הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הקדמה למסלול תרבויות עתיקות מרכז אסיה - טיולים לרחבי העולם

הקדמה למסלול מרכז אסיה תרבויות עתיקות
מסתרי האדמה
מרכז אסיה הוא האזור היבשתי ביותר בעולם, משמע הרחוק ביותר מן האוקיינוסים שמכסים 70% מכדה"א, זה הלב הפועם של היבשת הגדולה ביותר שמהווה כשליש מהשטח היבשתי הכללי. מרכז אסיה נמצא לא רחוק מההרים הגבוהים בעולם – הימאליה, ובפינתו הדרום מזרחית ישנה רמה מוגבהת – פמיר, שהיא מעין פקעת רמות ורכסים, ממנה יוצאים שלושה שלשלות ההרים הגבוהים בעולם: רכס ההימאליה מצד אחד, הרי הינדו קוש מהצד השני והרי טיאן שיאן מהצד השלישי. לא בכדי נקרא אזור זה גג העולם והוא נחשב מבחינת היסטורית לאחד המקומות האפשריים של ארץ מוצא העמים ההודו אירופאים, אזור של בתי ספר רוחניים עתיקים.
אלא שמרכז אסיה זה לא רק הרים אלא בעיקר מישור ערבה ומדבר אינסופיים שבהם נדדו שבטים נודדים בכל התקופות ההיסטוריות. בתוך המישורים זורמים נהרות גדולים היוצאים מההרים, ואלו יוצרים נאות מדבר שבהם התיישבו בני אדם, בדומה לנילוס במצרים או תרבויות ארם נהריים.
בימים קדומים יותר היה זה אזור פורה יותר, והרבה מהסודות של הפרהיסטוריה ותקופת הקרח טמונים מתחת לחול ובמרחבי הערבה הריקים, אלא שעם התפתחות התרבות האנושית, התחממות והתייבשות העולם המוכר לנו לאחר תקופת הקרח, החלו נוודים עם סוסים וגמלים לפקוד את המרחבים הפתוחים, וביניהם עמים ידועים כגון הסקיתים הקדומים, השבטים התורכים, ההוניים והמונגולים.
 
הגודל העצום של הארץ, הריקנות, מיקומה המרכזי, והקשר שלה לשלשלות ההרים שהם השלד של כדור הארץ גורמים לכך שאנרגיית האדמה באזורים אלו תהיה חזקה ומורגשת במיוחד. ישנם תיאוריות המדברות על כך שכדור הארץ הוא יצור חי (תיאוריית גאיה), בקנה מידה גדול, שידע לשמור על תנאים קבועים של סביבה במסגרת המשתנה של היקום לאורך זמן קיומו, ולפתח מתוכו ובתוכו את החיים האורגניים לצרכי גדילתו, אם תיאוריה זו נכונה, הרי שחלקים שונים בכדור הארץ הם בעלי תפקיד שונה במסגרת האורגניזם הגדול, ובכלל זה מרכז אסיה. זאת ועוד, אחת ההבנות הבסיסיות של העולמות הרוחניים אומרת שכל דבר אנרגטי צריך עוגן פיזי בכדי להתבטא דרכו, וכל הופעה פיזית מרמזת על כוח אנרגטי שפועל מאחוריה, ביהדות קורים לזה "שלהבת האחוזה בגחלת". המרחבים הריקים העצומים, ההרים הגבוהים והנהרות של מרכז אסיה מכילים בתוכם רוח גדולה, את הרוח של אימא אדמה, כשם שהמישורים הגדולים של המערב התיכון בארצות הברית עושים זאת. הקדמונים קידשו את האדמה והעריצו אותה, עד כדי כך שבדת זרתוסטרא הקדומה, שהתחילה באזור זה, אסור היה לקבור גופה באדמה כדי לא לזהם אותה.
 
אלא שלא רק האדמה הייתה קדושה, גם השמיים. האל של המישורים הגדולים בזמן הנדידות של השבטים התורכים והמונגולים נקרא טנגרי, אל השמיים, הצבע שלו היה כחול, וניתן היה להתקשר אליו במקומות מיוחדים באדמה.
בערבות האינסופיות השמיים נראים יפה יותר מכל מקום אחר, הכוכבים בלילה זוהרים, העננים והצבעים השונים של השמיים ביום מספרים סיפור מרתק, למי שיכול לשמוע. האדמה היא בת זוג של השמיים, וישנם שני דברים הבאים מהשמיים ומקדשים אותה, האחד זה מים והשני זה אש, כך לפי תפישת האנשים הקדומים של מרכז אסיה שהאמינו בנביא בשם זרתוסטרא. לא מדובר על אש פיזית בלבד, אלא סוג מיוחד של אש רוחנית שנראה במקומות מסוימים ולכן הקימו בהם מקדשים, במסגרת הדת הקדומה של האזור שהועברה על ידי הנביא שחי לפני שלושת אלפים שנים, כפי שנכתבה בספרי האווסטה העתיקים (ראו בהמשך), האש והמים נחשבו למטהרים את האדמה שנמצאת במאבק אינסופי בין טוב ורע, זיהום וטיהור, במסגרת מאבק זה לאדם יש תפקיד מכריע בניצחון הסופי והבאת העולם למצב הטוהר הראשוני והרוחני שלו בסוף הזמן.
 
שני עמים
שני עמים/תרבויות מאכלסים את מרכז אסיה כיום: האחד זה האיראנים שהם יסוד קדום יותר הודו אירופאי, כוללים בהם את העם הטגיקי המדבר סוג של איראנית, חלקים מאוזבקיסטן, טורקמניסטן ואזרבייג'ן, אלו עובדי האדמה הקדומים הקשורים גם לממלכות עתיקות כגון בקטיריה, סוגודיה, שהשתלבו באימפריות הפרסיות העתיקות  של כורש ודריווש – מהודו ועד כוש, או של הפרתים והססנים יורשיהם.
הגורם השני הוא העמים הטורקיים שמאכלסים את ארצות טורקמניסטן, אוזבקיסטן, קזחסטן, חלקים מקירגיסטן, וכמובן גם את תורכיה, אלו הנוודים שפלשו לאזור בגלים שונים לאורך כל ההיסטוריה, החל מהתקופה הקלאסית, המשך בימי הביניים וכלה במאות ה16-17. מקורם כנראה בערבות מונגוליה ואסיה, והם הפכו לחקלאים ויושבי קבע.
 
הרוחניות של העמים התורכים היא מסוג אחד, וקשורה לערבה וכוחות הטבע – השמיים, ואילו הרוחניות של העמים האיראניים היא מסוג אחר, עתיקה יותר והודו אירופאית.
שני התרבויות הללו מצאו בית בתוך האסלאם ופיתחו את היסודות המיסטיים שבו, נשענים על מסורות העבר שבהם מרכז אסיה היה ספוג: בודהיזם, הינדואיזם, יוגה, מניכאיזם, זרתוסתרא, פילוסופיה יוונית ועוד.
התרבות של העמים הפרסיים הושפעה במיוחד מהיסודות העתיקום, בעוד שזו של הטורקים שומרת במידה רבה על רוח השמאניות של שבטי הנודדים בערבות.
 
הופעת האדם
מה צריך בכדי ליצור תרבות אנושית?
התיאוריות הנוכחיות (והם משתנות), אומרות שלפני 40.000 שנה לערך התרחשה מהפכה תרבותית הקשורה לסוג אדם חדש בשם הומו ספיאן, שלמד לתקשר ולהשתמש בשפה, זה נתן לו יתרון על פני הומינידים אחרים ובעיקר האדם הניאנדרטלי, שעד לאותה תקופה היה סוג האדם הדומיננטי בקווי הרוחב הצפוניים. היכולת לפעול בקבוצות גדולות ולחשוב צעד אחד קדימה, התחושה של דת ואומנות, הביאה לניצחון האדם החושב – הומו ספיאן, על פני הניאנדרטלי, להיעלמותו של זה, וליצירת חברה אנושית ראשונית אבל מתקדמת של שוכני מערות אנושיים מהצד השני. זה התבטא בהופעת ציורי קיר נהדרים המבטאים אמונה דתית עמוקה, שיתוף פעולה ויכולות קוגניטיביות חדשות.
 
המהפכה, או השלב הבא בהתפתחות האנושית היה המעבר מציידים לקטים לחקלאות שהתרחש לפני כ12000 שנה לערך. אנשים בייתו בעלי חיים ואת רוב הצמחים שאנו אוכלים כיום, עברו לחיות בבתי קבע וישובים גדולים, המספרים שלהם גדלו, והמבנה החברתי נהיה מורכב יותר. הדת השלטת בכל העולם הייתה פולחן האלה, אנשים גידלו את מזונם בעצמם, לא היו מלחמות ולא היית הצבירה של רכוש או הבדלי מעמדות בולטים. יש אומרים שבתקופה הפרהיסטורית ברוב העולם התקיימו תרבויות מטריארכליות משגשגות ושלוות שהאמנו באנרגיות של אימא אדמה שהתבטאו בצורת פולחן קרניים, או האל המקורנן. ואכן בציורי הסלע של מרכז אסיה מוצאים הופעות רבות של בעלי חיים עם קרניים, ובשרידי הישובים ייצוגים של האלה.
 
ההיסטוריה הידועה התחילה לפני 6000 שנה לערך, עם הקמת ממלכות שומר ומצרים. אם חוקרים לעומק את תחילתה, הרי שהיא התפתחה יש מאין, מופיעה בכל כוחה ועוצמתה באופן פתאומי, ללא הסבר מתקבל על הדעת, ובלי סימנים מתאימים של התפתחות הדרגתית. היא הופיעה בעמקי נהרות באזורים מדבריים כגון מצרים, מסופוטמיה, עמק ההינדוס בפקיסטן ואזור חורזם באוזבקיסטן, מקומות המחייבים, בכדי שאפשר יהיה לעבד בהם את האדמה באופן יעיל, ארגון חברתי של עשרות אלפי אנשים שיוכלו לפעול במאמץ משותף של הקמת והחזקת רשת מסועפת ומתקדמת של תעלות מים.
לצורך כך צריך, בנוסף לעשרות, אם לא מאות, אלפי העובדים, גם המצאות טכנולוגיות כגון מתכת קשה שתשמש את כלי העבודה (מעדרים), גלגל להעלות את המים, ידע מתקדם של הידרולוגיה, גיאולוגיה – סוגי אדמות, והנדסה, אמצעי תחבורה לשנע אדמה לצורך עבודות העפר הגדולות. בעלי חיים שאפשר לרתום אותם לעגלות שישמשו להובלה, בנייה של בתים וערים שיוכלו להכיל את עשרות אלפי העובדים ,כתב שיאפשר את הארגון החברתי הגדול והמסובך, מערכת של שלטון, קבלת החלטות, וכן מרכיב של מוטיבציה פנימית שיגרום לבני האדם לרצות להיות חלק מהפרויקט המשותף.
כל התנאים הללו הבשילו באחת בשומר העתיקה לפני 6000 שנה לערך, כשמקביל הומצאו ופותחו הגלגל, עגלות עם שוורים, כתב, מחזור זרעים, מתכת הברונזה, ועוד זה אפשר יצירת ערים גדולות, עיבוד שטחים חדשים בקנה מידה גדול, ריבוד חברתי, פיתוח דת, ולמעשה תחילת התרבות האנושית. אלא שעם כל זה עדיין נותר מרכיב לא מוסבר למה זה קרה? ומדוע זה לא קרה במקומות עם חברות כפריות במקומות אחרים בעולם שנשארו מבודדים עד זמננו, כמו ניו גינאה ואפריקה.
 
אלא שלא רק בשומר התפתחה התרבות האנושית יש מאין, במרכז אסיה יש אזור שנקרא חורזם, הנמצא בדלתא של הנהר אמו דריה, שבו הופיעו תרבויות אנושיות מתקדמות במקביל לכך. ממצאם מפתיעים של ארכיאולוגים רוסיים החל משנות השלושים מציירים תמונה מסקרנת של תרבות אנושית מתקדמת שמופיעה יש מאין.
 
לפי האגדות במרכז אסיה התקיימה ממלכה קדומה בשם טורן, לפני הזמן ההיסטורי, זה היה זמן של ענקים, בני אדם עם יכולות שאין לנו כיום, כפי שמופיע בתנ"ך בזמנים שלפני המבול. ייתכן שהאגדות משקפות את סיפור אטלנטיס היבשת ששקעה, בה לפי הכותבים הקדומים הייתה תרבות אנושית מתקדמת שנעזרה באלים.
פרופסור הולנדי בשם הארי סלמן, המצוי בכתבי האנתרופוסופיה והאחווה הלבנה, טוען[1] שאטלנטיס הייתה תרבות עם טכנולוגיה ורוחניות מתקדמת, בתי הספר הרוחניים שלה הקימו מושבות במקומות אחרים בעולם, ומהם התפתחו התרבויות הקדומות ביותר כגון שומר או מצרים.
אטלנטיס הייתה יבשת ורצף של תרבויות שהתקיימו בצפון האוקיינוס האטלנטי והגיעו לשיא לפני 20.000-30.000 שנה, הו אז החלו לפקוד אותה אסונות אפוקליפטיים, שבסופו של דבר הביאו לשקיעתה הסופית לפני 10.000 שנה. אסונות אלו הביאו לכדי גלי הגירה לרחבי העולם של מלומדים וחניכים מהיבשת. ויצירת מרכזי לימוד וחניכה. לפי דבריו, חלק גדול מהם הגיעו לאגן טארים במרכז אסיה, שהיה אז אזור פורה, ומשם יצאו משלחות נוספות ליישב את היבשות ולהפיץ את התרבות.
האם ייתכן שבדרכם לשומר ומצרים הם הקימו תרבויות גם בדלתא של האוקסוס, אזור חורזם?
 
זאת ועוד, סלמן טוען שבאטלנטיס המקורית היו שני סוגי חניכה לפי אזורים: הענף הצפוני הוביל לידע של סודות הטבע והמקרוקוסמוס, זה היה מקום מושב השכל והאלים האולימפיים, ספרות הכוכבים והמלאכים וכוחות עליונים.
הענף הדרומי הביא לעולם הפנימי של הנפש, מעמקי האדמה והמיקרוקוסמוס, זה היה עולמה של אלת האדמה והאלים הכתוניים.
הענף הצפוני התגשם בסופו של דבר באמונות של ההודו אירופאים, ואילו הענף הדרומי באמונות של העמים השמים.
 
לפי שטיינר (מורה רוחני שהתחיל את האנתרופוסופיה) פליטים מהמרכז הנבואי הצפוני של יופיטר הגרו למרכז אסיה בהנהגת מאנו, שנקרא גם נוח. בדרכם הם השאירו קבוצות שונות באירופה. מנו הקים קהילת כוהנים ואחווה מצפון לטיבט. משם יצאו שליחים לפני עשרת אלפים שנה שנקראו שבע הרישים להודו, שליחים למצרים ועוד. משם הגיע זרתוסטרא, ומשם יצאו אנשים למזרח התיכון ולאירופה באלף הרביעי לפני הספירה.
ואכן, לפי האמונה הבודהיסטי וההינדואיסטית, ההר שממנו נברא העולם נקרא "מרו" והוא נמצא מעבר להימאליה, באזור מרכז אסיה (כנראה הפמיר), גם האמונה האסלאמית המיסטית מאמינה בקיומו של מרכז – הר כזה שנקרא הר "קף", שם נמצאת ציפור הסימורג, שמתה וקמה לתחייה מחדש והיא בעלת הידע וסוד חיי הנצח.
 
אם לא היו אלו האטלנטים שעזרו להקמת התרבויות האנושיות הקדומות, ייתכן שהיו מבקרים מהחלל החיצון, כפי שטוענים אריך פון דניקן ואחרים, וכפי שמופיע במיתולוגיות של העמים הקדומים, בני אלים כמו האנונקי של השומרים, או אוזיריס המצרי שלמדו בני אדם חקלאות, בנייה, כתב, שימוש במתכות, גלגל, וצורות ארגון חברתי מתקדמות.
 
מיתולוגיות קדומות
אם נבדוק את התיאוריות האלטרנטיביות לפי מסמכים היסטוריים, הרי שהכתבים הקדומים ביותר באזור מרכז אסיה שייכים לדרשות, תפילות והוראות של זרתוסטרא, דמות אגדית שהופיעה לפי ההיסטוריה הרשמית לפני שלושת אלפים שנה ולימדה דת שהפכה להיות אחת הדתות הגדולות, חשובות ומשפיעות בעולם. אותו זרתוסטרא מספר בספרים הקדושים שנקראים אווסטה (חלקם לא נכתב על ידו) על קיומה של ארץ אגדה בשם אריאן ממנה יצאו שני עשר עמים שונים ליישב את העולם. הספרים מהדהדים אחד מהשינויים הדמוגרפיים הגדולים ביותר שקרו בהיסטוריה האנושית, והוא פלישת עמים עם מקור לשוני ואמונתי משותף לארצות מזרע רבות על פני קשת רחבה מהודו ועד אירלנד, ויצירת הפסיפס התרבותי, לאומי שאנו מכירים כיום בחלקים גדולים של העולם, ובמיוחד אירופה, הודו, איראן, מרכז אסיה, עמים אלו נקראים בהיסטוריה – העמים ההודו אירופאים.
 
ה"אווסטה" מקבילה ל"וודות" ההודיות ומזכירה אותם. היא מספרת את סיפור התפשטותם של ההודו אירופאים מהארץ הראשונה, היא מקומות האריים, שטחי האריים, שנוצרו על ידי אהורה מזדא, אל ארץ אחרת בשם טורן, ולאחר מכן ארץ סוגוד באותו אזור, וארץ בקטריה, שבאווסטה הקדומה נקראת בקהדי או בלח', דרומה משם. הסיפורים משקפים את החלוקה לעמים קדומים בתקופת הנדודים. ההודו אירופאים עזבו כנראה את אזור הרי פמיר, שעבר אז שינויים אקלימיים ונהיה יותר קר, (לפי גרסאות אחרות מקורם בערבות אסיה או הוולגה) ופלשו לארצות השונות. בנוסף למה שהוזכר יש את ארץ מרב – טורקיסטן כיום, הודו, איראן, יוון, אירופה, תורכיה שלפני הכיבוש הטורקי. למעשה רוב ארצות היישוב המתורבת מחוץ למרכזים של מצרים והמזרח התיכון, כולל חלקים מהים התיכון.
 
בחיווה ישנו מוזיאון לספרי האווסטה, המחייה את המסורת העתיקה. הסיבה לקיומו שם היא האמונה שזרתוסטרא, כותב חלק גדול מהספרים, הגיע מאזור זה. הספרים הקדושים נכתבו על עורות פרים במאות ה6-7 לפנה"ס, אבל נשרפו כנראה על ידי אלכסנדר מוקדון לאחר כיבוש האימפריה הפרסית, והיה צריך לאסוף את המסורות ולכתוב אותם מחדש. כיום יש חמישה ספרים כתובים, ושישה עשר שמועברים בעל פה.
באורגץ הסמוכה יש פארק ומונומנט ציבורי לכבוד האווסטה, במקום שבו נתגלו שרידי מגילות עם הכתבים הקדושים מלפני קרוב לאלפיים שנה
 
גם במיתולוגיה היוונית יש רמזים לקיום תרבויות עתיקות ולא ידועות, ולפעמים זה נאמר במפורש, בדיאלוגים של אפלטון מסופר על קיומה של תרבות מתקדמת באי של אטלנטיס וגם קיומה של אתונה קדומה לפני 9000 שנה שנלחמה באטלנטים על השליטה בעולם. המסע של יאסון אל גיזת הזהב היה, לפי אחד ההסברים, במעלה נהר האוקסוס שבאותו הזמן זרם לים הכספי, אל ארצות מרכז אסיה, וכן הלאה
בהרבה מקומות אחרים כגון הסיפורים של השומרים, בבלים, וגם בתנ"ך שלנו מסופר על דור של נפילים, בני אלוהים שהזדווגו עם בנות אדם, אנשים שחיו שנים רבות, לפני המבול.
 
מעבר לכתבי האווסטה, גם באגדות העממיות של מרכז אסיה נמצא שריד לזמנים קדומים בהם חיו ענקים ואנשים שחיו זמן רב.
בסמרקנד מציינים מקום קברו של מלך ענק אגדי בשם אפרוסיאב שמלך על טורן (הארץ שמופיעה באווסטה ומזוהה עם אזור זה) בזמנים שלפני ההיסטוריה. אפרוסיאב היה קוסם, צאצא של נוח, שחי למשך אלפיים שנה. באותה תקופה טורן (אזור סמרקנד) הייתה ממלכה ענקית ומשגשגת עם ערים מאוכלסות. אלא שבסופו של דבר הוא נהרג על ידי אדם פלאי אחר בנו של שיאווש, שהיה מלך בוכרה, וממלכת טורן פינתה את מקומה לממלכה הסוגודית שהתקיימה שם ד זמנו של אלכסנדר מוקדון.
 
חורזם זה אזור שטח הדלתא של נהר האוקסוס, זהו האזור הדומה ביותר בטיבו לשומר העתיקה ומצרים, בו נמצאים כל התנאים והצורך להיווצרות תרבות קדומה ועתיקה. ואכן בשנים האחרונות מגלים ארכיאולוגים רוסיים תרבויות עתיקות בנות 5000 ו6000 שנה במדבר.
לפי האגדות שם, הבן של נוח, הגיע למקום זה והקים ישוב אנושי ראשון, הרי זאת חיווה היפה, חפר שם באר שנותנת עד היום את מימיה הטובים. לאחר מכן מלך על הארץ שיוואש האגדי. הארץ נקראה בעבר טורן (כמו בסמרקנד), והיא השנייה שהקימו ההודו אירופאים לאחר שיצאו ממולדתם הקדומה, שמקומה לא נודע, אלא שיש גם גרסאות אחרות לסיפור זה המופיע בספרים הזראתוסטרים העתיקים – האווסטה.
לפי הגסרה בוכרית המלך האגדי שיאווש חי יותר מאלף שנים בזמנים לפני ההיסטוריה הידועה, הקים את בוכרה ומלך בה, הוא היה בן למלך עתיק של איראן, ונהרג על ידי אפרוסיאב שהיה מלך טורן העתיקה. בנו יצא לנקום את דמו והרג את אפרוסיאב, כך שהכל בא על מקומו בשלום. את מקום קברו של שיוואש, אין איש יודע, אולם מעניין לציין שלפי האגדות הסופיות יש בבוכרה קבר של איש שחי אלפי שנים, כשהוא מחכה לגמר ההתגלות האלוהית. הוא חי בזמן האווסטה של זרתוסטרא, בזמן התנ"ך, בזמן הברית החדשה, והמשיך לחיות ולחכות עד שהתגלה הקוראן, ורק אז עזב את תחומי הארץ הפיזיים. אולי היה זה שיוואש ואולי לא, בכל מקרה שמה של בוכרה, כמו גם זה של חיווה ואזור חורזם, נקשר לדמויות קוסמים אגדתיים, ענקים שחיים הרבה מאד זמן.
 
גם בטג'יקיסטן ישנם אגדות על הזמנים שלפני ההיסטוריה הידועה. המקומיים מאמינים בקיומו של המלך גמשיד jamshid vara שהיה המלך האגדי הראשון של האריים בארץ שנקראת Airyana Vaeja. בתחילה נהנתה ארץ זו ממזג אוויר טוב (תקופת הקרח), והמלך ייסד את חגיגות הנוורוז. לאחר מכן התחילו חורפים קשים. בכדי לשרוד המלך פיתח סוג של התיישבות שנקראה וורה vara שהרעיון מאחוריה הוא להיות יישוב קומונאלי מספק צרכי עצמו הבנוי בתבונה ובו חלקים נפרדים לבעלי חיים, בני אדם, מחסנים, עצי פרי ועוד. היישוב בנוי בפשטות מבוץ וקורות עץ תוך כדי שוויון וארגון חיי התושבים. המלך גמשיד הביא את הדת לחיי האנשים והתרבות.
ואכן, כפרי אזור הרי הפאן מצפון לדושנבה, באזור הנקרא ינובי yanobi מזכירים מאד את רעיון הוורה. באזור זה גם נשמר פולחן זרתוסטרא מקורי והתושבים מזהים עצמם (כמה אלפים) כמיעוט נפרד.

לא רק באגדות נשמרו שרידים לזמנים קדומים בהם הייתה באזורי מרכז אסיה תרבות מתקדמת ולא ידועה, אלא גם בארכיטקטורה: בהרי פמיר, שהם לב שלשלות ההרים הגבוהים בעולם, ישנם שרידים לאמונות העתיקות, וקיום תרבויות מפותחות במבנה הבתים המסורתי, שנשאר כפי שהיה במשך אלפי שנים
כך או כך, בין אם היו במרכז אסיה תרבויות קדומות מפותחות, כפי שרומז ספר זה, שמקורם בהתערבות חיצונית של אנשים מאטלנטיס, ובין אם לא. העולם כפי שאנו מכירים אותו כיום החל להתגבש רק לפני 4000 שנה, כתוצאה מהופעתם של ההודו אירופאים על בימת ההיסטוריה והתפשטותם והתיישבותם בחלקים גדולים של העולם העתיק. לפני כן הוא נראה אחרת ויושב בתרבויות לא מוכרת, אלא שאז הגיעה אחת מנדידות העמים החשובות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה האנושית שנבעה, כנראה, שהשלב האחרון בהתייבשות המדבריות לאחר תקופת הקרח.
ההודו אירופאים החליפו את התרבויות המטריארכליות הקדומות בתרבויות פטריארכליות, מביאים לעולם את הסוס, הברזל, תרבות של כיבושים ומלחמה, אך גם אמונה דתית עמוקה, יוזמה ותחכום.


זמנים יגידו אם ימצאו מתחת לחול, או במקומות נידחים במעבה האדמה או בערבה, שרידים נוספים של אותם תרבויות עתיקות, שישפכו אור על מה שהיה בעולם בסוף תקופת הקרח ואולי גם לפני כן. באזור מרכז אסיה יש חולות נודדים בגובה מאות מטרים ומרחבים ריקים שאיש עדיין לא חקר אותם לעומק. זאת אחת הסיבות לסוד משיכתו של האזור להרפתקנים ומחפשים רוחניים במשך שנים.
בסוף המאה ה19 החלו להופיע טענות בחוגים אזוטריים מערביים כגון התיאוסופיה לקיומם של בתי ספר לידע רוחני עתיק במעמקי ההרים, בהם המסורת של הידע הרוחני העתיק נשמרת, קראו לזה "המאסטרים של מרכז אסיה", בתחילת המאה ה20 יצא מחפש רוחני בשם גורדייף לחפור בשרידי ערים עתיקות ולחפש ידע אנושי שאבד. יש הטוענים שהידע הזה נשמר בקרב המיסטיקנים הסופים.
 
השינוי הגדול ביותר בהיסטוריה
עד לפני 12.000 שנה כדה"א נראה אחרת, מעל לונדון היה קרחון בגובה שני קילומטר, אירופה הייתה טונדרה קפואה, ולעומת זאת אזורי המדבריות של היום, ובהם הסהרה ומדבריות מרכז אסיה, היו פוריים ומיושבים. זה היה סוף תקופת הקרח ובסיביר הסתובבו ממוטות. אלא שהאקלים השתנה ובני אדם היו חייבים להתאים עצמם לכך. אלו שגרו באזורים שהפכו להיות יבשים נאלצו להסתגל, להתקשח, ובסופו של דבר לנדוד לאזורי מחיה חדשים.
השלב האחרון בהתייבשות כדור הארץ התרחש לפני ארבעת אלפים שנה לערך והביא בעקבותיו את נדידת העמים המשמעותית ביותר בהיסטוריה האנושית שעיצבה את פני התרבות האנושית עד היום. מצפון היו אלו ההודו אירופאים שפלשו לקשת רחבה של אזורי הישוב, מהודו ועד לאירופה, ומדרום היו אלו העמים השמים שפלשו לאזורי המזרח התיכון. התיאוריה הרווחת במחקר היום אומרת שהשמים הגיעו מהסהרה המתייבשת, לגבי ההודו אירופאים אין הסכמה אלא כמה תיאוריות מתחרות, כשאחת מהם אומרת שהם הגיעו ממרכז אסיה, בין אם זה הערבות האינסופיות או שלשלות ההרים הגבוהים של הפמיר והינדו קוש. כך או כך הפולשים החליפו את תרבויות האם הקדומות והחברה המטריארכלית (אימהית) שהתקיימה ברחבי העולם במשך הפרהיסטוריה בשלווה ובשגשוג, והביאו איתם תרבות פטריארכלית (אב), ארגון אחר, אנרגיות ושאפתנות. הם יישבו את האזורים הפוריים והקימו את העמים שהופיעו בתקופה הקלאסית, שהשפעתם ותרבותם ניכרת עד היום.
 
במאה ה19 מספר חוקרים גרמנים (מולר) שמו לב לדמיון בשפה בין הסנסקריט והפרסית לשפות אירופאיות כגון הלטינית, לדוגמא המילה דיו שמשמעה אלוהים בלטינית דומה למילה דיווה, אלוהות בסנסקריט, המסקנה הייתה שהעמים ההודים, פרסים, חיתים, סלאבים, גרמנים, קלטיים, יוונים, לטינים ואחרים הם ממוצא גיאוגרפי ותרבותי משותף. ואכן, בספרים הפרסיים הקדומים שנקראים ה"אווסטה" מסופר על ארץ מוצא משותפת לשני עשר עמים שהתקיימה בברכתו של אהורה מזדא ונקרא אריאן או ה"שדות של האריים". ממנה התפשטו העמים השונים ואכלסו ארצות. לפי החלוקה של העמים בספרי האווסטה הגיוני למקם ארץ זו באזור הרי פמיר
 
חקר הדתות ההשוואתי הראה שבנוסף לשפה יש לעמים ההודו אירופאים מטען תרבותי דתי משותף הכולל: אמונה במחזוריות של הטבע והנפש האנושית, תפישה מחזורית של זמן שמשמעה מחזורים של היסטוריה, הבדל בין האלים לבני אדם, זיהוי השמיים עם האלים, פולחן דתי הכולל קרבנות, חלוקת החברה למעמדות, התעסקות במאגיה, טהרה, התבוננות על כוחות הריבוי בטבע ומחזורי החיים
מירצ'ה איליאדה, אחד מחוקרי הדתות החשובים ביותר במאה ה20, טען שיש ביכולתנו לשחזר מבנים מסוימים בדת הקדומה והמקורית של ההודו אירופים, דרך אוצר המילים. לפי מסקנותיו, רעיון האל היה קשור לקדושה שמימית, כלומר לאור וטרנסנדנטיות, וכיוון שכך לריבונות ובריאה, קוסמוגניה ואבהות. אל השמיים הוא האב העליון (השורש ההודי אירופי של המילה שמיים – דווס, דומה למונחים המגדירים את האל – דיוס בלטינית, דווה בסנסקריט, ומופיע בשמותיהם של מספר אלים בכירים כגון זיאוס.)
 
המקורות השונים כגון ספרי הוודות ההודים והאווסטות של הפרסים, מראים שההודו אירופים לא בנו מקדשים, ובמקום זה פולחנם התנהל בתחום מגודר קדוש מתחת לכיפת השמיים. הם העבירו את המסורת בעל פה (כמו למשל הקלטים), ובתחילת דרכם חל איסור להשתמש בכתב. הם האמינו כי האלים נכחו בפועל בחגיהם, לצד בני האדם, ולכן הועלו להם קורבנות.
החברה הייתה מחולקת לשלוש מעמדות – כוהנים, לוחמים, איכרים ומגדלי בקר (לדוגמא קלטים והודים), שמאחורי זה אידיאולוגיה דתית של שלוש ריבוניות: מגית ומשפטית של הכוהנים, כוח הצבאי של הלוחמים, פוריות ושגשוג הכלכלי של האיכרים ומגדלי הבקר. חלוקה משולשת זאת של האלים והחברה בולטת במיוחד בקרב האיראנים, שפיתחו מיתולוגיה ותיאולוגיה ייחודית, ידעו את הערך המגי דתי של המילה ושל שירה. היו להם ריטואלים ותפיסות אשר אפשרו להם לקדש חלל ומרחב שבו התיישבו, והדבר אף אפשר להם לחדש את העולם באופן מחזורי (הדבר נעשה באמצעות קרבות ריטואליים בין שתי קבוצות חוגגים, ריטואל ששרידיו עדיין קיימים).

לפי מורים רוחניים שונים, כגון פטר דונוב, שטיינר ואחרים, להודו אירופאים היה תפקיד חשוב התפתחות הרוחנית והתרבותית של העולם באלפי השנים האחרונות. צריך להבין שכיום ישנם רק שני ריכוזים קטנים, לדוגמא, של אוכלוסייה מקורית באירופה ואלו הם הבסקים בספרד והפינו אוגרים בסקנדינביה, שאר אירופה מאוכלסת על ידי עמים שהגיעו אליה באלפי שנים אחרונות, מאזורי הפמיר, הינדו קוש, והערבות של מרכז אסיה
 
לפי המסורת האיראנית אזור הפמיר נקרא "הרגל של מיתרה" – אל השמש, וזוהה עם האל הקדמון אהורא מזה. ואכן, בפמיר נמצאים אתרים קדושים של זרתוסטרא מלפני 2500 שנה ויותר. המקום שממנו הגיעו האריים, הוא ארץ שנקראת אריאן, ממנה הם התפשטו לשש עשרה ארצות אחרות ששניים מהם נמצאים ליד הפמיר – בקטריה וסוגודניה (זה מופיע בספרים הקדושים של האווסטה).
המלך ששלט על אריאן היה גמשיד האגדי שמופיע בפולקלור של טג'יקיסטן, נאמר עליו שייסד את ארבע משלוחי היד והקים אתרי פולחן במקומות גבוהים, ואכן בפמיר יש מספר אתרים מקודשים עתיקים מהתקופה האיראנית, כולם במקומות מוגבהים.
 
אם נחזור לסוף תקופת הקרח, הרי שאזורי הטארים וההרים לידו – פמיר, היו בעלי מזג אוויר טוב, ומאד ייתכן שמכאן יצאו מורים נאורים לייסד תרבויות כגון זו של הודו, מצרים, ושומר. בנוסף על כך באלף השני לפנה"ס התקיימו נדודי העמים ההודו אירופאים, וזה בא לידי ביטוי בדמיון בשפה בין אירופה להודו. יחד עם זאת ייתכן והתאריכים אינם מדוייקים והנדודים, כמו גם התורה של זרתוסטרא, הייתה בתקופות קדומות הרבה יותר. במקביל להיעלמות של אטלנטיס
 
העמים הפרסים הקדומים
במאה ה6 לפנה"ס השתלטו הפרסים על שטחים גדולים בעולם בכלל ובמרכז אסיה בפרט, ויצרו את האימפריה הגדולה ביותר שידע העולם עד אז. האימפריה הפרסית השתרעה מ"הודו ועד כוש", ונקראה האימפריה של הפרסים והמדים, אך למעשה היו שותפים לה גם עמים הודו אירופאים דוברי פרסית אחרים, כגון ה"סקה" שאכלסו את הערבות של מרכז אסיה. האימפריה שהייתה ברית משולשת בין פרסים, מדים וסקיתים (סקה), סללה דרכים שיחברו את כל חלקיה ויצרה למעשה פרס שנייה (מזרחית) באזורים שמעבר לנהר האוקסוס ועד לנהר הסי דריה, שהיה הגבול המזרחי צפוני של הממלכה,
זאת הייתה תקופה של רווחה ושגשוג במרכז אסיה, אחידות תרבותית ופיתוח שנמשכו יותר ממאתיים שנה, כפי שהיה גם בארץ ישראל ובשאר רחבי המזרח התיכון, הפרסים היו בעלי גישה הומאנית יותר מאלו לקדמו להם (בבלים ואשורים), נתנו אוטונומיה לעמים המקומיים, יצרו בריתות, שלטו בעזרת כלכלה, מנהל ופוליטיקה, עד לכיבושיו של אלכסנדר מוקדון, למעשה השתלט על ממלכתם. הם היו והינם עם הודו אירופאי קלאסי, בעל מסורת עתיקה, אלא שבנוסף להם היו עמים הודו אירופאים אחרים שהיוו חלק  ממשפחת עמי השפות הפרסיות.
כשם שבמזרח התיכון עמים שמים שונים כגון העמונים, מואבים, אדומים, וארמים, דיברו כולם שפה דומה לעברית, והיו בעלי רקע חברתי, תרבותי ואמוני משותף, יוצרים מרחב ופסיפס של תרבות דומה. כך גם באזורי מרכז אסיה ואיראן נוצר מרחב תרבותי ופסיפס של עמים דוברי פרסית בעלי מאפיינים דומים,
 
על פי הכתבים הפרסיים הקדומים, העמים ההודו אירופאים הגיעו לאזורי מרכז אסיה ואיראן לפני אלפי שנים מארץ אגדית בשם אריאן. בין אותם עמים שדיברו שפות דומות לפרסית התיישבו באזורי ההרים הגבוהים הסוגדינים, בעוד שבעמקים התיישבו הבקטרים שייסדו את בקטריה, בפרס הסמוכה התיישבו האיראנים, בערבות המדבריות הסקיתים ובאזור כורדיסטן - המדים. כולם היו חלק מברית עמים קדומה שמדברת שפה דומה ומאמינה בנביא זרתוסטרא
 
סוגודיה
באזורי ההרים שבין האוקסוס לסי דריה, סביב סמרקנד וטשקנט באוזבקיסטן, פנג'יקנט, וחוג'נד בטג'יקיסטן התיישב העם הסוגודי, שהיה בעל שפה משלו, ענף של הפרסית המזרחית, ושמר על תרבותו ושפתו עד לכיבוש הערבי, כשחלקים מהמורשת נשארים עד היום בעמקי ההרים הנידחים.
 
ממלכת סוגדיה (Sogdia) העתיקה השתרעה משני צדדיו של עמק זרפשאן (Zarafshan), על פני הרי הפאן (Fann) והרי מול הפאן. רובה נמצאה בתחום טג'יקיסטן של היום וחלקה באוזבקיסטן. עמק זרפשאן הוא לא בדיוק עמק, אלא אחד הקניונים העמוקים בעולם, הרבה יותר עמוק מהגרנד קניון. בתוכו זורם נהר זרפשאן, שאורכו מאות קילומטרים והוא עובר דרך סמרקנד, ממשיך לבוכרה ובסופו של דבר מתחבר אל נהר האמו דריה. ביוצאו מן ההרים הוא יוצר נאת מדבר פורייה, שבה התפתחו יישובים כבר לפני יותר מ-5,000 שנה.
 
 אזור הרי הפאן בטג'יקיסטן מושך אליו בשנים האחרונות מטיילים הבאים לעשות טרקים בנופי בראשית. ההתיישבות הראשונה בעמק היתה כנראה בסרזם (Sarazm), יישוב שגילו קרוב ל-6,000 שנה ואשר שימש כמרכז של מכרות כסף וזהב. מכאן הובא חלק מהזהב של מצרים, ועד היום יש מפעל לכריית זהב באזור.
 
הסוגדינים הפכו חלק מהאימפריה הפרסית הקדומה, זו של אחשוורוש ממגילת אסתר, ולאחר מכן ארץ מארצותיו של אלכסנדר מוקדון. בזמן קיום האימפריה הפרסית הם השתלבו כמחוז אוטונומי ועצמאי, ועם בואו של אלכסנדר מוקדון לאזור כרתו אתו ברית שהתבטאה בנישואיו לרוקסנה הנסיכה מחוג'נד.
 
עם התפוררות השליטה היוונית הפכו הסוגודים לחלק מהאימפריות של הקושנים (עם מונגולי ששלט במרכז אסיה), ההונים הלבנים ועוד ממלכות מבוזרות אחרות שהיו בנויות על דרכי הסחר הפורה בין מזרח למערב (מה שנקרא דרכי המשי). מפעם לפעם הן הגיעו לעצמאות, וכך היה במאות 7-6 לספירה, עת הקימו ממלכה עצמאית חזקה ובעלת תרבות מתקדמת. בזמן זה הם השתלבו במסחר שהלך והתעצם לאורך דרך המשי ולמעשה השתלטו על חלקים גדולים שלהם. בממלכתם ניכרים השפעות בודהיזם, זרתוסטרא ופאגאניות עצמאית וקדומה. בניגוד לשכניהם הבקטירים שהיו אנשי חקלאות, הם היו אמנים, סוחרים ולוחמים, ובנו ערים ומצודות בעמקי ההרים המזכירים במקצת את מצודות וערי אירופה בימי הביניים. הייתה אצלם כנראה הערצה לאלה אם, דבר הבא לידי ביטוי בפסלים. וכן פולחן מתים ורוחות אבות. מתקופה זו נשארו שרידים של ערים, ארמונות, ציורים, פסלים וכתבים, המעידים על רבה אמנותית ותרבותית גבוהה. סמרקנד הייתה הבירה ההיסטורית שלהם אבל במאה ה-7, כנגד הלחץ הערבי הגובר, הם העבירו את הבירה לפנג'יקנט (Penjikent), שנמצאת כ-80 ק"מ ממזרח לסמרקנד, במעלה נהר הזרפשן.
 
בזמן שכל ארצות העולם נכנעו בפני צבאות המוסלמים שעלו מחצי האי ערב, הצליחה פנג'יקנט להחזיק מעמד כמאה שנים נוספות בהנהגת שושלת מלכים, שתחילתה בתקופה הפרסים האחמנית (המאה החמישית לפני הספירה). תמונותיו האצילות של המלך העצמאי האחרון, Divashtich, מופיעות על קירות הארמון המלכותי בפנג'יקנט. לסוגדינים הייתה מסורת של ציורי פרסקאות נהדרים שכיסו את קירות הבניין. בשנת 722 נכנעה העיר האדירה והמלך ברח להרים, לפי מקורות היסטוריים הוא נתפס והוצא להורג על ידי הערבים, אך כנראה שזה לא כל הסיפור.
 
ליד פנג'יקנט ישנם הרים אדירים, המגיעים לגבהים של יותר מ-5,000 מטר, בראשם קרחוני עד וביניהם נהרות ואגמים, ולעיתים גם עמקים נסתרים שבהם אפשר להתקיים בצמצום. באזור יורד מספיק גשם בכדי לקיים חקלאות זעירה ויש די עשב לגידול צאן. למקום זה עשו פליטי פנג'יקנט את פעמיהם. שם, בין ההרים הגבוהים, במקומות שאין אליהם גישה, מצאו מפלט מרודפיהם והמשיכו לקיים את הדת ואת המסורת העתיקה. על פי סיפורים שעברו לאורך הדורות מאב לבן, מי ששלט עליהם היה המלך הסוגודיני האחרון. ואכן, במשך מאות שנים המשיכה להתקיים התרבות העתיקה באזור עמק יגנוב (Yagnob), ועד לפני כמה עשרות שנים יכולת לשמוע ילדים משחקים בסוגדינית. תושבי העמק שמרו על מנהגי דת האש וחיו צורת חיים שיתופית מיוחדת בכפריהם המבודדים, שהיו מנותקים משאר העולם במשך כמה חודשים בכל שנה על ידי השלגים הכבדים.
 
אלא שמה שהיה טוב כנגד המוסלמים במאה ה-8 לא הספיק בשלהי המאה ה-20. בשנות השבעים של המאה הקודמת, כשטג'יקיסטן הייתה עדיין חלק מברית המועצות, עשרות אלפים מתושבי עמק יגנוב הועברו בכפייה לאזור נהר הסיר דריה (Syr Darya) בכדי לשמש כפועלים בקטיף הכותנה. הטרגדיה האנושית הזאת היא גם טרגדיה אתנית והיסטורית.
לאחר שחרור טג'יקיסטן מהשלטון הקומוניסטי החלו היגנובים לחזור אט אט לעמק האהוב ולחדש בו את חייהם ואת המסורת.
 
בקטריה
האמו דריה (בימי קדם הוא נקרא אוקסוס oxus) הוא אחד הנהרות הגדולים בעולם, בעל ספיקה דומה לזו של הנילוס, המילה "דריה" משמעה ים בפרסית, ואכן רוחבו של הנהר הוא כקילומטר, ובימי קדם ניתן היה לשוט עליו לאורך יותר מאלף וחמש מאות קילומטר. הנהר יוצא מהרי פמיר ומשקה את הערבות והמדבריות של מרכז אסיה, נשפך בסופו של דבר לאגם אראל, אבל בדרך יוצר נאת מדבר ארוכה, גדולה ופורייה, שלאורכה התפתחו במהלך ההיסטוריה תרבויות שונות.
באופן כללי החלקים העליונים של עמק הנהר נקראו בעבר אזור בלח', ולפני כן בקטריה, והחלקים התחתונים, היכן שהוא מתפצל לדלתא רחבה נקראו אזור חורזם.
 
ההתיישבות של ההודו אירופאים הביאה לחלקים העליונים של עמק הנהר, שכיום אלו הם אזורי צפון אפגניסטן, צפון מזרח טוקרמניסטן, דרום מערב טג'יקיסטן, וחלק מאוזבקיסטן – תרמז, את העם הבקטרי, עם תרבות עצמאית ושפה שהיא ענף של הפרסית המזרחית. אלא שבבואם הם מצאו תרבויות מתקדמות שהיו באזור. כבר בסוף האלף השלישי לפנה"ס מופיעה תרבות מפותחת שנקראת Oxus civilization ולפי האגדות היא נלחמה, סחרה, עם האשורים, סגדה לאלה. שרידים שלה נמצאו למרגלות הרי קופט דאג, ובמיוחד עיר עתיקה חשובה בשם gonur tepe בטורקמניסטן.
הפולשים החדשים משתלבים עם התרבויות המקומיות ובקטריה הופכת להיות במאה ה6 לפנה"ס חלק חשוב ופורה מהאימפריה הפרסית האכמנידית, אזור זה היה מקום התיישבות וארץ מעבר סוחרים, צבאות ועמים, והוא מחוז עצמאי ואוטונומי.
 
סקיתים
האמו דריה זורם בין שני מדבריות ענק שהמעבר בתוכם קשה, אלא שלפני הגיעו לימת אראל הוא יוצר דלתא רחבה שהייתה מקום ישוב מועדף עוד מימי קדם, תרבויות נאוליתיות של ציידים לקטים מצאו כאן בית, עבדו את האלה, ומעניין לציין שבחפירות ארכיאולוגיות נמצאו אוכלוסיות ממוצא פינו אוגרי. כל זה השתנה עם בוא ההודו אירופאים הקדומים בעלי העדרים והחקלאים כבר באלף השני לפנה"ס.
המדבר השחור הוא האזור מדרום לאוקסוס ובעיקר מהווה את רוב שטחה של טורקיסטן, לאדמה שבו יש גוון שחור, ומכאן השם, הוא ידוע בחולותיו המתפזרים ברוח, בתוכו נמצאו שרידי ישוב אדם מהתקופות הפרהיסטוריות.
המדבר האדום הוא האזור בין נהרות האמו דריה והסי דריה, נקרא על שם החולות האדומים המכסים חלקים גדולים שלו. כיום בשטח קזחסטן, אוזבקיסטן, וקצת בטורקמניסטן. הטמפרטורה בשני המדבריות יכולה להגיע לקיצוניות חמה או קרה. יש בהם מרעה של גמלים, כבשים ועזים. ומחצבים רבים.


הדלתא של האוקסוס היא ארץ חורזם הקלאסית. במקום זה התיישבו הסקיתים באלף הראשון לפנה"ס. עם הודו אירופאי של נוודים רוכבי סוסים, בעל שפה משלו ממשפחת השפות הפרסיות.
אלא שלא רק בחורזם הם התפשטו, אלא על פני כל הערבה האסיאתית, מסין ועד רוסיה, הם נודעו כלוחמים נועזים בעולם העתיק, הראשונים שלמדו להשתמש בחץ וקשת תוך כדי רכיבה על סוסים והשתלטו על הערבות הגדולות לפני בוא השבטים התורכיים מהרי טיאן שיאן. באירופה – ערבות רוסיה הם יצרו תרבויות הודו אירופאיות, בונים תלי קבורה שנקראים קורגן. הבולגרים קשורים אליהם, הכוזרים, וכך גם אחרים.
מקום מושב נוסף של הסקיתים היה בעמק נהר האילי (המוביל לימת בלחש) בקזחסטן. משם הם הגיעו לאגן טארים, קשמיר, אפגניסטן, ופשטו על בקטריה וסוגודיה.


חורזם נכבשה על ידי האימפריה הפרסית האכמינידית במאה ה6 לפנה"ס. הפרסים הביאו למקום שיטות שלטון מתקדמות, חקלאות, אוכלוסיות חדשות, והפכו אותה למחוז אוטונומי ומשגשג ובו ערים מפותחות בלב המדבר, הנמצאות בברית הגנה עם השבטים הנודדים הסקיתים שמסביב. כך או כך במקום ממלכה של נודדים נוצרה מכאן והלאה ישות חדשה עירונית והיא חורזם, שהשתלבה במרחב ולימים הגיעה לעמדה משפיעה ודומיננטית, עד לפלישה המונגולית שהביאה עליה חורבן.
הסקיתים עצמם נעלמו מעל במת ההיסטוריה במאה ה1 לפנה"ס לאחר תהליך ארוך של היטמעות, ובמקומם הופיעו שבטים לוחמים נודדים אחרים
 
מדים ופרסים
באזורי פרס של היום, ובמיוחד בהרי הזגרוס והרמה האיראנית, התיישבו שני עמים הודו אירופאים שלימים כרתו ברית ביניהם, ייסדו אימפריה אדירה ששלטה על חלקים גדולים מהעולם. מדובר על המדים והפרסים (לברית היו שותפים כנראה גם הסקיתים). האימפריה היא זו של האכמנידים ששלטה מהודו ועד כוש. הפרסים של היום רואים עצמם, כנראה שבצדק, כממשיכים של העם הפרסי הקדום, ואילו הכורדים בממשיכים של הפרשים המדים הנועזים.
 
נתחיל עם המדים, אלו היו שבטים של רוכבים לוחמים שהתיישבו בצפון מערב איראן, וצפון מזרח ומסופוטמיה, כנראה שבסוף האלף השני לפנה"ס, באזורים המקבילים לכורדיסטן כיום, עוד לפי התקופה של האכמנידים, והחל במאה ה7 לפנה"ס, הם הקימו אימפריה אדירה שהגיעה עד אפגניסטן ובקטריה בצפון מזרח, ותורכיה במערב, נאבקים בהצלחה בניסיונות ההתפשטות של האשורים והבבלים. הם היו מאורגנים בשבטים ובעלי שפה דומה לפרסית משלהם – מדית.
המיוחד בהם היה הדת שלהם, היה להם מעמד של כהונה שנקרא מגים, מעין שבט של כוהנים שגר בעיר קדושה בשם rhaga היכן שהיום טהרן, והם אימצו סוג מוקדם של דת זרתוסטרא ומיתרה, במילים אחרות פולחן שמש ואור, ומאבק של טוב ורע. הכותבים היוונים וגם מאוחרים יותר מתייחסים רבות למגי, המופיעים גם בברית החדשה – שלושה החכמים הבאים מן המזרח לברך את ישו התינוק ולהביא מתנות, לפי מקורות אלו המגים ידעו אסטרולוגיה, אלכימיה, מאגיה ומדעי הנסתר.
 
במקביל להם התיישבו עמים בעלי תרבות דומה בחלקים אחרים של הרי הזגרוס, אלו היו הפרסים. בקרבם התפתחה דת חדשה, אחת מהשיטות המחשבתיות הגדולות שנוצרו אי פעם בעולם, הכוונה היא לדת זרתוסטרא. בתחילה הם נשלטים על ידי המדים, אך במאה ה6 לפנה"ס מורדים הפרסים במדים כובשים אותם וכן את בבל, לידיה, ולימים גם חלקים מהעולם היווני, כל המזרח התיכון ומצרים, המדים שולטים גם על הערבות של מרכז אסיה, והפרסים מרחיבים את שליטתם בחבל ארץ זה, מגיעים להודו, מרחיבים את המסחר, יוצרים תרבות עירונית, ומפיצים את התרבות והדת שלהם, עד כדי כך שלמעשה כל אזור מרכז אסיה, עד לנהר הסי דריה, נחשב לחלק המזרחי המשלים של האימפריה, פרס של המזרח.
 
הפרסים מבססים את האימפריה שלהם על שיתוף פעולה, מתן אוטונומיה לנשלטים, מסחר, חוק, אדמיניסטרציה מעולה, שיפור התקשורת ומערכת הדרכים, במילים אחרות הם הרבה יותר הומאניים מאשר האימפריות שקדמו להם – הבבלים והאשורים, שהגלו, הרגו, והשתמשו בכוח לדכא עמים אחרים ולהדגיש את עליונותם.
בתחילת ה"שינוי הגדול בהיסטוריה" אין לפרסים ולמדים הרבה השפעה על אזורי מרכז אסיה, אך עם הופעת האימפריות של העולם העתיק באזור זה, ובמיוחד האימפריה הפרסית האכמנידית, הם הופכים להיות גורם מכריע ומשפיע. הקרבה הלשונית והתרבותית שלהם לעמי האזור  הביאה למעשה לחיבור בין העמים השונים המתקיים במורשת התרבות של העם הטג'יקי עד היום.
זאת ועוד הדת של הפרסים, זרתוסטרא, האמונות והכתבים הקדומים, משותפת לכל העמים השונים דוברי השפות הפרסיות מזרחיות. במילים אחרות, ההיווצרות של תרבות פרסית במסגרת האימפריה האכמנידית קרתה כתוצאה משילוב ושיתוף פעולה בין העמים השונים דוברי הפרסית במרחב, קודם כל הפרסים והמדים, אך גם הסקיתים, בקטירים ואולי גם הסוגודים. המרחב היה ברובו פרסי הודו אירופאי, וזאת אחת ההשפעות התרבותיות שנשארה עד היום
 
האימפריה הפרסית אכמנידית
זאת הייתה האימפריה הגדולה ביותר עד לתקופתה, הבירה שלה הייתה פרספוליס.
בניגוד לאימפריות שקדמו להם, הפרסים לא שלטו בכוח, אלא בעזרת ארגון טוב, פיתוח המסחר והתקשורת (הראשונים שהשתמשו בדואר רשמי), כריתת בריתות ומתן עצמאות מקומית לעמים השונים, וביניהם העם היהודי, כורש נחשב בתנ"ך ל"משיח יהוה", ויש אומרים שהיה ממוצא יהודי. הקשר בין הפרסים ליהודים מופיע במגילת אסתר. חוקרים כגון דוד פלוסר טוענים שהדת הפרסית – זרתוסטרא, היא זו שהשפיעה ביותר על היהדות בימי בית שני.
האימפריה התקיימה עד לימיו של אלכסנדר מוקדון והונהגה על ידי השושלת האכמנידית  (550-530 לפני הספירה) שאליה השתייכו כורש, דריווש, אחשוורוש מספר אסתר ואחרים.
כנראה שהם תמכו בדת הזורואסטרית, אלא שאין הוכחות חד משמעיות להשתייכותם אליה, מה שבטוח זה שהרבה מהם סגדו לאהורא מזדה והדגישו בכתיבתם את הרעיון של "אמת" ו"שקר", שהוא מאפיין בולט של האמונה הזורואסטרית.
 
שני מלומדי חשובים חקרו את התקופה הזו  William vogelsang ועמיתו  igor pyankov
לפי ווגלסנג בזמן האימפריה האכמנידית היה שיתוף פעולה משולש של המדים, הפרסים והסקה במזרח. אלו היו שבטים נוודים שנקראו גם הסקיתים במקורות אחרים.
ארמית הייתה השפה האדמיניסטרטיבית של האימפריה, כמו אנגלית היום, החוק היה חילוני ומבוסס על החוק הבבלי, ולא דתי כמו במקומות אחרים, האימפריה חולקה למחוזות ואזורי מרכז אסיה היה חלק חשוב במערך הכללי. הפרסים הגלו לאזור זה יוונים ממערב אנטוליה, שאולי הקימו מושבות כבר אז, וכן נתנו אדמות לחיילים וקצינים בני העמים השונים. המיסים בחלק זה של האימפריה ניתנו בסחורות ולא בכסף כמו במערב, לא ברור אם היה כביש מסודר לאזור כמו זה שחיבר את מערב טורקיה עם פרס.


כשאלכסנדר מוקדון מנצח את דריווש השלישי, בורח זה למרכז אסיה ומוצא שם מקלט במשך כמה שנים, דבר המראה על השתרשות התרבות והלאומיות הפרסית באזור זה, לוקח לאלכסנדר כמה שנים לכבוש מחוזות אלו, ורק לאחר שהוא נושא אישה מקומית ויוצר בריתות.
בין אם הייתה זרתוסטרא דת רשמית של האימפריה האכמנידית ובין אם לאו, זה הזמן שבו האמונה מתפשטת, מוקמים אתרי הפולחן, ונכתבים הספרים הקדושים. לפי דעתי, ניתן להסביר את ההומניות, מעשיות, קונסטרוקטיביות של האימפריה הפרסית כהשפעה מיטיבה של האמונה הזורואסטרית.
 
דת זרתוסטרא
הוא חי לפני 3000 שנה והיה אחד הנביאים ומבשרי הדת הגדולים בעולם. בשיא השפעתו האמינו בו עשרות מיליונים של אנשים. דתו הייתה הדת הרשמית של האימפריה הפרסית הססנית ששלטה על שטחים אדירים. הפילוסופיה שלו השפיעה על היהדות, נצרות והאסלאם. זרתוסטרא טען שהעולם נשלט על ידי שתי כוחות – כוח הטוב המיוצג על ידי האור, וכוח הרע המיוצג על ידי החושך. העולם הוא זירה של מאבק ביניהם וכך גם כל אדם. תורתו מופיעה בספרים שנקראים ה"וודות" או "אווסטה", לפי רוב החוקרים הוא נולד באזור דרום אוזבקיסטן, שהיא ארץ המקור של השפה הפרסית הקדומה. כיום חי כאן העם הטג'יקי המדבר דיאלקט של פרסית. בעבר היה זה מרכז התרבות הפרסית הקדומה. רבים מהמשוררים, סופרים, הוגי הדעות והמדענים של תרבות איראן, עד לימי הביניים, באו מאזור זה, ורק הפלישה המונגולית וההרס שבא בעקבותיה הביאו לחורבנו.
הספרים הקדושים של הדת תומכים בגרסה זו וטוענים שזרתוסטרא חי ופעל בחצרו של היסטספס – מלך בקטריה הקדומה. בקטריה הייתה ממלכה עתיקה שהשתרעה בעמקים הגובלים באוקסוס – אמו דריה, ואחד ממרכזיה היה העיר בוכרה.
 
זורואסטריזם היא דת עתיקה מאד שמדגישה את האתיקה של מחשבות, מילים, ומעשים טובים, ואת הביצוע הנכון של מנהגים ותפילות. הם מדגישים את כלי הנשק ש-אהורא מזדה נתן לזרתוסטרא ולתלמידיו כדי להילחם ברוח הרעה
המלה "זורואסטריזם" מגיעה משמו של הנביא והמייסד זרטוסטרא, זורואסטר היה השם עבור היוונים, למרות שהזורואסטרים עצמם קוראים לעצמם – כבר בטקסטים הקדומים –   מזדאים, מילה בפרסית עתיקה mazda-yasna שמשמעותה "זה שמקריב את עצמו לאהורא מזדה.
 
הדת הזורואסטרית היא מונותאיזם לא מושלם, הנשלט על ידי אל-בורא אהורא מזדה (האל החכם), אך מאופיינת בדואליזם אתי של "טוב" ו"רע", "אמת" ו"שקר", שקשורים לשאלות הרצון/בחירה חופשית של בני האדם. בני האדם וכל הבריאה נבראו על ידי אהורא מזדה ככלי חיוני במאבק נגד הרוח הרעה אהרימן. והמשימה של בני האדם בקרב הזה היא להפגין מחשבות טובות, מילים טובות ומעשים טובים – בכדי להתנגד, להחליש ולהרוס את הרוע. כל מי שימלא אחרי שלושת היסודות הבסיסיים האלו יגיע לגן העדן, מי שלא – ייפול לגיהינום. בסוף העולם הרוע ייהרס וייעלם, ולאחר תחיית המתים, העולם ימשיך במצב אידיאלי של טוהר מוחלט. 
 
קשה להצביע על תאריך ההקמה וביסוסה של הדת. יש הרבה ספקולציות לגבי זמן ומקום הולדתו של הנביא זרתוסטרא, שהאטימולוגיה של שמו היא "הרוכב על גמלים".
יש שתי עמדות מחקריות רציניות בנושא. הראשונה מאמינה שזרתוסטרא חי באסיה המרכזית, ככל הנראה באזור בין אפגניסטן והרי פמיר בתקופה בין 1500 ל 1000 לפני הספירה. השנייה מאמינה שהנביא חי בסיסטן האיראנית, כלומר בחלק הדרומי-מזרחי של איראן, ליד הגבול עם אפגניסטן מודרנית במאה השביעית לפני הספירה.
האוזבקים מאמינים שמוצאו מחורזם שבמערב אוזבקיסטן, במורד נהר האמו דריה, ויש להם מוזיאון לכבודו בחיווה.
 
רוב החוקרים מסכימים שזרתוסטרא לא ייסד דת מאפס, אלא היה רפורמיסט משמעותי בכת שבטית איראנית קדומה שבה כנראה היו גם אלים הינדו-איראנים מרכזיים אחרים כמו מיתרה והאלה Anahita. שני האלים האלו נשארו בפנתאון הזורואסטרי כישויות מוערצות שיעזרו לאהורא מזדה במאבקו האסכטולוגי האחרון נגד אהרימן. מיתרה ו- Anahita יישארו מושא להערצה במסגרת אמונות לא קנוניות ולא רשמיות עד הכיבוש של איראן על ידי הערבים במאה השביעית לספירה.
 
אופייה הרוחני ובמובן מסוים אף הפילוסופי של הדת של זרתוסטרא מדהים ממש. הטמעת רוב האלים האריים החשובים לאמשה ספנטה – שש המבורכים שהם בני פמלייתו של אהורה מזדא, והעובדה שלכל אחת מבין הישויות המופשטות הללו מיוחס ערך מופשט – סדר, כוח, אדיקות, וכו, ושליטה על יסוד קוסמי – אש , מתכת, וכו', מעידה על דמיון יצירתי ויכולת של הגות קפדנית.
 
שש הכוחות הטוב "אמשה ספטנה".
בדת זרתוסטרא יש שני כוחות הנאבקים ביניהם, אהורה מזדה הוא הכוח הטוב שמזוהה עם האור, ואחירמן הוא הכוח הרע שמזוהה עם החושך.
אהורה מזדה זה המילה, מחשבה, שהייתה קיימת לפני הזמן, קרוב ל"אהיה אשר אהיה", זה חוכמה, הבורא, להיות עם אהורה מזדה זה להיות קרוב לדבר הטבעי. אהורא מזדה נעזר/נשען על שש כוחות תומכים (אמשה ספנטה), שהם מעין תכונות, אלים משניים, שלו, כשהוא הכוח השביעי, המארגן, הכולל כל. שש התכונות האלוהיות הם המהות של הקדושה באלוהים הטהור המואנש. ואלו הם:
1. האמת (האשה). חוק הקוסמי שמדבר על אמת וריתמוס - ריתה, הוא הראשון מבין השמות של אהורא מזדה, שהם כמו פלנטות שמקיפות את המרכז. האשה זה האמת, היא בולטת ביאסנה (חלק מה"אווסטה" – הספרים הקדומים) בעלת שבעת הפרקים. פונים אליה יחד עם הפנייה לאהורא מזדה, ומכריזים כי האיחוד של האל עם האמת יימשך לנצח. אשה מסמלת עתה יותר מאמת, צדק, סדר, היא קשורה לאור, התגלמות בעלת אופי קוסמי ורוחני, היא מכונה: מבשרת הטוב המיטיבה, הנצחית, העשויה אור, כנגד האשה יש את השקר.
2. אהבה טובה, חסד (ווהו מנה). זאת השאיפה ביקום לכל שהוא טוב, נשימה חמה של סימפטיה אקטיבית, חוט דק של מתיקות בהקשרים של התחושות הפנימיות שנותנות לנו תקווה דרך המכשולים של החיים. כל שהוא קדוש ברגשות, הכוח השקט באהבת אדם לאחיו, הכוח באהבה אצילית של גבר לאישה, עמוקה ומשנה, לעיתים גם נוקבת. מעל הכול זה אהבת אם, העצבוב של עדינות שנטוע בכל נפש נשית. זה הרגש והתכונה של אדם עליון מוסרית, זה האהבה העמוקה של האלוהות לכל החיים הנכונים תחת עינו הקדושה, כל היצורים הם ילדיו.
3. משמעת וארגון (קשתרה). כוח תומך זה קשור לאלמנט הבסיסי של חוק וסדר. אדם לא יכול להתקיים בלעדיו, מכיוון שמה שיקרה הוא תוהו, זה המשמעות של ציווי, חוזק, משמעת עצמית, זה העיקרון שצריך לעמוד מאחורי כל ארגון, החוק של אלוהים הריבון עלינו, הסמכות של אלוהים, שממנה בא כוח הציווי. 
4. עבודה (ארמאיתי). זאת המחשבה העובדת של אלוהים, התנועה דרך כל הדברים הטובים, של ההתפתחות ותיקון, המשמעות של כוח עזר זה היא האפשרות לקום מחדש בבוקר ולהתחיל מהתחלה. ארמאיתי הופכת את החיים לנסבלים, מחליפה רצח, גניבה, בעבודה מקודשת. זה השם של האדמה המקודשת. כוח החיים של מאמץ כנגד עצלות.
ארמאיתי היא היישום של כל שלושה הקודמים. במובן אחד משמעה פעלתנות, בלעדיה אף בית לא יכול להתמודד עם החיים התרבותיים, מפני שזה האזרח האוגר, המעשי, החכם, המתמיד, שבונה את ארצו. לפי עיקרון הארמאיתי החובה הראשונה של אדם היא להרוויח את לחמו, אם הוא לא עושה זאת הוא צורך לחם חסד, עושה אחרים עניים וגורם רעב. חרישת האדמה הקדושה, היא עצמה ארמאיטי מקודש.
5. הגשמה, הישג וסיפוק (האורוותת). כוח תומך זה הוא השלמות שבהגשמה של אידיאל, המשמעות של זה הייתה שגעגועי האהבה צריכים לעיתים לגעת במטרה היקרה ביותר שלהם, ושכוח צודק צריך להגיע לשליטה, שכל האינסטינקטים הטובים של הטבע צריכים להצליח. במילים אחרות זה "להיות מסופק", השם עצמו משמעו כוליות, זו החומה הגדולה של הישג מושלם הסוגרת על ארבע האחרים, המטרה של כל מה שאנחנו מקווים לו, לבטח יש איזשהו ציפייה שנשארה לנו שיום אחד אנחנו נשיג את מה שאינסטינקטים הטובים יותר שלנו רוצים, זאת הכוליות של אלוהים.
6. נצחיות (אמרתתת). נצחיות צריכה להיות קביעות, לאלוהים אין התחלה, ולכן אנחנו פוחדים מהסוף, והמוות הוא האויב של רובנו, אך זו אשליה, האמונה מנפצת אותה. התהילה של האמת, הסיפוק העמוק של האהבה, התחושה של בטחון מהכוח, ההשראה ועשיית פרי לא צריכים להיגמר בחידלון. הכוס לא מושמת בשפתיים רק בכדי לעורר תשוקה ואז להתרחק ממנה. אין התחלה לאלוהים ואין לו סוף, הוא עושה את עבודותיו לנצח, ולכן חייו של האיש הקדוש הם חסרי מוות, נצחיים באופן לא טבעי, וזה עורר את התקווה העמוקה ביותר "מביא חיים ונצחיות לאור". האמונה בנצח הגיעה מהכתבים העתיקים של פרס והודו.
 
הכוח השביעי
המספר שבע מאז ועד היום הוא מספר קדוש במרכז אסיה ובעולם כולו (במדעי הדתות קוראים לזה מספר טיפולוגי), הסיבה הראשונית לכך היא הופעתו בעולם ובאדם, במיוחד בתבניות התפישתיות שלנו. כשמסתכלים על השמיים רואים שבעה כוכבים נעים וכל השאר קבועים, ואלו הם: שמש, ירח, כוכב, נוגה, מאדים, צדק ושבתאי, את שאר כוכבי הלכת לא רואים בעין בלתי מזוינת, לדבר זה בימי קדם הייתה משמעות אדירה, במיוחד אם לוקחים בחשבון את העובדה שהפרסים והמדים עסקו באסטרולוגיה, בנוסף על כך בקשת מופיעים שבעה צבעים וזה קשור למערך התפישתי שלנו, אנו קולטים את העולם דרך פריזמה של שבעה צבעים של הספקטרום ושבעה צלילים של הסולם המוזיקאלי.
מדהימה ומפתיעה העובדה ששני החושים העיקריים שלנו קולטים את העולם דרך מסננת של שבע, וזאת לפי דעתי אחת ההוכחות לקיומו של סדר באדם המשקף את סדר העולם, בבחינת מיקרוקוסמוס ומקרוקוסמוס.
בנוסף על כך התפישה המרחבית שלנו מחלקת את העולם לשש, מעצם זה שחושינו מופנים קדימה: קדימה, אחורה, ימינה, שמאלה, למטה ומלמעלה, אלו שישה הכיוונים הקדושים של דת זרתוסטרא, כשאנו מהווים את המרכז והוא הכוח השביעי, אהורא מזדה, המאחד את כולם, תפישה זו מופיעה גם בקבלה היהודית ובבתי ספר אזוטריים שונים שעסקו בגיאומטריה והיא זו העומדת מאחורי המשמעות העמוקה יותר של מגן הדוד
 
החשיבות של המספרים שש ושבע (שש מוביל לשבע, או מחביא בתוכו את השבע) מופיעה במקומות שונים במרכז אסיה, באדריכלות, אמנות, ובמקומות השונים. על הדגל הטג'יקי, לדוגמא, ישנם שבעה כוכבים, מסמלים את שבע כוחות הטוב של זרתוסטרא, אותם שבעה אלמנטים מופיעים גם באסלאם השיעי של האיסמעילה השואב את השראתו מהנאופלטוניזם. שבעה הכוכבים היו הסמל של האימפריה הסמנידית מהמאה ה10 לספירה שהטג'יקים מחשיבים כממלכתם.
 
לא רחוק מפנג'יקנט, עיר עתיקה בעמק הזרפשטן שבטג'יקיסטן, שהוא אחד העמקים העמוקים בעולם, נמצאים שבעה האגמים, אחד מאתרי הטיול המרהיבים ביותר במרכז אסיה ומקום מקודש בימי קדם. מדובר על שבעה אגמי טורקיז – כחול כהה, בצבעים שונים, הנמצאים באותו העמק, אחד מעל השני, מחוברים בנהר שוצף, המהווים מעין אתר עלייה לרגל, שבמהותו הוא מעבר בין האגמים השונים ועלייה בגובה עד שמגיעים לאגם הראשון הנמצא לא רחוק מאזורי ההרים המושלגים.
האגמים מתחילים באזור הנמוך של העמק, לא רחוק ממקום שם יש מכרות זהב היסטוריים ועכשוויים. מסביב להם כמה כפרים בהם בתי הארחה מקומיים. ומהם יוצאי מסלולי טרק יפהפיים בהרי הפאן הנישאים והדרמטיים.
 
טומאה וטהרה
טוהר מהווה אחת מהמשמעויות העמוקות והגבוהות ביותר בזורואסטריזם. במקור, העולם שנברא על ידי אהורא מזדה היה טהור, אך הטומאה פלשה אליו באמצעות אהרימן: כלומר, הציווי הדתי העליון הוא טיהור מחדש של העולם.
בקונטקסט הדתי: טוהר הוא מצב לא נגוע. החלק העתיק ביותר של ה- אווסטה, ה- Gathas, וגם ה- Vendidad מספקים הנחיות לגבי פולחני טיהור ופעילויות אחרות של טיהור הגוף, הנשמות וישויות ומרחבים אחרים במסגרת החיים הדתיים והיומיומיים. הנחיות אלו מאפשרות לאנשים לבחור היטב בין מה שתורם לחיים ולטוּב, ובין מה שעוין אותם. הדרך היחידה לסלק את הטומאה היא על ידי פעולה דתית של היטהרות, באמצעות מילות תפילה (nirang) ובאמצעות מעשים טובים. בקצרה, חוקי הטוהר משמרים את הסדר במספר רמות, מהגוף הפיזי לגוף החברתי, ולכן – כך מאמינים הזורואסטרים – גם לגוף הקוסמי.
 
מרכיב הטוהר והמאבק בטומאה משחקים תפקיד חשוב בקבורת המתים. המוות נתפס כרוע המובא על ידי אהרימן, רוח ההרס. גופת היצור הקדוש, במיוחד אדם, נתפסת כמזוהמת על ידי השד (druj ) Nasa, יצור מרושע הנקרא חומר-גופה או ריקבון. אלא שהאדמה היא קדושה וקבורה של "חומר גופה" (nasā-nigānīh) תזהם אותה ולכן אסורה. גם האש והמים קדושים, ולכן אסור לשרוף את הגופה באש או להטביע במים. ולכן הפתרון היה "מגדלי שתיקה". מעלים את גופות המתים למקומות שבהם הנשרים יוכלו לאכול אותם, ולאחר מכן אוספים את העצמות בתוך קופסאות (גלוסקמאות) של קבורה משנית. בכל רחבי מרכז אסיה ניתן למצוא גלוסקמאות של המאמינים הזורואסטרים, במיוחד מהתקופה הפרסית, עליהם סמלים של שמש, אור, ומלחמת טוב ברע. היהדות של ימי בית שני אימצה דרך קבורה זו, לאחר שבשרו של הנפטר נאכל על ידי התולעים, היו אוספים את העצמות ומכניסים אותם לקופסה קטנה – גלוסקמה בקבורה משנית
 
ממלכה יוונית בלב אסיה
בשנים האחרונות המחקר הארכיאולוגי מגלה עקבות מפתיעות של ממלכה יוונית אדירה בליבה של אסיה. ממלכה שבה השפה היוונית שלטה, עריה היו מתוכננות בקפידה וגרו בהם יותר ממיליון איש! ותרבותה החומרית והרוחנית הייתה מפותחת, ומלכיה נקראו בשמות יוונים. התגליות הוצגו לאחרונה בסדרה של סרטים בנשיונל גיאוגרפיק שנקראו "ממלכתו האבודה של אלכסנדר".
 
במסעו של אלכסנדר מוקדון לכיבוש המזרח הוא התעכב כשנתיים במרכז אסיה ויצר בריתות חזקות עם שתי ממלכות עתיקות שהתקיימו במרחב, האחת היא סוגודוניה – שבירתה הייתה סמרקנד של היום, והשנייה היא בקטריה שהשתרעה באזורים פוריים גדולים של עמק נהר האמו דריה, שבימי קדם נקרא "אוקסוס". הבריתות של אלכסנדר עם אנשי האזור התבטאו גם בכך שהוא נשא לאישה את רוקסנה – נסיכה בקטרית, שהייתה לאשתו הקרובה ביותר. גם חיילים אחרים מצבאו נשאו נשים מקומיות, וכך כשהמשיך המחנה הגדול בדרכו דרומה, אל הודו, נשארו אלפי אנשים מאחור, בערים וביישובים שבהם שהו אלכסנדר וצבאו וביחד עם האצולה המקומית שהעריצה את התרבות היוונית יצרו אליטה שלטת בעלת אוריינטציה הלנית, עם מותו של אלכסנדר ולאחר התפוררות האימפריה, נוסדה במרכז אסיה ממלכה יוונית עצמאית בשלטון צאצאי החיילים היוונים
 
אלא שעוד קודם לכן, כנראה שהפרסים, ששלטו באזור, הגלו לבקטריה אוכלוסיות יווניות, וזה מה שמסביר את ההתעקשות של אלכסנדר על כיבוש הארץ, הוא מקים את אחת הערים הבודדות הנושאות את שמו "אלכסנדריה על האוקסוס". משאיר מאחוריו מושבות נוספות של חיילים יוונים שהתערו, לימים. האליטות המקומיות מתערבבות עם המתיישבים היוונים, ומאמצות את תרבותם, כפי שקרה במקומות אחרים בעולם ובהם ארץ ישראל.


לאחר מותו של אלכסנדר נשלטה בקטריה על ידי הגנרלים שלו והאימפריה הסלווקית, אלא שהשליטה על המרחבים הרחוקים של מרכז אסיה קשה ומתרופפת עם השנים, במיוחד לאור עלייתה של הממלכה הפרתית המפרידה בין שתי האוכלוסיות הדומות.
אלכסנדר נשא לאישה את רוקסנה, בעוד שניקנור סלווקוס נשא לאישה את בת המלך הסקיתי ספיטמנס שהולידה את אנטיוכוס הראשון. זה עודד הגירת יוונים ומקדונים, תרקים ואנטולים למזרח, בקטריה נמלאה במתנחלים מארצות המערב. אנטיוכוס (הבקטירי) נהיה שליט המזרח. והוא מייסד ממלכה בקטירית המתקיימת קרוב ל200 שנה את ומגיעה לסופה ב130 לפנה"ס בגלל פלישות נודדים.
 
בשנת 225 לפני הספירה מכריזה בקטריה על עצמאותה ומתחילה להתפשט לכיוונה של הודו וחלקים גדולים של אסיה, הממלכה היוונית בקטרית מונהגת על ידי האליטות שמתייוונות ושפתה יוונית, שרידים שלה מוצאים בחלקים גדולים של טג'יקיסטן, אפגניסטן, אוזבקיסטן וטורקמניסטן. ההיסטוריון הסיני סימה קיאן sima qian שחי במאה ה-1 לפני הספירה מתאר ציוויליזציה עירונית בת יותר ממיליון איש! אימפריה זו התפוררה בגלל ריבים פנימיים, חלק מהשליטים ההודים הפכו לבודהיסטים. במאה ה1 לספירה קמה אימפריה חדשה במקומה – הלא היא האימפריה הקושנית,
אנו יודעים ממקורות היסטוריים שאל בקטריה הוגלו כוהנים יוונים, ביחד עם אלכסנדר הגיעו פילוסופים ומדענים. עם קריסת האימפריה הסלווקית ועליית הפרתים, היוונים במרכז אסיה מצאו את עצמם מבודדים מהעולם ההלני. בשנים הרבות שהם היו עצמאים בוודאי שנוצרו קשרים בינם לבין הפילוסופיות והמדעים המקומיים. בתי ספר של המסתורין היווניים מצאו את המקביל להם במיסטיקה ההודית והפילוסופיה בבודהיזם. האם לא ייתכן שהסינקרטיזם תרם ליצירת בי ספר של ידע בהרים או במקומות נידחים ששמרו על הידע במהלך הדורות, זה מסביר את פריחת המדעים בבקטריה (בלח') במאה ה-9 וה10. מה מתחבא בעתיקות הערים היווניות? האם ייתכן שבתי ספר כמו זה של פיתגורס מצאו כאן בית?
 
בסרט מפגשים עם אנשים מיוחדים נראים חבריו של גורדייף חופרים בעתיקות ערים נטושות במרכז אסיה, וכך היא התחושה כשאתה מבקר ב kampir-tepa שמתנשאת על גבעה מעל שפלת האוקסוס. כדים, קירות חדרים, כלי בית, נראים בבירור מפוזרים בין חפירות האתר. כל מה שמתחשק הוא לקחת את את החפירה ולחפור. ובנוסף לכך נמצאו כתבים. 
 
האימפריה הפרתית
הם היו שבט של רוכבים לוחמים נודדים שהגיעו ממרחבי מרכז אסיה, עם דובר פרסית שמרכזו ההיסטורי היה באזור טוקרמינסטן. במאה ה3 לפנה"ס לאחר התפוררות הממלכות ההלניות הם הקימו אימפריה אדירה שהתחרתה במשך שנים רבות עם רומא על ההגמוניה בעולם ושלטה על איראן, טורקמניסטן וכן חלקים מאפגניסטן, טג'יקיסטן, תורכיה, עיראק, ארמניה ועוד.
השלטון על האימפריה היה ביזורי ונתן עצמאות רבה למחוזות. החברה הפרתית הייתה רב תרבותית ונשענה בעיקר על הערים ההלניות והמסורת הפרסית. הפרתים ראו עצמם כממשיכי השושלת האכמנידית מצד אחד, והשתמשו ביוונית כשפה רשמית מהצד השני. הם היו סובלניים כלפי הדתות השונות וייתכן ועודדו את זרתוסטרא.
במשך ארבע מאות שנה, עד תחילת המאה השלישית לספירה, הייתה האימפריה הפרתית אי של יציבות, סבלנות, עושרם נבע מכך שהם שלטו על דרכי המשי, הסחר בין רומא לסין, הם הצליחו להתמודד בהצלחה עם הצבא הרומאי, ומנגד התפשטו עד להודו ומרכז אסיה.
הבירה העתיקה שלהם הייתה בבניסה, ליד אשגבאט – בירת טורקמניסטן כיום, והטורקמנים רואים עצמם במידה רבה כממשיכי המסורת והעם הפרתי. גם במרב יש שרידים פרתיים מרשימים, לאחר כיבוש מסופוטמיה עברה הבירה והמרכז לקטיספון שבעיראק ושושן שבפרס.
הרב תרבותיות והסובלנות הדתית של תקופה זו באה לידי ביטוי בהיווצרות דת חדשה בשלהי קיום האימפריה והופעת נביא חדש, הלא הוא מני והמניכאיזם.
בסופו של דבר הפרתים נחלשו ומחוז פרסי מרד בהם, השתלט על שטחיהם והתחיל את האימפריה הפרסית ססנית.
 
ממלכת קושאן
התפוררות האימפריה הפרסית וזו של אלכסנדר מוקדון שמחליפה אותה, מאפשרת הקמת ממלכות מקומיות באזור, ולמרות שהפרסים מתאוששים ויוצרים אימפריה חדשה – הפרתית, במקביל לקיומה נוסדת במרכז אסיה הממלכה הקושאנית, שהייתה בתחילתה ברית של שבטים שגורשו מאזור אגן הטארים ועברו לעמקי האוקסוס, בלחץ המונגולים והסינים.
הקושאנים היו נוודים רוכבי סוסים, מומחים בשימוש בקשת, בניגוד למונגולים שבאו אחריהם הם היו סבלנים ונאורים ואימצו את ערכי התרבות של הארצות שאותם כבשו. ובמיוחד את אלו של היוונים וההודים. במאה ה-2 לספירה מחזקים הקושאנים את אחיזתם בצפון הודו ומושפעים יותר ויותר מהבודהיזם וההינדואיזם. הם יוצרים מעין סינתזה של תרבות יוונית והודית המביאה להתפתחות זרם המהאיאנה הבודהיסטי (המרכבה הגדולה), במאה זו משתלטים הקושאנים גם על מערב סין ומקימים מרכז גדול בקאשגאר – על דרך המשי. לצורך מנהל וכן כחלק מתפישת התרבות שלהם הם מביאים למערב סין את השפה ההודית, האמנות היוונית הודית, וכן את הדתיות הבודהיסטית. זאת ההתחלה של התפשטות הבודהיזם בסין. לימים נעלם הבודהיזם מצפון הודו, ולעומת זאת המהאיאנה – המרכבה הגדולה פורחת בסין ובטיבט ומגיעה משם ליפן ולכל רחבי העולם. הקושאנים אחראים על התפתחות זו.
הפסלים הגדולים של בודהא בצפון אפגניסטן קשורים אליהם. אלא שבנוסף לכך היו להם מרכזים גדולים - מנזרים וסטופות בודהיסטיות רבות באזורי אוזבקיסטן של היום, במיוחד בעמק האוקסוס – האמו דריה. אחת ההפתעות הנכונות למטייל באזור תרמז בדרום אוזבקיסטן זה מציאותם של סטופות בודהיסטיות גדולות ושרידי מנזרים שהכילו אלפי אנשים.
 
הממלכה הקושאנית הוקמה במקביל לתקופות הפריחה של הקיסרים הנאורים ברומא ושושלת האן בסין, המסחר משגשג לאורך דרכי המשי, ומסיבה זו וכנראה גם אחרות, נוצרת אימפריה גדולה במרכז אסיה שחיברה בין העולם המערבי והמזרחי וכן בין תת היבשת ההודית לסין. מרכזי האימפריה היו באזור בקטריה וסוגודניה העתיקים (אזוריה הדרומיים של אוזבקיסטן כיום), בלח' וצפון אפגניסטן. הקושאנים מנצחים את הממלכה היוונית בקטרית ומשתלטים עליה, משם הם ממשיכים בהתפשטות כלפי הדרום – אפגניסטן, פקיסטן והודו וכלפי מערב. הם משתלטים על צפון הודו ויוצרים שטח רצוף בשלטונה הכולל את מרכז אסיה ואגן טארים בסין. הנטייה הדתית שלהם הייתה לבודהיזם העולה, ובעקבות כך הגיעו מורים בודהיסטים ולכל רחבי הממלכה, ונוסדו מנזרים גדולים ומרכזי עלייה לרגל הכוללים פסלי בודהא מרשימים, עד לתקופתם לא היו בבודהיזם פסלים, והוא יוצג על ידי עץ. המפגש עם תרבות יוון מביא לתחילת הייצוג האנושי של הבודהא בפסל.
 
הקיסרים הקושאנים נקראו בני האלוהים, הגדול מביניהם נקרא קנישקה הראשון, הוא בודהיסט נלהב המכנס וועידת דתית בודהיסטית בקשמיר שייסדה למעשה באופן רשמי את המרכבה הגדולה - המהאיאנה, הזרם הבודהיסטי שמתפשט לסין, טיבט, יפן ואזורים רבים אחרים (קנישקה הראשון היה אחראי במידה רבה לתרגום הכתבים הבודהיסטים העתיקים לסנקסקריט קלאסית, והוא נחשב במסורת לאחד השליטים המיטיבים).
בבודהיזם יש שני זרמים עיקרים: המרכבה הקטנה שנפוצה בתאילנד, בורמה, דרום מזרח אסיה, ובה מתרגלים את הבודהיזם המסורתי שמטרתו שחרור של הנפש האינדיבידואלית ממעגל הסמסרה, והמרכבה הגדולה שמטרתה שחרור כל האנושות מסבל ואחריות כלפי כדור הארץ והבריאה. והיא דוגלת יותר במסורת הפרשנית שהתפתחה מאוחר יותר, בעלת אוריינטציה דתית, הומאנית ומיסטית.
האימפריה הקושאנית היא המקום שבו הרעיונות של הבודהיזם משתנים ומתפתחים, אולי כתוצאה מהמפגש עם המחשבה הפילוסופית היוונית וההלניזם הקיים באזורים אלו של העולם, מורשת המדינה היוונית בקטרית. (האימפריה הקושנית בתחילתה משתמשת ביוונית וארמית כשפה רשמית ורק במאה השנייה לספירה התרחש מעבר לשפות מקומיות, שהשתמשו  עדיין באותיות ארמיות או יוונית.)
 
ברחבי מרכז אסיה ניתן למצוא שרידים רבים למורשת הבודהיסטית של האזור, במוזיאון בדושנבה בירת טג'יקיסטן ניתן לראות פסלי ענק של הבודהא, המזכירים את אלו שהושמדו באפגניסטן על ידי הטליבן. בעיר תרמז באוזבקיסטן ישנם סטופות (מקדשים בודהיסטים) רבות, וכך גם בהרי פמיר.
בסופו של דבר נפלה האימפריה הקושנית טרף לשבטים נודדים חדשים שנקראו ההונים הלבנים hephthalite, השם נובע מכך שהיה להם מנהג של הארכת גולגולות, כמו בטיבט, והם היו בעלי עור בהיר. בנוסף על כך באיראן קמה ממלכה חדשה – הססנית, שהתחזקה והתפשטה משתלטת על אזור חורסן – עמקי האוקסוס למשך מאות השנים הבאות.
 
האימפריה הפרסית ססנית (224-651 לספירה).
בתחילת המאה השלישית נחלשת האימפריה הפרתית והתושבים הפרסים של הרי זגרוס בהנהגת אציל ולימים המלך ארדשיר מורדים ומשתלטים על הממלכה מבפנים. ארדשיר הוא בן למשפחת כוהנים לאלה האיראנית הקדומה אנהיטה. הוא קובע את הזרתוסטרא לדת הרשמית של האימפריה הססנית, שטוענת להמשכיות של ימי פרס הגדולים.
ארשיד והשליטים שבאים אחריו ובמיוחד בנו שבור הראשון, מחזירים את האימפריה לשלטון ריכוזי ומשתלטים על שטחים גדולים וביניהם אזורי מרכז אסיה.
 
המלכים הססנים, בניגוד לקודמיהם, מאפשרים העלאת האווסטות – הספרים הקדומים על כתב, וקובעים נוסח קלאסי ומוכר לדת. אם עד אז היו ווריאציות שונות של האמונה והתורה הועברה בעל פה, מכאן והלאה יש נוסח אחיד ומוסכם, מעין דת מדינה, שנכתבת ונשמרת על ידי מערכת מדינתית של כהונה - המאגי. נבנים שלושה אתרי עלייה לרגל גדולים בהם אש תמיד (אחד מהם כנראה בבוכרה, ומכאן קדושתה), הפרסית נקבעת כשפת רשמית. יש עידוד של ספרות, אמנות, שירה ופולחן, והתרבות מופצת בקרב כל העמים הפרסיים העוברים תהליך האחדה, הקורה גם במרכז אסיה, אזורי עבר הנהר הם חלקי האימפריה המזרחיים שמעבר לאוקסוס, פרס המזרחית. במרחבים שלהם מוקמים מקדשי אש רבים, כולל זה שבמרכז בוכרה ורבים מסביב לטשקנט.
ויחד עם זאת האימפריה מאופיינת בסבלנות דתית יחסית. במהלך פריחתו, נפגש הזורואסטריזם ונמצא באינטראקציה עם דתות מרכזיות רבות של המזרח הקרוב, כמו יהדות, נצרות, מניכאיזם ואסלאם. נוצר עולם השיח המשותף ליהודים, נוצרים נסטוריאנים וזורואסטרים, והמפגש התיאולוגי, טקסי וחוקתי במה שנקרא התקופה התלמודית (המאה החמישית לספירה) השפיעו על קווי המתאר והתוכן של התלמוד הבבלי.
 
הססנים ביחסים טובים עם היהודים, המתחרים הגדולים שלהם על שלטון עולמי הם הרומאים שהופכים להיות נוצרים במאה ה4 לספירה. המרכז היהודי עובר מישראל לאזורים בשליטת הססנים בעיראק, הבירה של הססנים היא בקטיספון על גדות החידקל, שהופכת במאה ה6 להיות העיר הגדולה ביותר בעולם. תחת שלטונם נכתב התלמוד הבבלי, והישיבות הגדולות של האמוראים והגאונים פורחות.
הקהילות היהודיות העתיקות של מרכז אסיה, לדוגמא בוכרה, התחילו בתקופה זו, ואולי גם קודם לכן, ואפילו בזמן גלות בבל, לאחר כיבושה של בבל על ידי האימפריה הפרסית. כך או כך, בארבע מאות שנות שלטון הפרסים הססנים הייתה להם עדנה ופריחה. ואכן הססנים כבשו את ארץ ישראל בתחילת המאה השביעית לספירה מידי הביזנטים ולזמן קצר נדמה היה שתקופת כורש חוזרת והם יאפשרו ליהודים לחזור ולבנות את ארצם, אלא שאז קרה הבלתי צפוי, הססנים נוצחו על ידי הביזנטים, ומיד אחר כך צבאות הערבים עלו מהמדבר והביאו עימם את חורבן התרבות הפרסית על ידי הדת החדשה. רבים מן האצילים והאליטות המשכילות ברחו לאזורי פרס המזרחית, מרכז אסיה, והביאו לפריחה תרבותית חסרת תקדים שם, שבאה לידי ביטוי אחר כך, בזמן היווצרות האימפריה הסמינידית והרנסנס התרבותי פרסי שהיה קשור אליה
 
ישנו מונח תרבותי גיאוגרפי שנקרא "איראן הגדולה", והוא נובע מכך שהפרסים שלטו תקופות ארוכות על אזורים במרכז אסיה והקווקז, בהם השפה והתרבות הפרסית נשמרים עד היום. אין ספק שחלקים מטג'יקיסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן ואפגניסטן נכללים בתחום הגדרה זה.
בזמן האימפריה הססנית הממלכה חולקה לארבע אזורים, אחד מהם היה חורסן שכלל את ההרים הראט ובלח (היום בצפון אפגניסטן), מרב (כיום בטורקמניסטן) ונישפור (בצפון מזרח איראן) בוכרה ותרמז (כיום באוזבקיסטן), באזור זה נשמרה העליונות של דת זרתוסתרא בעוד שבאזורים המזרחיים יותר היכן שהייתה השפעה של אימפריית קושן הבודהיזם היה נפוץ יותר

אחד מהמלכים הססנים הגדולים הראשונים - שבור הראשון אהד את הנוצרים והיה בקשר טוב עם היהודים, למרות היותו באופן רשמי זורואסטרי הרי שעודד את הקמתה של דת חדשה - המנכיאית והיה בקשר ישיר עם הנביא שלהם מני.
דת זו מייצגת במידה רבה את הפלורליזם שהתקיים בזמן האימפריה הפרסית, ולא את הקנאות הדתית שאפיינה את הססנים המאוחרים יותר
 
מניכאיזם – דת נעלמה
מני נולד ב14.4.216 בבבל. אביו היה חבר בכת גנוסטית (מיסטיקה נוצרית) של טבילה, אולי המנדעים. בגיל 12 הופיע לפניו התאום הרוחני שלו, זה שחי בשמש. הוא החל ללמד עצמאית, גורש מהקהילה כשרק אביו ושני חסידים נוספים הולכים אתו. באותו הגיל נגלה לו ה"פרקליט" (מהברית החדשה) וגילה לו את המסתורין (רוח הקודש).
בגיל 24 נגלה לו המלווה – החבר, שליח אלוהים שגילה לו את ייעודו להיות שליח האור. נביא האור, מעורר בני האדם. מני מסתמך על ספר שנעלם והוא "ספר הענקים" המשך של חנוך. מלך התהילה יושב כשומר לעולם האור בספירה השביעית או העשירית, ונקרא בארמית "מלכה רבה דעיקרא". מאבק המתקיים בכל אדם בין כוח האור, טוב, שזה הנפש, לבין כוח חושך רע, שזה הגוף, שני הכוחות שווים. רק ידע אמתי של העצמי ודבקות בנפש מביאים לניצחון על הרוע. הקהילה המניכאית התחלקה למעולים שיכלו להיות נשים או גברים נזירים לאנשים פשוטים.
מני נסע להודו וקיבל את ברכת שליט טוראן, הגיע לחצר המלוכה של שפור הראשון (מלך המלכים הפרסי) בשנת 243 לספירה וזכה לברכתו. הדת נפוצה לכל עבר, הוא התחבר עם משפחת המלוכה הפרסית ססנית שנהייתה מתלמידיו והפיצה את התורה בכל רחבי הממלכה, הדת התחרתה בזרתוסטרא והיוותה איום על הכהונה שלהם, וכתוצאה מכן המלך הפרסי הבא אסר את מני בשנת 275, כלא אותו, עינה אותו בשלשלות כבדות ופוצעות על צווארו וגופו (כמו הבהא אוללה), עד שמת לאחר עשרים ושש יום. המניכאים רואים בזה תקופת מבחן וקורבן קדושים.
הממשיך של שפור הראשון אומוזד ה1 האמין במני, ורק הבא אחריו ברהם הראשון יצא כנגדו והרגו, אבל המאמינים חושבים שעלה לשמיים כאור.
הוא נחשב בודהא של העתיד – מאיטריה, בן של זרתוסטרא, הפרקליט של הנוצרים. הדת לימדה שההיסטוריה היא מחזורית. ועם זאת בכיוון אחד, שחרור היסוד האלוהי בעולם שמושג על ידי מאמצי האדם. תחושת אחריות קוסמית.
 
מני טען לשילוב של זוראסטר, בודהה וישו, הוא ההתגלות האחרונה (כמו הבהא אוללה), לכולם הייתה אמת חלקית, הם היו שליחי האור בזמנן, ולו אמת שלמה. זאת הייתה בעצם דת גנוסטית ממוסדת המוצלחת מסוגה. השליחים הגיעו לכל רחבי האימפריה הרומית, מני עצמו יצא במשלחות לכל רחבי העולם, אך עם התחלפות השלטון בפרס נכלא ומת על ידי הקיסר בהרם ה-1. אך הדת המשיכה להתפשט, מקומות מרכזיים היו אזור פיום במצרים, דרום צרפת, רומא, סין ועוד. עם עליית הנצרות החלו המניכאים להירדף. אוגוסטינוס מהיפו היה מניכאי שהפך נוצרי. מניכאיזם היה דת האימפריה האוגרית במזרח סין במאות 8 ו9.
זאת הייתה אחת מהדתות הגדולות של העולם שבשיאה מנתה חמישים מיליון איש, מסין ועד אירופה.
למרות שהמניכאיזם נעלם מהמערב במאה השישית ולא נשאר ממנו זכר, הרי שבמזרח ובמרכז אסיה הוא המשיך להתפשט והיווה גורם דתי עיקרי וחשוב. במאה השביעית התורה הגיעה לסין והתקבלה כהמשך של לאו צ'ה והבודהה, מלך מונגוליה הפך אותה לדת מדינה, והקיסרים הסינים הכירו בה. אלא שבמאה ה10 הגאות הפכה לשפל והיא החלה להירדף ולהיעלם, עד שבמאה ה14 לא נותר לה זכר. המניכאיזם נרדף על ידי נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים וזרתוסטרא.
היו להם שישה ספרים קדושים בארמית סורית. והיה גם ספר שביעי שנכתב בפרסית והוצג על ידי מני לשליט הססנידי שפור ה-1 בבירה קטיספון, הספר השביעי נקרא סבוהרגן ובו יש את הציטוט הבא המובא על ידי הערבי ביירוני: "מעידן לעידן שליחי האלוהים לא הפסיקו להביא לכאן את החוכמה ואת העבודה. וכך בזמן אחד הם באו לארצות של הודו דרך הנביא שהוא בודהא. בזמן אחר הם באו לארץ של פרס דרך זרתוסטרא, ובזמן אחר לארצות המערב דרך ישו. לאחר מכן, בזמן האחרון הזה, ההתגלויות הגיעו והנבואה הגיעה דרכי, מני, הנביא של אלוהים האמיתי, בארץ בבל."
 
הגניוס הדתי של ההודו אירופאים מגיע במניכאיזם לכדי ביטוי ביצירת מערכת של עולמות אור מטאפיזיים, תיאולוגיה של ניצוצות אור, המופיעה לאחר מכן גם במיסטיקה הסופית של שרוורדי ואחרים.
האל נמצא בעולם שולט דרך חמש מציאויות, עולמות, והם: הגיון, מחשבה, תובנה, השערה ושיקוף. הוא מוקף הרבה עולמות אור. הטוב - אור נמצא בצפון, חושך – רע נמצא בדרום. לחושך חמש עולמות ואלו הם: עשן, אש, מים, חושך ורוח שורפת.
הרע תוקף את הטוב, וזה בכדי להילחם בו  יוצר את הרוח הגדולה, החוכמה שממנה נבראת האם של כל החי, והיא זאת שבוראת את האדם הקדום הנקרא אוהמזד (מזכיר את אאורמזדה הפרסי), לאדם זה חמישה מרכיבים שנקראים בנים, והם נקראים נפש חיה - אורמנש: אש, רוח, מים, אור ואתר.
האוהמזד מנוצח על ידי הרע והנפש החיה שלו נלכדת על ידו. אלא שזה בעצם פיתיון מתוחכם. אל האור יוצר את הרוח החיה – מיתרה, לחלץ את האורמנש על ידי קריאת השכמה, הוא נותן לו חמישה בנים, ביניהם הרוח החיה המצילה את אורמנש, וזה המודל להצלת האדם הפרטי וכל המין האנושי.
העולם נוצר בכדי שבו יקרה תהליך הגאולה. היקום הוא ערבוב של אור וחושך, שנברא בכדי לאפשר את פעולת ההפרדה והחילוץ אלוהי, האור גורם ליקום לנוע.
 
 
[1] harry salman, Europe a continent with global mission, kibea, sofia 2009
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו