הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

דרווישים מחוללים - טיולים לרחבי העולם

להיזכר – ביקור ראשון בקוניה, דצמבר 2001

קוניה היא עיר גדולה, אשר מונה מעל מיליון איש וממוקמת בדרום מרכז הרמה האנטולית שבלב תורכיה, במפגש שבין הרמה להרי הטאורוס. העיר הייתה הבירה ההיסטורית של רמת אנטוליה בתקופה הביזנטית והסלג'וקית (במאות ה-12–14). במרכז העיר ישנה גבעה עגולה, הנקראת גבעת אלאדין, אשר עליה ומסביבה מצויים השרידים העתיקים של המסגדים, המדרסות והמבנים ששרדו מאותה תקופה שבה חי ופעל רומי. לא רחוק משם נמצא גן ורדים שאליו אהבו אנשי העיר ללכת ובו נבנה מבנה הקבר של רומי, שמעליו מתנוססת כיפה ירוקה ומרשימה. ברחבי העיר פזורים אתרים מקודשים נוספים הקשורים למסדר המוולני, ובראשם קברו של שמס טבריזי, חבר הנפש של רומי, האיש אשר הפך אותו לרקדן, משורר ומיסטיקן. לא רחוק מן "הכיפה הירוקה" נבנה אולם ריקוד ענק אשר משמש מרכז תרבות לריקודי הדרווישים ובו מתקיימות הופעות ריקוד שלהם (בנוסף לכך ישנם, בעיקר בקיץ, הופעות יומיות בחצר מבנה הקבר עצמו).
קוניה היא עיר צבעונית, מלאה בחנויות לממכר מזכרות הקשורות לדרווישים המחוללים, המעלות על נס את רומי ותורתו. ברחבי העיר בתים פרטיים רבים המשמשים כמרכזים שבהם מבצעים את טקסי הסופים וריקודי הדרווישים המחוללים. רומי נחשב לקדוש הלאומי של תורכיה. בזמן הפסטיבל השנתי לכבודו מתנוססות כרזות גדולות ברחבי העיר ובהן הזמנתו של רומי לכל העמים, הדתות והלאומים, להשתתף בחגיגות:
"בוא, תהיה אשר תהיה,
נווד, עובד אלילים, אוהב חיים.
בוא, ושוב פעם בוא.
שיירתנו איננה שיירת ייאוש,
גם אם הפרת את נדרך בפעם האלף,
בוא, ושוב פעם בוא."
 
...אז באתי!
 
זה היה בדצמבר שנת 2001. מספר חודשים לפני כן התקבלתי לראיון במשרדה של עורכת המגזין "חיים אחרים", העיתון האלטרנטיבי של ישראל. בזמן שסיפרתי לה על התוכניות שלי לנסוע לקוניה, צלצל הטלפון. מהעבר השני של הקו היה אדם דתי מאחת היישובים בשומרון, תעשיין, שבמסגרת עיסוקיו הגיע לקוניה ופגש שם חבורה של דרווישים מחוללים.
"אין מקריות בחיים", אנחנו מסכימים שלושתנו. אותו אדם נתן לי את פרטי איש הקשר שלו בקוניה וקבעתי עימו פגישה.
בתחנת האוטובוס קיבל את פני גבר מזוקן שלא ידע אנגלית. נכנסתי עמו למכוניתו הישנה ונסענו דרך סמטאות העיר. באותה תקופה הייתי מלא בחשדנות ובדעות קדומות (שהתמוססו בהדרגה בימים שלאחר מכן) ועל כן פחדתי שאולי נחטפתי על ידי ארגון מוסלמי קיצוני. בסופו של דבר ירדנו בחנות בגדים שבה נמצא ראש הקבוצה.





בשנת 2001 הסופיות עדיין לא הייתה מוכרת באופן רשמי בתורכיה, ולמעשה, במהלך המסע הראשון שלי שם היא הייתה מחוץ לחוק. למרות זאת, קבוצות שונות נפגשו באופן פרטי וקיימו את מסורות ה'סמע' וה'זיכר'. מטרתי הייתה להשתתף בפגישות כאלו ולהתקבל למעגל הפנימי של ההתרחשויות. לאחר שהסברתי לאנשים שפגשתי את רצוני, האיש בחנות בגדים הבטיח לי שהעניין יסודר.
למחרת הלכתי לטקס 'סמע' רשמי של הממשלה, אשר התקיים באולם של הפסטיבל. רומי נחשב למשורר הלאומי התורכי, והריקוד – לביטוי של הגניוס התורכי. למרות שההופעה הייתה ממשלתית-רשמית ובעלת אופן תיירותי, כולל נאומים משמימים בתורכית לפני כן, היא הדהימה אותי וגרמה לשינוי במצבי הפנימי – הוכחה לכך שהשכינה שרתה בטקס. חשתי שאני הולך פנימה, נע לעומק מחודש בתוך עצמי. אך ידעתי שאין זה הדבר האמיתי לו כמהתי. מספר ימים לאחר מכן הוזמנתי, לאחר הפצרות רבות, לטקס פרטי בבית הדרווישים. היה זה בית פרטי לא רחוק מהמוזוליאום של רומי. הימים ימי הרמאדאן, קוניה קרה ומושלגת, אך הבית היה חם. עשרות אנשים מכל קצוות העולם הצטופפו בחדר מהביל: אירופאים, איראנים, ערבים, יפנים, טורקים, וגם ישראלי אחד (אני). לאורך הקירות ישבו נגנים, וכן מספר שייח'ים מהמסדרים השונים. ביניהם בלט גוץ חייכן בשם עלי באבא (לא קשור לארבעים השודדים), שהוא השייח' של המסדר הנקשבנדי. שמתי לב שרוב הנוכחים נהגו בו כבוד רב.
הנגנים ניגנו, הזמרים שרו, ומדי פעם פרץ אחד מן הקהל בריקוד אקסטאטי באמצע החדר הצפוף. האנשים כולם השתחוו וקראו בשמו של אללה, אך למרבה הפלא, הדבר לא עורר אצלי התנגדות. הייתה בחדר אווירה מיוחדת של חוויה בלתי אמצעית וחום אנושי רב, שנבע מן החוויה המשותפת. מדי פעם התחלנו יחדיו בקריאות ה"זיכר": "אללה, אללה". הקריאות הלכו וגברו עד שהגיעו לשיא משותף, אותו עצר השייח'.

חייכתי לשתי הבחורות הנחמדות שישבו לידי ושאלתי אותן מנין הן. התברר שהן מאיראן.
"מאיראן…", אמרתי, "מוצאה של בת-זוגתי מאיראן!"
פניהן אורו, "ומאיפה אתה?" שאלו.
"מישראל," עניתי.
לפתע הרגשתי כאילו דלתות נטרקות בפני. דבר מה העכיר את פניהן ונפרדנו בדברי נימוסים.
למחרת, כשבאתי ל"זיכר", הן פנו אלי מייד בדברי התנצלות:
"כשאמרת שאתה מישראל, זה גרם אצלנו לרתיעה וראינו שנפגעת מכך. אנחנו מתנצלות על כך." אמרו. "ישראל מתקשרת אצלנו לאסוציאציות שליליות, אך לפי הפנים שלך אפשר לראות שאתה אדם טוב."
"יש תקווה," חשבתי לעצמי.

פני עשו רושם גם על אנשים נוספים שהיו באותו ערב; למחרת בבוקר פגשנו זקן אחד שנראה כסופי כשר למהדרין במוזוליאום של רומי.
"ראיתי אותך ב"זיכר" אתמול בלילה" אמרתי לו, "אתה זוכר אותי?"
"בוודאי שאני זוכר" אמר, והוסיף:
"לא אשכח לעולם את הפנים שלך. כשראיתי אותך ידעתי שאתה כמו אח שלי."
לאחר ווידוי שכזה התחבקנו והתנשקנו לפני שנפרדנו לשלום.
מתברר שב"זיכר" קורים הרבה דברים בו-זמנית; על פני השטח מתקיימים הקריאות הקצובות, התיפוף בתוף, כלי הנגינה והריקוד האקסטאטי. מתחת לפני השטח נוצרים מפגשים בין אנשים, בין האדם לבין עצמו, בין אדם לבין אלוהיו, וגם בין הלבבות.

באותו הערב, לאחר שעות של השתתפות ב"זיכר" ושטיפה במקלחת של אהבה ורגש, פניתי אל השייח' עלי באבא בשאלה:
"כעת אני מרגיש מרומם, אך מה יעזור לי לשמור את ההרגשה הזאת כשאחזור לחיי היום יום ולקשיים?"
"ה'זיכר' יישאר בתוכך," ענה עלי באבא, "והוא יעזור לך".
ואכן, הוא צדק. הזיכרונות המתוקים של ההשתתפות בפסטיבל הדרווישים המחוללים בקוניה, טקסי ה"זיכר" וריקודי הדרווישים המחוללים, נשארו בתוכי וממשיכים לחיות עד היום.

 

מסדר הדרווישים המחוללים

הוא היה אחד משני המסדרים החשובים באימפריה העותומאנית, נתמך על ידי סולטאנים ואנשי דת, עד היום הקדוש הלאומי של טורקיה הוא גלאל א דין רומי שייסד את המסדר במאה ה13. למסדר היסטוריה מעניינת, תורה עמוקה ומרתקת בצד תרגולת הריקוד, המוזיקה והשירה. רומי הוא כיום המשורר המוערך והנמכר ביותר בישראל ובארצות הברית


קראו את המאמרים הבאים

חניכה במסדר המוולני

המסנאווי

סיפורים מהמסנאווי

הריקוד הסופי

הסיבוב הסופי

פעולת הרגליים

להצמיח כנפיים

לאבד את הראש

 

מאמרים על חייו ודרכו של רומי - לחצו לקריאה

גלאל א דין רומי כללי

ילדות בחורסן

מורשת בית אבא

המסע

הגעה לקוניה

המפגש הגורלי

שמס טבריזי

פרידה ומציאה

היעלמות

האהוב החדש

סימנים ללא נראה

אור האלוהים

מות רומי

 

 

 

שיר של רומי

עליך להמר על הכול למען האהבה.
אם תרצה את מה שהמציאות הנראית לעין יכולה לתת, אינך אלא שכיר יום.
אם אתה רוצה את העולם הבלתי נראה, אינך חי את האמת של עצמך.
2 המשאלות מטופשות הן, אולם אתה תקבל מחילה על כך ששכחת שמה שאתה באמת רוצה זה השמחה המבלבלת של האהבה.
עליך להמר על הכל למען האהבה, אם אתה בן אנוש אמיתי.
אם לא קום ועזוב את האסיפה הזאת.
לב חלקי אינו מגיע אל המלכות.
יצאת לדרך למצוא את אלוהים, אבל אז אתה ממשיך לעצור לתקופות ממושכות בפונדקי דרכים בעלי רוח רעה.
בסירה השטה במהירות במורד הנחל נדמה כאילו העצים שעל גדות הנחל חולפים ביעף.
מה שנדמה כמשתנה מסביבנו הוא בעצם מהירות הספינה שלנו בעזבה את העולם הזה.

 

שיר של רומי

היכן הדגש של האיסלאם בכל הנוגע לשפת האהבה?
אם אתה נכנע למהותך שלך, כל העולם כולו נכנע לך.
כל יום שנמשך בפרידה נדמה כשנה.
אך אתה שיוצא מן הפירוד, לאן הולך היום? ומה קורה ללילה?
בזאת העלייה לרגל, הסרת הלבוש של קיומך.
הוא הגלימה שעליך ללבוש, אך מי הוא זה שיוכל לעמוד בתנאים (דרישות) של הגלימה הזו?
הכפר והעיירה, קרוב ורחוק, העונות המתחלפות, כל אלה נמצאים בצד זה של האוקיינוס,
ואולם בצד השני, היכן העיירה? היכן הן עונות השנה?
התודעה והתבונה של האדם יצרו את הקור והבדידות של הפירוד,
אך כשהוא מתחמם עם היין הזה, היכן התודעה? ומה קרה לתבונה?
הציפור בכלוב נשלטת על ידי משהוא אחר,
אך כשהוא שובר את הכלוב ומתעופף, מה נותר מן השליטה? היכן אפילו הציפור?
כשהתודעה כלואה בקודקוד היא מפתה את הגוף לחטוא.
אך כשתודעת התודעות נפערת לרווחה, היכן הם החטאים כעת? היכן הגוף?
אם אתה שותה, לך מתנדנד לארץ הסודות ללא רגלייך,
אם אתה כבר שיכור אז בוא כפי שאתה. לאן נעלמה תודעתך? והיכן הצורך להיות מה שאינך?

 

 

References

 

chittick, w. The sufi doctrine of rumi an introduction.

chittick, w. The sufi path of love. albany: state university of new york press.

onder, m. Mevlana jelaleddin rumi. ankara: amfora publications.

rumi, j. a. d. In nicholson r. a. (Ed.), Divan shamsi tabriz cambridge university press.

rumi, j. a. d. In thackston j. (Ed.), Signs of the unseen threshold sufi classics.

rumi, j. (2007). In nickolson r. (Ed.), The mathnawi (r. nickolson Trans.). konya: tablet publication.

turkmen, e. (1999). The essence of rumis masnevi. pakistan: jumhoori publications.

turkmen, e. (2004). Teaching of shams-i tabrezi. konya: altunari ofset ltd.

רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו