הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

ימי גונדר - טיולים לרחבי העולם

ימי גונדר - ממלכה מוחלשת

לאחר תקופת הזוהר של השושלת הסלומונית מגיעים ימים קשים בהם אתיופיה נשלטת למשך 15 שנה על ידי מוסלמים בהנהגת אחמד גרן.
ב1543 הורג הקיסר החדש גלאודווס את אחמד גרן ומנצח את צבאות המוסלמים בקרב, תוך כדי שהוא נעזר בחיילים פורטוגלים שהתיישבו בארץ וקנו בה אחיזה, בכך מתחילה תקופה חדשה באתיופיה שמאופיינת בשלטון ריכוזי חלש מצד אחד, במאבקים פנימיים וחיצוניים, ובבניית בירה של קבע - הלא היא גונדר, מהצד השני.
עם הפורטוגלים מגיעים מסיונריים קתולים ובשנת 1607 עולה לשלטון סוסוניוס שמנסה להפוך את הקתוליות לדת מדינה, ולצורך כך רודף את הכנסייה האורתודוקסית. עקב כך הוא מודח מהשלטון ומוצא להורג ב1632. מי שיורש אותו הוא בנו פסילידס שמחזיר את אתיופיה לחיק הנצרות האורתודוקסית אתיופית וכחלק מהמאמץ הלאומי מקים בירה חדשה לרגלי הרי סימיאן, הלא היא גונדר, שנבחרת בגלל מיקומה הנוח להגנה. מטרתו בהקמת העיר הייתה לחזק את השלטון המרכזי ולקשור אותו לנצרות האתיופית האורתודוכסית, פסילידיס רצה להפוך את גונדר לאקסום שנייה, עיר קודש שבה בתי ספר מרכזיים של חוכמה ואמונה.
הוא בנה את המתחם המלכותי ובתוכו הארכיון הלאומי, ארמון מפואר וכנסיות. כקילומטר משם, בתחתית הגבעה, בריכה גדולה לצורך טבילת חזרה בתשובה של כל הקתולים בממלכתו וכן לטקסי הטימקט הנערכים במקום עד היום. בבניה של פסילידיס יש השפעות ערביות והודיות, עדויות לקשרים של אתיופיה באותה תקופה.
פסילידס נתמך על ידי אנשי הדת. עדיין נשארים מחלוקות בין אנשי האיחוד – תואחדו, לבין אנשי הקבאת – משיחה בשמן, שטענו ששני הטבעים של ישו אוחדו על ידי המשיחה ברוח הקודש, אבל זה בתוך המשפחה.


 

ריכוז השלטון והמלוכה בגונדר הביא לכך שהחלו בתי ספר ומרכזי לימוד של הדת במקום. בתקופה זו החלה מסורת פרשנות התנ"ך שנקראה "אנדמתה" מלשון "יש האומר". פרשנות זו שעד לתקופת גונדר הייתה בעל פה נכתבה בשפה האמהרית. כמו כן התפתחה שירת ה"מלכאת" שירת הקדושים המתארת את יופיים, וכן מזמורי הלל בשם זיק. ומזמורי מועדי קדושים שנקראה ארקה.
מערכת החוקים הועלתה על כתב בספר "משפט המלכים.


גדולתה של גונדר נמשכת יותר ממאה שנה עד אמצע המאה ה-18. היא הייתה בירתה של אתיופיה וממנו מלכו שלטי השושלת הסלומונית על ארצם.
 
המלך הגדול הבא לאחר פסילידיס היה איאסו 1682-1706. הוא בנה ארמון גדול ליד זה של פסילידיס ויותר חשוב מכך את כנסיית בירהני סלסי. כנסייה זו נועדה להיות מקום משכן ארון הברית במקום אקסום, ולכן נבנתה בדוגמת כנסיית מריה ציון באקסום, ובנוסף לכך לפי המידות והפרופורציות של המשכן ובית המקדש. הכנסייה מכוונת על ציר מזרח מערב כפי שהיה המקדש בירושלים ויש בה סמליות אזוטרית כמו למשל במספר המגדלים על הגדר ההיקפית העגולה – 12.
המלומד שעמד מאחורי איאסו הוא קפלה יוהאנס, הקבור בחצר הכנסייה. הוא היה מלומד גדול ומומחה בשירת הקוואין (שירת חרוזים מיסטית של הכמרים). יוהאנס שירת כמה קיסרים והיה קשור לבית ספר לחוכמה שהוקם בגונדר ובו 120 מלומדים



 

סיפור על איאסו וקפלה יוהאנס:

יום אחד עברה השיירה המלכותית והמלך בראשה ליד המלומד קפלה יוהאנס שהיה שקוע בשרעפים ולא קם ונתן כבוד למלך. בקהל הורגשה אי נוחות והמלך כתגובה לקח מטבע זהב וזרק על חזהו של קפלה יוהאנס – פוגע בליבו. המלומד קפץ ממקומו כנשוך נחש ועל המקום חיבר שיר לפי מסורת הקוואין (השירה המיסטית האתיופית) וכך הוא אומר:
"אאיסו לא הצליח למצוא אבן שתפגע בליבי, 
למלך קל יותר לזרוק זהב". 
הקהל פרץ בצחוק גדול ולאחריו עבר רחש של פחד. אלא שהמלך הבין את המשמעות הנסתרת של המילים ונתן למלומד כבוד.
המשמעות: אין בעולם הזה משהו שיכול לגעת בלבו של מלומד כמו קפלה, הדבר היחיד שמעניין אותו הוא הידע הרוחני שמגיע ממלך העולם.

לאחר אאיסו הגיע דויד, כשמו כן הוא, אהב מאד מוזיקה כנסייתית, ולצורך כך בנה אולם האזנה גדול במתחם המקודש ובו נישות בקירות לאכסן ספרי קודש של זמרת כנסייה, באולם זה היו מתאספים המשוררים, הכוהנים והנגנים, כשמעל ראשם כיפת השמיים.
בנוסף לארמון השירה בנה דווית גם כלוב לאריות שחורים – סוג מיוחד של אריות עם רעמה שחורה הנמצא רק באתיופיה. אריות אלו הם סמלם של המלכים וכל מלך היה לו את האריה שלו. האריה האחרון – של היילה סלסי, חי במתחם עד 1992

המלך הגדול האחרון היה בקאפה 1721-1730 בתקופתו התחזקו שבטי האורמו – רוכבי סוסים שפלשו לרמה האתיופית והיוו איום על ההגמוניה של האמהרים. בקפה ניסה ליצור ברית עם שבטים אלו ולהגיע איתם לשיתוף פעולה בדרכי שלום. הוא נשא אישה אורומו וכן היה נוהג להזמין את ראשי השבטים למשתה בארמונו. לצורך כך נבנה חדר משתאות ולידו אורוות, כדי להחנות בתוכם את כלי הרכב. לאחר שמת היה בנו קטן מדי בכדי לשלוט ואשתו – המלכה מנטווב, שלטה במקומו. היא הייתה משבטי האורומו ולכן עורר שלטונה התנגדות בקרב האצולה האמהרית והכנסייה. הדבר הביא לידי התפוררות השלטון המרכזי. בסופו של דבר פרשה המלכה למנזר ובנתה לה ארמון נפרד על גבעה אחרת בעיר, לא לפני שהיא בנתה את אחד הארמונות היפים במתחם המלכותי, שעומד כמעט שלם עד היום.

מנטווב בנתה טירה וכנסייה בגבעת השמש הצופה על גונדר וקראה למקום קוסקואם – על שם מנזר במצרים. יש שם אולם גדול שנקרא אולם הפיפי, וסיפור שהיה כך היה: המלכה הייתה ידועה בחוכמתה ובידיעתה את מסורת השירה המיסטית של הקאווין, בה למילים ומשפטים יש משמעות כפולה – זאת של השעווה – הגלויה, וזאת של הזהב – הנסתרת. 
מנטווב נהגה לשחק משחקי חידות עם הכמרים שהיו מיומנים במסורת זו ונהגה לצורך כך להזמין אותם למשתאות באולם שליד ארמונה. באחד המשתאות שתו האורחים הרבה ולאחר מכן הצטרכו ללכת להשתין, אלא שלא היו כל שירותים בסביבה. אחד הכמרים שאל את מנטווב כמה זה 500 ועוד 500. באתיופית התשובה היא אלף – מצוורה, שזה אותה מילה כמו ללכת להשתין. הצליל של המילים אלף וללכת להשתין הם אותו הדבר.
המלכה לא הבינה את הרמז, היא הבינה רק את המשמעות הגלויה ולא את המשמעות הנסתרת. כדי להראות לה את טעותה ולזעזע אותה החלו הכמרים להשתין באולם המשתה, ומסיבה זו הוא קיבל את השם – אולם הפיפי.
 
סיפור אחר מספר שיום אחד באו האצילים של גונדר למלכה בדרישה שתזמין גם אותם למשתאות אלו. המלכה זרקה דלעת חלולה לבאר עמוקה ואמרה להם: אם תצלחו להוציא את הדלעת מהבאר מבלי לרדת לתוכה או למשוך אותה החוצה באופן אחר, אזמין גם אתכם למשתאות אלו. האצילים לא הצליחו כמובן. לאחר מכן פנתה המלכה לכמרים באותה בקשה. אלו הביאו כמויות גדולות של מים ומילאו את הבאר – הדלעת צפה על המים ועלתה למעלה.
הסיפורים מראים על חיי התרבות והדת העשירים של גונדר במאה ה18.

כיום גונדר היא עיר גדולה במונחים אתיופיים של כשלוש מאות אלף איש. ובה אוניברסיטה וחיים שוקקים, על ראש הגבעה מתחם הארמונות המקודש, בתחתית העמק בריכת הטבילה של פסילידיס ובאמצעה ארמון, במקום זה נערכים טקסי חג המסקל – חג הטבילה האתיופי,
על אחת הגבעות שמסביב כנסיית דברה בירהן סלסי, שבה ציורי קיר מרשימים ומיוחדים. על התקרה ניתן לראות מלאכים בשלל צבעים, פרצופים עם כנפיים, על הקירות שמסביב סצנות מהתנ"ך והברית החדשה. יש האומרים שהיא מחקה במבנה שלה את המשכן או לחילופין כנסיית מריה ציון העתיקה באקסום.



 

חיי התרבות והדת של גונדר העתיקה

גונדר הייתה מקום שבו התפתחו האומנויות: מוזיקה, שירה, ריקוד, אדריכלות וציור.
סגנון הציור הראשון והעתיק של אתיופיה כלל רק חמישה צבעים, כשאין בציורים צל. הסגנון השני התפתח בגונדר במאה 18 ונמצא בכנסיית ברהני סלסי, התמונות מצוירות לפי סדר השתלשלות אירועים. אדם רע בפרופיל, אדם טוב בפנים מלאות, חוץ מהסצנות שלאחר יום הדין, שאז גם השטן וגם הרעים בפנים מלאות, כיוון שהם במקום הטבעי שלהם. בסגנון החדש, הרבה צבע, והוא יותר סוריאליסטי.

בגונדר התפתחו בתי ספר לשירה, ריקוד ומוזיקה דתית. בהם לימדו את המשמעות הסמלית של אביזרי הפולחן, כלים מוזיקאליים, התנועות והצעדים, וזאת בנוסף למשמעות המילים והשירה (בית ספר של הקוואין). הם הציעו פרשנות למקל התפילה, התוף והרעשן:
מקל התפילה הוא זהו המטה שבו היכה משה על ים סוף, למקל יש חלק עליון בצורת קרניים של אייל, וזה לזכר הקרבת יצחק על ידי אברהם. המקל מסמל את הטבע הכפול של ישו – מצד אחד הוא נולד לאב לפני בריאת העולם, מצד שני הוא נולד לאם – מרים, לפני אלפיים שנה. העלאת והורדת המקל מסמלת את הופעת הרוח בחומר והנעתו ימינה ושמאלה את המסע של ישו בעולם הזה
הרעשן שבו משתמשים בתפילה מסמל את סולם יעקב וקשור לצליבה. יש בו חמישה קשקשנים, שלושה בחלק התחתון ושניים בחלק העליון – אלו מסמלים את הפצעים של ישו. כשמניעים אותו מלמעלה למטה זה מסמל את דפיקת המסמרים בגופו של ישו, התנועה לצדדים מסמלת את המסע של ישו בנושאו את הצלב אל גולגותא, לעיתים מתלווה לתנועה לצדדים גם פסיעה קדימה וכיפוף רגל המסמלים את הנפילה של ישו בזמן שנשא את הצלב.
לתוף שבו משתמשים בזמן השירה המקודשת שני צדדים. צד אחד – הגדול הוא הברית החדשה, צד שני – הקטן הוא הברית הישנה. הצד הגדול הוא גם הפנים של ישו. גוף התוף עטוף בעורות חיות ותכריכים המסמלים את גופו של ישו ותכריכי הקבר. אלא שתוכו של הקבר ריק, וכל מכה בתוף מזכירה לנו את זה.
 

אנשים קדושים

ספר חשוב בכנסייה האתיופית זה gadl (ספר הגיבורים והגיבורות) בו מוצג בצורה הברורה ביותר אידיאל האדם, זה התחיל כנראה עם ביוגרפיות שהגיעו מבחוץ, כגון זו של סנט אנטוני ממצרים מייסד הנזירות, שתורגמו לגעז. זה נמשך בתחייה התרבותית של המאה ה13, הנזירים טיפחו את סיפורי הגדל, מכניסים בהם ממד אתיופי מקורי, והגיע לידי בשלות בתקופת גונדר.
המילה "גדל" מראה על מתח בין שני כוחות מנוגדים, בתוך האנשים הקדושים יש מאבק tegadlo שבו שתי שכבות: השכבה הראשונה היא ביקורת פומבית על השליטים. המעשים של הגיבורים – אבות הכנסייה מעצבים את הערכים הרוחניים בחיי הקוראים. השכבה השנייה היא המאבק המתקיים בתוך האדם עם התשוקות והחלקים הנמוכים "טגדלו" מכוון לרכישת שליטה מלאה על הגוף על ידי הפחת מקסימלית של כוח התשוקה הפיזית, וכך יש הנחה מוחבאת שהאדם הוא מקום של ניגודים עמוקים, הנובעים מהאנטגוניזם שבין רוח לגוף.
השכבה העליונה היא ביטוי חיצוני של התחתונה, הריקבון והשחיתות בחברה והפוליטיקה משקפת את כישלון הקרב נגד התשוקות וניצחון האגו. ניצחון הקרב האישי מבטיח תיקון עולם במאבק הציבורי. וכך תרגולות רוחניות מאומצות הם פתח לשלטון מוצלח, תפילות ממושכות, צום ונזירות, מהווים מרכיב חשוב בדיכוי התשוקות הפיזיות והחלשתם. 

התפישה הזו מזכירה תורות גנוסטיות ומקורה כנראה מחוץ לאתיופיה, כנראה מהמסורת היוונית (נושא הnuma והנפש באדם) ואולי גם העברית (מוניזם) מצרים וסוריה. ישנה פסיכולוגיה של הנפש, וכזו של הגוף. באתיופית מדובר על sega הבשר, nefs הנפש, וakal הגוף (יש כאן השפעה סופית אסלאמית), הכותבים של הגדל משתמשים בצירוף נפס –סגה nefse-sega שהוא נפש –גוף. ולעיתים הם מתייחסים לכל אחד מהמרכיבים לחוד.
העולם הפיזי הוא פוזיטיבי, נוצר על ידי אלוהים, למרות הנטייה לסגפנות צריך להתערבב בו ולפעול בתוכו, אבל יותר ככנסייה, דת, ופחות באופן אישי. לא צריך לחקור במופלא, כנראה מכוח ההשפעה המוניסטית העברית.
 
חלק מה"גדלס" כוון כלפי השליטים, כגון לליבלה, ימרהאנה כריסטוס, מסקל גברה, להראות שניתן להיות קדוש מלך, כפי שנדרש מעם שהוא ישראל האמיתי. מערכת החינוך כוונה ליצירת נזירים ואנשים רוחניים במעלה הגבוהה. במהלך החינוך מדכאים את התשוקה הפיזית כדי שהרוח תפרח, עוסקים בפיתוח הנפשי רוחני, מפחיתים בלימוד העולם הפיזי. החומרי מוקרב על מזבח הרוחני. התרגול הרוחני מועדף על פני עבודה פיזית, הגישה הזו שמרה על אתיופיה מצד אחד בתסיסה רוחנית מתמדת ומצד שני השאירה אותה שרויה בעוני חומרי תמידי. התלמידים מקבצים נדבות במקום לעבוד
במאה ה16 היה פילוסוף בשם זרע יעקב שביקר את גישת הכנסייה וטען שצריך מדע חדש של הגיון הלב האנושי, ידע והבנה של המציאות הנבראת. המרקסיסטים חידשו גישה זו

 
הדוגמא הבולטת ביותר לקדוש המתכחש לעולם הפיזי היא של אדם בשם אפו או אבו, שחי 523 שנה בטבע ללא בגדים וחיות הפרא נשמעו לו, הוא נראה בתמונות כששיער על גופו ולידו אריות ונמרים. קדוש נוסף המתכחש לגופו הוא תקלה היינמות.
 


 

ראו מאמרים - לחצו לקישור

היסטוריה אתיופיה

אתיופיה הקדומה

השושלת הסולומונית

גונדר ועת חדשה

ארון הברית

מלכת שבא 

 

 

 

אתרים אתיופיה

אתרים אתיופיה

אקסום

אדיס אבבה

גונדר

לליבלה

אגם טאנה

אתרים בצפון אתיופיה

אתרים בדרום אתיופיה

אתרים בשבר הסורי אפריקאי


כללי

יהודי אתיופיה

נצרות באתיופיה

אסלאם באתיופיה

 

רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו