הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מנזרי אתיופיה - טיולים לרחבי העולם

המנזרים הבאים הם אתרי עלייה לרגל חשובים ומקומות השזורים בהיסטוריה האתיופית

מנזרים קדומים

ליד אקסום
מעל העיר אקסום ישנה גבעה בולטת ועליה מנזר שנוסד על ידי אחד מתשעה הקדושים, בשם אבא ליקנוס, שני קילומטר משם ישנה גבעה בולטת נוספת שעליה מנזר שייסד אדם נוסף מהתשיעיה בשם פנטלמון. במנזר זה נקבר ובילה את שנותיו האחרונות המלך כלב. בתוך הכנסייה שעל הגבעה רואים תמונה של תשעת הקדושים, מחוץ לה גומחות חצובות בסלע שלפי המקומיים היו אתר פולחן יהודי קדום. לפי המסורת, עזר אבא פנטלמון בדרך נס לכלב מלך אקסום במלחמתו נגד המלך היהודי של תימן, יוסף ד'ו-נואס. משניצח כלב במלחמה, החליט לפרוש מכס המלכות, והפך להיות נזיר במנזרו של אבא פנטלמון. כיום ניתן לראות במנזר שרידים של מבנים עתיקים, כנראה שרידים של מקדש שקדם למנזר, וכן מוזיאון עם כתובות עתיקות וממצאים אחרים שנתגלו במקום. הנוף הנשקף מראש המנזר הוא מהיפים במרחב אקסום.
 

דברה דאמו debra damo

ראש וראשון למנזרי אתיופיה הוא דברה דאמו debra damo, מנזר הבנוי על הר שולחן מוקף צוקים נישאים, שהעלייה אליו נעשית רק בעזרת סולם חבלים אותו מורידים הנזירים מלמעלה. לפי המסורת, הקים את המנזר הנזיר החשוב ביותר מבין תשעת הקדושים, אבא ארגאווי. לסיפור הקמת המנזר שתי גרסאות. האחת אומרת שהקדוש טיפס על גבי נחש גדול ששמר על המקום, לו סגדו המקומיים, הרג את הנחש והפך את מקום העבודה הזרה למנזר. לפי גרסה אחרת, הקדוש רצה להגיע לראש ההר, ונעשה נס ונחש גדול הופיע וסחב אותו במעלה הצוק. כך או כך, האגדה מסבירה איך הצליחו הנזירים הראשונים להגיע לראש הר שהגישה אליו כמעט בלתי אפשרית.
בדברה דאמו נמצאת כנסייה שהיא כנראה הכנסייה העתיקה ביותר באתיופיה שעוד עומדת שלמה ומקורית - מהמאה השישית לספירה! בידודו של ההר וקשיי הגישה אליו הגנו על פסגתו מפגעי המלחמות שפקדו את האזור.
עד היום יש שם קהילת נזירים מבודדת, כניסה מותרת רק לגברים.
 
אבא גרימא
בנוף הקדומים של הרי עדווה נמצא המנזר של אבא גרימא, אחד מתשעת הקדושים, השם מעיד על מוצא ארמי, יש שם ספרים עתיקים, שכנראה נכתבו על ידי אבא גרימא עצמו במאה ה6 לספירה, המיוחד בהם הוא הציורים, צריך ללכת אליו ברגל. למנזר היה תפקיד חשוב בקרב עדווה. נמצא שם צלב כסף של גברה מסקל, מייסד המנזר, וכתר של זרעה יעקב.



 

מנזרי תיגראי

כבר לפני נפילת אקסום ובמיוחד אחריה מתחילה בתיגראי מסורת של חציבת מנזרים בסלע, במקומות קשים לגישה, מסורת שמגיע לשיא בבנייתה של לליבלה, אך מתחילה במקומות כמו ווקרו וימרהנה כריסטוס. בהרים הנישאים ישנם מאות מנזרים יפהפיים, חלקם במקומות בלתי נגישים, והם אחד מאוצרות התרבות והדברים המופלאים של אתיופיה. המסורת של חפירת מנזרים בסלע ומקומות התבודדות במקומות בלתי נגישים מתחילה בקפדוקיה במאה ה4 לספירה, וכן במצרים, מדבר יהודה והמדבריות הסורים קודם לכן.

כנסיית ווקרו wukoro

השם של המקום מרמז על קרוב למאה ועשרים כנסיות חצובות בסלע בסביבה, כנסיית ווקרו עצמה היא אחת היפות והוותיקות שבהן ויתרונה מבחינת תיירות הוא הימצאותה לא רחוק מהכביש הראשי אדריגת מקלה. זהו בנין מונוליטי שלפי המסורת נבנה במאה הרביעית לספירה על ידי המלך אזנה, ולפי הארכיאולוגים במאה ה8 לספירה והוא כעין הקדמה למה שהתפתח לאחר מכן בלליבלה. בכניסה חדר מבואה מרשים עם ציורי סלע עתיקים, בצורת מרובע שבמרכזו עמוד מעוצב, בפנים אולם גדול בצורת צלב עם עמודים מעוצבים לעילא וקשתות ביניהם. הכנסייה היא חצי חצובה בסלע וחצי בולטת ממנו, אך מונוליטית כולה (זאת אומרת מאבן אחת).

ימרהנה כרסטוס yemrehana krestos

נמצאת בתוך עמק נפלא כעשרים קילומטר צפונה מלליבלה, הגישה היא רק בדרכי עפר. היא נבנתה במאה ה11 על ידי מלך משושלת הזאגווה בשם ימרהנה כריסטוס, ששלט לפני המלך לליבלה ונחשבת להופעה האדריכלית המבשרת את העיר לליבלה. מדובר בכנסייה בתוך מערה המזכירה את הסגנון של אקסום ודברה דאמו, עץ עם אבן. העיטורים החצובים באבן בתוך הכנסייה נחשבים ליפים מסוגם, וכן יש בה את ציורי הקיר העתיקים באתיופיה.
במתחם ישנו קבר (כנראה של המלך) וחלקים שאולי שמשו לארמונו. הדלת של הכנסייה, לפי האגדה, נתרמה על ידי סלאח א דין, השליט האיובי של מצרים, מתברר שלאתיופים משושלת הזאגווה היה קשר טוב עם האיובים במצרים, ורק עם בוא הממלוכים אתיופיה הסתגרה בתוך עצמה.

כנסיית אבררה מידנה עלם arbara medhane alem

זאת אולי הכנסייה המרשימה ביותר באתיופיה מבחינת מיקום, נמצאת על צוקים הנופלים אל העמקים האינסופיים, בגובה 3000 מטר. הבניין הוא מודרני, אבל שביל מוביל ממנו אל מערה בגבול הצוקים שבה יש שבכה ושער ולאחריו מדף אבן ועליו שוכבים מכוסים בסדין מספר מומיות שרק רגליהם בולטות, הפלא הוא שהרגליים שלמות ונראות לבנות. המקומיים מאמינים שאלו אנשים פלאיים שנמצאו במקום, יש אומרים שהגיעו מהשמיים, גזע מלאכים. אגדה זו מתכתבת עם המסורת של בניית לליבלה על ידי אנשים פלאיים דמויי מלאכים, אולי יש בכך עדות לביקור אנשים מחוץ לכדור הארץ במקום, או מתרבויות עתיקות נעלמות ומפותחות כגון אטלנטיס או מצרים.
אחרת מה מסביר את מצב השימור השלם של המומיות?
לפי הנצרות המקומית זהו סימן מובהק של קדושה, המונע מהגוף להתפורר. או אולי זה באמת גזע אנושי מפותח אחר? התפאורה של ההרים מסביב, האזור הגבוה של גואסה gaussa, המתנשא לגובה 3500 מטר, בהחלט מתאימה לנחיתת חלליות.
כך או כך הכנסייה המקורית הוקמה כנראה במאה ה9 על ידי אנשים שהגיעו ממצרים, הם הקדישו את הכנסייה לארבעים קדושים, ולכן השם אבררה – ארבעים. לפי האגדה הם חפרו בהר בעזרת מכשירים מיוחדים שהיו בידיהם, מעין "שמיר" מקראי (כלי כמו לייזר שעזר בהקמת המקדש, שהרי אסור היה להשתמש בברזל בסיתות ובחציבה). במערה ישנם ארבעה חדרים שנפתחים מהאולם הראשי, ואולי גם חללים נוספים. החפירה באדמה נחשבת להתחברות עם הקדושה. שהרי כשאנחנו מתים אנחנו יורדים אל מתחת לאדמה. שם נמצא הנצח. בזמן אחמד גרן הוחבאו אוצרות הכנסייה והתיבה במערה, שכיום מובילה אליה דרך מדרגות בה צריכים ללכת יחפים. הנוכחות של המומיות גורמת להופעת ניסים במקום.

 


 

מנזרי תור הזהב

במאה ה-14 המנזרים באזור תיגראי מאבדים מחשיבותם, ובעקבות השפעתו של תקלה היינמות עולה חשיבות המנזרים בשואה, איי אגם טאנה ומנזר דברה ליבנוס. סכסוך תיאולוגי מתגלה בין המנזרים באזור תיגראי ההולכים בדרך המסדר האווסטאטי ובין המנזרים באזור אמהרה ושואה ההולכים בדרך המסדר האסטפני ודרכו של תקלה היינמות והעם האמהרי. המנזרים התיגראים שומרים בקנאות על השבת ועל חוקי היהדות כחלק מהמורשת שלהם, ואילו אלו החדשים באמהרה מנסים לחדש את הנצרות ברוח הברית החדשה.
בסופו של דבר מושגת פשרה והרפורמה הדתית מתקדמת במהירות, יעילות, ובאופן אחיד בכל הממלכה. ההיסטוריה האתיופית נכתבת מחדש בספר “כבוד המלכים”, האמנות מתחדשת וכמותה גם השירה והספרות, המרכזים ה"עירוניים" של התקופה, מקום היצירה הדתית והתרבותית, הם המנזרים ובמיוחד החדשים.

 
מנזר דברה הייק אסטפנוס debra hayk

נמצא על אגם הייק שבמחוז שואה, היה המנזר החשוב ביותר באתיופיה מהמאה ה-13 ועד המאה ה-15. מייסד המנזר איאוסוס ממואה היה תלמיד בדברה דמו, והוא הראשון שהקים בית ספר ללימודי דת גבוהים בדרום – אזור שואה, הוא היה המורה של המלך יכונו אמלק וכרת אתו ברית שהביאה לייסוד השושלת הסולומנית, תלמידו האחר – תכלה היינמות עבר לדברה ליבאנוס, שנקרא אז דברה אצאבו וייסד שם מנזר שירש את הבכורה במאה ה-15. הנס של הופעתו והסיגופים שעבר עזרו לבסס את השושלת הסולומונית.
המנזר עצמו נמצא על חצי אי באגם נפלא בגובה 2000 מטר. מסביב הרים ירוקים, הוא הוקם לראשונה על ידי אחד מתשעה הקדושים במאה ה5, אבונה ארגאי, אותו אדם שהקים את דברה דאמו, אך עלה לגדולה בזמן שהגיעו אליו שבע קדושים בראשות איאוס ממואה במאה ה13, בזמן שחצי האי היה עדיין אי. במקום התפתחה האמנות והמחשבה הנוצרית החדשה, כפי שהיא מוצגת במוזיאון שבמנזר. הכניסה היא רק לגברים, אלא שליד יש מנזר יפה רק לנשים. אפשר לקחת סירה ולהפליג מסביב לחצי אי על האגם, או לאכול מהפירות והדגים הנמכרים במקום.
 

מנזר דברה ליבאנוס debra libanos

במקום זה התבודד הקדוש תכלה היימנות במהאה ה-14 במשך 21 שנה, עומד בערות מלאה על רגל אחת, עד שרגלו נשרה, וזה היה הנס שחידש את אתיופיה. בעקבות כך מנזר דברה ליבנוס הפך לאתר הנוצרי החשוב ביותר באתיופיה מהמאה ה15 ועד למאה ה20, עת הוחרב על ידי האיטלקים במלחמת העולם השנייה. מאז הוקם מחדש אך לא חזר למעמדו הקודם. בנוסף למערה בה התבודד תכלה היינמות יש במקום כנסייה מרשימה שבנה היילה סלסי ובה חלונות זכוכית יפים. הכנסייה צופה על קניון הכלב הענק והיפה וסביבה אווירה של קדושה ומסתוריות המתחזקת על ידי מאות ואלפי עולי הרגל והנזירים הפוקדים את המקום. המנזר נמצא כשעתיים נסיעה מאדיס אבבה.
 

הר הצלב – גישן דברה קרבה gishen debre kerbe

זהו הר שולחן טבעי עם מצוקים מכל צדדיו שלמרבה הפלא הוא בצורה של צלב, ולא עוד אלא שזרוע אחת של הצלב ארוכה יותר מהאחרות, כמו בצלבים הנוצריים. המקום היה קדוש כנראה עוד מימי קדום ולפי האגדות מרים אמו של ישו הגיעה לכאן כשביקרה באתיופיה לאחר השהות במצרים, וכאן התפללה אל האל והשיגה את ה"ברית של מרים" הבטחה שכל מי שיתפלל בשמה, לא משנה כמה חטא, יזכה למחילה, וזה במיוחד עבור אנשי אתיופיה, ומספיקה פעם אחת. בלב ההר ישנו עץ זית עתיק ששם מרים התפללה והשיגה את ה"ברית".
במאה ה5 בתקופתו של כלב ותשע הקדושים הוקם כאן מנזר, ההר מזכיר במקצת את דברה דאמו, המנזר החשוב ביותר והמרכז הרוחני של הכנסייה האתיופית בתקופת אקסום, ואני בטוח שיש אגדות שאנחנו לא מכירים הקשורות למקום בזמן הזה.
במקום נמצא החפץ המקודש השני בחשיבותו באתיופיה, שרידים של הצלב האמיתי שעליו ישו נצלב. שרידים אלו הובאו לאתיופיה ממצרים במאה ה14 על ידי המלך דוד. הוא מת בנושאו את הצלב ממצרים לאתיופיה ובנו – זרע יעקב הביא את גופתו והצלב לאתיופיה וחיפש מקום לשים בו את הצלב. נאמר לו בחזון: שים את הצלב על הצלב. הוא מצא בשואה הר בצורת צלב ובנה עליו כנסייה בצורת צלב ומנהרה המוליכה אל חדר תת קרקעי ובתוכו הצלב. הצלב הושם בתוך תיבה מזהב, שנמצאת בתוך תיבה מכסף, שנמצאת בתוך תיבה מברזל, שנמצאת בתוך עוד תיבה מברזל, שנמצאת בתוך תיבה מברונזה, שנמצאת על מיטה עשויה שנהב, הטמונה בתוך אדמה מירושלים. יש הוראות חמורות שרק הכמרים רואים את הצלב ואסור למלכים לקחת אותו. האחרון שניסה זאת היה תיאודורוס, הו אז היכה ברק את חייליו והוא וויתר.
 
התחושה על ההר היא כמו בעולם אחר, רקיע נוסף, יש רק דרך עלייה אחת אליו בשביל החצוב בתוך הצוק ועולה לזרוע הדרומית, עובר גשר סלע צר מעל תהומות ומוביל למדרגות העולות אל שער ועליו צלב. על ההר עצמו ישנם בקתות רבות, בחלקם גרים אנשים, בחלקם נזירים, וחלקם משמשים את עולי הרגל במיוחד בחגים. רוב תושבי הכפר שעל ההר משרתים את הכנסייה בצורה זו או אחרת.
הדרך הנכונה לגלות את ההר היא הליכה של כמה שעות העוברת מזרוע אחת לשנייה, לאחר מכן עלייה אל המרכז שמתרומם מעט כלפי מעלה. בין זרוע לזרוע של הר הצלב ישנו שביל בצדי הצוקים עם נוף נפלא, מצד אחד תהומות אדירים, מצד שני קירות סלע. בכניסה להר מעין דרך רחבה שהיא בעיקרון משטח סלע שמסביב לו בקתות משני הצדדים.
דרך צדדית לוקחת אל הצוקים של הזרוע המערבית, כל שנה מגיעים למקום עשרות אלפי עולי רגל במיוחד בזמן החגים והצפיפות רבה, דבר הגורם לנפילות ממרומי הצוקים, ברגיל השביל רחב דיו ולמרות שאין לו מעקה הוא לא מסוכן.
הר גישן מתנשא לגובה 3100 מטר, רוחבו ואורכו כמה קילומטר. מהזרוע הדרומית, מקום העלייה, הולכים אל הזרוע המערבית, ניתן להגיע עד הקצה ולהשקיף ממרומי הצוקים אל הנוף הנפלא שמסביב, עמק הנהר שבו הגשר הארוך באתיופיה, 410 מטר, כפרים וכנסייה של המלאך רפאל הרחק למטה (אומרים שיש ממנה מנהרה המוליכה עד לווגום, מרחק 11 קילומטר משם). צריך להיזהר בהתקרבות לקצה המצוק כי כל נפילה פירושה מוות וודאי.
בהר עצמו ישנם שלוש כנסיות לשלושה המלאכים האחרים: מיכאל, אוריאל וגבריאל.
כנסיית מיכאל נמצאת בצד הארוך של הצלב, לפי הכומר שבמקום הוא האחראי על המוות ומעבר הנשמות לעולם שמעבר. כנסיית אוריאל נמצאת בקצה זרוע המזרחית של הצלב, הוא האחראי על הולדת ילדים, משלוחה זו הגיע הצלב האמיתי מירושלים. כנסיית גבריאל נמצאת על ראש הגבעה, הוא המלאך של מריה, המבשר והמדריך. בכנסיות יש גם שלוש תבות לשלושה מלאכים אלו.
 
הזרוע הצפונית היא הארוכה ביותר. הדרך אליה מוליכה דרך הבקתות ומשטח סלע ארוך ופתוח, שהוא הגוף של הצלב, בסופה כנסייה המוקדשת למלאך מיכאל, אבל לפני כן משטח סלע מוגבה ועליו שני עיגולים בקוטר מטר וחצי חצובים לעומק מטר בסלע, ומהם תעלות ולידיהם עיגולים קטנים נוספים. זה נראה כמו במת פולחן עתיקה, כששני העיגולים מסמלים, אולי, שמש וירח. אין לי ספק שזה היה מקום מקודש הרבה לפני הגעת הנצרות והיהדות לאתיופיה. הכנסייה למלאך מיכאל עגולה בסגנון השושלת הסלומונית ונבנתה מחדש כנראה בזמנו של ראס מיכאל ששלט באזור בסוף המאה ה19 תחילת המאה ה20. ההליכה אל הכנסייה בקצה הזרוע הצפונית פשוט מקסימה, העיירה דלנטה delenta שנמצאת בקצה דרך האספלט מדסי dessie נראית על במת ההר בצד השני של העמק הרחב.
בתחילת זרוע זו (הצפונית), כלפי מרכז ההר, ישנה מערה בצורת חצי עיגול חצובה בסלע, ולידה מעין רחבה שבצד אחר שלה כס מלך חצוב בסלע בולט גדול.
לפי דברי שומר המקום זו נחצבה במאה ה12, בזמן לליבלה, על ידי ישו שהופיע על ההר והתחיל לחפור את לליבלה בהר הצלב, אלא שהקרבה למחוז ווג'ום מנעה ממנו להמשיך בעבודתו והוא ביכר לחפור את העיר הקדושה צפונה משם בלליבלה עצמה. הסיבה לחפירה בסלע היא רצון ליצור מבנים שהם נצחיים וכמו כן האדמה היא קדושה, אנחנו יורדים אליה לאחר המוות, כך שיש בה אנרגיות של העולם שמעבר.
מהמערה ממשיכים בהליכה נפלאה בצד הצוקים לכיוון הזרוע המזרחית של הר הצלב, ציפורים דואות מוסיפות לאווירה, נשרים, עיטים, חיוואים שנהנים מהנוף הנפלא, לצד הדרך מספר מערות מתבודדים בסלע, מדף סלע בולט, לבסוף מגיעים לשלוחה זו שבקצהה כנסיה למלאך אוריאל. מכאן הגיע הצלב האמיתי במאה ה14 ביחד עם מאה גמלים ומאה חמורים נושאי אדמה מירושלים. את האדמה הטמינו בראש הגבעה, ובתוכה את השריד הקדוש מוטמן בתוך קופסאות זהב, כסף, ברונזה, וברזל.

בראש הגבעה שעל הר הצלב רחבה גדולה פתוחה לעשרות אלפי המבקרים שבאים למקום ביום החג. בצד הדרומי מאגר מים, מעין אגמון שממנו שואבים מים לבתים שמסביב ולידו עץ זית עתיק. זה היה המקום שאליו הגיעה מרים ושם התפללה וכרתה את ה"ברית של מרים", המיועדת עבור אנשי אתיופיה ומספקת להם דרך של מחילה מכל דבר רע שעשו, בתנאי שיתפללו בשמה. מעבר לעץ זית מאגר מים נוסף מקודש, שאין כניסה אליו, מעין שמורת טבע קטנה. במערב הרחבה נמצאת הכנסייה החשובה ביותר של הצלב שנבנתה בסוף המאה ה19 על בסיס כנסיות קדומות, היא מעוטרת בקרמיקה יפה ולא אופיינית לאתיופיה, כולל עיטורים מזרחיים וצורות גאומטריות. מסביב לה אבנים עתיקות ועמוד מרובע בגובה מטר שנוצר בבריאת העולם, והוקטן לצורתו הנוכחית על ידי הפגזות של אחמד גרן, שלא הצליח לכבוש את המקום.
זה מקום כנסיית הצלב, המקום הקדוש ביותר על ההר, מתחת לכנסייה שנבנתה (איך לא) בצורת צלב, נמצא הצלב עליו נצלב ישו, בתוך הרבה קופסאות הטמונות בתוך עפר מארץ ישראל. העץ של הצלב הוא אותו עץ של ארון הברית וגם העץ של תיבת נוח ועץ הדעת בגן עדן, זהו מעין יסוד עולם, חומר המבטא אנרגיה ראשונית שממנה נאצלה כל הבריאה. הפולחן של הצלב והתפישה שלו כישות קוסמית ראשונית התחיל בתקופה הסולומונית והתעצם בזמנו של זרעה יעקוב, המלך רפורמטור הגדול, שקידש את הר הצלב והקים את כנסיית הצלב בראשו כבית לברית החדשה, בעוד שאקסום היא בית לברית הישנה. אקסום והר הצלב הם המקומות הקדושים ביותר באתיופיה, כשאחד משלים את השני.
מחוץ לחצר ממשיכים מערבה ורואים שני עמודי אבן בזלת עתיקים שהם נשים שחטאו והפכו עקב כך לאבנים. בצד הדרומי של החצר והבריכה כנסייה גדולה המוקדשת למרים שנבנתה, גם היא, על ידי ראס מיכאל בסוף המאה ה19 ובה בית לחם מרשים
 

מנזר תדבבה מרים tedbabe miriam

זהו בית ספר עם מסורת חיה של לימוד קוואין, חיים בו גם כיום מלומדים רבים והתפילה אינה פוסקת לעולם. הוא נמצא באזור הר תבור – בית לחם, אך קשה להגיע אליו. במקום יש מסורת של לימוד קרוב לשלושת אלפים שנה והוא יוסד על ידי בן הכוהן הגדול עזריה מירושלים ואחיו של דוד – סובק שהגיעו עם מלניק וארון הברית לאתיופיה. הם עברו את נהר תקזה והגיעו לאזור הר סיני באמהרה, שם ייסדו בית ספר וקראו לו גליל. ייתכן ואף היה כאן מעין מקדש לאלוהים. בכל מקרה בזמן המלך אבהרה שהפך לנוצרי המקום שינה את שמו למרים והפך להיות מרכז להפצת האמונה הנוצרית. המקום החזיק מעמד גם בימי אחמד גרן ולעולם הלימוד בו לא פסק, אפשר למצוא בו את עצמותיו של הקיסר גלוודיוס ונוספים. יש בו ארבעה כתרים וכל מלך של אתיופיה צריך היה לבוא לכאן ולהיות מאושר על ידם. כך ניתנת בידו חרב השלטון במדינה. חג המקום הוא ב9.5. כל האזור מקודש.

 
כנסיית אדקנו מרים adkanu Maryam

אחת הכנסיות המקודשות ביותר למרים – האימא של אתיופיה, נמצאת ליד העיירה סלה דינגיי sela dingay באזור שואה. זהו מקום של ריפוי שבאים אליו מכל הארץ לגעת במים הקדושים. מתחם גדול שבתוכו כמה אתרים: מקום לימוד שבו נוגעים במשמעות העמוקה של התורה הנוצרית, בתים לשיכון עולי רגל, משכנות לנזירים ולנזירות במתחמים סגורים, מעיין קדוש, ועוד. לב המתחם הוא צוק הצופה אל קניון רחב, עמוק ויפה, בתוך יער ערערים, בקיר הצוק מערה המוקדשת למרים ומתוחמת בחצר גדורה, בתוכה מקום ישיבה רחב מרופד בשטיחים, אליו באים אנשים לבקש בקשות, להתפלל למרים. מחוץ למערה והחצר שלה במדרון הצופה אל הנוף הנפלא ישנם אנשים מתבודדים, מתפללים, קוראים קריאות. במעלה המדרון המעיין הקדוש בו  מורחים את הפנים בבוץ, בין אם בצורה של צלב על המצח, או כיסוי הפנים כולם.
המקום הוקם ככנסייה כבר בימי המלך כלב מאקסום, במאה ה5 לספירה, אך נהיה חשוב מאד בזמנו של הקיסר זרע יעקב שכינס כאן וועידת כנסייה כלל אתיופית כדי להכריע בשאלה האם השבת צריכה להישמר או לא? המחלוקות הייתה בין שני המסדרים הנזיריים הגדולים ביותר, זה של האווסטטים שהיה מבוסס בתיגראי, ושמר על המסורות היהודיות, וזה של האסטפונים שהיה מבוסס בשואה ואמהרה ונטה לרפורמה נוצרית, הפשרה הייתה שהשבת תישמר.
המערה הרחבה, שהיא בעצם שקע בצוק סלע הצופה אל עמק אדיר, מזכירה במקצת בצורתה ובמיקום שלה את דברה ליבנוס debra libanos, המנזר האתיופי החשוב ביותר מהמאה ה15 עד המאה ה20 שנמצא לא רחוק מאדיס.
המקום קדוש ולא תמיד המקומיים רואים בעין יפה ביקור של זרים בו, בבחינת גונבים את האנרגיה. ולכן צריך לבוא בלבוש צנוע ולבקש רשות מהאחראים והשומרים ולשמוע להוראותיהם.

 

 


מנזרים מודרניים

מנזר קולובי גבריאל 
– kulubi Gabriel
מנזר שנבנה רק לאחרונה ב1887 עלי ידי ראס מכונן – אביו של היילה סלסי שהביא לשם ארון ברית של מיכאל שנשאר חבוי באי באגם זיוואי, המקום נהיה אתר עלייה לרגל פופולארי אליו באים מאות אלפים פעמיים בשנה ב28.12 וב26.7. האתר נמצא בדרך להראר, אזור שהוא מוסלמי ברובו, ראס מכונן היה מושל אזור זה. לפי האמונה זהו מקום מושבו של המלאך גבריאל והרבה ניסים קורים במקום.

 

גיש אביי Gish Abay מקורות הנילוס

זהו מקור המעיינות המזינים את היובל הגדול ביותר של הנילוס הכחול, מקום מקודש שנחשב למקור הנילוס הכחול ולכן נקרא "גיחון". בעבר היה קדוש לפגאניים וכיום לנוצרים. לפי האגדה הנוצרית המקום קשור לקדוש אבא אברייק, הגיע אליו במאה ה16, מטיף לתושבי האזור על הנצרות בזמן שאתיופיה הייתה תחת כיבוש מוסלמי של אחמד גרן, משהגיע הידיעה לידי השליט הוא ציווה לאסור אותו. לאחר מעצרו הוא נכלא בגונדר, אבל כשאחמד גרן ראה אור על טבעי בוקע מחדר מעצרו של אבא אברייק הוא ציווה לשחרר אותו. לאבא אברייק היו שבעה ספרים קדושים שאותם כתב ומהם נהג ללמוד. כשהגיע חזרה לאזור המעיינות ניסה להיפטר מספריו ולקבור אותם באדמה, אלא שאלה יצאו בדרך פלא מהמעיין, שמאז יש לו תכונות מבורכות, המים משמשים למרפא וכל יום נישאים במקום דרשות. הספרים הקדושים נשמרים בכנסייה הקרובה.
גיש אביי נמצא בלב אזור פורה וירוק מאד כשעתיים נסיעה מבהיר דאר. ליד המעיין יש בריכה גדולה בה טובלים. צריך להגיע למקום בשעות הבוקר ובלי שאכלתם דבר, אחרת לא יכניסו אתכם פנימה, כי אינכם טהורים. תוכלו לראות אנשים טובלים במים הקדושים ושומעים דרשות במדרון הסמוך, ואפילו לבקר בכנסייה העתיקה הסמוכה. בעצים שמסביב קופים וציפורים.
 

מרטולה מרים mertule miriam

כנסייה ואתר מקודש הנמצא על רמה ממערב לעמק הנילוס בין דסי לבהיר דאר, המקום היה מקודש עוד מתקופתו של מלניק, ונחשב לאחד מארבעה אתרים יהודיים באתיופיה שבהם ביקר ארון הברית והקשורים להכתרת מלך אתיופיה. המיוחד שבו מבחינה אדריכלית הוא במאה ה17, נבנתה שם קתדראלה בסגנון אירופאי, ששרידיה עומדים עד היום. 
 

ראו את המאמרים הבאים

כנסיות ומנזרי אגם טאנה

כנסיות ומנזרי לליבלה

כנסיות ומנזרי אקסום
 

קראו את המאמרים הבאים  - לחצו לקישור
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו