הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הרצאות של דנוב - טיולים לרחבי העולם

הרצאות של דנוב
דנוב והברית החדשה
כל יום ראשון במשך שנים רבות, נתן דנוב הרצאות לקהילה, אלו נכתבו בכמה ספרים כגון "גרגר חיטה", או "מאה שנים", את ההרצאות הוא היה מתחיל תמיד בפסוק מהברית החדשה (ולעיתים גם מהברית הישנה) אלא שהוא היה נותן לפסוקים פרשנות משל עצמו, בונה עליהם שיעור, שבו הוא מפליג למחוזות רחוקים ולרוב לא קשורים ולעיתים הפוכים מהמשמעות הרגילה או שונים ממנה, אבל נקודת המוצא של השיעורים הייתה פסוק שיש להניח שרוב מוחלט של האנשים בקהל הכיר. וכך דנוב בונה מבנה חדש של הבנה בהשתמש בלבנים קיימות, ידועות ועתיקות, וזו גאוניותו וגדולתו.
לפניכם סיכומים של הרצאותיו במשך כמה שנים משנת 1912 ועד שנת 1917 כפי שהם מופיעים בספר "המורה" של הארי קאר. כל הרצאה מתחילה עם ציטוט, נושא ההרצאה, ולעיתים יש בה כמה ציטוטים ונוסאים שונים
השיעורים שניתנו עד 1919 היו במסגרת הקבוצה נקראה ה"שלשלת" מרמזת על שלשלת של מסירה של ידע רוחני עתיק. ב1919 שונה השם לאחווה הלבנה.
 
הרצאה 18.3.1912 תפקיד המורה
יוחנן פרק יג' פסוק 13 "אתם קוראים לי רבי ואדון; יפה אתם עושים, שכן אני הוא."
זהו פרק שבו ישו רוחץ לתלמידים את הרגלים, נותן דוגמא לכך שהם צריכים לרחוץ אחד לשני, פרק בו יהודה בוגד בו
דנוב משתמש בפסוק הזה להסביר חשיבות של מורה, מדבר על החשיבות של רוע בתהליכי הרס ועל אהבה כדבר העיקרי ועל הצורך לשרת אחרים, על יהודה איש קריות כהשפעה החיה בתוך האנשים. הוא מבקש מאנשים לחשוב על הדברים, מחשבות מטהרות
יש חמישה שלבים בדרך המקבילים לחמישה הרים
ישו הוא הכוח האלכימי המאפשר לעשות את המסע ולעבור את המבחנים.
התוצאה של התהליך היא שחרור מחוק הקרמה. התהליך של ישו משחרר מכבלי הקרמה
 
הרצאה 1.4.1912 סבל וחזרת ישו
יוחנן פרק יב' פסוקים 9-11 "וַיִּשְׁמְעוּ עַם־רַב בִּיהוּדָה כִּי־הוּא שָׁם וַיָּבֹאוּ לֹא־בַעֲבוּר יֵשׁוּעַ לְבַדּוֹ כִּי גַם־לִרְאוֹת אֶת־לַעְזָר אֲשֶׁר הֱעִירוֹ מֵעִם הַמֵּתִים׃  וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִתְיָעָצוּ לַהֲרֹג אֶת־לַעְזָר׃  כִּי בִגְלָלוֹ בָּאוּ שָׁמָּה רַבִּים מִן־הַיְּהוּדִים וַיַּאֲמִינוּ בְּיֵשׁוּעַ"
המאמינים צריכים לסבול בעולם, שעדיין לא מוכן, כשאדם לא בהרמוניה עם מחשבות החברה שבה הוא חי ישנה כבדות בראש, כשאדם לא בהרמוניה עם האהבה של אלו שסביבו ישנה כבדות בחזרה, כשאדם לא בהרמוניה עם הרצונות של אלו שסביבו ישנה כבדות בבטן.
דנוב טוען שישו כבר קרוב לבולגריה ויגיע תוך שנה ההגעה שלו תרגש באופן פיזי, הוא יטהר את העולם. דנוב מקבל על עצמו את רצון אלוהים, אם גם התלמידים יהיו מוכנים לקחת על עצמם המחויבות הזו, הוא יתן להם יד ויוביל אותם לחוף מבטחים.
 
הרצאה 15.4.1912 למלא רצון האלוהים
מיכה פרק ו' פסוק 7 "ואיבי איש אנשי בית". זהו פרק שבו ישו אומר שלא בא להביא שלום, אלא קושי, שבו ישו מטיל את המשימה על השליחים ואומר להם ממה להיזהר
דנוב מתחיל את הפרשנות באומר שלפסוק זה משמעות פנימית וישימה, האויבים הם בתוכנו. הקולות שאומרים לנו לחיות כמו האחרים. מקומות הנוחות שהם ה"בית". אטמוספרה רוחנית רעה היא הבעיה של האדם. וזה אויבי הבית. אדם צריך למלא את רצון האלוהים, ולא את רצונו.
הוא אומר שהאדם השמימי צריך לבוא ולחיות בתוך האדם הארצי, כמו התפישה הקבלית של אדם קדום לכל קדומים, ארכיטיפ אדם
 
הרצאה 16.9.1912 נשא את הצלב יחד איתי
לוקס פרק יד פסוק 27  "מי שאינו נושא את צלבו ואינו בא אחרי איננו יכול להיות תלמידי"
המורה קרא למעשה את כל הפרק
גם בדרשה של דנוב על המלח (1917) יש התייחסות לפסוק האחרון בפרק זה על המלח
דנוב בפרשנותו אומר שהמשמעות הגבוה של החיים היא סבל, אלא שצריך לסבול בשמחה, את הצלב נושאים בלב. כל אחד צריך לשאת את הצלב שלו. האוצר הוא בשמיים ולא באדמה.
הפסוק אומר שכל מה שלא הושג במאמץ לא שווה. ישו נצלב כל יום מחדש, יש דרך ימנית ודרך שמאלית של מאגיה שחורה, הדרך הלא נכונה היא לבקש סוף לסבל, להתלונן, במעבר בין מצבים יש סבל, צריך לקבל אותו בשמחה.
דנוב אומר שישו הוא מסתורין ולא נדע אותו עד שיתגשם בתוכנו, יהפוך לבשר מבשרנו. יש כאן תפישה של האדם השמימי שבא לחיות באדם הרוחני, אנחנו נהפכים לישו, תיאוזיס, ואז מתגברים על המוות. בדרך צריך ללמוד איך לסבול
 
הרצאה 28.10.1912 גורל, ציות וצדק נצחי
מתי פרק יח' פסוק 20 "כי בכל-מקום אשר יאספו שנים או שלשה בשמי שם אני בתוכם"
המורה קרא כל הפרק
דנוב מפרש את השניים או השלושה כמרכיבים אלכימיים: השניים הם חושך ואור, הטוב והרע, אמת ושקר. אדם צריך לקבל את הכל בשמחה, אין רע באלוהים. הדרך היא ציות, לדפוק והדלת תיפתח.
 
הרצאה 11.8.13 תמיד להיות עם האל
אגרת יהודה פרק א' פסוקים 20-12  ”ואתם חביבי הבנו באמונתכם הנעלה על-כל בקדשתה והתפללו ברוח הקדשושמרתם את-נפשתיכם באהבת אלהים וחכיתם לרחמי אדנינו ישוע המשיח לחיי עולם"
הפסוק מדבר על איך לבנות עצמך לאמונה, אהבת האל, חסד ישו. דנוב מתרגם זאת כתהליך של טיהור הלב והמחשבה (מזכיר הקתרים), אי אפשר לעשות זאת לבד, רק בעזרת האל, תלמיד יכול לעשות זאת עם מורה רק כשהוא שומר על קשר קבוע איתו. אהבה מביאה להקרבה עצמית, זה מביא להתפתחות במחשבה ולהארה במיינד.
דנוב מפתח את הנושא של כוחות טוב או רע – מלאכים נופלים, שמושכים את האדם לכאן או לכאן, בכדי לבנות את עצמנו האמונה צריך להכיר אותם. הוא מתייחס גם לאירועי הזמן וטוען שכוחות הרע הם שגרמו לבולגרים להתחיל במלחמת הבלקן השנייה. מייעץ לא להצמד למחשבה אחת ולהיות מוכן לעשות הכל להגשים אותה, מכיוון שיהיו בה גם טוב וגם רע.
הוא קורא פרק יג' מאגרת פאולוס לקורינתיים, וטוען ששם יש את אכויות האהבה. המרכיב שהשומעים צריכים בזמן של ההרצאה. אם אלוהים איתם אזי לא איבדו דבר (במלחמה).  
 
הרצאה 15.11.13 לפתח את לבנו עם אור רוחני
יוחנן פרק יב פסוק 35-36  "הִתְהַלְּכוּ בְּעוֹד לָכֶם הָאוֹר פֶּן־יְשׁוּפְכֶם חֹשֶׁךְ וְהַהֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ לֹא יֵדַע אָנָה הוּא הֹלֵךְ׃  בְּעוֹד לָכֶם הָאוֹר הַאֲמִינוּ בָאוֹר לְמַעַן תִּהְיוּ בְּנֵי הָאוֹר"
מה הפירוש של להיות בני אור? להתהלך באור?
דנוב מדבר על אור רוחני. מי שמטהר נפשו מסוגל לקבל את האור הרוחני. הנפש האנושית שואפת לאור כמו זרע באדמה, הזרע מצמיח עץ נושא פירות שהם מעשים טובים שנובעים ממחשבות ורצונות נכונים.
האור מביא בהירות ואהבה, גן עדן הוא בלב ולא בשמיים
דנוב דבר על חוק ההכפלה שהוא החוק השולט בעולם הרוחני, בעוד שבעולם הפיזי שולט חוק ההוספה. בהכפלה צריך מיינד, צריך גם להשתלט בעזרת המיינד על השטן ולהשתמש בו, לקחת ממנו חזרה את מה שהוא גנב מהאנושות, דנוב מזכיר גלגול נשמות בגרסה ההודית: חיות רוצות להיות בן אדם, בני אדם מלאכים, לא יהיה גמול על פני האדמה, אלא עלינו לשאוף לאור הרוחני
 
הרצאה 22.11.13 לפתח עצמנו עם אלוהים
אגרת אל הרומים פרק יב' פסוק 12 "גילו בתקוה. היו סבלנים בצרה. התמידו בתפילה".
דנוב משתמש בפסוק הזה לאר את מצב התפתחות האפשרית של האדם.
תקווה באה מאלוהים, היא האם התומכת, צריך לבנות תחילה בסיס איתן הבנוי על פעולות טובות, ולשים בתוכו בעזרת אינטלגנציה וחוכמה את מנורת האמת. כל דבר בטבע נותן שיעור, וכל עוד השמש בשמיים יש תקווה. סבלנות צריך בצער, צריך ללמוד איך לשמור על מקדש הגוף. יש סוג של צער אצילי שמטהר ולאחריו זורחת השמש.
"התמידו בתפילה" תפילה היא נשימה לנפש המטהרת המיינד והלב , צריך להתפלל לאל שיטהר ליבנו, המכסה על הנפש, הוא כמו אדמה, בתוכו יכולים לגדול מחשבות טובות. ישנם שני קוצרים טוב ורע, ושני יבולים: פרחים וקוצים. לב בריא מטהר התשוקות, כשם שנשימה מטהרת המחשבות.
פאולוס אומר לנו לשמור על בריאות הגוף, לב טוב, לפתח המחשבה, לכבד את הנפש ולקדש את הרוח. ישו רוצה שיהיה לנו גוף בריא, לב טוב, מחשבות ותשוקות טהורות, ומיינד מואר.
 
הרצאה 22.12.13 מילדים של לוציפר לילדים של אלוהים
אגרת שאול אל הגלתיים פרק ד' פסוקים 1-7 דנוב קורא את כל הפרק "הריני אומר זאת: כל עוד היורש קטין אין הוא שונה מעבד, אף כי הוא אדון כל הנחלהואולם הוא נתון למרות של אפטרופסים ואנשים המפקדים על הבית עד למועד שקבע אביוכן גם אנחנו, בעת היותנו קטינים - היינו משעבדים ליסודות העולםאבל כאשר מלאה העת שלח אלהים את בנו, ילוד אשה וכפוף לתורהלפדות את הכפופים לתורה כדי שנקבל את מעמד הבניםוכיון שאתם בנים, אלהים נתן בלבבכם את רוח בנו הקוראת "אבא, אבינו". לפיכך אינך עבד עוד, כי אם בן; ואם בן, אזי גם יורש מטעם אלהים".
הוא נוגע כאן בתפישה גנוסטית של דואליות ואפשרות להפוך לילדים של אלוהים, כמו המאמצים במאה ה6 לספירה. אלוהים בתחילה התגשם בבנים אנושיים, אך הם הפסיקו ללמוד ממנו ולא שמעו לא, ולכן אלוהים ציווה על המלאכים ליצור את האדמה ריקה וללא צורה. הבן של שרה הוא בן הרוח, בעוד שהבן של הגר הוא בן הבשר. בני אדם הם בנים ללוציפר השולט באדמה, שליט סוטרן הוא אב הבשר, רוח אור שנפלה בגל הגאווה ונהייתה אדון החושך. אנחנו עבדים וסובלים בגללו.
אלוהים שלח את רוח, בנו, כדי שניוולד מחדש, נטבל בלב שקורא אבא, ונהיה ילדים מאומצים לאלוהים דרך ישו. בתוכנו יש את בן לוציפר, הגר, והבן השני של אלוהים, ישו, שרה, ישו יכול להיוולד בתוכנו והרוח תצטרף.
זה מזכיר את התפישה הבלקנית של שני בנים לאלוהים, שטנאל ומיכאל
 
הרצאה 6.1.14 הדרך הצרה של ההתפתחות
יוחנן פרק יב' פסוקים 35-36 "הִתְהַלְּכוּ בְּעוֹד לָכֶם הָאוֹר פֶּן־יְשׁוּפְכֶם חֹשֶׁךְ וְהַהֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ לֹא יֵדַע אָנָה הוּא הֹלֵךְ׃ בְּעוֹד לָכֶם הָאוֹר הַאֲמִינוּ בָאוֹר לְמַעַן תִּהְיוּ בְּנֵי הָאוֹר"
דנוב מתייחס לפסוק הזה גם שנה קודם לכן, וזה מדגיש את החשיבות של בני אור. הוא מתייחס לאור רוחני שהוא לנפש כמו אור פיזי לגוף, מזון, גדילה והתפתחות של הגוף והנפש קשורים לאור כזה או אחר. אור השמש שונה מהשמש, כשם שאור רוחני שונה מאלוהים. הוא מפתח את דימוי האור.
נפש היא כמו צמח המכה שורש בלב שהוא האדמה, רצונות ומחשבות הם המיצים שמזינים את הנפש ומאפשרים לה לתת פירות של טוב דרך פעולות.
בן אור מתעלה מעל הסבל של העולם, מתקשר עם רוחות אור חזקות ומשתמש בשני הצדדים, טוב ורע של החיים להתפתחות הוא מאוזן, שמח ומשדר זאת לעולם, הוא משתמש בהכפלה במקום חיבור וחיסור
 
הרצאה חשובה 9.3.1914 תחילת העידן החדש
קראו כמה קטעים הקשורים לתחייה של ישו בכל ארבע הבשורות, ממש עברו על כל התיאורים של זה
מתי פרק כח', מרקוס פרק טז' פסוקים 12-20, לוקס פרק כד' פסוקים 13-53, יוחנן פרק כא'
לומדים את הפרקים השונים, מתייחסים לכל מגוון הציטוטים בנושא בברית החדשה, מכאן שהברית החדשה זה לא רק טריגר, אלא יש חשיבות לדברים בפני עצמם
דנוב מייחס את התחייה ליום של הפגישה מכיוון שבו מתחיל העידן החדש. ישנה פגישה מקבילה בשמיים שבה שולחים ברכות (התאריך הנוסף לפי הלוח הבולגרי הישן הוא 22.3.14 לוח יוליאני ששונה רק ב1918)
ישו רוצה להחיות שלושה דברים בנו, את הבטן שמייצרת מיצים חיוניים לחיים, את הנפש שהיא מלכת הגוף ואת הרוח שמייצרת סוגי מחשבותו. הוא ירד משמיים עם הרוחות, או שהם יתקנו את מה שניתן לסדר מחדש או שיהרסו את מה שמקולקל ויתחילו מחדש, לא צריך לפחד מזה.
הזמן החדש מתחיל בעולם הרוחני (ספיריטואליזציה), מעתה המאמינים יוושעו על ידי אמונה ולא על ידי חרטה, הכיוון פוזיטיבי, ישו יופיע שוב ויעזור. הוא ילמד, יראה טעויות, יבדוק את המחברות.
הגוף האמיתי בונה עצמו מתחת לגוף הפיזי, בחיינו אנחנו צריכים לבנות גוף רוחני נוסף שישאר לאחר המוות.
 
תלמוד חדש
מכאן והלאה מתחיל הספר הראשון של שיעורי המורה power and life volume one  זה שלב חדש בהוראה שמקביל לעידן החדש בעולם.
התלמוד החדש מעורר בהדרגה את השאיפה לשלמות הנמצאת בכל נפש אנושית, וכך הדימוי הארכיטיפי של המילה עצמה התגלה בכל יום ראשון כטוהר מוסרי ופנייה משתוקקת אל החיפוש אחר הגבוה. (מתוך 100 שנים, עמ 6)
דנוב מגבש הוראתו סביב שלושה מושגים: אהבה, חוכמה ואמת. אלו מכוונים לשלושה כיוונים המופיעים בהרצאות:
1 לעורר את הנפש האנושית לחיים שמימיים וליצור את הגוף הרוחני של האדם,
2 ללמד את דרך החיים הרוחנית ולתת את האינפורמציה הנחוצה על היקום, לגלות בהדרגה את האמת הגדולה של החיים והידע הקדוש של המבנים, תפקודים ומטרות של האבולוציה הקוסמית,
3 לשחרר את הנפש האנושים מאשליות הקיום החומרי ולחשוף את העתיד המזהיר של החיים במודעות גבוה. (מתוך 100 שנים, עמ 7)
 
הרצאה 16.3.1914 ראה האדם! הבן אדם האמיתי
יוחנן פרק יט' פסוק 5  "יָצָא יֵשׁוּעַ לָבוּשׁ גְּלִימַת הָאַרְגָּמָן וְעַל רֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת הַקּוֹצִים. "הִנֵּה הָאִישׁ!" אָמַר לָהֶם פִּילָטוֹס"  המורה קרא את כל הפרק.
כדי להיות אדם אמיתי צריך ארבעה דברים: עושר (הכוונה לקרקע), כוח, ידע ומעלה. ישו מראה לנו איך להיות אדם אמיתי. הדוגמא היא גרגר של חיטה, זאת אלגוריה. דנוב טעון שהוא הקריא את פרק יט' של יוחנן כדי שידעו איזה דברים ישו הביא לצלב. מעלה זה בראש, ידע בצד שמאל, כוח בצד ימין ועושר (קרקע) ברגליים, וכך נוצר אדם צלוב הממוסמר לצלב בידיים והרגליים, כך שכל הנוזלים עולים לראש – מעלה.
הוא מביא דימוי אלגורי חזק: אלוהים רוצה לעבוד על הבן אדם, אבל זה חסר מנוחה מתרוצץ אנא ואנא, אז אלוהים ממסמר אותו לצלב, כדי שיהיה שקט והעבודה תוכל להתרחש. בכדי לעבור את התהליך צריך אמונה, זו ברכה, אנחנו צריכים להישאר טבעיים לעצמנו.
לישו הייתה יכולת להשתחרר מהצלב, אבל הוא עלה עליו מרצון (תפישה בלקנית נפוצה). הסבל הוא זיכוך, תוצאה של טעויות קודמות שלנו ואפשרות להשתחרר מהם.
דנוב מתייחס לנזירים ולנצרות, ואומר שגם אם אתה עוזב את העולם הם יכולים להיות איתך במחשבותיך, המשמעות האמיתית של וויתור על העולם היא לתת לאחרים להיות חופשיים. אלוהים לא דוחף אותנו לוותר על דברים, אלא זה צריך לבוא מעצמנו.
ישו אמר ביוחנן פרק יד' פסוק 15 "אם-אהבתם אתי את-מצותי תשמרו"
אלוהים לא בשמיים אלא בתוככם כשאתם סובלים. כשאנו סובלים אלוהים סובל.
הרעיון שאנו צריכים להיות כמו האל צריך לחלחל עמוק למודעותנו. ישו קם לתחייה בתוכנו, אנחנו צריכים להשתמש בכוח שלנו להרים אחרים, העולם הזה הוא הכנה לעולם השמימי.
צריך פילוסופיית חיים פוזיטיבית, לא לקבל את מה שהאל נותן, כי אם לא תזרע מה תקצור.
דנוב מציע מזמן זה והלאה להתחבר לכל האנשים בכדור הארץ דרך המחשבות והלבבות, אחדות היא כוח, ואז תבוא מלכות אלוהים.
לעולם אין כוח על הנפש שלנו שהיא תחת שלטון אלוהים
פילטוס אומר להמון "הנה האיש", אבל הם קוראים "צלוב אותו", פילטוס אומר להם "אבל תאבדו אותו".  דנוב מקביל את הדברים לזמנו, ישו עומד לפני האנשים כיום (הוא לא מבהיר אם מתכוון לעצמו או באופן אלגורי), ודנוב אומר "ראו את האדם שאתם מחפשים, זה שיכול להביא שלום ללבותיכם, להביא לכם מחשבות טובות, בריאות ומעמד חברתי, שיכול לרומם אתכם, להראות לכם את הדרך לטיהור מחשבותיכם". אבל אתם מפקפקים, מכיוון שנמצאים בחשיכה, צריך להאיר את החשיכה עם הנרות שיש לכם. ולגלות את המציאות השמימית.
הרע נמצא בלב אנשים, דנוב רוצה לטהר את הלבבות. העולם סובל מדיסהרמוניה, האור יבוא בצורה הדרגתית ושקטה, כפי שהבין אליהו במסעו למדבר סיני, ישו הוא אהבה, נמצא בתוכנו. חייבים לאהוב, זה החוק, צריך לאפשר לישו להיכנס לתוכנו, האם תקבלו אותו או תצלבו (לא ברור אם מתייחס לעצמו או אלגוריה), אם תקבלו תבוא עליכם ברכה האור יהיה אתכם ותהיו שלמים.
דנוב מתייחס ליוחנן פרק יד' פסוק 23 "ויען ישוע ויאמר אליו איש כי יאהבני ישמר את-דברי ואבי יאהב אתו ונבואה אליו ונשים מעונתנו אצלו"
 
הרצאה 20.4.1914 הרוח מגשימה עצמה לכל נפש
אגרת שאול הראשונה אל הקורינתיים פרק יב' פסוק 7, המורה קרא את כל הפרק "ולכל איש נתנת התגלות הרוח כדי להועיל"
המושג מתנות הרוח חשוב מאד במיסטיקה המערבית נוצרית של הזמן החדש.
דנוב מנסה בפרשנות לתת הסבר של מה זה הרוח, אפשר להבין את הרוח דרך התגשמותה כמו שאת השמש דרך אור השמש. האור זאת הרוח המגיעה מהשמש, אך זו הרבה יותר גבוה, נוגעת בחיינו, אם השמש הייתה מגיעה זה היה יותר מדי. כך אלוהים לא יכול להגיע ושולח את הרוח, שהיא אור. זה כוח יוצר שבונה את כל שבתוכנו, כוח חכם, מקור החוקים הטבעים. הרוח מתקשרת עם נשמותנו, ואפשר להכיר אותה דרך השינוי בנשמתנו. הנפש מוארת מהרוח שמופיע מתוכנו. זה מה שמבדיל אותנו מחיות. הכל בעולם מכוסה בשכבות, מתחת להם נמצאת הרוח בכל דבר בעולם, אבל לא רואים זאת. פאולוס מסביר מה צריך להיות היחס בין אדם לרוח. הרוח ואלוהים צריכים להיות ראשונים בסדר העדיפות, אחר כך הנפש החכמה, ואחר כך החברה ולבסוף האני. זה הסדר הנכון של הדברים. הורידו את תרמיל הגב והתחברו לרוח. לא לנסות לחבר רע וטוב לבד בתוכך, זה בלתי אפשרי, אלא רק דרך ידיעת הרוח.
 
הרצאה 27.4.14 מתנות שמימיות: המשל של היכולות
מתי פרק כה' פסוק 15 "ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל-איש לפי יכלתו וימהר ויסע משם".
זהו משל שדנוב מפתח אותו למשהו אחר לגמרי. לדוגמא, המספרים של הככרות ביחד זה שמונה. דנוב טוען שאנחנו ביום השמיני, זה יום העבודה, שבוע חדש. כשישו אמר משהו היה במחשבתו את החוק האלוהי. המספרים הם לא מקריים. ישנם שלושה סוגים של אנשים, אלו של החמש, אלו של השניים ואלו של האחד. האחד חיים לעצמם. השניים זה גבר ואישה שהתחתנו, הולידו ילדים (אלו השניים הנוספים), או אדם שחי למען החברה ומשמר אותה.
אנשי החמש הם אלו שיש להם משהו נוסף, זה קשור לחמישה החושים, שאותם הם פתחו כיאות ולכן הם מבינים את הטבע, אלוהים, סיבות הדברים, והם המורים של העולם, חיים למען האנושות.
דנוב משחק מעט עם המספרים כדי להראות את הכוונה הנסתרת של ישו בסיפור. זה שיש לו חמישה יכולות מקבל חמישה נוספים, זה שיש לו שניים מקבל שניים, והאחד נשאר באחד, ביחד זה נותן חמישה עשר, אם מורידים מזה את החיבור של המספרים שהוא שמונה מקבלים שבע שזה מספר המנוחה. המסר החבוי בסיפור לפי דנוב הוא החוק שמנוחה יכולה לבוא רק לאחר עבודה קשה, היות ששמונה זה מספר העבודה, אלוהים שם אותנו בעולם כדי שנעבוד בשבילו, רק לאחר שניטע את כל הכרם נוכל לנוח.
הוא מסביר את משמעות המילים "לכל איש לפי יכלתו", כל אדם צריך לקבל את החוזקה והחולשה שלו. למעט אנשים יש חמישה כיכרים. אבל אפשר להתחיל בלהפוך את השניים לארבע. המספר ארבע לפי דנוב מסמל את התהליך האלוהי שדרכו המחשבות והרצונות מזדקקים. שני הכיכרות שיש לנו ושאיתם אפשר להתחיל לעבוד הם הלב והמיינד. הלב הוא שורש החיים והמיינד הוא הענפים והעלים. יש התאמה ביניהם. אם תשוקה מתה בך, כך גם מחשבה מקבילה.
חמישה הככרות הם חמישה החושים, חמש הדלתות שדרכם העולם נכנס אלינו. כל אחד מהם מקביל למעלה שמימית גדולה, צריך לגלות מה שמעבר לחושים, האמת החבויה בכל. אנחנו צריכים להיות מוזנים על ידי חמישה סוגי מזונות. המספר חמש חשוב מאד בתורתו של דנוב, הוא מייצג את האדם השלם, אחד מסמלי האחווה העיקריים הוא הפנטגרם, הפסוק הזה מהווה תימוך לתורה זו.
לפי דנוב נצרות היא מדע של החיים. אלו שיש להם כיכר אחד והם קוברים אותה באדמה, היא תלקח מהם, חבל לבזבז עליהם את הזמן. צריך לתת להם לסבול, שישתוקקו לכיכר נוספת, ולא להשאיר אותם תלויים.
 
הרצאה 6.7.14 קצת לפני פרוץ מלחמת העולם אהבה, סבלנות ונדיבות
אגרת שאול הראשונה אל הקורינתיים פרק יג' פסוק 1 "אם בלשונות בני אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה, הריני כנחושת הומה או כמצלתים רועשים".
דנוב מנסה לתקן את המינוח של האהבה, מילה בלי משמעות היא בלי מלח ואין לה כוח. הוא מתייחס לרגשות, שהם התנועה, היכן שאין תנועה אין חיים, הלב דופק ורגש זורם כביטוי של אהבה, האהבה זאת חומצה שמתווספת לבסיס שהוא הנפש, באדם יש שני חומרים: חומצי ובסיסי, בהתחברות הם יוצרים מלח, כשם שהרוח והחומר מתחברים ליצור חיים. האהבה יכולה לשנות ולרפא.
התכונה הראשונה של אהבה היא סבלנות, זו דורשת שלושה תכונות בסיסיות: חוכמה, אמת ומעלה. נדיבות היא הצד הפוזיטיבי אקטיבי של האהבה. שני הידיים של האהבה הם סבלנות ונדיבות.
כשמישהו פוגע בך צריך למצוא את הטוב בדבר, לפצח את האגוז הקשה, להשתמש בזה לטובה. באהבה אין קנאה. היא סובלת הכל. צריך להפטר מהתלונות.
מאחורי אשליית האהבה הארצית, התשוקה, חבויה אהבה שמימית שהיא מקור החיים, מים לצמא. אם נמצאים בהרמוניה עם האהבה יש שקט, אם לא אז זה מצלתיים רועשים.
אנחנו אוהבים את ישו בגלל שנצלב בשבילנו, ולכן צריכים להיצלב בעצמנו. בשמחה, אלוהים בתוכנו בלב ובמחשבות, אם נאמין בזה נאמין גם באחיותנו ואחינו. באלוהים שחי בהם.
 
הרצאה 11.9.1914 נצחיות: לכוון עצמנו לאל.
יוחנן פרק כ' פסוק 19 " עת עֶרֶב, בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, כַּאֲשֶׁר דַּלְתוֹת הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֶסְפוּ בּוֹ הַתַּלְמִידִים הָיוּ סְגוּרוֹת מִפַּחַד רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים, בָּא יֵשׁוּעַ וְעָמַד בֵּינֵיהֶם. אָמַר לָהֶם: "שָׁלוֹם לָכֶם.""
זה הפרק לאחר התחייה של ישו.
דנוב מסביר שחיי נצח זה אידיאל שאליו שואפת הנפש. זה קורה כשהכוחות בטבע מאוזנים, מוות זה איבוד איזון. תחייה קשורה למוזיקה. זה מזכיר את הצלילים של המלאכים ביום התחייה, שמעוררים את הנשמות.
דנוב משתמש במשל של כינור, אותו הוא מכיר היטב, הכינור הוא כמו הנפש האנושית, יש לו ארבעה מיתרים שהם ארבעה המזגים ואלו הם נפש, מיינד, לב וחיים. "מי" זה הנפש, המיתר הגבוה ביותר, "לה" זה המיינד, "רה" זה הלב, ו"סול" זה החיים. אלו שיעורים מישו. ישנו הבדל של ארבעה צלילים בין כל מיתר, ביחד 16 צלילים. הקשת יוצרת עם הכינור צורה של צלב. אנחנו נושאים את הצלב שלנו, צלילי הכינור הם הקרובים ביותר לקול אנושי. אנשים נושאים כינורות אך לא מנגנים את הצלב שלהם – הקשת, הדבר החשוב ביותר זה הקצב, כשהמנצח מרים שרביטו כולם צריכים לנגן. כשכל המיתרים, חלקי החיים, מכוונים, הקשת היא הרצון האנושי המכוון על ידי רוח המנצח והצלילים הם הרמוניים ונעימים. כשישו סבל על הצלב המלאכים בשמיים ניגנו ושרו, וכך גם בלידתו. הסבל הוא נגינה וזה מביא לחיי נצח.
ישו מאיץ באנשים להיפגש בערב לנגן מוזיקה ולשיר, לאכול יחדיו ולנגן שוב, ורק אז ללכת לישון ולעבודה אחר כך. הוא אומר "כוונו את הכינורות, הזיזו את הקשתות, למדו איך לנגן". וזה קשור ישירות לתחייה. במילה תחייה יש סודות. לקום לתחייה משמעו לשלוט ביסודות ובכוחות של המחשבות, רצונות והמעשים של האדם. צריך עבודה קשה של שנים רבות כדי ללמוד לנגן, 12 שנה, הכנסייה טועה בכך שהיא חושבת שאפשר לקבל הכל כחסד, מתנה, האל יכול לתת לנו ככינור ומורים, אבל אנחנו צריכים להתאמן וללמוד.  המילים "שלום לכם", משמעם להיות תזמורת מכוונת תחת מנצח אחד.
בתחייתו ישו הביא לעולם אנרגיה לדרך הישועה, צריך ללמוד את הבשורות לעומק, התחייה היא תהליך שהרוח עושה בחיינו. להחזיר אותנו למצב הרמוניה. דנוב טוען שפאולוס שמע מוזיקה בשמיים (השני אל הקורינתיים פרק יב' פסוקים 2-4), וכך גם יוחנן כשעלה לשמיים שמע מוזיקה (חזון יוחנן פרק יד' פסוקים 1-3). תפילה היא כיוון כלים, דבר ראשון בבוקר צריך לכוון את הכלי שלך. הנצרות היא מוזיקה שמימית וישו לימד תורה שיכולה לייצר תרבות מושלמת.
 
הרצאה 21.9.1914 לדעת אלוהים זה חיי נצח - אותו מוטיב כמו הרצאה קודמה
יוחנן פרק יז' פסוק 3 "ואלה הם חיי העולם לדעת אתך כי אתה האלהים לבדך ואת-ישוע המשיח אשר שלחת", המורה קרא את כל הפרק שבו ישו מפציר באלוהים למען תלמידיו.
יש לפסוק משמעות אחרת, של ידיעת האל המובילה לחיי נצח – גנוסטית, דנוב נוגע בחזרתו של ישו שיפרק תורות כוזבות, מבקר את צביעות הכנסייה. טוען שיש שני דרכים, רשויות וצריך לבחור, ומציע דרכים פרקטיות להתחבר עם ישו והאל ולהגיע לחיי נצח, וזה ידיעת האל. ישו קם לתחייה דרך ידיעת האל. בעבר היה לאדם חיי נצח והוא איבד אותם, נהיה ערום.
דנוב מתייחס לשלושה מילים מתוך הפסוק: "חיים" "ידיעה" ו"אלוהים". זה מה ששואפים אליו, לדעת זה הדרך שבה אנו משיגים את מטרתנו, אלוהים זה האמצעי.
משיגים חיי נצח דרך ידיעת אלוהים. "אלו הם חיי העולם לדעת אותך". זה נשען על המסורת הגנוסטית, לדעת – גנוסטיקה. ידיעת אלוהים אמיתית מביאה לתחייה, הנצח יופיע בנפש ולא תהיה מצבת קבר.
אלוהים הוא מציאות פנימית, סביבה פנימית שדרכה הנפש יכולה לחזור לחיים המקוריים שלה, חיי הנצח. כשאדם מאבד את הקשר עם הסביבה הטבעית שלו זה מוות, ולכן על הלב והמיינד להיות שני סוכנים שיחברו את הנפש עם הסביבה הטבעית שלה שהיא אלוהים, ואז לא נדע מוות.
דנוב משרטט את הדרך לידיעת האל צריך שיהיה לנו מיינד גמיש ומקבל, לחשוב חיובית ומרומם, לדחות מחשבות רעות. ישו אומר "אני הדרך, האמת והחיים" הדרך זה שיטה, האמת זה המיינד, שבעזרתו אדם לומד לההבדיל בין טוב לרע, החיים זה האמנות שבה הוא יוצר את הבגד שהוא לובש.
אדם צריך ללמוד איך להזין עצמו בדברים הנכונים, לתרגל ריקון המחשבות ונתינת מקום רק לאל, אפילו כמה דקות ביום. להתמלא בישו, דנוב אומר שהכנסייה הרגילה טועה, הבישופ זה הרוח, המקהלה זה הרגשות והרצונות. המקדש זה האדם, כמו הבוגומילים יוצא נגד מבנה הכנסייה הרגיל, הם לא יודעים, המשמעות האמיתית של הנצרות היא רכישת חיים חדשים המביאים ידע, כוח, אצילות, חיי רוח.
 
הרצאה 28.9.1914 הערך של חיי אנוש
מתי פרק יב' פסוקים 9-13  "הוא הלך משם ונכנס לבית הכנסתהיה שם איש שידו יבשה והם פנו אליו בשאלה: "האם מתר לרפא בשבת?" וזאת כדי שיוכלו להאשים אותואמר להם: "מי מכם האיש שכבש אחד לו ואם יפל בשבת לתוך בור לא יחזיק בו וירים אותו? וכמה חשוב האדם יותר מן הכבש! לכן מתר לעשות את הטוב בשבת." אז אמר אל האיש: "הושט ידך!" הוא הושיט את ידו ואמנם שבה לאיתנה והיתה בריאה כמו השניה, יצאו הפרושים וטכסו עצה להכחיד את ישוע"
דנוב נותן פרשנות אחרת ונועזת לסיפור הזה, מתייחס אליו כאלגוריה, הכבשה זה החלק הנמוך שלנו, בעוד שהאדם החולה הוא החלק הגבוה, יד משותקת זה רצון משותק, צריך להציל את האדם יותר מאשר את הכבשה, על אחת כמה וכמה ביום שבת, מכיוון שמנוחה בשבת זה לגוף ולא לרוח.
אחד החוקים של החיים הוא שאדם צריך לתת פרי, ריפוי היד מאפשר זאת, אדם צריך לחשוב ולפעול, ולא להיות כבשה, לא מספיק רק להאמין, אלא לשמוע מה ישו אומר, להבין ולפעול. צריך להפוך את הצמר של הכבשה לבגדים ולהלביש את הערום של האדם בגן עדן.
בהמשך הפרק יש אדם שאחוז בשדים, עיוור, וחרש שהובא לישו והוא ריפא. "אז הובא אליו איש אחוז שד והוא עור ואלם" (מתי פרק יב' פסוק 22). מי זה האדם, זה האנושות, אנשים אחוזים בשדים, נדמה שהם פועלים, אך למעשה השדים עובדים דרכם (מזכיר את הציורים במנזר רילה ואת התפישה הבולגרית נוצרית הכללית), אנשים הם עוורים וגם חרשים לאמת. חלק מהאנשים הם כמו כבשים
צריך להיות שלמים כמו אבינו שבשמיים (מתי פרק ה' פסוק 48), לשאוף לזה. אפשר לקחת דוגמא מאנשי העולם בדברים שלהם. ישו אמר: "בני העולם הזה פקחים בדורם יותר מבני האור" (לוקס פרק טז' פסוק 8). דנוב מעודד את אנשיו, למרות שהם בני אור (מושג שהוא משתמש בו הרבה – אח אור), ללמוד מהעולם, להיות מעשיים, לעבוד, לבנות בית ובסיס איתן, ללמוד רצינות.
בבית צריך דבר ראשון להיפטר מהשד שאוחז בך, לפתוח את העיניים העוורות, לרפא את החרשות ולשחרר את היד הנכה, זאת אומרת להפעיל את המיינד.
דנוב מסייג את העזרה שצריך לתת לאחרים בכך שצריך לתת אותה למי שמוכן, לאנשים חכמים, כי שאדם שנרפא משד וזה חוזר אליו המצב נהיה פי שבע יותר גרוע.
 
הרצאה 12.10.1914 חיים זמניים וחיים נצחיים
יוחנן פרק יז' פסוק 3 "ואלה הם חיי העולם (בתרגום של דנוב הוא מחליף את המילה "עולם" ב"נצח") לדעת אתך כי אתה האלהים לבדך ואת-ישוע המשיח אשר שלחת".
לפי דנוב שני חוקים אוניברסליים חבויים בפסוק הזה, ישנם שני עמודים שעליהם חיי נצח נשענים והם ישו ואלוהים, אלוהים הוא ההנחה הגדולה וישו הקטנה וחיי נצח זה המסקנה. אלוהים זה מקור הרוח והתנאים, כוחות, חוקים בטבע, שעליהם נשען הסדר הגדול של הדברים, ישו משמעו בריאה חכמה רוחנית שנאצלת מאלוהים ומכוונת את כל החיים. חיי נצח זאת התנועה הנבונה רוחנית של הנפש.
דנוב מסיק לגבי מקור – אלוהים, עולם האצלות – ישו, וחיי נצח שזאת תנועה אל האלוהים, כולנו צריכים סביבה לחיות, לגדול בה, חיי נצח זאת הסביבה של הנפש, העולם הרוחני. הנפש שרויה באלוהים, המודעות של האדם נשארת לאחר המוות. הנפש התקיימה באלוהים ביליונים של שנים לפני שהפכה אינדיבידואלית. נפרדת, במצב ברכה שמימי. היא באה לאדמה כדי ללמוד, לצבור ניסיון, ולהשיג את הנצחיות שלה, להיהפך לאזרח שווה זכויות בשמיים, בזכות.
אם אדם רוצה לחוות את התנאים שבהם חיים מלאכים הוא צריך לשנות את צורתו, את יסודותיו. הדג הוא האחרון שיודע שחי במים, כדי לדעת את אלוהים צריך לצאת ממנו, אי אפשר להישאר בסביבה, וזאת משמעות החיים כאן, הירידה לכדור הארץ. זאת גם המשמעות של המוות, חיי אדם חייבים להסתיים כדי לדעת את אלוהים, אין המשמעות רק מוות פיזי.
 
דנוב מתאר עצמו כמנסה לתרגם את העולם המלאכי, רוחני, לשפה של העולם הזה.
יוחנן פרק יד' פסוק 6 "אנכי הדרך והאמת והחיים לא-יבא איש אל-האב בלתי על-ידי"
המשמעות של פסוק זה היא שישו מחבר בין שני העולמות, דנוב מתרגם אותו כישו אומר: "אני הדרך בין האמת לחיים, אני מחבר בין שני העולמות, מוביל אתכם הן לעולם המלאכים ולעולם האלוהים, עולם האמת. כל מי שילך בעקבותיי בדרך שאראה לו או לה ימצא את הברכה ההכרחית לנפשו או נפש, שהיא שלווה אלוהית."
הדרך – זה התנועה של הרוח בישום נבון רוחנית של החוקי הטבע
החיים – זה הסידור ההרמוני של היסודות והפיתוח של הכוחות הנפש האלוהית
האמת – זה ההתגשמות של האל האחד, היוצר את התנאים שבהם הרוח האנושית והנפש האנושית יכולים לשאוף למשהו טוב יותר וזוהר יותר בעולם הרחב הזה.

חיי נצח זה מעיין הזורם מראש הר אלוהי. המים מביאים חיים, ותוואי הנהר הוא הירידה לעולם הנמוך
דנוב מתייחס לפסוקים של ישו על היותו מים חיים
יוחנן פרק ד' פסוקים 13-14 "ענה ישוע ואמר לה: "כל השותה מן המים האלה יצמא שוב, אבל השותה מן המים אשר אני אתן לו לא יצמא לעולם; המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם"
יוחנן פרק ז' פסוקים 37-39 "ויהי ביום האחרון הגדול בחג ויעמד ישוע ויקרא לאמר איש כי יצמא יבא-נא אלי וישתההמאמין בי כדבר הכתוב מבטנו ינהרו נהרי מים חיים".
אומר שצריך לשאוף לשתות קרוב למקור המים, בהרים, ולא במורד הזרם לאחר שנכנסו מרכיבים אחרים ומזהמים, צריך ללכת בשביל במעלה הזרם. במילים אחרות, צריך לעבוד על עצמנו, לעשות מאמץ, בכדי שנוכל לקבל את תורתו של ישו.
למעיינות ומקורות מים הייתה חשיבות רבה בחיים של דנוב, במעשיו ותלמודו. בשנה האחרונה לחייו (1944) הוא התקין שני פתחי מעיינות בהר ויטושה, מסמלים את נביעת התורה והאמת החדשה, בשבעה האגמים ברילה הוא תיקן פתח של מעיין שבו מים המכילים זהב.
 
דנוב מייעץ לתלמידים לחוות מסע חוץ גופי, וטוען שהנוצרים הקדומים עשו זאת
ואכן יש לכך אזכור בפאולוס – השנייה אל הקורינתיים פרק יב פסוק 2. "אני מכיר איש במשיח, אשר לפני ארבע-עשרה שנים נלקח אל הרקיע השלישי; אינני יודע אם בגופו או מחוץ לגופו, האלהים יודע". זה ידע ופרקטיקה השמורה לחוג סגור של מתאימים. זה מסוכן לאחרים.
דנוב מתייחס לפסוקים מהאגרת הראשונה אל הקורינתיים המתייחסים לישועה או לאבדן: גן עדן וגיהינום בתפישה הרגילה הנוצרית, מחבר אותם למשמעות של "לא לפחד מאלו ההורגים את הגוף", הוא משתמש בפסוקים של הברית החדשה בתוך הפרשנות בכדי להסביר פסוק של הברית החדשה בתחילת ההרצאה, המתייחס לאירועי הזמן. באופן כללי בזמן הזה הוא נשען על ספקטרום של מקורות בברית החדשה המתייחס לנושא ולא רק על מקור אחד:
אגרת שאול הראשונה אל הקורינתיים פרק ה' פסוק 5 "תמסרו את האיש ההוא לשטן לאבדן הגוף כדי שרוחו תושע ביום יהוה"
אגרת שאול הראשונה אל הקורינתיים פרק ג' פסוקים 12-15 "וכל איש, אם יבנה על היסוד הזה זהב או כסף או אבנים יקרות או עץ או חציר או קשמעשהו יתברר, שכן היום יוציאו לאור, מפני שבאש יתגלה; והאש תבחן את מעשהו של כל איש ואיש.  אם יעמד המעשה שבנה, יקבל האיש את שכרואם ישרף מעשהו - יפסיד; הוא עצמו יושע, אך זאת כאוד מצל מאש."
דנוב מוסיף תפישה של גלגולים ושל סבל תחת דגל האמת, מאבק לטוב, והתחברות לחוק האוניברסלי. הוא מעודד את התלמידים לעבוד למען מטרה צודקת ולא לפחד. היכן שיש אהבה אין פחד. אהבה היא סימן לשלמות ואחדות הכוחות, תחושות ויכולות של הרוח האנושית, פחד זה סימן של חוסר הרמוניה ושלווה בנפש. הוא מסייג את דברי בכך שאין הוא מתכוון לאומץ גס, אכזרי.
הגבורה האמיתית היא להיאבק למען מטרה צודקת ולהיות מוכן לסבול באצילות למענה, גם מול הבוז והאשמות של כל העולם. למצוא נחמה באלוהים. ולקבל הכל באהבה.
יש לציין שדנוב הואשם בהתנגדות להשתתפות בולגריה במלחמת העולם הראשונה, בהורדת המורל בקרב החיילים, ואף הושם במעצר בית.
 
הרצאה 2.11.1914  הרוח והבשר: חוק הדמיון וחוק הניגוד
אגרת שאול אל הגלטים פרק ה' פסוקים 16-17 "התהלכו בדרך הרוח ולא תמלאו את תאוות הבשר, כי הבשר מתאוה למה שבנגוד לרוח, והרוח מתנגדת לבשר; שניהם מתנגדים זה לזה ולכן אינכם יכולים לעשות את מה שברצונכם".
אגרת שאול אל הגלטים פרק ה' פסוקים 22-23 "פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, ארך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענוה, רסון עצמי".
דנוב לוקח את הפסוקים לכיוון חוקים השולטים בעולם, שנוצרו בזמן בריאת היקום, הבנת החוקים מובילה למסע רוחני. אלוהים לימד את החוקים לאדם בתחילה, זה לא מופיע בכתובים. הראה לו את תכונות העשבים והיסודות, והבטיח לו להיות שליט על כל הדברים, שמח  ומבורך בתנאי שימלא את החוקים. אי קיום החוק יגרום לדברים לפנות נגד האדם
דנוב מדבר על עץ החיים ועץ הדעת. מדגיש שהרצאתו על על שני החוקים הגדולים: הדומה והניגוד. הפילוסופים דברו על "דע את עצמך" משמע לדעת החוקים. גאות ושפל. חוק התנועה הריתמית. עלייה וירידה. מדובר על חוק הדואליות.
דברי פאולוס על חוק הבשר שהוא השפל וחוק הרוח שהוא הגאות. חוק הניגוד כלול בחוק השפל, וחוק הדמיון כלול בחוק הגאות. ברמה הנמוכה של חוק הדואליות העולם הוא ניגודים, ברמה הגבוה משלימים. חוק הניגוד הוא הרס, ואי אפשר לחבר אותו לחוק האהבה – הדומה. אחד מתקדם והשני נסוג. ההודים קוראים לחוק "קרמה".
ישו רוצה שנהיה משרתים, ואז האל אוהב אותנו, אם אתה רוצה להיות אדון, אין מקום לשני אדונים ואדם עובר לחוק הניגוד. חוק הדומה קשור לביטול העצמי. ישו הגיע לכאן לבסס חוק הדומה, וזה מייצר את פירות הרוח אותם מתאר פאולוס.
יש קו גבול בין העולם  ואנשים הנשלטים על ידי חוק הניגוד, לבין חוק הדומה, אי אפשר לעזור לאדם שנמצא בחוק הניגוד. כנוצרים ברגע שמגיעים לגבול צריך לעזוב את כל המזוודות שלנו, מחשבות ותשוקות, בכדי שנוכל לעבור נקיים לצד השני. אנחנו צריכים להשיל את העור שלנו, כדי להפוך לישויות אור בעולם האחר, כשהאדם נפל לעולם הוא לבש לבוש עור במקום אור (מזכיר קבלה)
 
הרצאה 22.3.1915 לקום לתחייה דרך ישו
מתי פרק כח' פסוקים 18-20 "נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.  עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ  וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם". את זה הוא אומר לאחר התחייה לתלמידיו
דנוב מתחיל בשאלות לגבי תחיית ישו. האם זה אפשרי? אבל לא נכנס לזה. (במפגשים עם האחווה הלבנה סופר לי על אמונתם שגופתו של דנוב נעלמה מהקבר בסופיה, שלושה ימים לאחר הקבורה)
הוא מתמקד במשפט "הטבילו אותם לשם האב והבן ורוח הקודש", ומסביר שאם מבינים את המילים לעומק מגיעים לתחייה, ישנם מילות קסם בכל שפה, ישו אמר מילה ולזרוס קם לתחייה. הוא מספר את סיפור הפילוסוף בסירה (מופיע במסנאווי)
בחיים של ישו היו שלושה חלקים חשובים, הלידה, המוות והתחייה.
עץ החיים זה השאיפה של הטבע אל האלוהי, לנשגב, למעלה.
עץ הדעת זה התנועה למטה.
ישו הזיז את המין האנושי אל הזרם העולה, וזה נקרא התחייה.
בשם האב והבן ורוח הקודש
האב – זה החוכמה האלוהית
הבן – זה האהבה האלוהית
רוח הקודש – זה התורה של התפתחות אנושית הרמת האדם. ישועת האדם.
בעולם יש שני חלקים, אחד שואף למעלה, ואחד זמני וארצי, התכחשות לעולם זה רק לחלק הארצי. אנחנו קשורים בחבלים דקים לעולם הזה שצריך לנתק
ישנם אנשים עם תדרים מוארים וכאלו עם תדרים חשוכים, כשישו מת האדמה הוחשכה, הוא ירד לשאול ולימד שם, גם אנחנו בשאול. התדר של ישו נכנס בכל מקום ויעזור לנו לעלות למעלה.
יוחנן פרק ו' פסוק 53 "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא תֹּאכְלוּ אֶת בְּשַׂר בֶּן־הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ, אֵין לָכֶם חַיִּים בְּקִרְבְּכֶם".
אנחנו אוכלים כל יום, גרגרי החיטה והצמחים מקריבים עצמם בשבילנו. זה המשמעות של לאכול את בשרו של ישו. (ההרצאה גרגר החיטה מתייחסת לכך במרומז). האב בורא, הרוח היא הריבוי בריאה, כל התנאים מתקופה אחת לשנייה. ישו זה המיצים שזורמים בעץ החיים. כל היקום הוא זרמים
האל יצר את העולם מפני שהרוחות הראשונים נהפכו לקריסטלים, העולם הוא מקום שבו הקריסטלים יכולים להפוך לעיגול, דומם לחומר חי, צמחים לחיות מרגישות ולבסוף למלאכים. צריך לשים עצמנו בזרם של ישו. במצב של איזון זרם זה מביא שלווה, אך במצב של חוסר איזון קשיים ומלחמה. וזה מה שקורה עכשיו הופך את החלב לחמאה בכדי להחזיר איזון. זאת אלגוריה.
יוחנן פרק ג' פסוק 5 "אִם לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן הַמַּיִם וְהָרוּחַ לֹא יוּכַל לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים".
לידה מחדש היא במקום גלגולים שהם חוק לא הרמוני, כדי להגיע לזה צריך לעשות מאמץ, לרכז את המחשבות לכיוון הנכון, לאהוב את האל. לידה של מחשבות חדשות בראש מלווה בסבל. צריך גם אומץ להזיז את האבן שעל הקבר. המין האנושי נמצא בקבר כבר 8000 שנה. ישו יבוא ויקרא לאנשים לצאת מהקברים, דנוב מכין אותם בזה שהוא מזיז את האבנים שסותמים את הקבר.
 
הרצאה 19.4.1915 לעשות את הפנינה היקרה: החשיבות של גבריות ונשיות.
מתי פרק יג' פסוקים 45-46 "עוֹד דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם לְסוֹחֵר הַמְחַפֵּשׂ מַרְגָּלִיּוֹת יָפוֹת, כַּאֲשֶׁר מָצָא מַרְגָּלִית אַחַת יִקְרַת עֶרֶךְ הָלַךְ וּמָכַר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְקָנָה אוֹתָהּ"
מזכיר את משל הפנינה החשוב מאד בספרות הגנוסטית.
דנוב מציע לחשוב על הפסוק עשרה ימים בשנה או עשרה ימים בחודש, כדי שסודות רבים יתגלו.
יש בפסוק הרבה משמעויות והוא הפחות חשוב בפרק, פסוקים אחרים עמוקים יותר וילמדו יום אחד, אך בכדי לקלוט את משמעותם צריך להיות מוכן, עם הבנה, תחושה ואיכויות חדשות, אחרת זה יותר מדי.
לפי דנוב הפסוק הזה קשור לחוק המגדר. בגלל הדרך שבה פנינים נוצרות: גרגר חול נכנס לצדפה וזו מכסה אותו כדי שלא יפריע. החול הוא האויב של הצדפה, אך היא הופכת אותו למשהו יקר ערך. חוק הניגודים גורם לעולם לנוע לכיוון הפתרון של אהבה. לאהוב את שכנך כמוך, משמעו לאהוב את אשתך, או בעלך, זו יצירת פנינה, חוק אלכימי בעולם הפיזי.
יוחנן פרק יד' פסוק 10 "האמינו לי כי-אנכי באבי ואבי בי"
אלוהים הוא נסתר, העיקרון הבורא הוא ישו, אלוהים מופיע דרך ה"אמא" שבוראת, מזינה ומחנכת. "אותו" (ישו) אנחנו יודעים, בדיוק כשם שאנו רואים שמש נקבית וכדור הארץ נקבי, לא רואים את השמש הזכרית שנמצאת מאחורי השמש שהיא בלתי נראית, בטבע העיקרון הנקבי גלוי, הזכרי נסתר. ישו הופיע על פני האדמה כדי לגלות לנו את אלוהים
העיקרון של הגבריות והנשיות זה לאהוב את אלוהים בכל לבך, נפשך, מאודך ומחשבתך, ולאהוב את שכנך כמוך. לאהוב את אויבך כמו גרגרי חול, צריך לפתוח את הצדפה כדי להוציא את הפנינה. זאת פנינת הנפש.
לנשים יש את המפתח למלכות אלוהים.
האיש שמחפש מרגליות, מחפש את אוצרות נפשו, וכשמוצא נותן הכל עבורם.
יוחנן פרק א' פסוק 18 "אֶת הָאֱלֹהִים לֹא רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם; הַבֵּן הַיָּחִיד, הַנִּמְצָא בְּחֵיק הָאָב, הוּא אֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ" . הופעת הדברים מרמזת על מקורם.
שואלים את דנוב האם תלמודו עומד בקנה אחד עם זה של הכנסייה? התשובה שהוא מלמד את החוק האלוהי. ולא משנה לא אם זה מתאים לכנסייה או לא. הוא מלמד אחדות ולא כיתתיות. גם לישו אמרו שהוא רוצה ליצור כת. (משווה בינו לבין ישו).
 
הרצאה 10.5.1915 הבסיס החדש של ישו
אגרת שאול הראשונה אל הקורינתיים פרק ג' פסוק 11 "כי איש לא יוכל להניח יסוד אחר זולתי היסוד שהנח, והוא ישוע המשיח".
יוחנן פרק יד' פסוק 6 "אנכי הדרך והאמת והחיים".
שני הפסוקים מכוונים לדרך שיש לה שתי נקודות משען: אלו הם שמיים וארץ, המחשבות הנאצלות והתשוקות, הרצון הוא תהליך הגדילה.
אנחנו יצורים חושבים ומרגישים, בונים ופועלים. אדם צריך שני נקודות משען. ישנה דרך וישנה אמת אלו שתי נקודות שמובילות לחיים. ילדות וזקנה, מוות ולידה הם שתי נקודות המשען של חיי אנוש. צריך לבנות את היסוד – הבסיס, על שתי נקודות משען.
לפי דנוב בדרשת ההר, ב"אשרי" ישו נתן תשעה חוקים שלפיהם צריך לחיות כדי להגיע לתשע סוגים של ברכות. וגם שני חוקים לאהוב את אלוהים ולאהוב את שכננו, אלו נקודות המשען שלעיהם נבנה הבסיס של חיינו. גם חיי חברה ומשפחה.
שני היסודות של הבסיס מופיעים בשני פסוקים
יוחנן פרק ו' פסוק 38 "כִּי יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִּי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי"
העיקרון הראשון – אל האל
יוחנן פרק י' פסוקים 10-11 "אני באתי כדי שיהיו להם חיים ובשפע שיהיו להם"
העיקרון השני – לאהוב את האחר.
ישו וכרייסט הם שתי נקודות משען: ישו זה האדם שסבל על פני האדמה, הנפש האנושית, כרייסט זה האדם שניצח, שמשרת את האל. צריך להיות גם ישו וגם כרייסט
הקדוש מאחד בתוכו את הניגודים.
ישנם שני עצים במוח שלנו, עץ הדעת טוב ורע ממקום בחלק האחורי של המוח, ועץ החיים בחלק הקדמי. ישו מלמד אותנו לחשוב נכון, מהחלק הקדמי.
אנחנו נקודת משען אחת, ישו נקודת המשען השנייה.
 
הרצאה 23.8.1915 החופש של הרוח
אגרת שאול השנייה אל הקורינתיים פרק ג' פסוק 17 "יהוה הוא הרוח ובאשר רוח יהוה שם החרות".
חופש בא מהרוח. בהקשר לחופש דנוב מביא גם את הפסוק הבא:
יוחנן פרק ח' פסוק 36 "לכן אם-הבן יעשה אתכם בני חורין חפשים באמת תהיו".
אין הבדל בין הבן לרוח, כשם שאור השמש הוא ביטוי של מצב השמש הפנימי, כך חוכמת הבן היא ביטוי של חוכמת האב והאם. מכירים את השמש לפי האור, ואת האדם לפי האור של מחשבותיו, תשוקותיו, פעולותיו
דנוב טוען שהרוח צריכה להיות חופשיה, שבדת ממוסדת לעיתים אנשים הם פי שניים גרועים מאנשי העולם, כי הם כבולים. גם אם זה לפילוסופיה, או הבנה דתית. החופש הוא משמעות החיים. אפשר להבין חופש כאור, וצריך לתת אותו גם לאחרים.
צריך לשחרר עצמנו מהבורות והעבדות הפנימית על ידי שינוי עמוק של מבנה המוח. האל שומע רק לאלו שאוזנם פתוחה ורגישה. הוא מתייחס רק לאלו ששימושיים עבורו.
דנוב טוען שההגדרה של חופש לפי ישו היא "אל תעשה לאחרים מה ששנוא עליך".
הרוח אוהבת חירות, היא מתבטאת באור במחשבות ובלבבות. האהבה לא יכולה להתעורר ללא חופש. כינוסים רוחניים צריכים להתנהל ברוח החופש, צריך להכין עצמנו לבוא הרוח על ידי תפילה וכניסה פנימה. בכל פעם יהיה דבר שונה. אם חברה דתית יוצרת מתח, זה לא שווה, אם היא מביאה לפירות טובים, סימן שיש בה אמת, התקדמות, ברכה. חופש משמעו גם כיבוד האחר, ולא רק לעצמך לשחרר את האחר כשאתה יכול, להראות לאנשים את הדרך, להקשיב.
 
הרצאה מ1917 – לא ידוע תאריך
"דפוק ויפתח לך". לוקס יא' 9 
בלוקס פרק יא מופיעה תפילת אבינו שבשמיים, ועידוד לחפש את אלוהים, למול גירוש שדים וקונפליקט עם הדת הממוסדת, אנשים מבקשים אות, ישו מדבר על אור המנורה שצריך להאיר ועל האור הנכנס לגוף, מתעמת עם פרוש לגבי מה טהור ומה לא, וגם עם בעלי התורה.
אחד התלמידים הגיע לבית המורה מאוחר בלילה והתלבט אם לדפוק על הדלת או לא. לבסוף החליט לדפוק, איך שעשה זאת המאסטר פתח בו זמנית את הדלת. המבקר שאל: אם ידעת שאני שם למה לא פתחת את הדלת? המאסטר ענה: יש חוק של אהבה, דפוק ויפתח לך, אנחנו צריכים ליצור קשר בינינו, בין נשמותינו, ולכן היה זה נכון שתחילה תדפוק ואז אפתח.
 
יוחנן פרק א'
המאסטר כתב מזמור המבוסס על הפרק הראשון של הבשורה של יוחנן. זה משמש למדיטציה מיסטית.
 
הרצאה 25.2.1917 ישועה
מתי פרק יט' פסוק 17  "אבל אם רצונך לבוא לחיים, שמר את המצוות"
הסיפור על העשיר וגמל בקוף של מחט, יש שיעור נוסף מהפרק הזה ב5.17
לפי דנוב: ישועה נובעת אך ורק מחוק בסיסי של טבע, הקיים כבר לפני ישו. מראשית החיים. ישועה היא השגת חיי נצח, חידוש הקשר עם האל. בפרק מתי יט' יש שני חלקים: האחד מתייחס למצוות שמעבר עליהם גורם לניתוק הקשר עם האלוהים, והשני להוראות לאיש העשיר, שמראות איך להגיע לחיי נצח והארה.
דנוב מתייחס לעשרת הדברות כמו אל תרצח ומרחיב את משמעותם אף מעבר למה שהרחיב ישו, לא להרוג את הכוונה הטובה של האחר, את ההרגשה והתשוקה, למשל להרוס אמונה של אחר.
הסימנים של אדם הורג הם חוסר שביעות רצון, חמיצות, כעס, חוסר סיפוק.
דנוב מרחיב על לא לגנוב, מחשבות ורצונות טובים של אדם, אהבות, אנרגיות.
"אל תישא עדות שווא", אם אדם מקבל מחווה הוא צריך להחזיר באותו מטבע.
נכסיו, הרכוש של אדם, הם הטוב שהוא קיבל, אם הוא לא נותן אותו לאחרים, זה לא שלו, הדבר היחיד שנשאר לנו זה מה שאנחנו נותנים הלאה בהתאם לחוק האהבה והחמלה. וזה המשמעות הנסתרת של הסיפור. (עמ 146). זה המשמעות של אהבת לרעך כמוך שזה עיקר התורה.
 
הרצאה 25.3.1917 המלח
מתי פרק ה' פסוק 13  "אתם מלח העולם" מתוך דרשת ההר
לפי דנוב שמונה הברכות בדרשת ההר מתייחסות לעולם האחר, לא לכדור הארץ, ההתייחסות לעולם הזה מתחילה במלח.
החוק הראשון של המלח הוא האהבה, סימפטיה. חוק האיזון, שמאפשר לאדם לקבל את האור, זה המלח. הכוח הקשור לזה הוא המגנטיות, הבריאות הנפשית של האדם.
אסור שתהיינה תשוקות אסורות, אדם צריך להיות מוכן לסבול. אסור למנוע מאחרים את מה שאתה חושק בו, אתה צריך להיות תמיד האחרון בתור. אדם צריך להיות תמיד בעל הכרת תודה.
דנוב מזכיר בהרצאה זו את הקבלה, מדעי האוקולט, הפילוסופיה האפיקורית, אלכימיה, פילוסופיה, טוען שיש כוח בסיסי שנקרא פראנה שמקבלים מהמים, אוויר ואוכל נכון.
הוא מתייחס לתפילת אבינו שבשמיים. ואומר שצריך למלא רצון אלוהים כפי שכתוב. ואז יש מלח, טוען שזאת הפילוסופיה הנוצרית הפוזיטיבית
 
הרצאה 11.4.1917 האור
מתי פרק ה' פסוק 14 "אתם אור העולם" מתוך דרשת ההר
אלו שני פסוקים אחד אחר השני שדנוב מסביר עליהם שבוע לאחר שבוע ופותח את החלוקה של העולם לשניים: פיזי ורוחני, חוק הפיזי וחוק הרוחני.
 
מלח הוא יסוד החיים הראשון, אור השני, הוא מעביר את מילות ישו בשפה של היום. אור הוא היסוד הרוחני הקשור למחשבה. מימברנה של העולם הרוחני והבינה, המלח הוא איזון, אור גורם לדברים לגדול, צורות צומחות מאור, העולם הפיזי הוא ביטוי של הרוחני, יכולות להיות צורות ריקות או מלאות, כמו מילים שיכולות להדהד או להיות חלולות.
האור יכול להיות פסיבי או אקטיבי. דנוב מתקשר עם אנשים באמריקה יפן וסין דרך האור.
החוויה של אדם מואר מתבטאת במשהו שונה בעין שלו, וזה מזכיר כמובן פסוקים של ישו.
דנוב מזכיר מדעים כמו קריאת כף יד, חוכמת פנים, מדיומים, חלוקה לטיפוסים לפי ארבע הנוזלים בגוף. ישו אמר "אין דבר חבוי באדם" אפשר לראות לפי תווי הפנים והצורה את מה שקורה בתוכו.
הוא טוען שאלפיים שנה נוצרים קוראים את הפסוק "אתם אור העולם" ולא מבינים אותו, יש מקום שישו אומר "אני אור העולם" ויש מקום שהוא אומר "אתם אור העולם" מי זה ה"אתם". הפסוק מתייחס לאנשי העתיד.
האור מאיר עולם של צורות מופלא בעולם ועוזר בתהליכי המחשבה וההגיון.
בנוסף לכך ישו מדבר על "העיר שנבנת על הר לא יכולה להיחבא", צריך להיכנס לעיר המופלאה הזו שמזכירה כמובן את עיר האלוהים, בתוכנו יש את היכולת הזו
יש דברים שמונעים את האור.
מריה מסמלת את הלב, הילד הוא הלב.
סנט גורג מסמל את הבינה שרוכבת על סוס הגוף.
סנט ניקולה מסמל חוכמה.
 
הרצאה  13.5.1917 מה שחיבר האלוהים
מתי פרק יט' פסוק 6 "לכן מה שחבר האלהים אל יפריד האדם"
הסיפור על העשיר וגמל בקוף של מחט, וגם התייחסות לגירושים, יש שיעור נוסף מהפרק הזה ב2.17
דנוב לוקח את המשפט "מה שחיבר האלוהים" במובן הרחב יותר שלו וטוען לחיבור טבעי בין הניגודים: מחשבה ולב, רוח ונפש. רבים קוראים את הפסוק אך לא מבינים אותו. ישו לימד הרבה דברים אך הגיעו אלינו רק מקטעים ופרשנות שחוטאת לאמת של התורה.
מה שחיבר אלוהים זה ראות ואוויר, בטן ואוכל, לב והרגשה, מוח ומחשבה, אם האיחוד נשבר אז האדם חולה. ישו דרש היטב, מביא דברים מהמקור, הוא התייחס לטבע ופירש את השיעורים שבו. כל המיסטיקנים במהלך הדורות ידעו לקרוא את הטבע, בתוכו יש אלוהים.
ישו ירד לאדמה, לעם, והראה אהבה לא אנוכית , כרגע אלוהים בפעולה ועולם חדש נוצר.
לאורתודוקסים יש חלק מהאמת, אך צריך להביא אותו לאיחוד עם כל השאר, כמו שבטי ישראל במדבר שנשאו כל אחד חלק מהמשכן ורק יחדיו יכלו לבנות אותו כל פעם מחדש. הכנסייה, הספרים והכמרים הם כמו נגן על פסנתר – הכנסייה קורא את התווים – ספרים, אבל צריך לדעת איך לקרוא ואיך לנגן.
החוק שישו לימד הוא חוק ההרמוניה, סימפטיה, אהבה, זה עומד לעומת אנטיפתיה, חוסר הרמוניה , זהו חוק המשיכה, שם אלוהים.
אלוהים נמצא גם בחוץ וגם בפנים (מזכיר את תומא), בכל דבר יש את הפנימיות שלו, בפרח יש את הריח וזה החשוב, צריך לחבר את הדברים כגון פסנתר, תווים ונגן, ואז המוזיקה – אלוהים יופיע.
צריך לראות לתוך אנשים, את הפנימיות שלהם, בתוכנו יש דמות אלוהים, צריך להחזיר עצמנו למצב הראשוני, להפסיק עם הגלגולים ודרך סבל, דרך לידה מחדש להגיע למלכות אלוהים.
דנוב מתייחס לדרשת ההר "אשרי הענווים והעניים ברוח" , הפירוש הוא שצריך לקבל בשמחה את המקום שאלוהים נתן לנו, גם אם הוא אחרון בתור. הוא טוען שהוא רוצה לפתוח ערוצי אנרגיה שהיו חסומים במשך מאות שנים.


 


 
קראו את המאמרים הבאים על האחווה הלבנה - לחצו לקישור:
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו