הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

גרגורי המאיר - טיולים לרחבי העולם

גרגורי המאיר – השליח לארמניה

הוא היה בן לננק - אציל ארמני שהרג את המלך קרושוב השני, רודף הנוצרים הגדול מהמאה ה3 לספירה, ננק היה ממשפחת המלוכה הפרסית ומשפחתו הייתה אחת משבע המשפחות האריסטוקרטיות ששלטו בארמניה. ננק וכל משפחתו הוצאו להורג על ידי הארמנים הזועמים ורק גרגורי הקטן שנולד בשנת 257, הוברח לקפדוקיה שבתורכיה, שם גדל תחת השגחתו של אב נוצרי באווירה דתית עמוקה.
 
כשגרגורי הפך בוגר הוא נשא אישה בשם מרים ונולדו להם שני ילדים – וורטנס ואריסטסס. עם הזמן גברה אצלו הנטייה לנזירות וחיי קדושה והוא נפרד ממרים והפך להיות נזיר. גרגורי עזב את קפדוקיה ולפי האגדה הגיע לירושלים מקום שם ביקש לראות את הקבר הקדוש ומקום הצליבה והתחייה של ישו. בגלל שהרגיש לא ראוי, וכדי לכפר על חטאי משפחתו, בילה קודם לגישה אל הקבר כמה שנים בהתבודדות במערה סמוכה, עד שנמלא באור האלוהי והרגיש מספיק טהור לגשת למקום הקדוש, עם הטהרה התגלתה לו שליחותו - ללכת לארמניה, מקום שם צפוי לו מוות וודאי, ולהביא לארמנים את בשורת החיים הישועה.
 
בארמניה מלך באותו הזמן בנו של קרושוב השני – טירידטס השלישי, שמפני הירצחו של אביו נאלץ לגלות מארצו ולגדול בקונסטנטינופול. והנה – הבן של האדם שגרם לכל הצרה הזאת מופיע לפניו בביטחון מלא ומבקש ממנו להפר את דת אבותיו ולהיות חבר בכת משונה הנקראת נצרות. טרידטס השתגע מרוב כעס על חוצפתו של אותו גרגורי, וציווה לענותו ולהשליכו לצינוק אפל, שם בוודאי ימצא את מותו. תקוותו הייתה שגרגורי יבלה את שארית ימיו בייסורים וחרטה בתוך הבור האפל, אלא שגרגורי כבר היה מחובר לאור האלוהי, מנוסה בישיבה בבורות אפלים, ובעל קשרים טובים עם כוחות עליונים. בדרך נס הוא קיבל מזון מאישה אלמנה ושרד. ממשיך את מסע הייסורים והכפרה של חטאיו וחטאי משפחתו.




 

שגעונו של המלך הארמני

 בינתיים המלך טרידטס השתגע ודימה עצמו להיות חזיר בר (האגדות אומרות שהוא הפך להיות בעצמו חזיר בר), בעצת אחות של המלך הוצא גרגורי מהצינוק ולהפתעת כולם התברר שהוא בריא ושלם, לבקשת האחות הוא ריפא את המלך שהתחרט על מעשיו והפך להיות נוצרי אדוק.
גרסה אחרת אומרת שבנו של המלך חלה וזה חלם שרק גרגורי יכול לרפא אותו. גרגורי נקרא מהכלא, ריפא את בן המלך, והעביר את המשפחה המלכותית לנצרות.
השגעון של טרידטס קשור להרג של קדושה נוצרית בשם ריפסים, בה הוא חשק, אבל על כך בהמשך.
 
כך או כך, מרגע זה והלאה שני האויבים לשעבר הפכו להיות ידידי נפש, הבנים של האבות שהרגו אחד את השני הביאו חיים לארמניה כולה. המלך כינס אסיפה של כל האצילים, הסביר להם את הדת החדשה וציווה על טבילה. גרגורי עצמו, ראה חזון ובו הופיעה לפניו דמות זוהרת של ישו שהחזיקה פטיש בידה ולידה ארבעה צלבים זוהרים. ישו ציווה על גרגורי להקים עיר מקודשת לכבודו באותו מקום שבו נגלה –  להקים את ירושלים הארמנית, שלושה הצלבים הקטנים הראו מיקום שלוש מצבות זיכרון לשלושה קדושים והצלב הרביעי, הגדול מכולם, הראה את מקום הקמת הקתדראלה של אצמיאדזין – המקום הקדוש ביותר לארמנים מאז ועד היום. תכנית הכנסייה נגלתה לגרגורי בחזון והמלך נרתם להקמה. 
 
גרגורי וטרידטס עברו בארץ והרסו את מקדשי האלילים, עד לאותה תקופה אימצו הארמנים את הדת הפרסית הקדומה ועבדו את אל האש והאור מיתרה, את אלת הפוריות – אנהיטה, ואלים נוספים. אנהיטה נחשבה לאם כל ידע והפכה למגינת הארמנים, פולחנה נחגג בימי השוויון באביב ובסתיו בעזרת ריקודים ושירים, המקדש המפורסם ביותר שלה היה בארז erez ששם הוקם פסל זהב לכבודה. 
פולחן האש הפך להיות פולחן האור, חגי האביב וחשיבות הטבע נשמרו בסקרמנטים, באגדות ובאמנות. חגיגות המים הפכו להטבלות.
 
הנצרות הוכרזה כדת רשמית, גרגורי מונה להיות ראש הכנסייה. ניתנה לו סמכות לנצר את כל האוכלוסייה. הוא נהיה פטריארך ארמניה ב302. פעל ברחבי הארץ ללא לאות במשך 16 שנה, בשנת 318 הרגיש שעשה מספיק והוא רוצה לבלות את הזמן המועט שנשאר לו בהתבודדות עם אלוהים. הוא מינה את בנו השני - אריסטסס לפטריארך אחריו, מתחיל בכך מסורת של חלוקת והורשת תפקידים כנסייתיים בתוך המשפחות המיוחסות. ופרש למנזר מבודד, שם חי את שנותיו האחרונות, עד שמת בשנת 331. לאחר מותו פוזרו חלקי גופתו ברחבי העולם. ידו השמאלית וראשו נמצאים באצמיאדזין, ידו הימנית במקום מושב הפטריארך של קיליקיה בלבנון, הוא היה כה גדול במותו שהארץ לא יכלה להכיל אותו – יד אחד בארמניה, יד שנייה בלבנון.

הסיפור על הגעת גרגורי המאיר לירושלים, איננו מופיע ברוב ההגיוגרפיות הרשמיות של הכנסייה, מצאתי אותו במקורות הקשורים לכנסיית הקבר (הוצאת אריאל), והוא קשור לקפלת גרגורי המאיר שנמצאת בירושלים. לפי רוב המקורות הרשמיים גרגורי הלך לארמניה ישירות מהעיר שבה גדל והיא קיסרי בקפדוקיה, בכדי לכפר על חטאי אביו ומשפחתו ברצח המלך קרושוב השני, הדבר הזה הביא חורבן על ארמניה מכיוון שגרם בעקיפין לפלישה ושעבוד פרסיים עד שטרידטס השני הצליח למרוד בהם ולשחרר מחדש את הממלכה.
גרגורי התקבל בחצרו של טרידטס כעוזר ומקורב מבלי שמוצאו ואמונתו נודעו, ורק לאחר שסירב להשתתף בחגיגות לכבוד אנהיטה נתגלתה זהותו ודתו והוא נזרק לבור מתחת לארמון.


 


 

ספר הלימוד של גרגורי

מתוך the teaching of saint Gregory an early Armenian catechism, translation and commentary by Robert W. Thomson. Harvard university press, usa, 1970
גרגורי המאיר הוא האיש שניצר את ארמניה. במאה החמישית לספירה, מאה וחמישים שנה לאחר מכן, מופיע תיעוד של האירוע בספר history of the Armenians by agathangelos שבו נכתבו ההסברים שהוא נתן למצטרפים החדשים לדת. זהו סוג של מה שנקרא קתכיזם, הדרכה בענייני דת, הניתנת למצטרפים לנצרות. המבטא את תפישת האמונה כפי שהייתה קיימת אצל הארמנים בזמן הזה.
הספר נקרא "הלימוד של גרגורי" והוא מעין גרסה אלטרנטיבית לתנ"ך ולברית החדשה עם פרשנות ומוסר השכל, מזכיר במקצת את כבוד המלכים האתיופי. הוא מראה על הייחוד של הנצרות הארמנית והתפישה הדתית השונה שלה. זהו הבסיס לענף זה של נצרות, שהלך והתפתח עם השנים, יונק את השראתו ממסורת הפרשנות והמיסטיקה של הכנסיות המזרחיות והאורתודוקסיות, וכן מסורות רוחניות ודתות שהתקיימו בארמניה לפני כן.
עיון ב"לימוד של גרגורי" מאפשר תובנה לגבי אופייה המיוחד של הנצרות הארמנית, והתפישות שעליהם גדלה האומה, המאמינים הכירו את עיקרי ה"לימוד" יותר טוב מהברית החדשה והישנה, השמות אותם שמות והסיפורים אותם סיפורים כמו בקתוליות והאורתודוקסיות, אבל התפישה הדתית שמאחוריהם שונה. גרגורי לוקח את סיפורי התנ"ך והברית החדשה ומציג אותם בצורה מעט אחרת. אפשר ללמוד מדרך ההצגה לגבי הרקע שלו ושל התקופה.
אם שואלים מה ייחודה של הנצרות הארמנית? מה תלמודה? תפישתה? הרוחניות שלה? הרקע שלה? הרי שהספר הזה הוא המקום ממנו כדאי להתחיל
אתן דוגמא: בזמנו של גרגורי היו בארמניה כתות כופרות שהפכו את הסיפור התנכ"י על ראשו, וטענו שאלוהי התנ"ך הוא אלוהים אכזב, משני, דמירוג, שיצר את עולם החומר ושעבד את האדם, אלו היו הגנוסטיים שטענו למאבק בין טוב ורע, רוח וחומר, בעולם. הם התנגדו לכנסייה ולשלטון, הטיפו לאחווה ואהבה, והיה להם פרשנות משלהם לסיפור גן עדן בו האלוהים הוא האיש הרע, ואילו הנחש הוא הטוב. וכך טענו:
אלוהים לא רוצה שהאדם יאכל מעץ הדעת "פן יהיה כמוהו". ונשאלת השאלה מה אכפת לאלוהים שבני אדם יהיו כמוהו? להיפך. הוא צריך להיות מעוניין בכך. למה הוא לא רוצה שאדם יפקח את עיניו? ידע להבדיל בין טוב לרע? יתמלא דעת? אלא אם כן הוא אלוהים קנאי, אכזר, צר אופק, שרק רוצה לשעבד את בני אדם.
יתרה מזאת, אלוהים פוחד שבני אדם יחיו לנצח. למה? מה הקטנוניות הזו?
"יֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם" בראשית ג' כב'.
לאחר שאדם וחווה אוכלים מהתפוח אלוהים מחפש אותם ושואל: "אייכה?" אם הוא אלוהים כל יכול ורואה כל, איך זה שהוא לא יודע איפה הם?
ולאחר שהוא מוצא אותם הוא שואל האם הם אכלו מהעץ? מי אמר להם לעשות את זה? ושוב נשאלת השאלה, כלום אלוהים כל יכול וכל יודע נסתר ממנו הדברים הללו?
המסקנה המתבקשת: זה לא אלוהים אמיתי, אלא אלוהים מזויף
אין ספק שגרגורי הכיר את הטענות הללו, מפני שבהתייחסות לסיפור גן העדן הוא מאריך ועונה על השאלות הללו אחת לאחת. לפי דבריו (עמ' 50):
המשמעות של להיות כמוהו, הוא לעבוד אלילים, אלוהי אכזב. אלוהי העמים שחושבים שהם כמו האלוהים הגדול, משקרים את עצמם ואת האחרים
הסיבה שאלוהים שואל את האדם איכה היא בכדי לתת לו הזדמנות להודות במעשיו מרצונו, במידה והיה עושה זאת היה נסלח ונשאר בגן עדן, אבל אדם לא מודה מיוזמתו במעשה, ואז אלוהים נותן לו אפשרות מילוט נוספת, הוא שואל אותו מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ—אָכָלְתָּ? אם אדם היה מודה במעשהו ולוקח אחריות, מודה ועוזב ירוחם, היה נסלח לו. אבל במקום זאת הוא האשים אחרים, את אשתו, העיקר לא את עצמו. ולכן לא הייתה ברירה אלא לגרש אותו מגן העדן. בכדי שיטיב את דרכיו.
לפי גרגורי בשבעה הדורות הראשונים לאחר הגירוש אנשים חיו שנים רבות והייתה אפשרות לחזור חזרה לגן העדן, לזכות לחיי נצח, כפי שקרה במקרה של אנוש. אבל בדור שאחריו בני אדם עזבו את האלוהים והארץ נמלאה חמס, היה גזע זך וטהור של בני שת, שנצטוו לא להתערבב עם בני קין המקוללים, אלא שבדור השמיני התערבבו הגזעים והסיכוי לחזור אבד, ואז לא הייתה ברירה אלא להביא את המבול התנכ"י בכדי לטהר את הארץ
גרגורי גם עונה לטענות של הכתות הכופרות, בפרשנות שלו של סיפורי התנ"ך, וגם מצביע על הדרך הנכונה מוסרית – להודות בטעות, לקחת אחריות, ורוחנית – לפעול לגלות את החלק האלוהי שבתוכך בעודך חי, להפוך למואר כמו חנוך. אלוהים רוצה להראות לבני אדם את הדרך חזרה.
הדבר המוסרי הכי חשוב במחשבה של גרגורי זה החרטה, ההודאה, שלא נעשית מהחוץ לפנים אלא מלווה בדמעות, רגש. במובן זה הוא מזכיר במקצת את הקתוליות ואולי הסיבה לכך היא המוצא ההודו אירופאי של הארמנים. הסוציולוגיה מדבר על חברות מבוססות בושה, כמו החברות השמיות של המזרח התיכון, וחברות מבוססות אשמה, כמו החבר המערבית, הארמנים נוטים לתפישת החטא הלטינית, שהתקיימה עוד לפני הנצרות, ומופיעה במלוא הדרה אצל גרגורי מננק, המיסטיקן מימי הביניים.
לגרגורי עצמו יש ספר נוסף של מזמורים בו הוא מתייחס לחרטה כתהליך בן עשרה שלבים.

הלימוד מצביע על דואליות של חומר ורוח הקיימת באדם, מגמה של בנייה ומגמה של הרס. ההרס והפיזור מתבטאים בסיפור של מגדל בבל. אלוהים מפזר את בני האדם ל72 אומות ומציב להם גבולות, כדי למנוע את הנזק. אל מול מגמה זו יש את מגמת האיחוד והחיבור שאותה מייצגים הצלב והכנסייה, 72 השליחים נועדו לחבר מחדש את האומות, הצלב מחליף את מגדל בבל כמחבר בין שמיים וארץ. זהו הציר שסביבו הספר סובב, נקודת המפנה בהיסטוריה האנושית היא הצליבה של ישו, שעלה על הצלב מרצון.
נושא נוסף שהספר מתעכב עליו הוא האדם שנוצר בצלם אלוהים, משמעות הדבר שלאדם יש בחירה, יש לו מחשבה, הגיון, אינטליגנציה. לעולם יש סדר קבוע שלא כפופים אפילו המלאכים, רק האדם הוא חופשי
אחת השאלות שעולות מהסיפור ההיסטורי של ישו הוא מדוע אלוהים חיכה כל כך הרבה זמן לפני ששלח את בנו לעולם? והתשובה שגרגורי נותן בין השורות היא שהעולם לא היה מוכן, ההיסטוריה של ישראל היא פרפיגורציה להופעה של ישו, הכנה. האיש שהוא שיא ההיסטוריה וההופעה היהודית הוא יוחנן שממזג בתוכו את הכריזמה של כהונה, הנהגה ונבואה. הוא מעביר את הכוח הזה לישו, שמעביר אותו בתורו לתלמידיו.
סביר להניח שגרגורי הכיר את הכת המנדעית ומניכאית בעיראק וכן כתות נוצריות  פורשות שנתנו משנה חשיבות לדמותו של יוחנן, והוא עונה על הצורך הזה
גרגורי שואב מהמסורת הפרסית העתיקה: השליחים הם נושאי גביע שנועד כשתייה עבור העולם: יש שני סוגי גביעים, זה עם היין המתוך של שמחה שמעורר אמונה ומעלה באלו ששותים אותו, וזה עם המרירות המיועדת לחוטאים, האחד מביא חיים לנשמות, חוכמה והארה, השני רע שהורס את הכופרים. הרוח שורפת את הטמא ומשמרת את הטהור. (עמ' 8)
גרגורי נוגע בנושא שמופיע אחר כך באחווה הלבנה בבולגריה וכתות מיסטיות נוצריות אחרות והוא ראיית האל, או ראיית האב, אף אחד לא ראה את האב ולא יכול לראות אותו, אלא דרך הבן, מי שרואה את הבן, רואה את האב דרכו, ההתגלות היא תהליך הדרגתי שמגיע לשיא בהופעת הבן בבשר, זה לא כפשוטו, אלא הבן הוא היחיד שיכול לראות את האב, ולכן הם אחד. הוא בא לעולם להודיע אותו ולהתגבר על חטא ומוות. גם של אלו שמתו לפני כן.
הוא התגשמות של האדם השלם. בטבילה שלו בירדן הוא שינה את אופי המים, ולכן הם מתאימים מאז והלאה לשימוש ככלי ללידה חדשה, גם אופי האש השתנה. ישו בא בלבוש של צניעות, הוא בעולם הזה אך לא מהעולם הזה, הוא הצטרף לבני אדם כדי לרומם אותם, לאחר אותם דרכו עם האל
לפי המחקר הספר נכתב במאה ה5 ולא על ידי גרגורי עצמו וקשור לפיתוח המחשבה, הכתב והספרות הנוצרית על ידי יצחק הגדול ומסרופ, הקמת בתי ספר ברחבי ארמניה וטיפוח אליטה אינטלקטואלית נוצרית שמבין שורותיה יצא המחבר. הספר נותן תמיכה ובסיס לרפורמה המחשבתית, דתית וחברתית שמסרופ ויצחק מנסים לעשות, סמכות מוסרית וארגונית שנשענת על יוקרתו של גרגורי מייסד הנצרות הארמנית?
ניתן להבחין בו בהשפעות של הוגי דעות מאותה תקופה ובראש בראשונה הפרשנויות של יוחנן פה זהב – ג'ון כריסוסטמוס, אחד מארבעה התיאולוגים האורתודוקסים החשובים ביותר. אין ספקר שכותב הקטסט קרא אותו והיה אמון על מחשבתו, כמו גם על זו של בזיל הגדול ואחרים. הכותב הכיר את האבות היוונים, אבל גם כאלו שונים כגון אוריגנס, שנטה למיסטיקה, וכתב את הספר "שני הדרכים". מבחינת הנחייה והוראה הכותב נשען על הקתכיזם של קיריל מירושלים מהמאה ה4 לספירה, המדגיש אהבה וקבלה כדרך חיים.
הספר יוצר מחדש את העבר, מתווה דרך, ומתחיל מסורת מפוארת של קידוש האדם והבריאה.
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו