הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

התורה הסופית - טיולים לרחבי העולם

החלק החסר של אלוהים

הנביא מוחמד, אבי האסלאם, מייצג עבור הסופים את דמות האדם השלם, התגלמות האור האלוהי הראשוני, שהיה קיים לפני שנברא העולם. כשאלוהים יצר את העולם, הוא תכנן שבסוף תהליך האבולוציה יהיה אדם כמו מוחמד שיוכל להחזיר לו את עצמו חזרה. לפני הבריאה אלוהים היה שלם ומלא בכל התכונות האלוהיות, שהן כל תשעים ותשעה שמותיו וכן השם המאה הנסתר, אבל לא היה מי שיגלה לו זאת ושיכיר בערכו. אלוהים יצר את העולם ואת בני האדם כדי שבסוף תהליך הבריאה יהיה מי שיוכל להכיר בו כערכו, שידע את כל שמותיו ויבטא אותם במילים. בחדית’ סופי חשוב ומפורסם בשם חדית' קודסי, אלוהים מסביר את עצמו ואת המניע ליצירתו כך: "הייתי אוצר חבוי ורציתי להיוודע".
 אלוהים רצה אם כן לדעת ולהכיר את עצמו. ניתן להכיר את עצמך באמצעות משהו אחר, בדיוק כפי שכדי לראות את פניו, זקוק האדם למראה. על פי רעיון זה אלוהים יצר את הבריאה, שכפועל יוצא ממנה נוצר העולם ונבראו בני האדם, כדי שהבריאה תשקף לו את עצמו.
 רק האדם השלם, שניקה את לבו, שהתנקה מעצמו, שהתעלה מעל האני הנחות שלו והתגבר על יצריו - יכול להכיר בנוכחותו של אלוהים במלואה ולשקף את האור האלוהי. אותו אדם משקף עבור האלוהים את האור האלוהי, כפי שהירח משקף את אורה של השמש.
לכן, לפי התיאולוגיה הסופית, האדם השלם הוא המיקרוקוסמוס, והאלוהים, העולם, הוא המקרוקוסמוס, ושניהם משקפים זה את זה.
 
מוחמד, אם כן, היה אדם שלם שכזה, שיכול היה לשקף את האור הראשוני, הגנוז, אותו יצר אלוהים. האור הראשוני מזוהה גם עם המילה שבכוח ביטוייה העולם נוצר. זהו הלוגוס בנצרות המיסטית. על פי האסלאם, כשאלוהים אמר יהיה אור, המילים בהן הוא השתמש היו מילות הקוראן שהתגלו למוחמד.
 
באחד מספריו טווה הסופר האמריקני, קורט וונגוט, עלילה פנטסטית, בה מתברר שכל התפתחות הציוויליזציה האנושית היא למעשה תוצר של התערבות והשפעה של יצורים תבוניים, שנתקעו עם החללית שלהם באזור זה של שביל החלב. לאותם יצורים היה חסר בורג כדי לתקן את החללית, ולכן הם גרמו להתפתחות הציוויליזציה האנושית כדי שבסופו של דבר תשוגר חללית אפולו לחלל, וממנה יוכלו לקחת את הבורג החסר. מוחמד הוא מעין בורג כזה, החלק שבלעדיו העולם אינו קיים, ובוודאי שלא יכול לנוע אל מטרתו – חזרה למצב האחדות הראשוני עם אלוהים.




 
מוחמד גילה לעולם את הקוראן, ולמקורביו גילה את משמעותו הנסתרת. בקוראן נאמר פעמים רבות שדבר זה או אחר הוא 'רמז למאמינים'. כבר מראשית האסלאם התחלקה העדה המוסלמית לשניים: אלה שלקחו את הדברים כפשוטם, ואלה שנגלתה להם, בין אם על ידי עצמם, ובין אם בעזרת מוחמד והאנשים הקרובים אליו, המשמעות הנסתרת שבפסוקים.
 על פי הסופים, הקוראן היה קיים עוד לפני הבריאה. הוא הלוחות שעליהם נרשמה התוכנית האלוהית, הדי-אן-אי שלפיו נוצרה הבריאה כולה. הקוראן ירד אל הארץ בעשרים בשבעה ברמאדן ב'לילת אל קדר', הוא ליל הגורלות שבו נקבעים גורלותיהם של בני האדם. אין זה מספיק להבין את הקוראן רק ברמת הפשט, אלא כמו בתנ"ך, גם הקוראן הוא טקסט הבנוי רובד על גבי רובד של משמעויות. במטרה לרמוז על המשמעויות הנסתרות שבפסוקים משתמש הקוראן בטרמינולוגיה של סמלים וסימנים. לדוגמה, הכוכבים בשמיים הם סמל למאמינים, כך גם הקשת, צבעי הפרחים, ואפילו העורקים אשר בסלע שצבעם אדום, שחור ולבן – סמל הם למאמינים (מכאן המסורת של שימוש בצבעים אלה באבנים בפתחן של המדרסות המוסלמיות אצל הממלוכים ואצל אחרים).
 
הופעתו של הקוראן על פני האדמה באמצעות מוחמד מסמלת את תחילתו של עידן חדש, עידן הידע. סופו של העידן הישן נקבע על ידי האמירה שמוחמד הוא חותם הנביאים, האחרון והגדול שבהם. מעתה והלאה לא יהיה יותר צורך בנביאים, כיוון שהקוראן ניתן ישירות לבני האדם. הקוראן הוא ההוכחה לנביאותו של מוחמד, להיותו שליח אלוהים, והוא גם המהות של שליחותו: הבאת הידע האלוהי אל פני האדמה.
 


מיקרוקוסמוס ומקרוקוסמוס

הסופים רואים את האדם כבן דמותו של אלוהים, אלא שדמות זו היא בבואה של אלוהים, כמו דמות שמסתכלת בראי. גם אלוהים וגם האדם הם קוסמוס קוסמוס ביוונית פירושו סדר, אלא שהאדם הוא בבואה קטנה של אותו הסדר, ואילו אלוהים, או הבריאה-העולם, הוא בבואה גדולה של אותו הסדר. להבנה זו יש חשיבות רבה בהבנת הדרך הסופית, מטרותיה, והתרגולים שהם חלק ממנה.
 
לפי הסופים, הסיפור האנושי מתחיל בזמן בריאת העולם או לפני כן, כשאלוהים יצר את האדם. היה זה רגע מאוד מיוחד, בו אלוהים לקח חומר ונפח בו רוח. עד לאותו הרגע נוצרו הדברים בדרך של האצלה – התפתחות מהגבוה אל הנמוך. כלומר, אלוהים יצר את השמות, נתן את הפקודות, ומהם נוצרו הדברים. אך דרך יצירת האדם הייתה שונה. קודם נוצר גופו של האדם מהאדמה, ורק אז קרא החומר לרוח שתבוא ותשכון בתוכו. מסיבה זו שונה האדם מכל שאר היצורים, והוא במידה רבה בריאתו של אלוהים בלבד, ראי הפוך של אלוהים.  אלוהים הוא הפקודה להיות – ההאצלה מהרוח לחומר, ואילו האדם הוא זה שנהיה, המטפס חזרה מהחומר לרוח. אפילו המלאכים, שהם אנרגיה טהורה בלבד, נמוכים בדרגתם מן האדם, מכיוון שהם יודעים את שמם בלבד ומכירים את תפקידם בלבד, בעוד שלאדם ניתן התפקיד לקרוא בשם לכל הדברים. במילים אחרות, לאדם ניתנה בחירה חופשית. לכן מצווים המלאכים בקוראן להשתחוות לאדם, בגלל היכולת הייחודית שלו ליצור יש מאין, לקרוא לדברים בשמותיהם ולהמציא משהו חדש.
 
הטרמינולוגיה הסופית משווה את האדם פעמים רבות לחומר: תחילה הוא חומר לא מעובד, שנלוש ומעוצב כרצון הקדר. אך כמו שכל אומן אמיתי מנסה לחוש מה הפוטנציאל שטמון בחומר שבידו, כך גם קיים רצון שנובע מהאדם עצמו ומשפיע על אופן לישתו. האדם יכול להפוך להיות הקדר המעצב את עצמו.
המצב הראשוני הלא מעובד של האדם מושווה לכלי חמר טרם שריפתו. לאחר שהכלי נשרף באש התנור, הוא משתנה והופך למוצר מוגמר - כלי שנועד להכיל. כך גם האדם – לאחר ששרף את עצמו, הוא הופך להיות כלי להכיל בו את אלוהיו.
 
ההתגלות הראשונה של הקוראן למוחמד מתחילה במילים: "קרא בשם ריבונך אשר ברא את האדם מטיפת דם מעובה. קרא, הן ריבונך הוא רב חסד, אשר לימד בקולמוס, לימד את האדם את אשר לא ידע" (בשורת טיפת הדם-96 פסוקים 5-1).
מוחמד היה בן ארבעים כשהמלאך גבריאל התגלה אליו. הוא היה בשל ומוכן להופעה האלוהית. הוא כבר גילם בתוכו את תשעים ותשע השמות והיה חסר לו רק שם אחד, השם הנסתר של אלוהים. מוחמד לא ידע לקרוא, ובכל זאת, דרכו התגלו מילות הקוראן הקדושות.

משורר סופי בשם גייבי בבה כתב:
"היקום הזה הינו עץ, האדם הוא פירותיו.
זה שהתכוונו אליו זה הפרי,
אל תחשוב שזה העץ".
 
מוחמד היה חותם הנבואה, לא רק במובן שהוא היה אחרון הנביאים, אלא גם כי הוא התבנית, המודל, שבאמצעותו נוצרו כל שאר הנביאים. הוא גילם בתוכו את כל תשעים ותשעה השמות של אלוהים ואילו כל נביא אחר גילם רק שם אחד: אברהם גילם את החסד, יוסף את היופי וכו'. בכל נביא היה חלק ממוחמד, חלק מהאור הראשוני, גוון אחד של האור, ואילו רק מוחמד היה התגלמות האור עצמו, כל הצבעים כולם. לכן לא היה צורך בנביאים נוספים אחרי מוחמד, כיוון שכל הידע האלוהי הופיע לעולם דרכו והתגלה בקוראן.
 
אחרי מוחמד היה צורך להמשיך לשקף את האור האלוהי, ולכן הופיעו הקדושים. פן אחד שלהם מופנה אל האור ופן אחד שלהם מופנה אל החושך, רגל אחת שלהם באדמה ורגל שנייה בשמיים. הקדושים מתווכים בין אלוהים לבין בני האדם, הם הציר שעליו העולם סובב. בכל דור ודור יש אדם שמהווה את הציר הזה. בכך הוא ממשיך את השלשלת, שומר על הגחלת ומבעיר את השלהבת. יש כאלה שמאמינים שהאור של מוחמד עבר בתורשה דרך משפחתו וצאצאיו, ואילו אחרים טוענים שאין לזה קשר למוצא, אלא לתכונות שאדם רוכש בחייו ולגורל.



 


התפתחות התנועה הסופית

הסופיות הינה תורת הנסתר של האסלאם, המופיעה דרך אנשים קדושים. כבר במאות ה-8 וה-9, כמאה וחמישים שנה לאחר מותו של מוחמד, מסופר על דמויות ממשיות, שאגדות רבות נקשרו אליהן, שהופיעו ברחבי האימפריה המוסלמית באופן ספונטני, ולימדו דרך להתאחדות עם האל ופירוש נסתר של הקוראן.
 מסופר, למשל, על נסיך מאזור חורסן בשם אברהים איבן אדהם. יום אחד, בעודו צד, הוא שמע קול שמימי שאמר לו: "הו אברהים, האם לשם כך יצרתי אותך?".
אברהים איבן אדהם נבהל מהקול ונפל מסוסו. הקול חזר על דבריו שלוש פעמים, ואז אמר: "לא יצרתי אותך לשם כך, ולא כך תמות".
אברהים המשיך בדרכו ופגש אחד מרועי אביו. הוא לקח את לבוש הצמר של האיש ולבשו. שילם לו, השאיר אצלו את סוסו, ובידיים ריקות התחיל ללכת לכיוון מכה. במכה פגש מורים רוחניים והפך להיות סופי. אומרים שבאהבה, בידע ובחברות - אברהים איבן אדהם עלה על כל אדם. גונאיד, מורה סופי חשוב ומייסד בית הספר הבגדדי של הסופיות במאה ה-9, אמר שאברהים היה המפתח של הדוקטרינה הסופית.
 
במאה ה-9 החלו להופיע ספרים המפרשים את התורה הסופית, והדוקטרינה הסופית התחילה להתמסד. תהליך זה התרחש במקביל להתמסדות התורה וההלכה המוסלמית.
במאות ה-11, ה-12 וה-13 התגבשו המסדרים הסופיים העיקריים, ביניהם גם המסדר השאזלי שנוסד על ידי אבו אל חסן שאזלי. בחלק מהמסדרים, כמו המסדר הנקשבנדי מאוזבקיסטן, עברו הקדושה והידע המיסטי בשלשלת רציפה ממוחמד ועד להיווצרות המסדר על ידי נקשבנד במאה ה-13. חלק מהמסדרים האחרים, כמו למשל המסדר הבקטשי בקפדוקיה, טוענים שיוצר המסדר, האגי בקטש, למד את הידע הנסתר וקיבל את המשיחה לקדושה באמצעות התגלות מיסטית של עלי ושל מוחמד. כך או כך, אפשר לומר שהסופיות התחילה ממוחמד, ושהיא פן נסתר בתורתו, שהיה ידוע רק לחוג המקורבים אליו.
 


מה מלמדים הסופים?

בבואי לתאר את התורה הסופית עולה בראשי סרטו המפורסם של סטיבן שפילברג 'אי.טי.', בו יצור תבוני מהחלל מגיע לכדור הארץ ומאבד את דרכו חזרה לחללית שלו. באחת הסצנות בסרט רואה אי.טי. טלפון ואומר את המשפט הבלתי נשכח: "E.T. phone home".
 סצנה זו מייצגת את מהותה של הסופיות. החיזר, שמגיע לכדור הארץ ומתגעגע לביתו, מייצג את הנשמה שלנו שהגיעה לכאן מעולם אחר ונכלאה בגוף. מהות חיי אדם היא, אפוא, אותו געגוע הביתה. שכחנו את הדרך לשם ואת הקוד, רצף המספרים שיאפשרו לנו ליצור קשר עם הבית. לעיתים אנחנו שוכחים גם למה אנחנו מתגעגעים, ומתרגמים את הגעגוע לכל מיני דברים ארציים, כמו הרצון לשפר את רמת החיים, הרצון לזכות בהכרה והרצון להצליח בקריירה. לפי התורה הסופית, להבנתי, מה שמניע את בני האדם הינו געגוע תת מודע לחזור הביתה, וזה מתרגם לתחושה שאפשר אחרת, שיכול להיות יותר טוב.
 
החיים הם עירוב של רוח וחומר. כל דבר רוצה לחזור למקור ממנו נבע, החומר לחומר והרוח לעולם הרוח. אין כמו התחושה של החזרה הביתה לאחר מסע ארוך. לאחר מסע כזה אתה חכם יותר, בעל ניסיון, בשל, מוכן, מעריך יותר את העולם ושלם יותר. זוהי משמעותו של המסע הסופי – לחזור הביתה שלם יותר, מבוגר יותר וחכם יותר.
 
כיצד עורכים מסע כזה באופן שלא יימשך שנים ארוכות מדי? כך שלא נטעה בדרך, שנדע לאן אנו הולכים? הסופיות מלמדת שמהות מסע כזה הוא הרצון להגיע אל האל ולהתאחד עמו. הסופיות מלמדת איך לעשות זאת באמצעות קדושים, ובראשם השיח'.
 
מהחשיבות המיסטית של מוחמד כמייצג את האור הראשוני והאדם השלם, נובעת גם חשיבותם של המורים, השיח'ים הסופים. ישנה שושלת של השראה והסמכה אלוהית, שעוברת מדור לדור, דרך נציגים נבחרים של המין האנושי – מאדם ראשון, דרך נח, אברהם, משה, ישו ועד למוחמד – והיא ממשיכה לעבור דרך שושלות השיח'ים של המסדרים הסופים השונים עד היום. הניצוץ האלוהי ממשיך ועובר בדרך של הסמכה, ‘בארכה’, ממוחמד לראשי המסדרים הסופים. במאה ה-12 עבר האור של מוחמד דרך אבו אל חסן שאזלי במגרב, ואילו במאה ה-19 הוא הופיע דרך דמותו של עלי נור א-דין יאשרוטי, מייסד המסדר השאזלי יאשרוטי בעכו.
 
אי אפשר ללמוד את התורה מספרים. הסופים אומרים שללמוד מספרים זה כמו חי שלומד ממת, בעוד שהלימוד האמיתי הוא חי מחי, אדם מאדם. אתה יכול לקרוא מאה פעמים את אותו פרק בקוראן ולא תבין דבר ממשמעותו הנסתרת. ניתן גם לקרוא פרשנויות על אותו פרק ועדיין לא להבין דבר. הבנה אמיתית היא עניין של שינוי תפיסה, שינוי גישה, נקודת מבט חדשה. הבנה מיסטית קשורה במעבר מממד אחד לממד אחר. זה לא קורה לכל אחד, אלא רק למי שנועד לכך מלכתחילה, שיש בו ניצוץ מהאור הראשוני שמאפשר לו להדליק אש גדולה.
 לדברי הסופים כל נביא הוא בעל תכונות, אך לא כל בעל תכונות הוא נביא. מראש נגזר מי יזכה לקבל את החסד האלוהי ומי לא. לכן התכונה הראשונית החשובה בדרך הרוחנית היא הקבלה, הצניעות, הכניעות. אין זו כניעות שיש בה השפלה, אלא כניעות שיש בה קבלה והשלמה, שיש בה את השלם – 'אסלאם'. המרכיב הראשון בדרך הסופית הוא, אפוא, מפגש בין מורה לתלמיד. כשזה מתרחש נוצרת תפנית בדרך, זווית חדשה, ומתחילה הדרך הרוחנית.
 
המרכיב השני בדרך הסופית הוא התרגולות המיוחדות לה: מדיטציה, תרגילי מודעות וערנות שונים, דין וחשבון עצמי יומי תכוף, חזרה מספרית על משפטים מסוימים ועוד.
בראש התרגולות עומד טקס הזיכר, מלשון היזכרות. המצב הבסיסי של האדם הוא מצב של שכחה, ולכן הפעולה הראשונה של הדרך היא לעורר את הישנים. כמעט כל המסדרים הסופים מבצעים את טקסי הזיכר בצורה זו או אחרת. מדובר בתרגולת רוחנית ייחודית לאסלאם, אף שמוצאה כנראה ממסורות רוחניות קדומות יותר. בטקס זיכר קלאסי מסתדרים החסידים במעגל סביב השיח' או סביב נציגו ומתחילים בקריאות קצובות בשמו של האל או בדקלום משפטים אחרים שמבטאים את מהותו. הקריאות ריתמיות ומונחות על ידי האדם שבמרכז, לעיתים מלוות בכלי נגינה שונים ולעיתים בשירה, לרוב הן מלוות בתנועות גוף ולעיתים גם בפרצי אקסטזה. הן מלוות בפעולות נשימה ייחודיות שמותאמות לקצב אמירת המילים. הזיכר נעשה בקול רם, אם כי יש זיכרים שנעשים בלי קול, והם נחשבים, לעיתים, לחזקים יותר. לעיתים הזיכר מלווה בתמונות מנטאליות, מדיטציות, העלאה בדמיון את דמות השיח', התרכזות בחלקי גוף שונים ועוד. לעיתים הזיכר מלווה בריקוד, ולפעמים הריקוד הוא רק בסופו.




 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו