הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הקדמה טיול באתיופיה - טיולים לרחבי העולם

לפניכם כמה פרקים מתוך הספר "מסתרי ארון הברית - טיולי תרבות ורוח באתיופיה"
מידע נוסף על הספר ופרקים אחרים - לחצו כאן





הקדמה – היסטוריה ונצרות
באחת הפעמים שבהן הייתי באתיופיה הגענו למצוק אדיר, שנמצא ליד רמה גבוהה באזור הנקרא גואסה (Guassa). אזורים בגובה מעל 3,500 מטר באתיופיה הם בעלי אנרגיות אחרות: אולי זאת הקרינה? אולי הרוח? גואסה הוא אזור של צמחייה סוב אלפינית וקופי גילדה, שהינם אנדמיים לאתיופיה. הוא משתפל בתלילות אל העמקים שממזרחו, בהפרשי גובה שמגיעים לעיתים ל-1,000 מטרים. מעל המצוק נמצאת כנסייה שנקראת Arbhara Medhan-Alem Monastery (עליה ניתן לקרוא עוד במסלול אתיופיה הנוצרית) וממנה יש שביל המוליך אל הצוקים, שם יש מערה. את הדרך למטה חייבים לעשות יחפים מפני קדושתו של המקום.
זוהי אולי הכנסייה המרשימה ביותר באתיופיה מבחינת המיקום שלה. השביל מוביל אל מערה בגבול הצוקים שבה יש סבכה ושער ולאחריו מדף אבן ועליו שוכבות, מכוסות בסדין, מספר מומיות שרק רגליהן בולטות. הפלא הוא שהרגליים שלמות ונראות לבנות. המקומיים מאמינים שאלה הם אנשים פלאיים שהגיעו למקום, יש אומרים מהשמיים, גזע מלאכים. אולי יש בכך עדוּת לביקור אנשים מחוץ לכדור הארץ, או מתרבויות עתיקות נעלמות ומפותחות, כגון אטלנטיס או מצרַים.
באתיופיה נמצא ההוּמָנואיד הקדום ביותר בעולם. במוזיאון באדיס אבבה ניתן לראות את השרידים של לוסי, סוג אדם שונה מאיתנו בן 3.5 מיליון שנה. גם האדם המודרני – הומו סאפּיינס, הופיע לראשונה באתיופיה, והממצא הקדום שלו נמצא בעמק נהר האומו והוא בן 195,000 שנה. כיצד נוצר אדם זה? ומה גרם לבני אדם ללכת? להתחיל לחשוב? ליצור כלים עם הידיים? לגלות את האש? אין לנו תשובה טובה לכל השאלות הללו. ואם יש כזאת – היא נמצאת באתיופיה.
ההיסטוריה האנושית התחילה באופן רשמי לפני יותר מחמשת אלפים שנה במצרים ושוּמֶר. מצרים הייתה במשך אלפי שנים הלב של העולם העתיק, מקור הידע והחוכמה, הדת והמוסר, הרוחניות והמאגיה. אתיופיה היא מקור הנילוס הכחול, זה שמַחיֶה את מצרַים, ויש הטוענים שמקור התרבות המצרית הוא מאתיופיה.[1] לפי האסכולות הפאן-אפריקאיות, הדת המצרית הגיעה מאתיופיה, והפרעונים הראשונים היו שחורים.
באדיס אבבה נמצאים משרדי הארגון לאחדות אפריקה, והיא במידה רבה הבירה של תנועה זו. ישנו זרם במחקר שנקרא אפרוצנטריזם (Afrocentrism), הלומד את ההיסטוריה האנושית מתוך התמקדות בתפקידה המרכזי של אפריקה, וישנן תנועות של התעוררות דתית הטוענות שאפריקה היא המקור של הנצרות, שצריך לתת בכורה לנצרות האתיופית, וכן תנועה שהתפתחה במאה ה-20 של הראסטפארי (Rastafari), שטענה כי המשיח הגיע והוא לא אחר מאשר היילה סלאסי, קיסר אתיופיה. הראסטפארי התחילו דת חדשה, המתבססת על עליונותה התרבותית של אפריקה בכלל ואתיופיה בפרט.
כך או כך, אתיופיה היא המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה לאחר ניגריה, ושטחה גדול פי 55 ממדינת ישראל. זוהי אימפריה אדירה, שגרעינה ההיסטורי הוא אזור רמות ההר בצפון-מערב, המהווה כיום רק רבע משטח המדינה. באזור זה, שבו האקלים הוא אביב נצחי והאדמה פורייה, התפתחו תרבויות עתיקות כבר בפרהיסטוריה. לא הרבה ידוע לנו עליהן, נותר רק לנחש. לפני קרוב ל-3,000 שנה מופיעה אתיופיה על במת ההיסטוריה ומסרבת לרדת משם עד עצם היום הזה.
באתיופיה יש ערב רב של עמים ושבטים, אולם רק לשניים מהם תפקיד משמעותי בהיסטוריה העתיקה, ושניהם עמים שֵמיים. הראשון שבהם הוא העם התיגראי, ולאחריו מופיע העם האמהרי. שניהם הגיעו כנראה לאתיופיה לפני כ-4,000 או 3,000 שנה. התיגראים מונים כיום כ-11 מיליון איש, והם יושבים בחלקים הצפוניים-מזרחיים של הרמה האתיופית ובחלקים ההרריים של אריתריאה. האמהרים מונים כיום כ-24 מיליון איש והם יושבים באזורי אגם טאנה ובחלק המערבי והמרכזי של הרמה האתיופית.[2]
אלא שיש חוקרים החושבים שמקור העמים השמיים באופן כללי הוא באתיופיה או באזורי הסהרה, ומשם הם התפשטו כבר בפרהיסטוריה אל רחבי המזרח התיכון, צפון אפריקה וחצי האי ערב, וכי ההגירה לאתיופיה של לפני 3,000–4,000 שנה הייתה מעין גל חוזר, כך שהמקור של העמים התיגראי והאמהרי הוא קדום הרבה יותר.[3]
חוקר בשם ניקולס פראקלס (Nicolas Faraclas) טוען שמקור העמים השמים הוא באזור דארפור (Darfur-Kordofan) בגבול סודאן לוב, ושהם התחילו לנדוד עקב התייבשות הסהרה,[4] בשנים 10,000–5,000 לפנה"ס.
חוקר בשם ג'וזף גרינברג (Joseph H. Greenberg) טוען שהשפות הכושית והשמיות הן דומות והתחילו מאותו מקור.[5] בגלל המגוון הרב של השפות הכושיות, יש להניח שהן קרובות יותר למקור. העושר השפתי של דרום אתיופיה מוכיח, לפי טענתו שמקור העמים השֵמיים הוא אתיופיה. עם סיום תקופת הקרח לפני 12,000 שנה ויותר נדדו עמים עם שפה פרוטו-כושית צפונה ומשפתם התפתחו השפה המצרית, השפה הברברית, והשפות השמיות.
כך או כך, אתיופיה נודעה בקרב עמי העולם העתיק והייתה ביחסי גומלין עמם, כפי שמופיע בסיפור של שלמה ומלכת שבא, ובמקורות מצריים ויווניים. יש הטוענים שאתיופיה היא ארץ פּוּנט (Punt) האגדתית (ארצם של האלים), עִמה סחרה מצרים. בתקופות מאוחרות יותר סחרו האתיופים עם ההלניים, הרומאים, הפרסים והביזנטיים, וכולם חלקו לה שבחים.
וכך, נמצא באתיופיה את האובליסקים הגדולים ביותר בעולם (יותר מאלה של מצרים), מקדשים נהדרים מזמן בית המקדש בירושלים, וכן אגדות על הימצאותו של ארון הברית וחפצים מופלאים אחרים.
תחילת ההיסטוריה האתיופית מתקשרת לממלכה ראשונה בשם דעמת המופיעה במאה ה-8 לפנה"ס, ולאחריה במאה ה-1 לפנה"ס עולה לגדולה ממלכת אקסום, הנקשרת לאגדה על מלכת שבא והשושלת הסולומונית (מצאצאי שלמה).
בזמן הקדום, האתיופים היו, לפי אמונתם, יהודים, והם רואים את עצמם עד היום כצאצאי בני ישראל הקדמונים, מנליק והבנים הבכורים של ישראל, שהגיעו לאתיופיה בזמן שלמה. האתיופים מרגישים קרבה מיוחדת לעם ישראל, לארץ ישראל ולירושלים. עם הופעתו של ישוע ותחילת הנצרות הם הפכו להיות נוצרים, אך שמרו על חלק מהמסורות היהודיות כגון שבת ומילה, ופיתחו סוג של נצרות מיוחדת.
בתחילת המאה הרביעית לספירה הגיעו לאתיופיה שני ילדים סוריים שספינתם נטרפה בים האדום, ליד חופי אתיופיה (ממלכת אקסום העתיקה). הם גדלו בחצר המלוכה והפכו למקורבים למלך, ובהשפעתם התנצר המלך אזנה ובעקבותיו כל הממלכה. האתיופים היו העם השני שהתנצר (לאחר הארמנים), למרות שהם טוענים שהנצרות הגיעה אליהם הרבה קודם, ובשבעצם הם ממשיכים מסורות יהודיות שהיו נפוצות בארץ מזמנה של מלכת שבא.
תולדות העם האתיופי שזורות, החל מהמאה ה-4 לספירה, בתולדות הכנסייה שלו. היא זו שאיחדה את האתיופים ושמרה על העם האתיופי כישות עצמאית וגאה. האתיופים הם העם האפריקאי היחיד שלא היה תחת כיבוש זר והצליח לשמור על עצמאותו, במידה רבה הודות לכוחה של האמונה. במהלך השנים פיתחה הנצרות האתיופית מאפיינים ייחודיים שאין כמותם בשום מקום אחר בעולם. הבנת מאפיינים אלה עוזרת להבין את רוחו של העם האתיופי, מורשתו, אמנותו וההיסטוריה שלו. אחד מהמאפיינים הבולטים ביותר הוא האמונה בארון הברית שהועבר לאתיופיה על ידי מנליק, הבן של מלכת שבא ושלמה, ומאז הוא שומר על הארץ ומשפיע עליה מברכתו.
הכנסייה האתיופית המייחדת מונה כ-42 מיליון איש, כחצי מהאוכלוסייה באתיופיה. השם "מייחדת" נובע מהיותה כנסייה מונופיזיטית, הכנסייה המונופיזיטית הגדולה בעולם.
בפרק זה תמצאו הקדמה מקיפה על הנצרות האתיופית והקשר ההיסטורי שלה, המקומות הקדושים, התפתחותה ההיסטורית, השפעות של זרמים נוצרים אחרים, תפישׂותיה והפילוסופיה שלה, וכן יוסבר, אולי בפעם הראשונה בשפה פשוטה בעברית, על המסורות הרוחניות שמתורגלות בה ומצאו בה בית. אתייחס לתנ"ך של אתיופיה – הספר "כבוד המלכים", למסורת השירה הנפלאה של ה"קנה", ואנסה לספר את הסיפור הנוצרי כמשהו חי.
 
המסגרת ההיסטורית
ממלכות עם מקדשים, ערים וכתב החלו להופיע באתיופיה לפני 3,000 שנה לערך, במקביל להתפתחויות דומות בצד השני של ים סוף (תימן) ובסודאן השכנה. לפני 2,100 שנה מוקמת ממלכת אקסום, שמתקיימת במשך קרוב לאלף שנה והיא חלק אינטגרלי מעולם הרומי ביזנטי. במאה ה-4 לספירה הופכת ממלכת אקסום לנוצרית. באתיופיה מצויה שושלת המלוכה העתיקה בעולם, החל מתקופת מלכת שבא לפני 3,000 שנה ועד לשנות ה-70 של המאה ה-20, המתייחסת לבית דוד ושלמה.
השם אתיופיה קשור לאיש אתיופוס שהיה נכד של חם,[6] ולפי הגרסה המקומית, אביו של אנגבו שהרג את הדרקון באקסום (בירת אתיופיה העתיקה) ושלט בה ביחד עם בניו, ולמעשה הנכד של אתיופוס נקרא אקסום. בין צאצאי אנגבו הייתה מקדה, מלכת הדרום, הלא היא מלכת שבא המופיעה בספרות העתיקה.
השושלת הסולומונית שלטה על אתיופיה מאקסום עד למאה ה-9 לספירה. מהמאה ה-9 עד המאה ה-13 עולה לשלטון שושלת אחרת שנקראת זאגווה, הבונה בירה חדשה בלליבלה, עיר חצובה בסלע. השושלת הסולומונית חוזרת לשלטון בסוף המאה ה-13 ויוצרת חצר נודדת שלה עשרה מקומות חניה ברחבי האימפריה, והמרכז עובר מערבה לאזור אגם טאנה. במאה ה-17 מוקמת בירה חדשה בגונדר שבצפון מערב המדינה, שהופכת למרכז עד לסוף המאה ה-18, אז אתיופיה נכנסת לתקופת תוהו קצרה, שמסתיימת עם עליית המלך תיאודורוס לשלטון במחצית השנייה של המאה ה-19 ויצירת אתיופיה החדשה.
 
הקשר המצרי
ההיסטוריה האנושית התחילה באופן רשמי לפני כ-5,000–6,000 שנה בשני קצוות הסהר הפורה: מצרים ושומר, עם המצאת הכתב, הגלגל, הקמת ערים גדולות ומבנה חברתי מורכב, פיתוח הדת והאמנויות. לפני כן אנשים גרו בכפרים וגידלו את מזונם בעצמם, לא היה כתב, ולכן זה נקרא פרהיסטוריה. מצרים נולדה, לפי המקובל, עם איחוד מצרים העליונה והתחתונה על ידי המלך מנס ב-3200 לפנה"ס (למרות שהתיאוריות האלטרנטיביות טוענות שמצרים קדומה הרבה יותר). כבר בתחילת דרכה הגיעה מצרים לשיאים נפלאים של בנייה, מחשבה ויצירה שלא היה להם המשך לאחר מכן. לדוגמא, הפירמידות נבנו בתחילת התרבות המצרית ולא בסופה, ודורות מאוחרים יותר לא יכלו לחזור על ההישג המופלא הזה. ההיווצרות של מצרים הפליאה וריתקה את החוקרים, שלא ידעו להסביר את ההופעה של תרבות כה מפותחת יש מאין. הם חיפשו[7] את המקום שממנו המצרים קיבלו את הידע שלהם, התפישות המוסריות, היכולת הארכיטקטונית והדת, וחלקם הציע את אתיופיה בפרט, ואת אפריקה או הסהרה באופן כללי.
יש חוקרים הטוענים שחלק מפרעוני מצרים הקדומים היו שחורים והגיעו מאפריקה, אולי אתיופיה, וכך גם הדת המצרית.[8] כך או כך, המצרים האמינו שיש ארץ פלאית דרום מזרחה מארצם, אליה היו עושים מסעות מסחר. הייתה זו ארצם של האלים, ממלכת פּוּנט, שיש מזהים אותה בתור אתיופיה.
מצרים היא תרבות נהר שבנויה על הצפת הנילוס, שנתפש כאל חי, בדיוק כמו שבהודו הגנגס נתפש כאלוהות חיה וכך גם נהרות אחרים. בהודו יש קשר בין ראש הנהר (מקורות הגנגס) לבין שפכו ומהלכו. המקורות של הנהר מקודשים והם משולים לשערותיו של האל שיווה הנופלות לאדמה, הקימו בהם מקדשים והם הפכו לאתרי עלייה לרגל,[9] הנקשרים למיתולוגיה העתיקה ולדמויות המייסדות של האפוס והדת ההודית. לפי דעתי, כך חייב היה להיות גם במצרים, לפחות בימים עברו, לפני התקופה של התייבשות מדבר סהרה. לא ייתכן שהמצרים לא ידעו את מקור הנילוס הכחול, זה שאחראי על ההצפה השנתית שבזכותה הם חיים, ולא הכירו את הרי אתיופיה. לא מפתיע לכן שמוצאים באתיופיה אובליסקים, המפתיע הוא שלא נמצא יותר מכך. זהו נושא שעוד יתגלה בעתיד. סביר להניח שהמצרים הגיעו או עלו לרגל למקורות הנילוס, ואולי זה משתקף באגדות על ארץ פּוּנט.
באופן עקרוני, לא צריכה להיות בעיה להגיע ממצרים לאתיופיה ולהיפך, אפשר לשוט לאורך הים האדום, ואם הרוחות לא מאפשרות שיט חלק בין חוף אתיופיה למצרים, אפשר ללכת ברגל. השיירות של הפלאשים היהודיים עשו את דרכם ברגל מאתיופיה, מהאזורים שמצפון לאגם טאנה, אל סודאן, כך שאפשר לעשות את הדרך גם בכיוון ההפוך (לאורך נהר הטקזה). מסודאן למצרים יש דרכי סחר ותנועה מבוססות ורבות משתמשים, כך שבאופן תיאורטי לא הייתה צריכה להיות למצרים בעיה להגיע לאתיופיה ולזהות את מקורות הנילוס הכחול, זה שגורם להצפה של הנהר. למרבה ההפתעה, המצרים, לפחות באופן רשמי, לא עסקו בכך וטענו שהנילוס מתרומם מעצמו, שהמים שלו באים מהשמיים.
בין מצרים לאתיופיה היו ערי כוהנים מצריים כגון מרואה (Marowe), או נפאטה – עיר שלידה יש הר קדוש שצורתו כצורת כובע הדג'ט המצרי ונקרא (כיום) ג'בל ברקל, ולרגליו מקדשים רבים שאחד מהם הוא חיקוי של מקדש אמון בכרנך. במקומות אלה נמצאו קברים ובהם כדים ממצרים של תקופת השושלת הראשונה, עובדה המצביעה על קשר בין מצרים לאזור סודאן של היום, ואולי גם לאתיופיה.
במצרים היו בתי ספר רוחניים הקשורים לסיפורי הבריאה השונים, ולמסורת אלים כזו או אחרת. לכל בית ספר היה מרכז משלו ובו ספרייה, מקדשים, בית ספר ומקום פולחן וחניכה, שם נשמרה מסורת המאגיה. בלוקסור, לדוגמא, במקדש של כרנך שהיה המרכז של פולחן אמון, היו עשרות אלפי כוהנים וכוהנות, וזאת הייתה ישות עצמאית שבמהותה עסקה בתורת הנסתר. כנראה שלכמה מבתי הספר הרוחניים הללו היו מרכזים, בתי ספר מבודדים ומתקדמים, בדרום הרחוק, סודאן ואולי גם אתיופיה. ידוע לנו על משה שיוצא ממצרים והולך לארץ מדיין – באותה מידה הוא יכול היה להגיע לאתיופיה, או אנשים מאתיופיה יכלו להגיע למצרים. מה מפריע לקבוצת כוהנים שרוצים לשמר את דתם והלימוד שלהם, למול כוחות עוינים, לחפש מקלט באתיופיה, כפי שעשו ה"צדקא" במאה ה-5 לספירה?
 
ממלכת פּוּנט (Punt)
המצרים הקדמוניים התייחסו לארץ שהם קראו לה "ארץ האלוהים" מדרום מזרח למצרים, שבורכה באוצרות טבע, מתכות, חיות, שנהב, זהב, ומיני צמחים, כולל עץ המור. הם קראו לה ארץ "פונט" וגם ארץ אל השמש, ציירו אותה בקבריהם, וסיפרו עליה בספריהם.
חוקרים רציניים של מצרַים כגון פלינדריס פטרי או ווליס באדג' טענו שיש לתרגם את המונח ארץ השמש כ"ארץ הקודש", או "ארץ האלים" או "ארץ האבות", ויש בכך רמיזה לכך שהמצרים הקדמוניים, או לפחות הגזע השושלתי שלהם, הגיעו מפּוּנט למצרים. וכך, הפולחן במקדשים היה קשור למוצרים שהגיעו מארץ זו (כגון מור), הממוקמת במזרח.
פטרי הוא הדארווין של הארכיאולוגיה המודרנית והחופר החשוב ביותר במצרים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא לא ידע להסביר את תחילתה של התרבות המצרית, יש מאין, והיה בטוח שזה קשור להגעת אנשים עם תרבות מפותחת ממקומות אחרים, שהפכו להיות הגזע השושלתי, מעין קבוצה של כוהנים שליטים בעלי מאפיינים פיזיים אחרים משאר העם. פטרי חיפש את המקור של הגזע השושלתי וטען שהוא בקווקז ושהם עברו דרך ארץ ישראל. מסיבה זו הוא חפר בארץ ישראל בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, ובסופו של דבר חי את שנותיו האחרונות בארץ ומת ונקבר בהר ציון שבירושלים. לפי החוקרים האפרוצנטריים, המקור של הגזע השושלתי הוא מאתיופיה, הפרעונים הראשונים וכך גם המצרים היו שחורים, ורק בעקבות הגירות של עמים מהצפון שהתערבבו בהם, קיבלו את הגוון החום והלבן המאפיין אותם כיום.
מכל מקום, פּוּנט מוזכרת לראשונה בזמנו של פרעה ח'ופו, בונה הפירמידה הגדולה.ידוע לנו על משלחות של הפרעונים לפּוּנט כבר מזמן השושלת החמישית, זו שהחלה במסורת בניית האובליסקים, ולאחר מכן במשך אלפיים שנה המשיכו המסעות. המשלחות היו מעין טקס חניכה למיועדים להיות פרעה, או לפרעה צעיר, שבהם היה צריך להתגבר על מכשולים, כמו למשל למצוא מים במדבר (הפרעונים ידעו למצוא מים עם מקלות ניחוש, כמתואר בספר "חניכה" מאת אליזבת הייך). המשלחת הידועה ביותר היא זו של המלכה חתשפסות, מהמאה ה-15 לפנה"ס, שבנתה את מקדש דיר אל בחרי בלוקסור. ציורים מהמשלחת לפונט נמצאים על הקירות של מקדש זה.
ישנו ויכוח היכן הייתה פּוּנט. יש הטוענים שהיא הייתה בתימן, יש הטוענים שהיה זה בסומאליה, יש הסבורים כי היה זה בסודאן, ואפילו בציילון, אולם הדעה הנפוצה בקרב החוקרים היא שמיקומה של פּוּנט הוא באתיופיה ואריתריאה, אזור העם התיגראי כיום. ואכן, בפירמידות בדָחשוּר (Dahshur) (הפירמידה האדומה) נמצאו שרידי דגן טֶף הצומח רק ברמות הגבוהות הללו.
 
הקשר התימני של ממלכת סבא (Saba)
התרבות האנושית החלה במצרים ובשומר לפני יותר מ-5,000 שנה, אבל מתברר שבמקביל לכך גם במקומות אחרים בעולם הוקמו תרבויות מתקדמות, ואחד המקומות המפתיעים ביותר בהקשר זה הוא דרום מערב חצי-האי ערב, שם הוקמה הממלכה של סבא בתימן, שהתחילה לפני יותר מ-4,000 שנה. צריך להבין שעד אותו זמן המדבר לא היה באמת מדבר. השלב האחרון בהתייבשות של הסהרה וחצי האי ערב, לאחר תקופת הקרח, התרחש כנראה לפני ששת אלפים עד ארבעת אלפים שנה. לפני כן, אזורים אלה היו פוריים וירוקים. ההתייבשות הביאה לנדידת העמים השמיים לרחבי הסהר הפורה וצפון אפריקה, כולל אזורי חצי האי ערב, דרומו ודרום מזרח אפריקה. במסגרת נדידה זו הגיעו הערבים והיהודים למזרח התיכון, האמורים התיישבו בצפון סוריה, האכדים והבבלים הגיעו לארם נהריים, ואילו לאתיופיה הגיעו התיגראים, האמהרים, עמי הגוראג. יש הטוענים שהעמים השמיים הגיעו קודם כול לאתיופיה, ולאחר מכן עברו לחצי האי ערב, ויש הטוענים שמקור העמים השמיים הוא במדבריות חצי האי ערב או הסהרה. כך או כך, בדרום חצי האי ערב, שהיה גשום יותר בתקופה זו, מוקמים יישובים, ומתפתחים עמים שלהם מגוון של שפות ערביות, ביניהם השפה השבאית.
הביות של הגמל שהתרחש לפני 4,000 שנה אִפשר לשבאים, עמי דרום חצי ערב ותימן, ולשבטים הערביים, לחדור אל המדבר ולהוביל שיירות מצד אחד של הקשת הפורייה לצד השני (שומר ומצרים), כמו גם לייצא ולייבא סחורות מדרום חצי האי ערב לאזורים המיושבים, דבר המביא לעושר שתורם לעלייתה של ממלכה ריכוזית חדשה בשם סבא.
לממלכה היה כתב פּוּנטי משל עצמה, שהשפיע על התפתחות הכתב הערבי וכתב הגעז האתיופי הקדום. עצם המצאת הכתב הוא הישג אנושי אדיר. הכתב הפּוּנטי הראשון בעולם הוא הכתב הפרוטו-סינאי, ממנו התפתחה העברית, והוא נולד במדבר סיני לפני יותר מ-3,000 שנה, על ידי כנענים שעבדו במכרות (כך לפי טענת הארכיאולוגים). עד אז היו כתבים בעולם כגון כתב היתדות או כתב החרטומים, אך הם היו כתבים של ציורים (לוגוגרפים – כל תו מייצג משמעות ולא צליל) ולא פּוּנטים (צלילים היוצרים הברות).[10] הכתב הסבאי היה כתב פּוּנטי שייתכן והוא קדום יותר לעברי, וזה מראה על מחשבה מופשטת מתקדמת.
הבירה של ממלכת סבא הייתה העיר מריב (Ma’rib) בתימן, הנמצאת בשיפולי ההרים על גבול המדבר. ראשית הממלכה בשנת 2000 לפנה"ס, ואולי גם קודם לכן, אבל במאה ה-8 לפנה"ס מקימים השבאים מפעלי בנייה אדירים של סכרים לאיגום מים. הפרוייקטים הללו מעידים על ארגון מרכזי חזק ועל יכולת טכנית גבוהה של בנייה ותכנון. הסכרים נועדו למפעלי השקייה רחבי היקף המאפשרים קיום ערים גדולות. הם עוזרים בקיום תרבות מפותחת ומשנים את פני הארץ, והאוכלוסייה גדלה.
באותה תקופה מרחיבה סבא את השפעתה ושלטונה ויוצרת איחוד של שבטים השולט על חלקים גדולים מחצי האי ערב, וגם על חלקים מקרן אפריקה, סומאלי, ג'יבוטי, אריתריאה ואתיופיה. אוכלוסיות גדולות של מתיישבים מגיעים לאתיופיה מתימן שבה יש התפוצצות אוכלוסייה, בכדי ליישב את האזורים החדשים. במאות ה-4–5 לפנה"ס יש כנראה הגירה מסיבית מחצי האי ערב אל הרמות האתיופיות, וזה מביא לנפילת ממלכה קדומה שהתקיימה שם, בשם דעמת.
 
ממלכת דעמת (Daamat)
לפי החוקרים,[11] כבר לפני 3,000 שנה מתחילות להתקיים תרבויות מפותחות באתיופיה, המקיימות יחסי גומלין עם ממלכת סבא בתימן. ארצות אלה נמצאות משני צדי מיצרי באב אל מנדב בים האדום, ובמרחק כמה שבועות הליכה ורכיבה על חמור ממרכזי התרבות של העולם – ובמיוחד מצרים.
במאה ה-9 לפנה"ס נעלמים הפילים מישראל וסוריה וצריך לייבא שנהב ממקורות אחרים. מתברר שהשנהב היה מצרך יקר ערך ונדרש בתרבויות העולם העתיק, החל במצרים וכלה בבבל ואשור. סוחרים מתימן עברו לגור בקרן אפריקה והקימו מושבות סחר זעירות, בדיוק כפי שהערבים עשו מאות שנים לאחר מכן, אבל הפעם באופן שלו ושקט, ובהרמוניה עם האוכלוסייה, ולא לצורך תפיסת עבדים ושעבודם, כפי שהיה במאות שלאחר מכן. ממלכות שבטיות מקומיות שיתפו כנראה פעולה עם המתיישבים וזה הביא ליצירת מרכזים עירוניים ובראשם יהא ולהגעת אמנים ובעלי מלאכה.
במאה ה-8 לפנה"ס מתבססת ממלכת דעמת (Daamat) באזור תיגראי, כשהנמלים שלה הם לחופי הים האדום באריתריאה (כנראה שהנמל הראשי הוא אדוליס (Adulis), שהיה גם הנמל של ממלכת אקסום) והבירה שלה היא יהא. זאת ממלכה רב לאומית ותרבותית, מיזוג של אוכלוסיות מקומיות עם מתיישבים. תקופת השיא שלה היא מהמאה ה-8 עד המאה ה-4 לפנה"ס, שאז היא החלה להיחלש ובסופו של תהליך הוחלפה על ידי ממלכת אקסום במאה ה-2 לפנה"ס; אלא שעוד לפני כן האנשים עזבו את אזורי ההרים של יהא ועברו לרמה של אקסום (אולי זה קשור לעליית חשיבותה של החקלאות על פני המסחר).
יש חוקרים הטוענים שדעמת הייתה ממלכה עצמאית, עם תרבות אתיופית ייחודית, ויש כאלה הטוענים שהיא הייתה גרורה של ממלכת סבא בתימן.
השפה הכתובה של דעמת הייתה שבאית. הם היו מרובדים חברתית, כנראה בין אלה היודעים לקרוא ואלה שלא. הייתה להם יכולת טובה לעיבוד מתכות, הם ידעו ליצור כלי ברזל (עד היום יש באתיופיה שימוש בטכניקות של תקופת הברזל, כמו בממלכת דעמת, כאילו דבר לא השתנה), אבל השתמשו במתכות מסוגים שונים, את המתכות כרו בהרים (כפי שהסינים רוצים לעשות כיום).
בממלכת דעמת התקיימה כהונה מאורגנת והתפתחו האמנות, האדריכלות והדת. הם התבססו על סוג כלשהו של ארגון חברתי דתי, מעמד כוהנים, השתמשו בכתב שבאי והאמינו באל הירח השבאי "אל מקה". למרות היותו אל ירח הוא גם זוהה עם השמש, סמליו היו קרניים וגפן, ואשתו הייתה איסיס המצרית, או אִשְתָר הבבלית.
לממלכת דעמת הייתה מערכת דרכים מפותחת ורשת של תחנות מסחר וישובים. בנוסף למקדשים, התגלו ביהא גם ארמונות גדולים, פסלים וחפצי אמנות. כנראה שהיה להם קשר עם מצרים, שבאותה תקופה נשלטה על ידי השושלת הכושית ממרכזים בסודאן הסמוכה.
 
ממלכת כוש
בסוף המאה ה-8 לפנה"ס משתלטת על מצרים שושלת של פרעונים כושיים מנוביה, המגיעה מאזורי הדרום – סודאן. הם רוצים להחזיר את מצרים לימי הזוהר של תקופות העבר שלה, וטוענים לקשר לאל אמון. הם מקדמים אדריכלות ואמנות בסגנון העתיק, ובכלל זה מחדשים את מסורת בניית הפירמידות. הם מקימים ממלכה אדירה שגבולותיה הם מהדלתא של מצרים בצפון ועד אתיופיה בדרום, והשושלת שלהם הופכת לשושלת המצרית ה-25. מלכיה מוזכרים בתנ"ך והם היו בקשר עם מלכי יהודה וישראל. עד לזמן הזה היו ממלכות כושיות בסודאן, או "נוביה", כפי שהיא נקראה אז, אלא שהם היו תחת חסות מצרית. במאה ה-11 לפנה"ס מוקמת ישות עצמאית סביב העיר נפאטה בצפון שנקראת "כוש", ובמאה ה-8 עולה חשיבותה של הבירה הדרומית מרואה (Meroe), הנמצאת לא רחוק מחרטום, ליד מפגש הנהרות נילוס ותקזה שמקורם באתיופיה. במילים אחרות, מרואה נמצאת באחד המקומות הקרובים והנגישים לאתיופיה מעמק הנילוס, מרחק כשלושה-ארבעה שבועות הליכה/רכיבה מהרי סמיאן.
עם התפוררות הסדר החברתי והפוליטי במצרים בתחילת האלף הראשון לפנה"ס, והסכנה הגוברת של פלישת זרים ופגיעה במקדשים ומרכזי הלימוד, עברו חלק מבתי הספר הרוחניים לאזורים דרומיים ומוגנים יותר, והקימו בממלכה הכושית ערי כוהנים, מקדשים ומרכזי לימוד אלטרנטיביים של דת והשכלה, שימשיכו ויבטיחו את שמירת הגחלת במקום מוגן. כשהצפון הפך להיות חשוף, הם נדדו דרומה.
במאה ה-3 לפנה"ס עברה הבירה של הממלכה כולה למרואה והתחילה תקופת הממלכה המרואית. במצרים בזמן הזה שולטים השליטים ההלניים מבית תלמי. מאוד ייתכן שבתקופה זו הגיעו כוהנים מצריים, אנשים מלומדים, ואף חפצים מקודשים, כגון ארון הברית, ואף מסורות בנייה ומאגיה מצרית דרומה ממרואה אל אתיופיה. האובליסקים הענקיים שמופיעים באקסום והפירמידות שנבנות במרואה מעלים את השאלות: הייתכן שבוני פירמידות עזבו את מצרים באותה תקופה וירדו דרומה? ואולי כמה מהם הגיעו לאקסום?
 
ממלכת אקסום
לפי אמונת האתיופים, כפי שהיא מופיעה בספר "כבוד המלכים", אקסום נוסדה כבר לפני שלושת אלפים שנה על ידי אביה של מלכת שבא. הבת שלו יצרה את הממלכה הראשונה שהתקיימה ברציפות עד היום. בעקבות ביקור מנליק (בנם של מלכת שבא ושלמה) בישראל וגניבת ארון הברית, התבססה באתיופיה האמונה היהודית. המחקר הארכיאולוגי לא יכול לאשש טענה זו, אלא שבדיקה פילולוגית, כפי שמופיעה במחקר של לודנדורף, מראה שמילים בשפת הגעז מראים על השפעה עברית קדומה, כמו: מצוואת, תיבה, טעות. הממצאים הקדומים ביותר באקסום הם מהמאה ה-1 לפנה"ס, אך יש הטוענים שבתשתית העיר שרידים קדומים הרבה יותר.
במאה ה-4 לפנה"ס הגיעה לקץ ממלכת נפאטה בסודאן ובמקומה עלתה לגדולה מרואה שבדרום. זה קרה בד בבד עם השתלטות היוונים על מצרים וייסוד הממלכה התלמית. העלייה של אקסום קשורה להתפתחות הממלכה התלמית וממלכת מרואה. התלמים היו מעוניינים ברכישת פילים שישמשו אותם במלחמות כנגד הסלווקים שהביאו פילים מהודו, הסוחרים שלהם רצו מוצרי שנהב, בשמים, תבלינים, מור ומותרות, וכל אלה היו מצויים באתיופיה. בתחילה הוקמו ממלכות מפוזרות, ערי מסחר, מרכזים של סחר ברמה התיגראית ולחוף הים האדום. התלמיים עודדו ופיתחו את הסחר בים האדום ובנו מושבות לאורכו. במאה ה-4 לפנה"ס מוקמות ממלכות – ישויות קדם אקסומיות באזור אקסום והרי תיגראי – מתחילה תרבות של מגליתים ומוקמות ערים כגון מטרה (Matara) באריתריאה.
במאה ה-1 לפנה"ס, אקסום, שהייתה אחת מערי הסחר, עלתה לגדולה ויצרה את אחת הממלכות החשובות והגדולות בעולם הקלאסי. ממלכת אקסום השתלטה על שטח גדול, הקימה ערים גדולות, מקדשים, אובליסקים ענקיים, ארמונות, וקיימה סחר מקיף עם ארצות הים התיכון. את המסחר עם המלכים התלמיים ניהלו האקסומים דרך העיר אדוליס שלחופי הים האדום. היה גם מסחר בכיוון ההפוך, ויוונית הפכה להיות אחת השפות הרשמיות של הממלכה. סוחרי הפילים פתחו את הארץ לזרים ובעקבותיהם התיישבו באתיופיה יוונים, רומאים, יהודים וערבים.
העלייה של אקסום הושפעה, כאמור, משינויים גיאופוליטיים ברחבי העולם: מן הצד האחד, התגברות הסחר העולמי לאחר כיבושי ההלניזם והאימפריה הרומאית; ומן הצד השני, היחלשות הממלכות הסודאניות בעקבות מלחמתם ברומאים וירידת קרנה של ממלכת שבא שבתימן, הנכבשת על ידי שבטים ערביים. את החלל ממלאת בחלקה הממלכה האתיופית החדשה.
באקסום השתמשו בפילים לעבודות הבנייה, ונשאלת השאלה: האם אפשר לביית פיל אפריקאי?
מתברר שבתקופת התלמיים, ולאחר מכן בתקופת חניבעל, היה סוג נוסף של פיל אפריקאי, קטן מזה המוכר כיום, שאותו ניתן היה לביית. זה היה הפיל שהועסק בעבודות הבנייה של אקסום ובצבא של התלמיים, ולאחר מכן על ידי חניבעל.
אקסום הפכה ממלכה אדירה שהתקיימה במשך קרוב לאלף שנה (עד המאה ה-9 לספירה). בשיאה,[12] כללה ממלכת אקסום בתחומה את כל צפון הרמה האתיופית, חוף ים סוף הנמצא כיום באריתריאה, שטחים נרחבים בפנים היבשת האפריקאית, ולתקופות קצרות, חלקים מסודאן ומתימן. מעמדה של ממלכת אקסום בולט בדבריו של הנביא הפרסי מַני, בן המאה השלישית לספירה, לפיו ישנן ארבע ממלכות אדירות בעולם: האימפריה הרומית, האימפריה הפרסית, סין וממלכת אקסום.
באקסום התנהלה יצירה תרבותית ודתית חשובה, שהמונומנטים שנשארו כגון האובליסקים מעידים עליה. ראשית דבר הומצא כתב הגעז (כנראה שבמאה ה-2 לספירה) – הישג נפלא המעיד על יכולות הפשטה ולימוד גבוהות. בנוסף על כך התפתחה האמונה. סטיב קפלן טוען להשפעות יהודיות מוקדמות על ממלכה זו. הפוליתאיזם הפך להיות אמונה בשילוש: ראשית דבר האלוהות הנשית עשתורת, ועמה האלים בֶּהֶר מֶדֶר (Beher Meder) ומַהרֶם (Mahrem), ולאחר מכן הנצרות. במאה ה-4 לספירה הופכת ממלכת אקסום להיות נוצרית ומתפתחת דת מדינה, נצרות בעלת מאפיינים ייחודיים, עליהם נרחיב בהמשך.
 
תיאוריות אלטרנטיביות
גראהם הנקוק (Graham Hancock) היה כתב אנגלי למזרח אפריקה, שנתפס לדרך הרוחנית. הוא עשה עבודת מחקר מרשימה, המנסה להוכיח את אפשרות הופעת ארון הברית באתיופיה. לפי התיאוריות שלו, המופיעות בספר The Sign and the Seal, משה היה כהן מצרי שהוציא ממצרים מכונת אנרגיה משוכללת, הקשורה לתרבויות מתקדמות מאיתנו כגון אטלנטיס, וזהו ארון הברית. הנקוק כתב ספרים נוספים בנושאי היסטוריה אלטרנטיבית על מקומות אחרים בעולם, ובהם מופיעות תיאוריות על קיום תרבויות מפותחות ולא ידועות בעבר הרחוק וביקור של חוצנים מהחלל שעזרו לפיתוח תרבויות אלה. בספרו על אתיופיה ישנן כמה טענות מעניינות.
הנקוק מסתמך על סר ווליס באדג' (Ernest Wallis Budge), אחד המומחים הגדולים ביותר למצרים העתיקה ואתיופיה, שעסק גם בתורת הסוד וטען שמשה היה מומחה בטקסים מאגיים וידען בלחשים, נוסחאות קסם, וזימונים מכל הסוגים. יתרה מזאת, הניסים שעשה מראים על כך שלא רק שהיה כוהן, אלא הוא היה כוהן מהרמה הגבוהה ביותר, ואולי כוהן ראשי (Kher Heb). השם משה במצרית משמעו "בן",[13] משה היה נסיך מצרים ונועד להיות פרעה – התגלמות של האל.
לפי פילו האלכסנדרוני, משה למד אריתמטיקה, גיאומטריה, ריתמוס והרמוניה, חוכמת המדידה, פילוסופיה החבויה בסמלים, וזאת ממלומדים מצרים ומורים מארצות שכנות. הוא ידע אותיות אשוריות ומדע כלדאי של גופי השמיים, אסטרולוגיה מצרית ומאגיה.
לפי האתיופים משה הגיע לאתיופיה, היא ארץ מדיָן, שם נשא את ציפורה לאישה, ולכן כתוב שהיא הייתה אישה כושית. הוא רצה להוציא את הידע והיכולת המאגית המצרית ממצרים, שהתדרדרה באותה תקופה למאגיה שחורה ושחיתות שלטונית, ולהעביר אותם לעם וארץ חדשה.
ארון הברית היה מכשיר מאגי מצרי שבו הוטמן הידע הסודי של העולם,[14] הקשור לאל המצרי תחות ולאל השוּמֶרי של הירח סין, שהיו אלי הידע והכתיבה, ולהם מקור משותף באטלנטיס. לפי באדג', זוהי הסיבה שבגללה הוציא משה את בני ישראל לחצי האי סיני – מקומו של האל סין.
זאת ועוד, לפי באדג' המצרים היו מומחים בייצור מתכת, וידעו ליצור כלי נחושת שקצותיהם יהיו כה חדים, שיוכלו לחצוב באבן הגיר ללא קושי. היו להם טכנולוגיות שאין לנו היום, בעזרתן הם הסתדרו ללא ברזל בבניית הפירמידות. וכך, בבניית בית המקדש בירושלים משתמש שלמה במכשיר שנקרא שמיר, החותך אבנים. במקדש אסור היה להשתמש בברזל לבנייה ולכן אלוהים נותן למשה את ה"שמיר" (עטוף בצמר, בתוך סל עופרת עם גרעיני שעורה), מכשיר מאגי לחיתוך אבנים, שטמון בין העמודים בועז ויכין, ביחד עם כתבי ההיסטוריה של האדם והעולם.
מעניין לציין, שלפי המשנה והתלמוד הלוחות היו עשויים מאבן דמוית ספיר, הם היו שש ידיים ברוחב ושש באורך, ולמרות זאת כבדים מאד, קשים וגמישים, שקופים, הנקוק רואה בתיאור הזה שריד לטכנולוגיה אטלנטית קדומה שנעלמה מהעולם, והוכחה להיותו של ארון הברית מכשיר אנרגטי הפועל עד היום.
בדרך כלשהי הגיע ארון הברית לאתיופיה והוא אפשר את הקמת האובליסקים הענקיים באקסום, חיתוכם בעזרת השמיר והעמדתם בעזרת האנרגיה של ארון הברית. אבל איך הגיע ארון הברית לאתיופיה?
התזה המרכזית של הנקוק (לה הוא קורא "החוליה החסרה") היא שארון הברית הגיע מירושלים למקדש היהודי באלפנטיין (Elphantine) שליד אסואן עם הגולים היהודיים בזמן מנשה וחזקיהו, שם הייתה קהילה יהודית עתיקה ששמרה על מסורת הקרבת הקורבנות והכהונה. לכן הוא לא מופיע יותר מאוחר בתנ"ך, ונזכר רק באופן מאולץ ברפורמות של יאשיהו. בספר מקבים ב' (שנשמר בכנסייה האתיופית) פרק ב', נאמר שירמיהו הנביא החביא את ארון הברית: "ויהי בבואם ההרה אשר עלה עליו משה לראות את הארץ, וימצא ירמיהו שם מערה ויסתר בה את האוהל ואת הארון ואת מזבח הקטורת, ויסתום את פיה. ומקצת האנשים אשר הלכו אתו ביקשו לעשות להם אות, וילאו למצוא את המערה. וישמע ירמיהו ויגער בם ויאמר, אל ידע איש את המקום, עד אשר יקבץ ה' את עמו ונתן להם רחמים. אז יגלה ה' את המקום, וכבוד ה' יופיע בענן, כאשר היה בימי משה ובימי שלמה בהתחננו אל ה' לקדשו". אלא שלפי הנקוק הוא נלקח למצרים.
בגלל פלישות הפרסים למצרים והעזיבה שלהם (הפרסים הרסו הרבה ממקדשי מצרים ולא פגעו במקדש היהודי באלפנטיין, דבר שהביא על היהודים תרעומת רבה מצד המקומיים) הקהילה היהודית נאלצה לברוח דרומה לאתיופיה וארון הברית איתה. אלה הם הפלאשים הראשונים. ששמרו על הכהונה והקרבת הקורבנות וקראו לבית כנסת שלהם מסגד, מלשון סגידה של אלפנטיין. הם הלכו במעלה הנילוס והגיעו בתחילה לאגם טאנה, שם שוכן ארון הברית באי טאנה קירקוס, עם הקמתה של אקסום הוא עבר אליה ונמצא שם מאז. בזמן הממלכה העתיקה האנרגיה שלו הייתה פעילה, ובמידה מסוימת היא משפיעה עד היום.
 
ווליס באדג' (Wallis Budge)
ווליס באדג' (1857–1934) היה אחד המלומדים הראשונים הן של מצרים והן של אתיופיה. הוא תרגם את "כבוד המלכים" לאנגלית וכתב ספר על המאגיה המצרית Egyptian Magic)), היה האוצֵר של העתיקות האשוריות והמצריות במוזיאון הבריטי (הוא ידע מצרית, אתיופית, אשורית ועוד כמה שפות עתיקות, ביניהן עברית), ואחד המומחים החשובים לנושאי מצרים העתיקה, גם בהקשר של העל-טבעי.
באדג' טען שהדת של אוסיריס הגיע למצרים מאפריקה, ממקורות אפריקאיים קדומים ומקוריים. מהעמים הנילוטים, שמאכלסים את דרום סודאן וחלקים מדרום מערב אתיופיה (הוא מציין בקשר לכך שעמים אלה אימצו את הנצרות בחום, מכיוון שסיפור ישוע הוא אותו הסיפור של אוסיריס).
באדג' היה חבר באגודות אוקלטיות בלונדון, וביניהן מועדון הרוחות. התרגום שלו של ספר המתים וכתביו האחרים השפיעו רבות על אנשים כגון ג'יימס ג'ויס או ויליאם בטלר ייטס. ספר חשוב אחר שלו הוא הפפירוס של אני (The Papyrus of Ani), וכן כתב את הספר "היסטוריה של אתיופיה, נוביה ואביסיניה" ואת "מלכת שבא ובנה היחיד מנליק".
באדג' טען שהמלך האתיופי נחשב לאלוהי מפני הקשר שלו לשושלת של ישוע (בית דוד), וזה ממשיך את המסורת של מלכים אלוהים במצרים ובכוש. המלכים של השושלת החמישית היו בנים של האל רע. האל היה מתערב בתהליך העיבור, בדיוק כמו עם שלמה ומלכת שבא, ומופיע דרך המלך, בכדי להוליד צאצא אלוהי. (מעניין לציין בהקשר זה, שהמלכים של השושלת החמישית התחילו את מסורת האובליסקים במצרים, שלימים מצאה בית וביטוי יוצא דופן באקסום האתיופית). שלמה היה השומר של ציון השמימית (ארון הברית). הוא הופיע לפניה באופן יומי וקיבל ממנה כוח, אלוהות וסמכות, ולכן מלכת שבא הסכימה להתמסר לו.
ציון התקיימה קודם כול בצורה רוחנית בשמיים, והיא הייתה מקום המושב של האלוהים, כס המלכות. משה בנה בעזרת הדרכה אלוהית העתק שלה בעץ וזהב והניח בתוכו את שני לוחות הברית, את צנצנת המן ואת מטה אהרון, והשכינה שכנה בתוכה ומעליה. כששלמה סיים לבנות את המקדש, השכינה ביחד עם ציון הארצית נכנסו לתוכו, וממנה העביר אלוהים את הנחיותיו.
 
התיבה
לפי באדג',[15] ארון הברית דמה לתיבות בבבל ומצרים, שהיו מקום מושב האלים. התיבה של בל, האל הגדול של בבל, הכילה פסלון של האל והמלך ביקר אותה פעם בשנה, כשהוא מבקש מחילה בדמעות ותופס בידה של הדמות הקדושה. החדר שבו היא שכנה נבנה על ידי האלים. בימי חג ומועד התיבה הייתה נישאת על ידי הכוהנים בתהלוכות. במצרים התיבות של האלים נשמרו בחדר מיוחד שנבנה לצורך זה, ופסלוני האלים ישבו על כסאות מלכות בתוך התיבות. התיבות מוקמו על מוטות נשיאה או על גבי סירות, שנישאו על ידי הכוהנים בימי תהלוכות וחגים. לתיבה של אמון היו דלתות סגורות וחתומות, אך באירועים מיוחדים למלך הייתה הזכות לשבור את החותם ולפתוח את הדלתות, בכדי להביט על פניו של האל. הוא היה צריך ללבוש לבוש מיוחד. לפי באדג' ייתכן שבתוך התיבות לא היה פסל של האל, אלא ייצוג שלו כגון אבן הבנבן במקרה של האל רע, או חלקים מגופו של אוסיריס.
התיבה שהביא מנליק לאתיופיה הייתה קופסה מרובעת מעץ קשה מצופה זהב באורך 1.25 מטר. גובה ורוחב 0.75 מטר, ועליה כסא הרחמים ודמויות של הכרובים. בספר "כבוד המלכים" הכרובים לא מוזכרים, אבל נאמר שמשה בנה תיבה בצורת בטן אונייה, שבתוכה הושמו לוחות הברית. בטן התיבה מסמלת את מרים, התיבה של משה הכילה את המילה (הלוגוס) באבן, ומרים הכילה את המילה שהתגשמה בבשר. בכבוד המלכים מופיע התיאור של המרכבה של התיבה, ומכאן ייתכן שהכוונה היא למעין מנשא או מוטות נשיאה.
לפי הנקוק, במצרים היו ארונות בצורת ספינות נישאות על מוטות מאורכים בזמן חגיגות האפט (Apet), שהיו הפסטיבל החשוב ביותר במצרים שהתרחש בזמן הצפת הנילוס. אזור לוקסור ותבאי נקרא Tapet, שזאת הצורה הנקבית של Apet, (ומכאן השם תבאי), המזכיר את השם Tabot האתיופי. הנקוק טוען, כי ייתכן שהטקסים המבוצעים כיום בהקשר לארון הברית הם המשך של טקסי ה-Apet. במהלך השנים הסירות החלו לדמות יותר ויותר לתיבות. גם במקרה של מצרים וגם במקרה של ארון הברית, הכוהנים היו לוקחים את הארון/סירה בתהלוכות ולמעשה הארון היה לוקח אותם, מרים אותם באוויר ומכוון אותם, ולפי זה היו מתנבאים.
 
אגדת אתיופיה
לפי האתיופים, שבא הוא שמה של ממלכת אתיופיה הקדומה ולא של תימן. זוהי ממלכה שנוסדה על ידי אביה של מלכת שבא, שהגיע לאקסום והרג שם דרקון מיתולוגי בכדי לייסד עיר ומלוכה,[16] אלא שהבת, שהפכה בינתיים למלכה, חיפשה אחרי חוכמה, ויצאה לצורך כך לירושלים עם מיטב יועציה, מכיוון שהגיע אליה שֶמע גדולתו של שלמה, החכם באדם. המסע אל ירושלים, ומה שקרה אחר כך, מתואר בספר "כבוד המלכים", שהוא התנ"ך של אתיופיה. לפי הכתוב, היא הביאה מתנות והתארחה בארמון, סופגת מאווירת החוכמה והקדושה. לאחר כמה חודשים ביקשה לעזוב, אלא ששלמה, שחיפש שידוך מתאים בכדי להוליד יורש עצר ראוי, חשק בה והזמינה לארוחת ערב אצלו בארמון. מלכת שבא הייתה בתולה ולא רצתה שתומתה תיפגע, ולכן ביקשה משלמה שיבטיח לה שלא ייקח דבר בכוח, ולא יכריח אותה לעשות את מה שאינה רוצה, ועל כך שלמה ענה בחוכמתו, שהוא מוכן לתנאי הזה בתנאי משלו, שלא תקח דבר משלו ללא רשותו, ועל כך מלכת שבא הסכימה בשמחה.
בזמן הארוחה תיבל שלמה את האוכל בחריפות יתרה ודאג לכך שלא יהיו כדי מים בחדרה של המלכה. וכך היא התעוררה באמצע הלילה, נודדת מחדר לחדר, בניסיון למצוא מים שירפאו את השריפה בפיה. בסופו של דבר הגיעה לחדרו של שלמה, שם נמצא כד מים צוננים. בשקט בשקט היא הושיטה את ידה לקחת את המים, ושלמה שחיכה לרגע הזה, מעמיד פני ישן, הזכיר לה את שבועתה ותינה עִמה אהבה. התוצאה הייתה שתשעה חודשים לאחר מכן, בזמן שהייתה כבר חזרה באתיופיה, נולד מנליק. אנשי אתיופיה ראו בכך אות משמיים והתערבות אלוהית.
לפני שמלכת שבא עזבה את ירושלים שלמה המלך נתן לה טבעת שאותה תוכל לתת לבנו, אם ייוולד, כדי שבבוא הזמן יוכל לזהות את עצמו לפני אביו, וכך היה. כשבגר מנליק הוא עשה את דרכו לירושלים, וגם בלי הטבעת ראו כולם בנו של מי הוא ונתנו לו כבוד. היו אף כאלה שרצו לתת לו את המלוכה, אלא שכמו אמו, הוא העדיף את אתיופיה על פני ישראל,[17] וכל שרצה היה החוכמה. שלמה אביו אהב אותו והעדיף אותו על פני אחיו הרבים, וזה עורר קנאה אצל גדולי ישראל, שביקשו מהמלך שלמה שישלח את הבן, שהופיע יש מאין, חזרה למולדתו. שלמה הבין שאין לו ברירה, והתנה זאת בכך שכל משפחות האצילים והכוהנים ישלחו את בכוריהם יחד עם מנליק, וכך היה. טובי הנוער יצאו לאתיופיה וביניהם עזריה בנו של הכהן הגדול. אלא שכאן אירע משהו לא צפוי:
עזריה, בנו של הכהן, הגדול החליט לקחת אתו את ארון הברית לאתיופיה, לאור חזון שהיה לו. הוא נכנס למקדש, השאיר במקום הארון המקורי העתק, והחביא את החפץ המקודש בשיירה. רק כשהיו מרחק כמה ימים מישראל גילו את הדבר למנליק, שהבין מיד שיד אלוהים בדבר, שאלמלא כן הארון לא היה מרשה לעצמו לבוא איתם. שלמה הזועם גילה את התרמית ורדף אחר השיירה, אלא שאלוהים הופיע לפניו והסביר לו שהישות של הארון, שנקראת "ציון", ביכרה לעבור ולשכון באתיופיה, היא ציון החדשה, ועליו לקבל זאת.
כשהגיעו מנליק ומלוויו הרבים לאתיופיה הם התקבלו ברוב הוד והדר, בתופים ובמחולות. לארון הברית נבנה בית חדש באקסום, שם הוא שוכן עד היום. האתיופים הפכו להיות יהודים, ואתיופיה הפכה להיות ארץ הקודש החדשה.
על האפשרות של קיום ממלכה קדומה יהודית באתיופיה החל מימי שלמה, לפני כמעט 3,000 שנה, קראו בפרק על יהודי אתיופיה בהמשך.
 
מלכת שבא
מלכת שבא מופיעה לפי האמונה הנוצרית בתור "מלכת הדרום", שתהיה עדה ליום הדין. "מלכת תימן (הדרום) תעמוד לדין עם הדור הזה ותרשיענו, כי באה מקצות הארץ לשמוע את חוכמת שלמה והנה פה גדול משלמה" (מתי יב, מב). היא נתפשת כסמל לגויים שהצטרפו לנצרות, או לכנסיית הגויים שנישאת ליהדות של שלמה וישוע. לפי רן הכהן, החל מהמאה ה-7 מלכת שבא נתפשת כאנלוגיה לכנסייה עצמה, או למרים. היא מביאה עמה מתנות לשלמה כמו המאגים שהגיעו לבית לחם: מור, זהב ולבונה. ישנו ספר מהמאה ה-13 שנקרא "הגדת הזהב" (Leganda Aurea), שבו מופיע סיפור שעץ הדעת מגן העדן נהפך לגשר המוביל אל מקדש שלמה. כשמלכת שבא הגיעה לבקר את שלמה בירושלים היא התקשתה לעבור על הגשר, וראתה בחזון כי ישוע ייצלב על העץ שממנו הוא עשוי וכרעה לפניו (בזמן זה התחילה האדריכלות הגותית, שבמסגרתה מופיעה מלכת שבא בין הפסלים של הקתדרלה בשארטר).
אגדות נוספות על מלכת שבא מצויות בקוראן ובמקורות מוסלמיים, וכן במקורות יהודיים תלמודיים, אגדות יהודיות וספרות חיצונית. כבר יוספוס פלוויוס מזהה את שבא המקראית עם אתיופיה, ואומר שהיא הייתה מלכת מצרים ואתיופיה.
לפי "כבוד המלכים", עם הגיע ארון הברית לאתיופיה עזבה מלכת שבא את האמונה האלילית וקיבלה על עצמה ועל עמה את הדת היהודית. כל העם שמע את המצוות והברכות מפי עזריה הכוהן, השתחווה וקיבל על עצמו את היהדות. הברית בין האתיופים לאלוהי ישראל מסומלת על ידי התיבה – היא ארון הברית. המנהגים היהודיים של הנצרות האתיופית הם מצוות התורה שנמסרו לאתיופים מפי הכוהן הגדול. אורח החיים הדומה ליהדות הוא מורשת מקודשת ומראה על ייחודם ומיוחדותם. העם האתיופי מחליף את עם ישראל כעם הנבחר.
 
 

[1] אחד המלומדים החשובים ביותר בנושא מצרים העתיקה, ואליס באדג' (E. A. Wallis Budge), טען שהדת המצרית הגיעה מאפריקה.
[2] בנוסף אליהם ישנו עם האורמו, עם שהגיע לאתיופיה בימי הביניים, נחשב לגדול ביותר באתיופיה כיום ומונה כ-26 מיליון איש, בעיקר במרכז אתיופיה, ועוד ערב רב של שבטים ועמים שונים. סך כל אוכלוסיית אתיופיה מונה מעל מאה מיליון איש.
[3] הם מסתמכים על מחקר לשוני וכן על קיום שפות שמיות מדרום לאדיס, בעמים כגון הגוראגי (Guragi).
[4] Faraclas, Nicholas. "They came before the Egyptians: Linguistic evidence for the African roots of Semitic languages." Enduring Western Civilization: The Construction of the Concept of Western Civilization and Its Others (1995): 175-96.
[5] Jackson, John G. Ethiopia and the origin of civilization. Black Classic Press, 1985.
[6] הסבר אחר לשם אתיופיה הוא מהמילים היווניות "פנים צרובות" (כפי שמופיע אצל הרודטוס).
[7]    למשל, פלינדרס פטרי, אבי הארכיאולוגיה המודרנית, טען שגזע מפותח הגיע למצרים מהקווקז ולו מבנה גולגולת וגוף אחר, והוא חיפש עקבות של אותם אנשים בארץ.
[8] ווליס באדג' העלה את ההשערה שהדת המצרית הגיע מאפריקה, וזה נושא שמתפתח במגמת הלימודים האפרוצנטריים.
[9] כגון גנגוטרי, קדרנת, ימנטורי ובדרינת – ארבעת משכנות האלים שהם ארבעת מקורות הגנגס.
[10] מעניין לציין, שלפי החוקרים כתב לוגוגרפי וכתב פּוּנטי מפעילים אזורים אחרים במוח.
[11] David Phillipson – Foundations of African Civilization.
[12] שאחד השיאים הוא בתחילת המאה ה-6, עת אקסום כבשה את ממלכת חמיר היהודית בתימן.
[13] וכך המלך המצרי "תחותמס" הוא "הבן של האל תחות".
[14] ואכן, לפי מקורות יהודיים ארון הברית הכיל את השורש של הידע, מעליו היו שני כרובים שהייתה להם מתנת הידע. הם שמרו על הכניסה לגן העדן, עץ הדעת טוב ורע.
[15] The kebra nagast, p. 9
[16] מזכיר את הסיפור של קדמוס וייסוד תבאי ביוון.
[17] אי אפשר להאשים אותו לפי "כבוד המלכים", מכיוון שזאת ארץ זבת חלב ודבש, הרים ונהרות, גשם בעיתו, וכן הלאה.
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו