הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

כישוף באנגליה - טיולים לרחבי העולם

מרגרט מוריי margaret murray

האמא של המכשפות
ממשפחה אנגלית הודית, נולדה ב1863 והייתה בקיאה בתרבות הודו, מצרים, והקלטית העתיקה. האישה הראשונה שמונתה למרצה לארכיאולוגיה באוניברסיטאות אנגליה, פמיניסטית מובהקת, ומכשפה. הייתה מומחית בפולקלור וראש החברה לפולקלור האנגלית 1933-1955.
מרגרט מוראי התחילה את הקריירה שלה כעוזרת לפלנדריס פטרי, אבי הארכיאולוגיה. והייתה חלק מצוות האוניברסיטה של לונדון UCL משם קיבלה תואר דוקטור, במסגרת העבודה שלה עם פטרי הם גילו את האוזיריון ב1902, היא חקרה את בית הקברות בסקרה, כתבה כמה ספרים על מצרים.
בזמן מלחמת העולם הראשונה חלתה ונשלחה להבראה בגלסטנברי, שם התחלה לפתח התעניינות במנזר ובאגדות הארתוריניות. היא חיברה אז ספר בשם Egyptian Elements in the Grail Romance  ספר נוסף ב1929 שהתקבל בהתלהבות אצל חסידי האוקלט נקרא The God of the Witches  בו היא מפתחת את מוטיב "הדת הישנה".
בחצי חייה השני (חייה עד מאה) התמקדה במחקר היפותזת כתות כישוף. (הרדיפה של המכשפות בימי הביניים הייתה ניסיון להכחיד אמונה פאגאנית קדומה ששרדה באלוהים בעל הקרניים) ונתנה השראה ליצירת דת הוויקה החדשה,
כתבה ב1949 Ancient Egyptian Religious Poetry בו טענה שמצרים היא מקור כל תרבויות המערב. שנתמכה על ידי החוקר  Grafton Elliot Smith
כתבה ספר נוסף בשם Witch-Cult in Western Europe ותמכה בג'רלד גרדנר.
בתור חופרת עצמאית הייתה אחראית על החפירה באבידוס ב1921, למשך שנתיים, וכן חפרה במלטה את מקדשי האלה ובאי מנורקה (ליד מיורקה) בספרד, שם גילתה אתרים מגליתים חשובים. בנוסף על כך חפרה בתל אל עגו'ל בישראל ב1935 ובפטרה ב1937 ופרסמה ספר על המקום. הרצתה במוסדות אקדמיים באנגליה, ואף ברחבי העולם.

בסוף שנות ה30 היא פרשה מעבודה פעילה בארכיאולוגיה והקדישה את שלושים השנים הבאות לחקר הפולקלור הבריטי, הופכת בגיל 91 לראש אגודת הפולקלור. הו אז העמיקה בנושאי הכישוף ופרסמה את הספרים שלה על אלוהי המכשפות. למרות מה שטוענים נגדה היא הייתה חוקרת קפדנית שהסתמכה על העובדות בלבד. היא כתבה את הערך כישוף באנציקלופדיה הבריטית והשפיעה רבות על תפישתנו עולם זה. ב1933 היא פרסמה את הספר "אלוהים של המכשפות" המיועד לקהל הרחב.
בכתביה על כישוף היא מבדילה בין כישוף טקסי, שזה הדת העתיקה של אירופה, ובין כישוף מעשי שממנו היא נמנעת. נפטרה 1963 בגיל 101. ספרה האחרון נקרא "מאה השנים הראשונות".


האל המקורנן horned god
בתרבויות שונות אנו מוצאים הערצה של קרניים, החל מהרי פמיר וכלה בוינצה על הדנובה, הקרניים מייצגות את כוח הטבע הזכרי, הלא הוא פאן. שנמצא במקביל לכוח הטבע הנשי – האם הגדולה. בקוראן אלכסנדר נקרא בעל הקרניים. מרגרט מוריי מחייה את המונח ומראה על התפישה סינקרטית של הדת הקדומה. האל המקורנן הופך להיות אחד משני העיקריים בוויקה.
היא הראשונה שכיוונה את האצבע כלפי אפשרות של תרבות אלה, אלא שהיא קראה לזה אז ה"דת הקדומה". זו הייתה משותפת לכל המין האנושי והתקיימה עוד מהתקופה הפלאוליתית (אבן קדומה) כשאדם גר במערות ונחשב לפרימיטיבי. האל המקורנן היה הדמות המרכזית בפנתאון הפגאני והוא מופיע בציורי קיר במערות כבר בתקופה זו, אך נעלמה בתקופה הנאוליתית, חוזרת בתקופת הברונזה בשומר ובמצרים
בשומר האל נקבע לפי מספר הקרניים שלו, כשהגבוה ביותר יש לו שבע קרניים, ולכן בחזון יוחנן לשטן שבע קרניים. לאל השומרי אנקידו היו שני קרניים. בטבלת נרמר יש אישה עם קרניים. אמון הוא אל מקורנן, עטוף בעור טלה, קרניים מסולסלות שלבושות גם אל ידי חנום – קנום, וגם אוסיריס. גם להופעה של שיווה בהודו יש קרניים, וגם המינוטאור ביוון, פאן, ברומא זה קרנוסוס, היה האל הראשי של גליה, יש מזבח ובו פסלו בנוטרה דאם.
הדת הקדומה המשיכה להתקיים באירופה בקרב ההמונים גם לאחר הגעת הנצרות, הטענה של מוראי היא שהתושבים המקוריים עברו לmoors למקומות הגבוהים ולא מיושבים, שנחשדו כמכושפים, שם מצאו מקלט. הכובשים השונים כגון הוויקינגים הביאו אתם אמונות דומות, כך שהפגאניות שרדה עד המאה ה13 ורק אז נחלשה והחלה התקפה על התנועה, הכנסייה הפכה את האל המקורנן, האל המרכזי של הדת הקדומה, לשטן. הוא מוזכר לראשונה בהקשר זה רק במאה ה13, עד המאה ה13 הרבה מן האוכלוסייה נשארה פגנית, עם הניצחון הסופי של הכנסייה במאה 17 הרבה מהמכשפות עברו לאמריקה ומתקיימות שם עד היום. מוראי הסתמכה על משפטי מכשפות מהמאה ה17 וטענה שהתנועה הזו שמרה את הדת הקדומה של אירופה שבמרכזה פולחני פוריות, כנראה שהושפעה מפרייזר – ענף הזהב.
האגדות על פיות מוכיחות את המשך קיום צאצאי האדם הנאוליתי עד למאה ה16. אזי הם התערבבו באוכלוסייה ונהיו חלק ממנה, וזה מסביר את הופעת המכשפות, כמו שהצוענים מתערבבים באוכלוסייה של היום. זה מזכיר את הסיפור של האירים על אנשי הטותה דה דנן, שירדו מתחת לאדמה, הם היו מוזיקאים, משוררים ובנאים, קוסמים ומכשפים, מגדלי סוסים.

 




סיכומים מתוך הספר "האל של המכשפות", מרגרט מוראי

לדת הקדומה הייתה כהונה שהורכבה בעיקר מנשים, בחברות קדומות הכהונה הייתה בעיקר נשית, כך היה במצרים, בתקופות מאוחרות יותר הם נשארו רק זמרות במקדשים, בתקופה הפליאוליתית יש ציור בקוגול, צפון מזרח ספרד, שבו תשע נשים רוקדות. מסביב לדמות זכר.
הרבה פעמים האל המקורנן הוא במסכה, או הכוהן שלו. לעיתים לבוש עורות חיות. זה מזכיר את הקוקרי בבלקן.
מרגרט מוראי משחזרת את קיום הדת הקדומה באירופה בימי הביניים, בעיקר לפי עדויות של משפטי מכשפות ורודפיהם. וכך היא כותבת

המכשפות היו מאורגנות בתאים שנקראו coven. זאת הייתה קבוצה של נשים וגברים שהיו בקשר קרוב עם אלוהיהם, נפגשו, עשו טקסים ביחד עם הגרנד מסטר. האלוה לימד אותם תפילות, מה להגיד, נתן עצות ועזר והיה קרוב אליהם, הם הובדלו בכדי לקיים את הטקסים של האל המקורנן, ולכן המכשפה הייתה צריכה לעבור שלושה מבחנים, הראשון להתקבל לחברת השטן, מוזמנת על ידו. השני והשלישי לא מפורטים. בתאים היו 13 אנשים, מהם 12 והאלוהים, היה תא בכל כפר, אך במקום האלוהים היה גבר או אישה שהיו הגרנד מסטר. כשמעליהם גרנד מסטר גדול שניצח על המפגשים הגדולים בשבת הגדולה.
בתוך התאים של מכשפות היה מערכת של גמול ועונש, כולל פיזי, ובזמן הרדיפות אפילו הוצאה להורג בחניקה.

סמל לסמכות היה בירית, שלה תכונות קסם וגם חגורות. לעיתים חוטים מסביב לגוף. מכאן מסדר הבירית, ריצרד לב ארי נותן לחלק מהאבירים ביריות עור במצור של עכו (עמ 29). אדוארד השלישי יצר את המסדר, שעד היום הוא החשוב ביותר באנגליה.
מסדר הבירית – אדוארד השלישי רקד עם עלמה והבירית שלה נפלה, הוא התכופף, הרים את הבירית והצמיד אותה חזרה לרגלה, אומר את המילים "יתבייש זה שחושב רע על כך" לכבוד האירוע נוצר מסדר של 26 אבירים.
לפי מרגרט מוראי העובדה שלאישה הייתה בירית מראה שהיא הייתה שייכת לכת המכשפות, וייסוד המסדר מראה על תמיכת המלך בהן. המספר 26 הוא שני תאים של מכשפות 13 בכל אחד, בויילס ואנגליה.





למכשפות היו שני סוגי מפגשים, האחד רק לתאים שנקרא esbats והשני לכל הקהילה שנקרא Sabbaths. התאים נפגשו באופן קבוע כל שבוע, בהם עסקו בענייני פרנסה יומיים, ריפוי, ודיווח על השבוע שהיה. וכן הגדת עתידות, לעיתים היה מוצג קמע או טקס חדש, היו חגיגות דתיות שחשוב בהם ריקודים מקודשים. ארוחה משותפת. התאים נפגשו לרוב בטבע לא רחוק מהכפר ובלילה.
המפגשים הגדולים נקראו Sabbaths  והתקיימו כל רבעון, 2.2  1.5  1.8 ו1.11. התאריכים הללו קשורים לעונת הרבייה של חיות, אין להם קשר לחקלאות, הם מזמן שהיינו ציידים לקטים. המפגשים הגדולים התקיימו בטבע, התחילו ב9-10 בלילה והתקיימו עד קריאת התרנגול. היה בהם ריקודים ושמחה.

לכל מכשפה הייתה חיה, מעין תאום, שבעזרתה היא ניבאה, וסוג של מכר בדמות רוח או חיה שבעזרתו כישפה. בנוסף לחיה (הכלב, עורב, חתול, היו פופולאריים), היה למכשפה לעיתים צבע. הגרנד מסטר מינה חיה לכל חבר בתא, ונתן מילים לשימוש עם החיה.
היה מכר – ישות קרובה (familiar) ביתי ומכר אלוהי (חיה) שלרוב היה יצור גדול כמו סוס או צבי, או ציפור גדולה כמו עורב או יונה. המכר האלוהי נצפה בענייני נבואה, אם לא נמצאה חיה הסימנים יכלו להתגלות דרך ענן. המכר הביתי היה תמיד חיה קטנה שהייתה שייכת למכשפה וחיה בביתה, זה היה רוח אחות שהוזנה בדרך מסוימת, כולל קצת מדם המכשפה עצמה, ומילאה פקודות המכשפה. ניתן לה שם (יכול להיות עכבר, צפרדע) והיא הייתה שימושית במעשי המאגיה.

המטאטא קשור לתהלוכת הריקוד, הוא סמל של אישה מכיוון שהוא כלי בית. מטאטא מחוץ לדלת הראה שהאישה לא בבית. הטיסה על המטאטא היא רק להגעה לטקסים, זה שימש במקום סוס לרכיבה. מרחו משחה על המקל, לעיתים הוא שימש לרכיבה ולא לטיסה. לעיתים משחו את המכשפה הטסה, היו במשחה חומרים נרקוטיים.
לדת הקדומה היו טקסי כניסה לתינוקות וגם למבוגרים. תינוקות הוצגו לפני ה"אל החי" והוקדשו לו בזמן הסבאת. הרבה מהמכשפות נשרפו כי הוריהם היו מכשפים, זה עבר במשפחה. בגיל מצוות הילד נשבע אמונים וקיבל כתובת קעקע או צלקת לזיהוי.
טקסי כניסה של בוגר היו יותר דרמטיים. היה צריך לוותר על הדת הישנה – הנצרות. לשים עצמך בידי השטן, להיטבל ולהישבע, לנשק את הגרנד מסטר, לסמן את המצטרף, בד"כ בכתף השמאלית. לבסוף חתמו על חוזה. מרצון חופשי, עם מעגל או צלב, לעיתים פנטגרם. לעיתים עם דם. החוזה נותן כוח לכשף בתמורה למכירת הנפש לשטן, מזכיר את פאוסט. זה חוזה לחיים. לעיתים לשבע או תשע שנים. בסוף התקופה יש קורבן.

במהלך המפגשים התקיימו ריקודי מעגל וריקודי תהלוכות בעקבות מנהיג, כמו הפיות. ריקודי פריון, במיוחד במאי והלוואין. בתהלוכות המשתתפים מתכנסים במרכז הכפר והולכים למקום הקדוש. לעיתים התהלוכה מונהגת על ידי עז, יש בה משחק של עקוב אחר המנהיג.
ריקודי המעגל נקשרו עם הפיות, נשים רקדו עם כובעים מחודדים, לעיתים לבדם
גם התראפויתים במצרים לפני 2000 שנה שרו ורקדו.
לפי מסורת נוצרית מהמאה ה5 ישו והתלמידים רקדו ושרו בלילה האחרון כמו זיכר. אוגוסטין כותב על כך במכתב לקרטיוס epistle to ceretius 93. 5
הריקוד לווה במוזיקת חליל, חמת חלילים, או כלים אחרים. אדם עם מסכה מנגן בחליל

במסגרת המפגשים הגדולים – סבאת התקיימה ארוחה שנעשתה בשמחה, עם יין, בשר, ומה שהיה, כולם הביאו אוכל או העשירים שילמו, מלח היה קדוש למכשפות, זה טאבו מזמן כוהני מצרים. ולכן זרו מלח על עיר הרוסה, כדי שלא תקומם. לעיתים אסור היה השימוש בו.
חלק חשוב בדת המכשפות היה הוקרה לגרנד מסטר, לעיתים זה היה עז שחורה (הצבע השחור בלט), כיבדו אותו בנר עם להבה גדולה. לעיתים זה היה תמונה שחורה שאותה נישקו. נרות השעווה נדלקו מאש בין קרני הגרנד מסטר. השטן הוא מקור האור. שרו לו תפילות ומזמורים. דרשה, האל נכח עם המאמינים, ראו אותו, דיברו אתו.

יש טוענים שהמכשפות הקריבו ילדים, אכלו בשר ילדים שלא דיברו, כדי לא לגלות את הסודות בעינויים. הקורבן הגדול ביותר היה של האל עצמו, שהוקרב כל כמה שנים, כפי שמתאר פרייזר בספרו ענף הזהב. זה מופיע גם בתרבות ההינדית. לעיתים האל הוחלף בפושע שנידון למוות או חיה. לעיתים זה היה עז שהאפר שלה נאסף למטרות מאגיה. במצרים אכלו עוגות בדמות חיות האל.
גם הרקולס נשרף והפך בכך לאל. המכשפות ביקשו להישרף כצורת הוצאה להורג הרצויה על ידם.
המכשפות קיימו טקסי נישואים מקודשים להגברת הפריון




מבין חפצי המאגיה הכי חשוב זה הקדרה, לעיתים שפכו את תכולתה בסוף והאדים הביאו את השפעתה לעולם. לעיתים התיזו את הנוזל.
למאגיה היה תפקיד חשוב בחקלאות.
יש הבדל בין מאגיה לדת, במאגיה אדם שולט בכוחות, בדת הוא נכנע למשהו גדול ממנו.
המכשפות ידעו לקראו לגשם וסערות. לשנות מזג אוויר.
היו להם מילות קסם
הם יכלו להפוך עצמם לחיה
אבינו שבשמיים הייתה תפילת קסם, אבל היה אבינו שבשמיים אחר ליום ואבינו שבשמיים אחר ללילה. גם ישו נהיה אחד מכוחות הקסם, התגלמות של האל קורבן.

אלא שהייתה גם מאגיה שחורה: יצירת דמויות שעווה לפגוע באויבים הייתה אמנות המכשפה. דמויות שעווה מופיעות במצרים כפר לפני 4000 שנה. היו שמים את השעווה באש, היא נמסה וכך נחלש גם האדם שפוסל בה
 
בספר יש תיאוריות קשר שטוענות שארבע מהאנשים הבולטים באירופה במאה ה12 היו למעשה גרנד מסטרים של כת המכשפות שהוצאות להורג כקורבן, ואלו הם: וויליאם רופוס - המלך האנגלי, תומס בקט הקדוש של אנגליהי, זאן דארק מצילת צרפת וזיל זה רה הגנרל הצרפתי
וויליאם רופוס היה למעשה המלך הנורמני הראשון שהתקבל על ידי האוכלוסייה המקומית האנגלית ונתמך על ידה. הוא נהרג מחץ טועה בלבו בזמן ציד ביער ב2.8.1100 לאחר 14 שנות מאבק ושלטון, בזמנו הארכיבישוף של קנטרברי ויריבו היה אנסלם הקדוש. היה קשר בין משרת המלך והארכיבישוף.
תומס בקט היה ארכיבישוף קנטרברי בזמן הנרי השני, בעלה של אליאנור מאקווטין. מותו של בקט מושווה לזה של ישו. ויליאם ממלבורי היה עד לרצח בקתדראלה. לפי מרגרט מוראי הוא היה מלך תחליף, כמו בטקסים, לאחר מותו שרידי גופתו עשו ניסים.
זיל דה רה היה אלכימאי, מצביא בצבא הצרפתי, כתב מחזה מסתורין על מותה של זאן דארק, אסף ספריה, נשפט על כפירה ורצח ילדים, עסק בתורת הנסתר, לפי מוראי היה מלך תחליף שנועד להיות קורבן ולכן רצה במותו והודה בהאשמות מופרכות.

קראו את המאמרים הבאים בנושאי תרבות האלה - לחצו לקישור
ווינצ'ה - אחד המקומות שבהם גימבוטאס חפרה
פגאגניות ותרבות אלה בישראל
תרבות האלה באנגליה
כישוף ודת המכשפות

אירופה הישנה
תרבות האלה
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו