הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הדרך הסופית - טיולים לרחבי העולם

הדרך הסופית

במאמרים באתר נגענו, למדנו על הסופים, עתה הגיעה העת להכיר את הדרך הסופית עצמה, את היישום המעשי שלה. מה זה אומר להיות סופי? מהם התרגולים השונים שהסופי מתרגל? כיצד ניתן להתחבר אל הלב שלנו? אל פנימיותינו? אל אותו זיכרון עמום של מה שהיינו פעם ומה שנוכל להיות?
המסדרים הסופיים השונים נתנו תשובות שונות לשאלות הללו. כולם מסכימים אולי על המהות ועל התורה, אך לא כולם מסכימים על הדרך והשיטה. מטרתם של כל המסדרים היא לעורר את נפשו של הסופי, לגרום אצלו לשינוי, לגרום לו להיות פחות מרוכז בעצמו ויותר באלוהים. אך איך עושים זאת? 
משל למה הדבר דומה: לעכברים שרצו לשים פעמון על צווארו של החתול בכדי שיתריע על בואו. כולם הסכימו עם הרעיון, נותרה רק בעיה אחת פשוטה: כיצד לבצע זאת?

במאמר זה נספר תחילה על שתי  חלוקות לשלבים שונים של הדרך הסופית, חלוקות שמהם ניתן ללמוד קצת יותר על הדרך עצמה. 
ראשית דבר, מה אומרים הסופים עצמם לגבי הדרך? כיצד הם מגדירים אותה?
בכתבים של המסדר הנימטוהלי ניתן למצוא את ההגדרה הבאה:
"'טריקה' - דרך, היא שיטה מעשית שבה ניתן להדריך את התלמיד או האדם המחפש על ידי שרטוט דרך של מחשבה, הרגשה ופעולה. דרך זו מובילה את התלמיד דרך שלבים, שנקראים מצבים - (‘אחוואל'), לניסיון של המציאות השמימית.
'טריק' - בדרך על התלמיד לפגוש שלבים שונים: חלקם מעשיים כמו חזרה בתשובה, אילוף הנפש, דיכוי תאוות, התבודדות, עוני ועוד... וחלקם רגשיים: פחד, צער, שפלות רוח, חוסר אונים, תודה, בטחון, כנות, אהבת אל , ועוד...
שני מושגי יסוד קשורים לדרך הסופית והם ‘חאל’ - מצב ו'מקאם' - תחנה.
התחנות - 'מקאם' הן אותם המקומות שהאדם נמצא בהם. אלו הם מקומות סטטיים.
המצבים - ‘חאל’, הם אותן ההרגשות, הניסיונות פסיכולוגיים הגורמים לאדם לנוע ממקום למקום, והם, לכן, דינמיים.
תחנות הינן מקומות שהאדם מגיע אליהם בדרך, ואילו המצבים הם מה שקורה בתוכו.
ייחודה של הדרך הסופית הוא באופן שבו פותח "מדע" המצבים - ‘חאל’. לא סתם אומרים על הסופים שהם היו הפסיכולוגים הראשונים. הדרך הסופית ויחסי המורה התלמיד שבה מחייבים הבחנה דקה של מצבו הנפשי של התלמיד והכוונתו והכנסתו, למצבים שונים. בהתאם. היא מחייבת ידיעה עמוקה של נפשו של האדם ותגובותיה למצבים השונים שהיא נכנסת לתוכם.
המיוחד בדרך הסופית הוא בכך שהמורה מכניס את התלמיד למצבים רגשיים הגורמים לשינוי האישיות. החשוב במצבים הללו, המצב שעל שמו קרויה הדרך הסופית, הוא מצב האהבה, ולכן הדרך הסופית קרויה גם דרך האהבה.
אין דרך רוחנית אחרת בעולם שבה התפתח "מדע המצבים" לכדי חשיבות והתמחות כזאת, כמו אצל הסופים.
הדרך לאלוהים, איננה יכולה להיות דרך האינטלקט, הלימוד וההבנה, לא רק דרך העשייה ולימוד המצוות כמו אצל המוסלמים הרגילים. הדרך לאלוהים חייבת להיות דרך הלב וההרגשה. הסופי לא מעוניין ללמוד דברים לשם התיאוריה בלבד. אינו מעוניין בקיום עקר של המצוות. (יש מסדרים סופים שאינם מקיימים את המצוות כלל וכלל). הסופי מעוניין לקחת חלק ולהיות שותף. הוא רוצה להגיע שוב למצב של איחוד עם האלוהים. הסופי רוצה לחזור הביתה, למשפחה, ובתור שכזה הוא הופך שוב להיות כמו ילד.
המפגש של התלמיד עם הדרך הסופית הוא כמו לידה שנייה, לידה רוחנית, על כל מה שמשתמע מכך - הכאב, התמימות, חוסר האונים והטוהר. התלמיד הסופי, לכן, הוא במצב פגיע מאד בשלבים הראשונים של הדרך שלו, ורק מורה מיומן ואחראי יכול לשמור עליו.
בכדי להתקדם בדרך אנחנו חייבים לצאת מעצמנו כדי שנוכל, אחר כך, לחזור אל עצמנו כשאנו אחרים. היציאה יכולה לקרות רק בעזרת כוח הגדול מאתנו, הלא הוא האהבה. רק בעזרת כניסה לחלק הלא מוכר של האישיות שלנו, אנחנו יכולים לגלות דברים חדשים. רק בעזרת הרגשות שלנו אנחנו יכולים להרגיש מעט ממה שאלוהים מרגיש כלפי העולם.
אלוהים יצר את העולם מתוך אהבה, מתוך הרצון והתשוקה שלו. אם הוא לא היה רוצה דבר, לא היה נוצר דבר. לכן גם אנחנו צריכים לרצות ולהשתוקק. אסור להישאר אדישים לגבי הדרך, אלא להיות מעורבים. מעורבות אישית ועמוקה, היא זו שתתן לנו, באופן פרדוכסלי, את האפשרות לצאת מתוך עצמנו, לצאת מתוך האישיות שלנו, ומההסתכלות על כל דבר כאילו הוא נועד בשבילנו בלבד.
המעורבות האישית העמוקה, שעוברת דרך מצבים רגשיים עזים, מיוחדת לדרך הסופית שהיא ייחודית בעולם. התלמיד לומד להיות אדם שלם יותר, אדם שחי עם כל חלקיו, ולא רק עם האינטלקט שבו. על ידי כך האדם הופך להיות לאחד מעצבי החישה של האלוהים. הוא חוזר וסובב שוב סביב כסא הכבוד של הוד מלכותו, האלוהים.
המעורבות האישית צריכה להוביל באופן פרדוקסלי, בסופו של דבר, לביטול העצמי ולחיים באלוהים.
 



שבעה שלבים בדרך הסופית
קיימות לפחות שתי חלוקות שונות של הדרך הסופית לשבעה שלבים בדרך מהאני האגואיסטי, המצווה והחייתי, אל האני הקיים באלוהים ואל השקט. שלבים אלו הם גם תחנות וגם קשורים במצבים, לפי הגדרתם הסופית.
 
שבעת השלבים בחלוקה הראשונה, חלוקה שנפוצה במסדרים הסופיים הפרסיים:
1. חרטה/צמא
2. יראה
3. ויתור
4. עוני/ריקנות
5. סבלנות
6. אמון
7. שביעות רצון
 
1. חרטה/צמא
במסדרים סופיים מסוימים, תחושת החרטה או האשמה הינה הצעד והמצב הראשון והעיקרי שגורם לאדם לצאת לדרך. מי שאין לו תחושה ראשונית של אי שביעות רצון מחייו עד כה, מי שלא מתחרט על הבלות חייו, לא יעשה את המאמץ ויצא לדרך.
מה גורם לאדם להרגיש פתאום "לא מרוצה"? לפי הסופים, מה שגורם לכך, הינו חסד שמימי שבא להיטיב עם האדם ולכוון אותו לדרך.
החסד האלוהי מתבטא ביכולת לקבל את ההדרכה והמוסלמים האמיתיים הם אלו המודרכים, כלומר מסוגלים לקבל את חסד ההדרכה.
בחוגי הסופים נפוץ הסיפור על איברהים אבן אדהם,  נסיך מוסלמי שצד צייד ביער,  כשלפתע שמע בת קול האומרת: "האם לשם כך נוצרת? האם לכך נועדת?" בו במקום הוא עזב הכל -  בית, משפחה, מעמד וחברים והפך להיות סופי.
לעיתים מתואר המצב ההתחלתי במילים: צמא או חוסר, שהם המצב הראשוני של המחפש. הצעד הראשון הוא הכרה בחוסר. הכאב המתעורר במחפש, כתוצאה מההכרה בחוסר, מוביל אותו לחיפוש. כולנו חסרים דבר-מה, את האיחוד האלוהי שפעם היינו חלק ממנו. תחושה זו יכולה להיות מתוארת גם כצמא. בדיוק כפי שאדם משתוקק למים, כך הוא משתוקק לשוב לאלוהיו. תפקידו של הסופי לעורר בעצמו את תחושת החוסר הזה.

2. יראה
לאחר שאדם מתחרט על חייו עד כה, ומחליט לצאת לדרך, השלב או המצב הבא שהוא יפגוש הוא הפחד. מכיוון שמייד לאחר שאדם מחליט שהוא רוצה ללכת בדרכי האלוהים, יבוא השטן וינסה לפתות אותו לסטות מהדרך. מייד לאחר שאדם מכריע לצד אחד, מתגלים כל הקשיים וכל השכנועים של הצד השני. זו היא דרכו של העולם וזהו חוק טבע. לכן על הסופי בשלב הזה לתרגל הימנעות מהעולם. בהימנעות זו יכולים לעזור המנזרים או המסדרים שהסופי מצטרף אליהם. מה שעוזר יותר מכך הוא הפחד או היראה לאבד שוב את הכיוון ולהיות אבוד. הפחד מוביל להצמדות לדרך הנכונה - דרך המישרין.
"מה הוא הפחד הזה שאתה מרגיש?" שואל שאמס את רומי באחד הדיאלוגים ביניהם (מתוך שירי שאמס טבריז).
השאלה נושאת בחובה את התשובה: הפחד הזה הוא הפחד מאלוהים, והוא פחד טוב שגורם לנו להתקדם בדרך. שאמס שואל את רומי את השאלה בכדי לעזור לו להכיר בפחד הזה, כי רק אז הוא יוכל להמשיך ולהתקדם בדרך.

3. ויתור
השלב הבא בדרך הסופית, הוא שלב הויתור, שמגיע באופן טבעי לאחר מצב היראה. אדם מחליט לוותר על כל מה שהוא היה קשור אליו, או במילים אחרות, לוותר על האגו שלו.
כל אחד מודע לאמת שכדי להתקדם בחיים למקום אחר, יש לוותר על המקום והמצב שבו נמצאים כעת. אמת זו נכונה גם בדרך הרוחנית. מי שלא יהיה מוכן לוותר, לא יגיע לשום דבר. ויתור זה איננו נעשה מתוך הכרח, אלא הוא נעשה מרצון. הבלי העולם הזה מפסיקים לעניין את האדם. הוא נותן להם לנשור, כמו עץ בשלכת, שמשיר את עליו בכדי שיוכל להתחדש בעונה הבאה. הישגים שונים ועניינים חומריים מפסיקים להטריד אותו. דעתם של אנשים אחרים מפסיקה לשנות לו. מה שחשוב לו נמצא במקום אחר.

4. עוני
השלב הבא בדרך הוא העוני. הלב הריק, זה הוא מצב של הכחשה או ויתור עצמי, ריקנות.
המונח "עוני" במשמעותו הסופית אינו רק עוני פיזי אלא בעיקר ריקנות, אפסות, תחושת אין, בדרך אל הכיליון של האני. בתחילה יש לוותר על הקיים, על החיים הקודמים, על האגו, ולאחר מכן על הסופי להישאר ריק בתוכו. עליו להיות נכון להכיל את מה שיטיל עליו האלוהים. את מה שיגיע אליו מאלוהים. לשמור על ריקנות, אינו  מצב קל. שמירה על ריקנות דורשת פעילות אקטיבית וזהו מצב קשה, במיוחד בתחילת הדרך.
הסופי, בסופו של דבר, צריך להיות כמו צינור חלול שדרכו יוכל השפע האלוהי לזרום לאדמה.
"במילון של הדרך לא תמצא את המילה מחר", אומר רומי.

5. סבלנות
 בשלב הבא המאמין ניצב בפני תקופת מבחן. נראה כאילו לא קורה דבר, אולם לפעמים, דווקא כשלא קורים דברים, קורה הרבה מאד. זה הוא שלב חשוב מאד המעיד על האהבה של התלמיד. אם קיימת בתוכו אהבה, הוא יוכל להמתין ולהיות סבלן, אם הוא חסר סבלנות, אין בו אהבה. הערך הגבוה של האהבה הוא הסבלנות.
לאחר ההתגלות הראשונית שהייתה למוחמד שבה ראה לראשונה את הקוראן בהר עראפאת, הוא היה צריך לעבור תקופת "יובש" של שלוש שנים, שבה לא היו לו עוד התגלויות. זו הייתה תקופה שבחנה את סבלנותו. גם בדרך הסופית נבחנת סבלנותו של התלמיד, עד כמה הוא מוכן להתמיד במשימה שהוא לקח על עצמו.

6. אמון
בשלב האמון, הכניעה העצמית, הדברים אינם נתונים יותר בידי התלמיד עצמו אלא בידי כוחות שמעבר לו, וכל שנותר לו לעשות זה לא להפריע. הוא משול למריונטה - בובה על חוט, שהכוח המניע שלה הוא האלוהים. דוגמא אחת לשלב הזה היא הדימוי הנפוץ אצל הסופים של התלמיד כאדם הטובע בים, באוקיינוס של האיחוד, והוא כמו גופה הצפה במים, שהזרם מטלטל אותה לכאן ולכאן. זה הוא המצב הרצוי אצל הסופים. להיות כמו גופה הצפה במים, או בדימוי ציורי יותר: כמו גופה בידיו של רוחץ המתים.
'תווכל' הינו מושג סופי חשוב בסופיות שפירושו אימון מוחלט באל.
ה'תווכל' אין פירושו להיות פסיבי, אלא להיות פעיל תוך אמונה שלמה שכל פעולות היום יום, הכישלונות כמו גם ההצלחות, נעשות בחסדו של האל. זה הוא ה"אמון" המושלם.

7. שביעות רצון
זהו השלב האחרון בדרך הסופית. התלמיד חי לפי שביעות רצונו של האל ולא על פי רצונו הפרטי שהושמד כבר בשלבים הקודמים. דברים נראים עתה הפוך מכפי שהם נראו לפני כן. הם נראים כפי שהם קיימים באמת. התלמיד מתאחד עם האל, התאחדות שאיננה נגמרת ב"נירוונה" אלא בכך שהתלמיד נהיה כלי בידיו של האל למלא את רצונו. זוהי הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר באיסלאם. הדוגמא הטובה ביותר לכך, היא כמובן הדוגמא של מוחמד. במסדרים הסופים השונים יש דגש רב על הנושא של שירות. שירות הינו במקרים רבים חלק מהחניכה הבסיסית. מסדרים סופים רבים בונים את תכנית החניכה שלהם סביב עבודות שירות כמו עבודות מטבח (במסדר המוולוי), טאטוא רצפה, ועוד.



 
חלוקה שניה לשבעת השלבים
חלוקה נוספת הנפוצה בפרס וגם בארצות אחרות  לשבעה שלבים של הדרך הסופית, היא חלוקה שמופיעה בספר מהמאה ה-13 הנקרא "שיחת הציפורים" של עטר:
1. שלב החיפוש
2. שלב האהבה
3.  שלב הידע
4.  שלב האיחוד
5.  שלב שביעות הרצון
6. שלב הפליאה
7.  שלב העוני האמיתי והאפסות הטוטלית
 
1. חיפוש
השלב הראשון, או המצב הראשון, הוא מצב החיפוש. אדם שמביע למצב הזה מחפש את אלוהים בכל דבר, כל חייו מתמקדים בחיפושו.
מספרים שיום אחד ראו את מוולה נסר א-דין מחפש טבעת זהב בערמת אשפה. "מדוע אתה מחפש בערמת האשפה?" שאלו אותו "מה גורם לך לחשוב שהטבעת שם"?
"אני לא חושב שהטבעת שם", ענה המוולה.
"ובכן מדוע אתה מחפש באשפה?" נשאלה השאלה שוב.
"אני מחפש בכל מקום", ענה המוולה "אין מקום שאינני מחפש בו את אשר אבד לי.  בגלל שאני מוכן לחפש את הטבעת שלי בכל מקום, יום אחד, באיזשהו מקום, אמצא אותה!"
סיפור זה מתמצת את מהות שלב החיפוש.
דבר מה גורם לאדם להתחיל ולחפש את מה שחסר לו בחייו. הוא אינו יודע עדיין, אפילו, את מה הוא מחפש. אם הוא היה יודע, קרוב לוודאי שהיה מוצא. הוא אינו יודע היכן לחפש, מכיוון שאם היה יודע היכן לחפש, יתכן שהיה מוצא. המחפש רק יודע שמשהו חסר לו, שהוא איבד דבר מה, וכל ישותו קוראת לו לצאת לחיפוש הזה.
המחפש יוצא לדרך. יום אחד, לפתע, המחפש מגלה, בדבר כלשהו, במקום כלשהו, את מושא חיפושיו. פרצופו של האהוב ניבט אליו לפתע דרך דבר מה שהוא פוגש ואז הוא עובר לשלב השני של הדרך שהוא שלב האהבה.

2. אהבה
כולנו מכירים את מצב ההתאהבות. החיים נראים אחרת, פרופורציות משתנות, הדגשים והחשיבויות נהיים אחרים. אלא שלאהבה יש שותף הפוסע איתה יד ביד והוא - הכאב. המגלה את מושא אהבתו, רואה מבעד לאותו הדבר, את היופי של האהובה ומרגע זה והלאה הוא עובר למצב של התאהבות.
אצל הסופים, פעמים רבות זה קורה דרך דמותו של השייח'.
בסיפור הבא אפשר ללמוד על מה שנדרש מהתלמיד:
אהוב דופק יום אחד על דלתה של אהובתו.
"מי שם?" היא שואלת.
"זה אני", עונה האהוב.
"אם כך", היא אומרת "לך ואל תחזור. אין לך מקום כאן" .
האהוב הולך שבור וכפוף קומה. מדוע זה דחתה אותו?, הוא שואל את עצמו, האם משהו שאמר היה לא בסדר? האם עשה משהו לא בסדר?  אולי זה דבר-מה עמוק בו, באישיותו, שגרם לה להירתע ממנו? מה הוא הדבר הזה? האם ניתן לשנות אותו? אולי הוא אינו מוצלח כפי שחשב? 
כך הולך האהוב, חושב, מתייסר, מתחבט ומזדכך. יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, עד שלבסוף, לאחר שנה, הוא מעז וניגש ודופק שוב על דלתה של אהובתו. אלא שהפעם הוא כבר אדם אחר. שנת הייסורים ריככה ושינתה אותו. שוב אין הוא חושב על עצמו בלבד. כל רצונו להתאחד מחדש עם אהובתו, להיות זכאי לכך שתכניס אותו. האגו שלו נעלם, הוא מוחל על כבודו. בחיל וברעדה הוא דופק שוב על הדלת, נעלם הביטחון שהיה בו קודם. הוא יודע את מקומו ויודע שהוא נתון לחסדיה. כל מה שמניע אותו הוא אהבתו הטהורה אליה. הוא דופק על הדלת ובלבו תחינה ובקשה.
"מי שם?" היא שואלת.
"את כאן בחוץ, איתי, שוברת לבבות שכמותך", עונה האהוב ופורץ  בבכי.
"אם כך", עונה האהובה, "הכנס. ביתי הוא קטן וצר, אין מקום בו לשניים, אך מכיוון שאני אתה, ואתה אני, נוכל לחיות יחדיו, כאחד".
המשל ברור: אין מקום לשניים בדרך אל האלוהים.
האהבה והכאב הנלווה אליה עשו את שלהם, השינוי קרה, האהוב התאחד עם האהובה.
מצב האהבה הוא, אולי, החשוב ביותר מבחינת הדרך הסופית. זהו המצב שבו מתרחש השינוי שמעביר את מרכז הכובד מהעצמי לאלוהים.
פעמים רבות האהבה מתרחשת בתוך הקשר שבין מורה לתלמיד. מכאן ניתן אולי להבין את שירת האהבה הלוהטת בשיריו של ג'לאל א-דין רומי לשאמס טבריז.

3. הידע
 האהבה היא כור ההיתוך הסופי, שלהבת הנר שבה נשרפים הפרפרים הנמשכים לאש.
אלא שהאהבה איננה מטרה בפני עצמה, כפי שחושבים אולי בטעות כמה מהרומנטיקנים, אלא היא כלי בכדי להגיע לאיחוד עם האהוב. לאחר שהאוהב נצרף באש האהבה, הריהו מתקדם שלב נוסף בדרכו אל האלוהים, אל הידע.
סיפור סופי מספר על אהוב שהופרד מאהובתו והוא מסתובב בעולם אבל וחפויי ראש. הוא אינו יודע את נפשו מרוב צער, כולו געגוע וכמיהה לאיחוד. בינתיים הוא נקלע לסיטואציה לא נעימה שבה חבורת פרחחים, בריונים אלימים לפי מראם, מתנכלת לו ורודפת אחריו. בשארית כוחותיו נמלט אותו אהוב מפחד זרועם, ומטפס על קיר חצר שבה הוא חושב למצוא מסתור מרודפיו. הוא קופץ מעל הגדר ונוחת לרגלי שיח. שם בתוך השיח, הוא רואה דמות נשית מחפשת דבר מה. לתדהמתו הוא מגלה שהדמות הזו היא האהובה שאליה התגעגע, והיא מחפשת שם את הטבעת שאבדה לה.
לפתע מבין האהוב שחבורת הבריונים שרדפה אחריו הייתה בעצם חבורת מלאכים בדמות אדם. הם כיוונו אותו, בלא ידיעתו, למפגש עם האהובה.
מצב זה של ידיעה פתאומית המכה כברק, ידיעה שבה פתאום מתברר לתלמיד שהדברים הם הפוכים ממה שחשב, נקרא בסופיות מצב ה"ידע". לפתע, מתברר לאדם גורלו. הוא מבין מדוע התמודד עם צרות מסוימות ולאן הן הובילו אותו. המחפש או האהוב, נוכח ומכיר בהשגחה האלוהית שהייתה לצידו כל הזמן, אלא שהוא לא שם לב אליה.
"אלוהים תמיד נוכח", אומרים הסופים, "ודע שאם אתה לא רואה אותו, הוא תמיד רואה אותך". הכרה זו מכה כברק באדם שמגיע לשלב הידע, ונותנת לו כוח להמשיך בתלאות הדרך.
 
שלושה השלבים הראשונים, בחלוקה זו של הדרך הסופית, הם תהליך מתמשך של שינוי שבו אדם עובר מדחף לא מודע של רצון לשינוי וחיפוש, דרך שינוי שמתרחש בעזרת האהבה, אל מצב מודע של הכרה באלוהים, בדרך ובגורל.
 שלושת שלבים אלו, תהליך זה, הם החלק החשוב ביותר בדרך הסופית. הם נותנים את הדחיפה ואת הכוח להמשך התנועה והדרך, עד שהאדם מגיע לאיחוד שלם עם אלוהים. שלושת שלבים אלו הם דינמיים ולא סטטיים. הם מתרחשים כל הזמן ואינם רק שלבים שקרו בעבר. מבלי שאדם יעבור דרך שלבים אלו ויתרחש אצלו שינוי, לא יכול לקרות שום דבר אחר. במרכזו של השינוי נמצאת האהבה ששורפת באש שלה את אישיותו של המחפש - התלמיד.
לאחר מצבי החיפוש, האהבה והידע, באים  מצב האחדות, מצב שביעות הרצון, מצב הפליאה, ומצב העוני האמיתי והאפסות הטוטלית באל.
מצבים אלו קורים בעצמם, לאחר העבודה הקשה וכור ההיתוך של השינוי שקורה בשלושת  המצבים הראשונים.




 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו