאגווה, איך הצליחו מלכים אלו ליצור לגיטימיות לשלטונם? התשובה נמצאת במתחם הכנסיות המפואר של לליבלה.

המלך הגדול ביותר של שושלת הזאגווה חי במאה ה12 לספירה ושמו היה לליבלה. כשהוא היה צעיר אחיו ניסה להרעיל אותו בכדי שלא יתחרה בו על המלוכה, בזמן שפרפר בין חיים ומוות היה לו חזון שבו מלאכים נשאו אותו אל ירושלים השמימית הנמצאת ברקיע השביעי. הם הטיסו אותו מעל האתרים המקודשים בעיר והוא נצטווה לבנות כדמותם בבירתו. אלא שבעקבות הסכסוך עם אחיו נאלץ לליבלה לברוח מאתיופיה ולצאת לגלות למשך עשרים שנה, בזמן זה הוא הגיע למצרים, ישראל וירושלים, שם למד ידע של בניה, אדריכלות והנדסה, וגם מסורות רוחניות של נזירי מצרים, סגפני המדבר הסורי ומסדרי ירושלים הנוצרית צלבנית.
בהיותו בירושלים נגלה לו אלוהים שוב וציווה עליו לחזור לאתיופיה למרות חששותיו, מבטיח לו שאחיו יפנה את מקומו. לליבלה חזר לאתיופיה הפך למלך והחל בבניית ירושלים השמימית על פני האדמה, לפי התכנון של החזון שנגלה לו בהיותו צעיר.
הוא בנה במשך כעשרים שנה בעזרת 30.000 פועלים ולפי תכנית שמימית, ביום עבדו פועליו של המלך, ובלילה, בזמן שכולם ישנו, ירדו מלאכים מן השמים והמשיכו בעבודה. חלק מהכנסיות שנבנו נקראו על שם אתרים בירושלים, מדגישים את הקשר עם עיר הקודש.
ישו הופיע בפני לליבלה ואמר לו שהוא מאציל על המקום מקדושתה של ירושלים. ולכן רוהא נקראת עד היום "ציון", ונחשבת לירושלים שנייה. או לליבלה, על שם המלך.
הספר האתיופי העתיק המספר קורותיה של לליבלה נקרא ghedle lalibela
 
עד זמנה של לליבלה נחשבה אקסום לירושלים השנייה ונקראה "ציון", היו בה כנסיות רבות ומפוארות שנחרבו. כנסיות לליבלה מחקות בסגנונם את הכנסיות של אקסום. יתרה מכך - הכנסייה הגדולה והחשובה ביותר בלליבלה, מדהאנה עאלם ("מושיע העולם"), ככל הנראה בנויה כהעתק של כנסיית ארון הברית העתיקה באקסום.
העיר נשארה חבויה שנים רבות, האירופאים הראשונים שביקרו במקום לא האמינו למראה עיניהם. גם כיום זהו אתר עלייה לרגל מקודש לנוצרים.

לליבלה נמצאת לרגלי הר אבונא יוסף, הר שולחן מרשים שנראה מרחוק, המתנשא לגובה 4200 מטר והיה מקודש כנראה כבר בפרהיסטוריה, בזמן המלך לליבלה היו מורדות ההר מיוערים, הערוצים היורדים ממנו מתחילים את נהר הטקזה שהוא אחד היובלים העיקריים של הנילוס והאחרון המשמעותי שבהם לפני המדבר, כך שלליבלה נמצאת בתחילת דרכו של הנהר שנשפך בסופו של דבר לים התיכון
זה היה הלב של לסטה, המרכז ההיסטורי של האגאו, מצד מזרח של רכס הרים יפה זה מוצאים את סקוטה sekota, שהייתה בירת אתיופיה לזמן קצר, מדרום את וולדיה waldiya, ממערב נמצא גוש הרים מקודשים נוסף שנקרא דברה תבור ודברה סיני.
באזורים הקרובים לליבלה יש כמאתיים כנסיות נוספות חצובות בסלע, אחת החשובות ביותר שקדמה לה היא מנזר ימרהנה כריסטוס. 

לילבלה היא עיירת תיירות קטנה ונעימה יחסית הנמצאת על מדרונות הרים גבוהים, בדרך כלל מגיעים אליה במטוס ושוהים בה יום או יומיים.
במהלך הביקור עוברים ב10-12 כנסיות (תלוי איך סופרים) המחולקות לשלוש קבוצות. נחל שנקרא בפי המקומיים – "הירדן" מחלק בין קבוצה צפונית לדרומית, ובנוסף יש את כנסיית ביתא גאורגיוס. ישנו סדר והבנייה בין הכנסיות ששונות אחת מהשנייה, כך שבעזרת הדרכה טובה הביקור איננו מייגע ולא חוזר על עצמו




 

ראו מאמרים - לחצו לקישור

היסטוריה אתיופיה

אתיופיה הקדומה

השושלת הסולומונית

גונדר ועת חדשה

ארון הברית

מלכת שבא 

 

אתרים אתיופיה

אתרים אתיופיה

אקסום

אדיס אבבה

גונדר

לליבלה

אגם טאנה

אתרים בצפון אתיופיה

אתרים בדרום אתיופיה

אתרים בשבר הסורי אפריקאי


כללי

יהודי אתיופיה

נצרות באתיופיה

אסלאם באתיופיה

רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו