הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מאה שנים אחרונות - טיולים לרחבי העולם

היהודים במרכז אסיה מהמהפכה הבולשוויקית ועד ימינו
זאב לוין
 
מלחמת העולם הראשונה התרחשה הרחק ממרחביה של מרכז אסיה ולכן לא פגעה באופן ישיר באוכלוסיות האזור. עם זאת, לאור הקשיים הכלכליים וההישגים הצבאיים המועטים, המשטר ביקש להנהיג חובת גיוס לעמים המקומיים -- עניין שזכה להתנגדות גורפת והביא לכמה מרידות מקומיות. התערערות המצב הכלכלי והחברתי, חולשת המשטר והתחזקות של תנועות פוליטיות בדלניות הובילו למהפכה. המהפכה הבולשביקית של 1917 סחפה אחריה גם את המרחב המרכז אסייתי. עמי האזור ופעילים מקומיים שקיבלו השראה מתנועות לאומניות במרחב העות'מאני ניסו לנצל את ההזדמנות ומרדו בשלטון החדש כדי לנסות ולזכות בעצמאות משליטה רוסית. מרידות קבוצות הבסמאצ'י אמנם הדאיגו את המשטר וגרמו לו לצאת למאבק נגדן, אך אלו היו ניסיונות מקומיים ובדרך כלל לא מאורגנים. השלטון הקומוניסטי הצליח לדכא את המרידות באכזריות, אף שהעניין ארך כמה שנים. בעקבות המהפכה הלאימה המדינה הסובייטית את נכסי העשירים ובעלי הממון, והמסחר הפרטי נאסר. התשתית הכלכלית של המדינה נהרסה ומרבית אנשי הממון ובעלי הנכסים נאסרו או הוגלו. ברי המזל ביניהם הצליחו לברוח עם מעט רכוש שהצליחו להציל. השלטון החדש ביקש לנתק את עצמו מהמורשת הרוסית הקולוניאלית וליצור שיתופי פעולה עם הכוחות ה"פרוגרסיביים" המקומיים.

משנת 1924 ועד לראשית שנות השלושים, בהתאם למדיניות הלאומים הסובייטית, חולקה אסיה המרכזית לרפובליקות לאומיות. בתקופה זו הופיעו על מפת אסיה המרכזית חמש רפובליקות הקיימות באותם הגבולות עד עצם היום הזה. בגבולות הרפובליקות הוכרזו שפות ותרבויות לאומיות ואף שפת הממשל הייתה צריכה להתנהל בשפות אלו. המרחב המרכז אסייתי היה מורכב מפסיפס של קבוצות אתניות, שבטים, דתות ותרבויות, והמשטר השקיע מאמצים רבים בטיפוח השפות הלאומיות המקומיות. אף על פי כן השפה הרוסית נותרה שפת המנהל (לפחות זה המרכזי) ושפת  ההשכלה הגבוהה.
המהפכה שחררה את "עמלי" האימפריה הרוסית והעניקה להם שוויון זכויות מלא. האפליה האזרחית שנקבעה התבססה על מדדים כלכליים. אלה שהיו בעלי אמצעים נעשו משוללי זכויות כיוון שניצלו את עמלם של פועלים שכירים (גם אם דובר בפועלים ששימשו כשוליות, או במספר קטן של עוזרים בבית מלאכה פרטי). כל סוגי האפליה כנגד יהודים באימפריה הצארית בוטלו, אך חלק לא מבוטל מהם הפכו משוללי זכויות כיוון שלפני המהפכה עסקו ברוכלות או בייצור זעיר ולכן נחשבו בורגנים. בהתאם למדיניות הלאומים ביקש המשטר להקים גם עבור היהודים יחידות טריטוריאליות לאומיות. בשנת 1928 הוקם המחוז האוטונומי היהודי בִּירוֹבִּיגָ'ן. המחוז יועד עבור היהודים האשכנזים של ברית המועצות ושפת המנהל בו הייתה יידיש.





במהלך שנות העשרים והשלושים זכו יהודי אסיה המרכזית ליחס ייחודי במסגרת ההעדפה המתקנת שהנהיג המשטר עבור קבוצות מיעוט לאומיות. המשטר המרכזי פעל רבות כדי ליישב חלק מהאוכלוסייה היהודית העירונית במגזר הכפרי וליצור להם מחוז אוטונומי לאומי. לצורך כך אף הוקמו רשויות ממשלתיות ייחודיות. נוסף על כך המשטר פעל לשלב את האוכלוסייה היהודית במפעלי התעשייה הסובייטיים והקים עבורם מערכת חינוך ותרבות שהתנהלה בשפתם. האפליה המתקנת וההעדפה בתחומי התעסוקה התנהלו בד בבד עם הפעילות נגד הדת ונגד הפעילים הדתיים והלאומיים (לא רק היהודים). המשטר הסובייטי ביקש ליצור אזרחים חדשים הנאמנים למפלגה הקומוניסטית ולחברה הסובייטית האזרחית. מי שרצה להשתלב בחברה החדשה היה צריך להפנות עורף ואף לצאת נגד הערכים השבטיים והדתיים המסורתיים. מי שרצה להמשיך ולקיים אורח חיים מסורתי היה צריך לכל הפחות להצניע את פעילותו. הוראת הדת והמסורת לילדים מתחת לגיל שמונה=עשרה נאסרה לחלוטין וקיום תפילה וטקסים דתיים הותר רק במקומות שקיבלו היתר מיוחד לכך והיו מפוקחים על ידי השלטון. מי שהפר את החוק הסתכן בהגליה ובמאסר.  

עם פלישתה של גרמניה לברית-המועצות ביוני 1941 פינה השלטון המרכזי אלפי מפעלים מהמחוזות בגבולה המערבי, אלו שהיו בסכנת כיבוש, אל העורף. רבים מאלו פונו אל הרפובליקות המרכז אסייתיות. יחד עם המפונים הרשמיים שכללו את העילית המפלגתית, החברתית, התרבותית והמדעית של ברית המועצות הגיעו גם פליטים שנמלטו אל העורף באופן לא מאורגן. בין אלו היו רבבות רבות של יהודים אשכנזים. בזמן המלחמה היו תנאי הקיום בעורף קשים. היה רעב ומחסור, מחלות זיהומיות התפשטו והשלטון הקומוניסטי רדף ללא הפסקה אחר אויבים אמתיים ומדומים. עם זאת, פינוי התעשייה הכבדה, המפעלים, האוניברסיטאות ומוסדות התרבות הביא לפריחה ולפיתוח חסרי תקדים בערים המרכזיות של מרכז אסיה. עם סיום המלחמה הושארו חלק גדול מהמפעלים במרכז אסיה, ואתם נשארו חלק גדול מהפועלים. בעוד שבערים האירופיות הקהילות היהודיות הושמדו וחרבו, בערים רבות ברפובליקות המרכז אסייתיות האוכלוסייה היהודית הכפילה את עצמה ואף יותר מכך. מבחינה דמוגרפית הייתה תקופת מלחמת העולם השנייה שיא של נוכחות יהודית במרחב זה. זאת ועוד, גם לאחר המלחמה בחרו יהודים רבים להישאר במרחב ולא לחזור אל הערים החרבות. 

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, עם ראשיתה של "המלחמה הקרה" שבין המעצמות והקמתו של "מסך הברזל" , התעצם הנתק בין יהודי ברית המועצות לבין מדינת ישראל ושאר הקהילות היהודיות. ברית המועצות אמנם תמכה בתכנית החלוקה ואף סיפקה נשק למדינת ישראל הצעירה, אך בפועל היחס כלפי האוכלוסייה היהודית בתוך ברית המועצות השתנה מעט מאוד. פעילות ציונית לגווניה הייתה אסורה. כמו כן נאסרו הלימוד וההוראה של השפה העברית ונמשכה הרדיפה אחר הפעילים הדתיים. בשלהי שלטונו של סטלין בשנת 1953 החלה בברית המועצות רדיפה של יהודים שנשאו במשרות בכירות, "משפטי הרופאים" שנפתחו במוסקבה הדהדו גם במרחב המרכז אסייתי, אם כי תופעות אנטישמיות במרחב זה היו נדירות יותר לעומת החלקים האירופיים של ברית המועצות.




עד יוני 1967 קיימה ישראל יחסים דיפלומטיים עם ברית המועצות, והיחסים בין המדינות היו לרוב צוננים. תנועתם של הצירים הדיפלומטיים הוגבלה ויהודים סובייטיים לא הורשו לקיים עמם (או עם כל נציג דיפלומטי אחר) מגע מכל סוג. בעקבות מלחמת ששת הימים ניתקה ברית המועצות את היחסים עם ישראל, והם חודשו רק בסוף שנות השמונים. בסוף שנות השישים היו בברית המועצות כמה אירועי מחאה נקודתיים של יהודים שדרשו לאשר להם לעלות לישראל. במקביל לכך התגברה גם המחאה הציבורית בארצות הברית ובישראל. בגלל לחץ אמריקאי (והסכם לאספקת חיטה) אפשרה ברית המועצות במהלך שנות השבעים הגירה יהודית מסוימת משטחה במסגרת "איחוד משפחות". אזרחים סובייטים היו יכולים להגיש בקשה להגירה לאחר שקיבלו הזמנה רשמית מבן משפחה שחי מחוץ לברית המועצות. ההגירה לא הייתה חופשית ואלו שהגישו בקשות להגירה סבלו מרדיפות ומפיטורין והמתינו לעתים שנים ארוכות עד שקיבלו אישור עלייה (מסורבי עלייה). העלייה התרחשה ברובה בראשית שנות השבעים ובמסגרתה יצאו מברית המועצות כ=300,000 יהודים, שמתוכם כ=160,000 עלו לישראל. בשנים 1980–1988 היו שערי ההגירה מברית המועצות נעולים כמעט לחלוטין והקשר עם העם היהודי שמעבר ל"מסך הברזל" היה חלקי.

משנות השלושים ועד להתפרקות ברית המועצות היו היהודים שחיו בה נתונים לתהליכי רוסיפיקציה וסובייטיזציה מואצים. בהיעדר מערכת חינוך נפרדת ובשל האיסור על לימודי דת עבר רוב הציבור היהודי האשכנזי תהליכי חילון והתבוללות. מנגד, בקרב החברות המסורתיות במרכז אסיה והיהודים הבוכרים בתוכן, תהליכים אלו התקיימו ברמות נמוכות הרבה יותר בגלל שימור מסגרות החיים המסורתיות, הן ברמה המשפחתית המורחבת והן ברמה הקהילתית.     

התפרקות ברית המועצות והצהרות העצמאות של הרפובליקות המרכז אסייתיות בסתיו 1992 היו תהליך מהיר ומתואם. אחר כך התרחש תהליך ארוך ולעתים כואב של בניית מוסדות שלטון עצמאיים ושיקום המערכות הכלכליות. תהליכים אלו לוו במשברים כלכליים וחברתיים ובמקרה של טג'יקיסטן אף במלחמת אזרחים ארוכה וקשה. תהליך קבלת העצמאות ובניית הרפובליקות החדשות היה מלווה בצמיחה של תנועות לאומיות מקומיות בעידוד השלטון וביוזמתו. תמיכתו של השלטון בתהליך הייתה מעבר לעידוד שימוש רחב יותר בשפות לאומיות, ועקב כך נדחקו בני הלאומים האחרים ממשרות ממשלתיות וציבוריות. רבים מבני הלאומים השונים שהגיעו אל המרחב המרכז אסייתי בתקופת השלטון הרוסי בחרו לעזוב, גם אם חיו בו במשך כמה דורות (ההערכות מדברות על כמה מיליוני בני אדם).




מאז התפרקות ברית המועצות עברו על ציבור היהודי במרכז אסיה תהליכים מנוגדים. מצד אחד, בתקופה זו שבו בתי הכנסת לפעול ונפתחו מרכזים קהילתיים רבים שביקשו להשיב את החיים היהודיים בערים השונות. גופים ישראליים ויהודיים בין=לאומיים שפעילותם הייתה אסורה בתקופה הסובייטית שלחו אל המרחב שליחים ומימנו את פעילותם. פעילות זו הביאה לתחייה דתית ותרבותית בקרב יהודים רבים. אלה כבר כמעט והתנתקו ממסורתם, ובתקופה זו ביקשו לשוב לשורשיהם (בקרב הציבור היהודי=הבוכרי היו תהליכי התבוללות נמוכים יחסית, אך גם הם הורחקו מהמסורת היהודית והשליטה בשפה העברית בקרבם פחתה).
מצד שני, בעקבות המשבר הכלכלי וכיוון שבתקופה זו לא היו מגבלות על ההגירה -- ולציבור היהודי היו אפשרויות מגוונות הן מבחינת היעדים להגירה והן מבחינת הסיוע שניתן להם על-ידי הארצות הקולטות, זאת בשונה מקבוצות לאומיות רבות אחרות. 
בתקופה זו התרחשה הגירה יהודית מסיבית ממרכזי היישוב היהודי המסורתי במרכז אסיה. הגירה זו הביאה להתרוקנות מלאה כמעט של המרכזים המסורתיים מיהודים. בתי כנסת שזה לא כבר שבו לפעילות ננעלו ונשארו ריקים מאדם. שכונות מסורתיות שבהן שקקו חיים יהודיים אף בשיא הרדיפות הסובייטיות נותרו ללא יהודים, שבחרו להגר מהמרחב למקומות אחרים.

חלק גדול יחסית מהיהודים עלה לישראל, אך היו רבים שהיגרו לארצות הברית, לקנדה, לגרמניה ואף לרוסיה. כיום (2017) מספר היהודים החיים במרכז אסיה כולה לא עולה על אלפים בודדים (בעיקר בטשקנט ובאלמאטי). כיוון שמרבית בני הקהילה שנותרו מאחור נמנים על האוכלוסייה המבוגרת, סביר להניח שתוך שנים ספורות ייפסק קיומו של היישוב היהודי במרחב זה.

 

קראו את המאמרים הבאים - לחצו לקישור

יהודי בוכרה במאות 19-20 -  ד"ר זאב לוין

 
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו