הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מסלול סופים מרכז אסיה - טיולים לרחבי העולם

מסלול סופים מרכז אסיה
בסוף המאה ה7 מגיעה האסלאם למרכז אסיה ומשנה אותה. זהו אסלאם רך ואוהב, שדוגל בקבלה וסבלנות כדרך חיים וקשור למסדרים הסופים (כמו חסידות אצלנו).
המסלול מתחיל בטשקנט, שהיא יעד נוח לטיסות וגם מקום הקוראן העתיק ביותר בעולם של החליף עותמאן. משם ממשיכים לסמרקנד המופלאה, בה מתחמים מתחילת האסלאם וזמן הפריחה של המסדרים הסופים בימי הביניים ותחת שלטון השושלות התימורודיות והאוזבקיות. נבקר במרכזים של הסופים, חנקות, קברי צדיקים. לא רחוק מסמרקנד נמצא קברו של אימאם בוכרי בתוך מתחם מרשים, האיש שכתב ואסף את ה"משנה" המוסלמי, החד'ית. לאחר מכן נמשיך לבוכרה, מרכז של למדנות איסלאמית והעיר הרביעית בחשיבותה באסלאם, אלא שנוסף לזה בוכרה היא המרכז של המסדר הנקשבנדי ומסדרים סופים אחרים. מבוכרה ממשיכים דרומה לאזור חורזם שבמרכזו העיר העתיקה חיווה, שבה הזמן קפא מלכת.
לאחר מכן נעבור את הגבול לתורכמניסטן ונגלה ארץ מוזרה זו.
המהדרים יכולים להצפין גם לקזחסטן, שם נמצא קברו של הקדוש המרכז אסיאתי החשוב ביותר אחמט יסאווי
 
מתוך כתבה של מסע אחר
מרכז אסיה זה חבל ארץ מופלא לטייל בו, אולם אי אפשר להבין את מהותו, אומנותו וההיסטוריה שלו בלי שצוללים למעמקי המיסטיקה הסופית. התנועה הסופית נתנה את הטון בחבל ארץ זה במשך מאות שנים, התערבה בפוליטיקה והשפיעה על האמנות והאומנות. גם כיום דמויות הדת הבכירות ביותר שייכות לזרם הסופי, המהווה משקל נגד לקיצוניות של המדינות השכנות. חלק גדול מאתרי התיירות לא ניתנים להבנה ללא הרקע הסופי, וישנם אתרים מקסימים רבים שנמצאים מחוץ למסלול התיירות "הרגיל".
אם ניקח לדוגמה את האתר המתויר ביותר באוזבקיסטן, המופיע על כל חוברת ממשלתית ומשמש מעין סמל של המדינה – כיכר רג'סטן בסמרקנד, הרי שאחד משלושת הבניינים המהווים את הכיכר נקרא חנקת אולג בק, ומשמו ניכר עליו שהיה מרכז של סופים, ולא מדרסה כפי שמסבירים מדריכי התיירות. "מדרסה" הוא מוסד לימודי, כגון אוניברסיטה, בו למדו את חוקי הדת ואת המדעים החילוניים, ואילו "חנקה" הוא מרכז של מיסטיקנים סופים, ששימש ללימוד המדעים והדת אבל גם לטקסים הייחודים המשמשים גשר להתחברות עם האל. חנקת אולג בק היתה מרכז של סופים, דבר המעיד על חשיבות התנועה הסופית בעבר.
זאת ועוד, הקישוטים המעטרים מבנה זה ואת המבנים האחרים בכיכר אינם סתם לבנים מזוגגות המסודרות בצורות גיאומטריות על צריחים, כיפות וקירות. אם מתבוננים בהם מקרוב רואים שהצורות הן בעצם כתב ערבי מרובע קדום, הקרוי כתב כופי, והקישוטים הם למעשה חזרה על מילים, נוסחאות ומנטרות, המשמשות בתרגולות המיסטיות שנקראות זיכר. הקישוטים-המילים משמשים להגנה אנרגטית על הבניינים ולהזכרה של שמות האל.
באופן כללי, העיטור בבניינים בא לבטא את המציאות והחוקיות האלוהית בעולם. הקישוטים הגיאומטריים ומדע ה"אורנמטיקה", שהגיע במרכז אסיה לשיאו, בא להראות איך הצורות בעולם נובעות מהאחד, מבטאות את האחד וחוזרות אל האחד. זו תפישה מיסטית שמופיעה גם במקומות אחרים באסלאם. באדריכלות המבנים המפוארים יש התייחסות לפרופורציות, חללים, מודולים וגיאומטריה, שבאה לבטא את האחד ואת החוקיות שלפיה הוא מופיע בעולם.
העיסוק של המסדרים הסופים בימי הביניים היה בניסיון להגיע אל התבנית המושלמת באדריכלות, אמנות, כתיבה, שירה, נגינה וריקוד. תבנית שתבטא את הסדר האלוהי שלפי העולם עובד. המסדר החשוב ביותר באוזבקיסטן הוא המסדר הנקשבנדי. משמעות השם "נקשבנד" בווריאציה מסוימת היא "התבנית", וזה מבטא את השאיפה של חברי מסדר זה להגיע לתבנית המושלמת באמנות ובאדריכלות. אנשי המסדר הנקשבנדי הם אלו שעמדו מאחורי בניית חלק גדול מהבניינים המופלאים בבוכרה, סמרקנד וטשקנט.
 
טשקנט
טשקנט היא הבירה החדשה של אוזבקיסטן, עיר גדולה בת שניים וחצי מיליון איש, בברית המועצות לשעבר הייתה טשקנט העיר הרביעית בגודלה לאחר סנט-פטרבורג, קייב ומוסקבה, ואכן, ניתן להרגיש ברחובות את האוריינטציה הסובייטית. גם האקלים והצמחייה מזכירים במקצת את רוסיה, ולמרות זאת אנחנו במרכז אסיה.
לאחרונה בולטות שתי מגמות בחיי התרבות של העיר: האחת זה הרצון של האסלאמיים להציג את טשקנט כאחד ממרכזי האסלאם החשובים בעולם. לשם כך שופצו מונומנטים קדומים, הוקמו מוסדות של לימוד דת, הוצא עלון, ואף נחגג אירוע מיוחד, שנת 2007 - שבה טשקנט "הוכרזה" כבירת תרבות האסלאם על ידי אונסקו. למגמה זו עוזרת העובדה שבטשקנט נמצא הקוראן הקדום ביותר בעולם שנכתב על ידי החליף עותמאן בעצמו.
המגמה השנייה היא עידוד הפולחן של תימור לנג כמייצג את הגניוס והלאומיות האוזבקית.
 
אתרים בטשקנט
הלב האסלאמי
האזור הקדוש נמצא מסביב למדרסה ברקה חאן. זוהי מדרסה שנבנתה במאה ה-16 על ידי שליט טשקנט וכיום היא מקום מושב המופתי של אוזבקיסטן. זהו מקום מושב המועצה המוסלמית העליונה של מרכז אסיה, המופתי הגדול של המועצה אחראי בדרגתו להגמון של אוזבקיסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן וטורקמניסטן גם יחד. המדרסה נמצאת ליד המאוזוליאום העתיק של אימאם חזרת מהמאה ה-10, הוא האיש שהביא את האסלאם לטשקנט. הוא היה מתקין מנעולים ומכאן שמו הנוסף – אל קפל, אימאם קאפל היה מפורסם בתקופתו, הגיע לבגדד, ואף היה נציג החליף בהתכתבות עם הביזנטיים. הוא כתב ספרים ושירים, היה אוסף חדית ושופט, נסע לחורסן, סוריה וחיג'ז. במקום בית ספר אסלאמי פעיל – המכון האסלאמי אימאם איסמעיל אל בוכרי, אקדמיה אסלאמית שבה לומדים מאתיים סטודנטים בוגרי בית הספר, מסגד יום שישי חדש עם מינרטים, ומסגד שהוא מוזיאון כתבי יד בו נמצא הקוראן של עותמאן - הקוראן העתיק בעולם.
 
באוזבקיסטן שלפני העצמאות היו ארבע מאות איש שהוכשרו במדרסות דתיות, כיום יש כבר מעל חמשת אלפים. לפני העצמאות היו שמונים מסגדים, כיום יש כבר מעל אלפיים. מעל חמשת אלפים איש יוצאים כל שנה לחג'. התפקיד של המדרסות והמוסדות הדתיים, כפי שמכוון על ידי המועצה העליונה ועל ידי הנשיא, הוא לפרש את האסלאם ברוח מתונה, ולהאיר את עבודתם של הקדושים המרכז אסיאתים החשובים כמו יסיבי, תרמיזי, נקשבד, אל הרר, שהם כמעט כולם סופים.
בנוסף ללימודי אסלאם התלמידים לומדים גם תקשורת, יחסים בינלאומיים, ועוד...
 
קוראן עותמאן
אחרי מותו של הנביא אדם בשם זאיד בין סבית אסף את הסורות של הקוראן לפי הוראותיו של אבו בכר והם שימשו כעצה לשליטים עומאר ואבו בכר, רק בימיו של השליט עותמאן הם הועלו על כתב. שישה עותקים נשלחו לכל רחבי האימפריה, שלושה נעלמו, אחד היה בידי זאיד שלימד את הקוראן במכה, ואחד בידי החליף עותמאן עצמו שנרצח בקוראו אותו, וכתמי דמו מופיעים על הדפים. קוראן עותמאן נכתב על עור צבי באותיות גדולות, נשמר בבגדד ונלקח על ידי תימור לנג לסמרקנד, שם נשמר במדרסת נדיר דיוואן בגי עד למאה ה-19. ב-1868 נלקח הקוראן לסנט פיטסבורג ועם התפוררות האימפריה הוחזר לאוזבקיסטן ושוכן במוזיאון בטשקנט.
 
קאשת אימאם. אזור בטשקנט ובו נמצאים מספר אתרים:
מאוזוליאום יונוס חנה
הוא היה סבו של באבור שהקים את האימפריה המוגולית בהודו. הוא שלט בטשקנט ובנו הקים לכבודו מאוזוליאום שנקרא על שמו, לידו יש מאזוליאום נוסף של אדם נוסף בשם קלדירגוצביה שהיה שליט של מונגוליסטן, ומאוזוליאום של שייח' בשם קה אוונדי טקור.
טקור משמעו: נקי הלב, זה שיש לו לב טהור. השייח' המדובר למד בבוכרה אצל השייח'ים סמסי, קולל ונקשבנד, נכדתו הולידה את השייח' אל הרר מסמרקנד. מאמרותיו: "לך ורצה את יריבך, אין צורך לבחון את חבריך".
לידם נמצא המוזיאון לספרות נבואי ומכון השחזור האוזבקי בו מייצרים לבנים עבור פרויקטים שונים ברחבי המדינה.
 
מדרסה זאן א דין אריפני
הוא הביא את מסדר השרוורדיה לטשקנט מבגדד במאה ה-13, לימד את בסיר - השייח' מסמרקנד, יש לו קומפלקס בטשקנט
 
פארק לאומי נבוי.
ליד הפארק הלאומי על שם אלישר נבוי נמצא את הפרלמנט של אוזבקיסטן – אולי מאגליס, מדרסה מהמאה ה-19 ובה חנויות של אומנים מקומיים, וכן את ארמון אחוות העמים הסובייטי. תערובת מופלאה שרק אוזבקיסטן יכולה להציע. לא רחוק משם נמצא המוזיאון לכבוד אלישר נבוי, המשורר הלאומי מהמאה ה15.
 
מוזיאון תימור לנג
בניין עגול ומגלומני המספר על מפעלותיו של "אבי האומה האוזבקית", ויוצר את המיתולוגיה שלו. המוזיאון נמצא ליד כיכר תימור לנג ופסל שלו
 
באזר צורסו.
אזור השוק הגדול של טשקנט, שנחשב לשוק הגדול ביותר במרכז אסיה, אוסף בלתי נתפש של חנויות, חללים מקורים, סמטאות, שלל ריחות, טעמים וצבעים. תרגום המילה צורסו היא - ארבע הדרכים או הנהרות. לידו נמצא את מדרסה קוקולדש ואת מסגד דג'מי. מדרסה קוקולדוש נבנתה במאה ה-16 על ידי השליט קוקולדוש. ליד המדרסה מסגד יום השישי שנבנה על ידי אל הרר באמצע המאה ה-15. בעבר זה היה מרכז הרג'סטן של טשקנט.
 
לא רחוק מטשקנט
מאוזוליאום זנגי אתא
כשבנה תימור לנג את המאוזליאום הגדול לאחמד יאסווי, הקדוש המרכז אסיאתי החשוב ביותר. אי אפשר היה מסיבות שונות להתחיל בעבודה. ואז הופיע לפניו הקדוש בחלום ואמר לו שצריך קודם כל לבנות את המאוזוליאום של זנגי אתא.
הוא נקרא האב השחור, מפני שהיה כהה עור, נחשב לפטרון המגן על הרועים. הוא חי במאה ה-13. אביו היה תלמיד של אחמד יאסווי. זנגי נהיה לשייח' של היאסוויה שהגן על האסלאם באומץ מפני המונגולים.
אשתו של זנגי אתא הייתה לא פחות חשובה ממנו, היא הייתה אלמנתו של שייח' שהיה תלמידו של אחמד יאסווי, נחשבת לפטרונית של נשים ואימהות המביאה ברכה לנשים עקרות. המאוזוליאום שלה נמצא ליד זה של זנגי ולו כיפה עגולה ייחודית, בשונה מהקונוס המסורתי. בכיפה נראים שמונה כוכבים והיא מסמלת את כת האלוהות הנשית הקשורה לשמיים, הקבר הוא קבר כפול גם לה וגם לאמו של יורשו של יאסווי.
האגדה מספרת שתימור לנג העמיד עשרות אלפי אנשים בשורה ארוכה מטורקיסטן - מקום קברו של יאסווי ועד לטשקנט והעביר את הלבנים מבניית המאוזוליאום לאחמד יאסווי לבניית המאוזליאום של זנגי אתא ואשתו, רק משתמה עבודה זו אפשר היה לגשת לבניית המאוזוליאום של יאסווי. למתחם נוספו מדרסה במאה ה-18 ומסגד במאה ה-19, היום זה מקום עלייה לרגל שקט וחביב מחוץ לעיר
 
הרי צ'נגאי
כ80 ק"מ מטשקנט יש שלוחה של הרי טיאן שיאן שמתנשאת לגבהים מעל 4000 מטר. במקום זה אגם שהוא מאגר המים של העיר, מעלית סקי שמעלה לגובה 3000 מטר, הרים ירוקים וקרירים, ותחושה של טבע אסיאתי שקשה להרגיש במרחבים המאובקים של בוכרה, חיווה וסמרקנד. אפשר לשלב את ההרים בטיול יום מסמרקנד


קבר אימאם בוכרי
ליד סמרקנד נמצא הקבר של אימאם בוכרי, אחד המלומדים החשובים ביותר באסלאם ומי שנחשב לאוסף המסורה (חד'ית) החשוב ביותר בעולם המוסלמי. זו התורה שבעל פה, שעל בסיסה נקבעה ההלכה. הוא חי בשנים 810 – 860. צאצא למשפחה מקומית, לא ערבית. סבו עבר לאסלאם.
אל בוכרי חי כמאתיים שנה לאחר מוחמד, שמת בשנת 630, אך אהב אותו בכל ליבו, משימת חייו הייתה לאסוף ולארגן את הסיפורים השונים על חייו – החד'ית. לשם כך הוא נדד בכל רחבי העולם, אסף את הסיפורים, סינן אותם והעלה אותם על כתב במספר ספרים, כשהמפורסם ביניהם הוא "האוסף הטהור". בספר זה יש אוסף של יותר מ-7000 חד'יתים שנחשבים לאמינים ומהווים את הבסיס להלכה המוסלמית. ספר זה הוא החשוב ביותר באסלאם לאחר הקוראן.
 
מספרים על אל בוכרי שלפני שהיה מכניס חד'ית לספר היה מטהר ומתפלל שתי רכעות. הוא ביסס את השיטה על זיהוי המוסרים ואמינותם, ויחד עם זאת לא הכניס חד'ית המנוגד לקוראן. הוא כתב ספרים על ההיסטוריה של המסירה ושל המוסרים. אומרים שידע יותר מ-800.000 חד'יתים, ויותר מ-80.000 בעל פה. היה לו זיכרון פנומנלי וכוח מחשבה חודר. בגיל צעיר החל ללמוד חד'יתים בבוכרה, בגיל 16 עלה לרגל למכה ונשאר שם שש שנים, בכדי לאסוף את החד'יתים שבמקום, לאחר מכן עבר לבצרה וביקר גם במקומות אחרים, מצרים, ישראל, ועוד... לפי דבריו הוא קיבל ידע של יותר מאלף אנשי דת ושייח'ים. בסוף ימיו חזר לבוכרה, שם סירב לבקשת השליט ללמד לימודים פרטיים אותו ואת בניו, ואמר לו שעליו לבוא לשיעורים כשאר המאמינים, כתוצאה מכך גורש מבוכרה ומת בדרכו לסמרקנד.
 
מסופר שאימאם בוכרי חלם, בתור ילד, חלום ובו הוא ראה את הנביא מוקף בזבובים טורדניים וזה הביא אותו לנסות ולהרחיק אותם מעליו בעזרת מניפה, פירוש החלום לפי המומחים היה שהוא אמור לנקות את מילותיו של הנביא משקר. חלום זה הביא את אימאם בוכרי להכרה במשימת חייו והיא לנקות את אוסף המסורה וליצור את יצירתו הגדולה
 
אימאם בוכרי מת ונקבר כעשרים קילומטר מסמרקנד, במקום הוקמה בשנים האחרונות אחוזת קבר מפואר ובה מבנה קבר ענק מאבן אוניקס צהובה, הזוהרת בלילה, האור הוא מוטיב חוזר באדריכלות מקודשת מוסלמית, בנוסף על כך יש חצר גדולה, אכסדראות סביב, מסגד, ומוזיאון בו מוצגים עותקי קוראן שונים וחלק מהפרוכת המקורית של הכעבה במכה (מחליפים אותה כל שנה ושולחים למקומות שונים בעולם).
 
סמרקנד
סמרקנד היא עיר עתיקה שנקראה סוגונדיה בימי אלכסנדר מוקדון. בתקופת הפשיטות של המוסלמים הגיע אליה שאחי זינדה, המלך החי, קוסם אבן עבאס, שלפי המסורת הוא דודנו של מוחמד. לפי המסורת הוא קטף את ראשו מעל גופו וירד אל המערה שבה הוא קבור על הגבעה של סמרקנד, הרבה מנכבדי העיר ביקשו להיקבר על ידו וכך היה במשך הדורות. זה נהפך למקום המקודש בעיר.
האיש שבנה את סמרקנד כמרכז העולם הוא השליט תימור לנג. הוא החל פרוייקטים של בנייה אדירים. חלק מהבנייה המרשימה נעשתה על ידי יחידות צבא שהתחרו ביניהם מי יעשה את העבודה באופן הטוב והמהיר ביותר. הבנייה בזמנו של תימור התחשבה באסטרולוגיה, היסודות הונחו בשעות מסוימות. הדוגמא הקלאסית לזה זה המצודה – ארק של בוכרה שביסודותיה יש שבעה עמודים המכוונים לשבע גרמי שמיים שונים.
במשך למעלה ממאתיים שנים היתה סמרקנד בירת האימפריה ומאוחר יותר, כשתמה השושלת התימורידית בסוף המאה ה-15 והאוזבקים השתלטו (שבטים טורקיים שירדו מהצפון והשתלטו על המרחב המרכז אסיאני), נשארה הבירה. עם עלית השושלת הבוכרית לשלטון על האוזבקים, שושלת שמוצאה טג'יקי פרסי, הם העבירו את הבירה לבוכרה והקימו את חאנת בוכרה, קרנה של בוכרה עלתה בראשית המאה ה- 18 וזו של סמרקנד ירדה, נוספו לכך רעידות אדמה הרסניות שהחריבו כליל את העיר ופגעו במבניה העתיקים. ב- 1750 יישב החאן של בוכרה, שסמרקנד הייתה בתחומו, אומנים רבים ובעלי מלאכה בעיר ושיקם אותה. יהודי העיר הגיעו אליה באותה התקופה.
 
אתרים בסמרקנד
קברו של אמיר תימור
תימור קבור במקום שנקרא "גור אמיר" אותו בנה כקבר לנכדו האהוב מוחמד סולטאן שמת ב-1404. תימור השקיע במקום את כל האהבה שיש לסבא לנכדיו. בקירות גור אמיר השתמשו האומנים בפפייר-משי, טכניקת נייר מוקשה. רק בשלושה מקומות בסמרקנד השתמשו אדריכלים ובנאים בטכניקה הזאת, כאן, במסגד ביבי חנום ובמסגד הטליה קירי שבכיכר רג'סטאן. שנה לאחר מכן מת תימור ונקבר ליד הנכד, גם שני בניו: שאח רוח - מלך הרוח ומיראנשאח נקברו לידו. וכן נכדו האסטרונום אולג בג. תימור קבור מתחת למצבה מאבן נפריט שחורה ובוהקת. התקרה מצופה ב-2.5 קילוגרם זהב.
האמונה המקומית טוענת כי מי שיפגע או יפריע למנוחת הקבר תבוא עליו רעה גדולה. הרעה הראשונה קרתה לנדיר שאח השליט הפרסי שנשא את אבן הנפריט הקשה לפרס, שם היא נשברה לשניים, ומאז רדף אותו מזלו הרע, עד שהחזיר את האבן למקומה. בפעם השנייה הייתה ב- 21.6.1941 עת פתח האנתרופולוג הרוסי מיכאל גרסימוב את הקבר על מנת לשחזר את פניהם של טימור ואולג בג, יום לאחר מכן פלשו הגרמנים לרוסיה (מבצע ברברוסה).
 
המאוזוליאום גור אמיר בנוי בהתייחסות לרוחות השמיים: הכניסה היא מצפון, עוברים דרך שער מעוטר ונכנסים לרחבה מלבנית. ממזרח לרחבה ישנה מדרסה ממערב לרחבה "חנקה" (מרכז של סופים), מדרום לה המאוזוליאום עצמו. המדרסה מסמלת את הידע הארצי של השריעה, המסומל על ידי זריחת השמש ממזרח. החנקה מסמלת את הידע הרוחני של העולם שמעבר, המסומל על ידי שקיעת השמש במערב, והמאוזוליאום מסמל את השמש עצמה, הלא הוא השליט.
חלוקה זו של היקום לעולם פיזי שההתייחסות אליו היא דרך השריעה, ועולם רוחני שההתייחסות אליו היא דרך התסווף, המיסטיקה המוסלמית, אופיינית לתקופה התימורידית.
הסידור המרובע חיוני בארכיטקטורה המוסלמית, הוא מסמל את ארבע נהרות גן העדן, ומופיע בכל הגנים ובבניינים, מסיבה זו המאוזוליאום בגור אמיר בנוי בצורת צלב.
 
השייך של אמיר תימור היה שמס א דין קולאל מהמסדר השרוורדי, שהייתה לו באותו הזמן השפעה רבה באוזבקיסטן, מסיבה זו נבחר המיקום של גור אמיר ליד רוחבד, חדר הרוח, קברו של שייח קולאל, למעשה תימור ביקש להיקבר לרגלי השייח שלו. בעבר היה במקום קופלקס אדיר של קברי שייח'ים ואנשים קדושים שהסובייטים מחקו, זה היה האתר המקודש של המסדר השרוורדי. בהמשך של הקו "גור אמיר" ורוחבד היה בעבר מאוזוליאום לכבוד שייח' נור א דין בסיר, שמת ב-1246. הוא היה עיוור בילדותו ונרפא עם הצטרפותו לדרך הסופית, עבר לסמרקנד, לימד שם לאחר הפלישה המונגולית, חי ליד מעיין. בזמן תימור הוא היה דמות נערצת, עצמותיו הובאו למצודה, ועל החומות נבנה המאוזוליאום. קבר אמיר תימור הוא על הציר המחבר מקום זה ורוחבד (המאוזוליאום של קולאל). המאוזוליאום של נור א דין פורק על ידי הסובייטים.
 
השייחים השרוורדים בסמרקנד
שייך נור א דין בסיר, מת ב-1246. היה עיוור בילדותו ונרפא עם הצטרפותו לדרך הסופית, עבר לסמרקנד, לימד שם לאחר הפלישה המונגולית, חי ליד מעיין, בזמן תימור הוא היה דמות נערצת, עצמותיו הובאו למצודה, ועל החומות נבנה מאוזוליאום לכבודו ליד רוחבד, יש קשר בין המאוזוליאום שלו לרוחבד לקבר אמיר תימור, הם על אותו ציר, המאוזוליאום שלו פורק על ידי הסובייטים. הוא קבור כיום באפרוסיאב, נחשב לקדוש המגן על העיר.
בורקו א דין סגרדגי, היה לתלמידו של בסיר, הגיע לסין ומת שם, הובא לקבורה בסמרקנד על ידי בנו – אבו סעיד, הקבר שלו זה הקבר של רוחבד (המבנה הקדוש שליד קבר אמיר תימור).
אבו סעיד סגרדגי, חי בסמרקנד ונשא את בת שיייח' סמרקנד לאישה, היה מקורב לאמיר תימור. זאת השושלת. במקביל אליהם היה את שיייח' קולאל שהיה מקורב לתימור וחי בקאש -שאחריזבד, אזור הולדתו של תימור. הוא דחף את תימור למלא את תפקידו האוניברסלי. היה לו כנראה תפקיד באיסלום המונגולים, אביו של תימור היה חברו, תימור הקים מאוזוליאום לזכרו בקש, ולרגליו קבור אביו של תימור.
 
מסגד ביבי חנום.
נבנה על ידי תימור לנג כמסגד הגדול בעולם לכבוד אשתו האהובה הסינית, אלא שהוא גילה שהיא התנשקה עם הארכיטקט וזרק אותה למוות ממרומי הצריחים. 95 פילים הביאו שיש מהודו, לאחר ניצחון על דלהי, בה הרג תימור לנג מאה אלף שבויים ועוד מאה אלף תושבים. היה בה חצר מלבנית של מאה שישים ושבע מטר על מאה ותשע מטר. הבניין בכניסה התנשא למעל שלושים וחמישה מטר, עם מינרטים של חמישים מטר, קשת של שמונה עשר מטר בהיקף. בחצר היו ארבע מאות עמודי שיש נושאים ארבע מאות כיפות. בצד מזרח היה את המקדש הראשי שהתנשא לגובה ארבעים מטר. בשני הצדדים שני מסגדי משנה. תימור הביא לביבי חאנום את קוראן עותמאן - הקוראן הראשון בעולם. ממול למסגד מאוזוליאום של ביבי חנום. כנראה שהסיפור על האדריכל זה אגדה, מכיוון שהשם ביבי חנום פירושו האישה הבכירה, זאת אומרת המבוגרת....
נקודה מהותית בארכיטקטורה התימורידית זה העניין של המודולים. כל הארכיטקטורה מבוססת על מודולים, בנייה לפי התייחסות לנקודות נפח מסוימות, כשיחידת הבסיס נקראה גייז. הגייז זה בערך שבעים ושלושה סנטימטר. יחידות של 5X5  גייז שימשו כיחידת הנפח הבסיסית בבניית נפחים של בניינים. זה 365X365 סנטימטר. במסגד ביבי חנום, שהיה מסגד יום השישי של תימור לנג. ישנו דבר מעניין בהתייחסות לחלל. הנפח של החלל המרכזי במסגד שהולך לגובה, שווה לנפח של החללים של המסגדים הצדדיים בקומפלקס.
 
כיכר רג'סטן
הכיכר המפורסמת ביותר במרכז אסיה, מצד אחד שלה יש את המדרסה של אולג בק, בכניסה כוכבים על הקיר, רמז לעיסוק של אולג בק באסטרונומיה. את הכיכר בנה אולג בק, והייתה ממול למדרסה חנקה וכן מסגד בדרום וחאן בצפון, אלא שהמסגד קרס. מאה שנה מאוחר יותר השליט יאנגטוס בחדור פירק את החנקה ובנה במקומה מדרסה נוספת שעליה אריות עם פרצוף שמש, המדרסה היא במידה רבה העתק, לפחות בחזית, של המדרסה של אולג בק, למרות שאסורים חיקויים בארכיטקטורה אסלאמית. במקום החאן הוא בנה מדרסה נוספת ובתוכה מסגד מוזהב.
אחד משלושת הבניינים המהווים את הכיכר נקרא חנקת אולג בק, ומשמו ניכר עליו שהיה מרכז של סופים, ולא מדרסה כפי שמסבירים מדריכי התיירות. "מדרסה" הוא מוסד לימודי, כגון אוניברסיטה, בו למדו את חוקי הדת ואת המדעים החילוניים, ואילו "חנקה" הוא מרכז של מיסטיקנים סופים, ששימש ללימוד המדעים והדת אבל גם לטקסים הייחודים המשמשים גשר להתחברות עם האל. חנקת אולג בק הייתה מרכז של סופים, דבר המעיד על חשיבות התנועה הסופית בעבר.
 
זאת ועוד, הקישוטים המעטרים מבנה זה ואת המבנים האחרים בכיכר אינם סתם לבנים מזוגגות המסודרות בצורות גיאומטריות על צריחים, כיפות וקירות. אם מתבוננים בהם מקרוב רואים שהצורות הן בעצם כתב ערבי מרובע קדום, הקרוי כתב כופי, והקישוטים הם למעשה חזרה על מילים, נוסחאות ומנטרות, המשמשות בתרגולות המיסטיות שנקראות זיכר. הקישוטים-המילים משמשים להגנה אנרגטית על הבניינים ולהזכרה של שמות האל.
 
באופן כללי, העיטור בבניינים בא לבטא את המציאות והחוקיות האלוהית בעולם. הקישוטים הגיאומטריים ומדע ה"אורנמטיקה", שהגיע באוזבקיסטן לשיאו, בא להראות איך הצורות בעולם נובעות מהאחד, מבטאות את האחד וחוזרות אל האחד. זו תפישה מיסטית שמופיעה גם במקומות אחרים באסלאם. באדריכלות המבנים המפוארים יש התייחסות לפרופורציות, חללים, מודולים וגיאומטריה, שבאה לבטא את האחד ואת החוקיות שלפיה הוא מופיע בעולם.
 
העיסוק של המסדרים הסופים בימי הביניים היה בניסיון להגיע אל התבנית המושלמת באדריכלות, אמנות, כתיבה, שירה, נגינה וריקוד. תבנית שתבטא את הסדר האלוהי שלפי העולם עובד. המסדר החשוב ביותר באוזבקיסטן הוא המסדר הנקשבנדי. משמעות השם "נקשבנד" בווריאציה מסוימת היא "התבנית", וזה מבטא את השאיפה של חברי מסדר זה להגיע לתבנית המושלמת באמנות ובאדריכלות. אנשי המסדר הנקשבנדי הם אלו שעמדו מאחורי בניית חלק גדול מהבניינים המופלאים בבוכרה, סמרקנד וטשקנט.
 
בנייני כיכר רג'סטן:
מדרסה אולג בק – גובהה שלושים וחמישה מטר, מעל הכניסה יש כתובת בכתב כופי שבה כתוב: "הכניסה המרשימה הזו היא בגובה כפול מהשמיים ובמשקל ששובר את שדרת האדמה".
מדרסה שיר דור - בכניסה כתוב: "האקרובט המחשבתי המוכשר שמטפס על חבל הדמיון לעולם לא יגיע לגבהים של צריחיה האסורים".
המדרסה נבנתה ב1619-1636. הרוחב חמישים ואחת מטר, כמו המדרסה של אולג בק. יש הרבה עיטורים של צמחים וגם חיות. השם שיר דור משמעו נושא האריה.
מדרסה טילי קארי – רוחבה שבעים וחמישה מטר, נבנתה ב1646-1660. זה היה מסגד יום השישי שבא במקום ביבי חנום וקוקלדש שנעלמו, בפנים יש סטלקטיטים מוזהבים
 
שהאי זינדה.
האזור העתיק והקדוש של סמרקנד, שם קבור בן דודו של הנביא שהגיע לאוזבקיסטן בלי ראש. אולוג בק בנה את פורטל הכניסה, האולמות המובילים לתוך האולם מעץ הם מהמאה ה-19. לאחר המדרגות נמצא המאוזוליאום של קאזי זדה מהמאה ה-15 המאופיין בכיפות הכפולות והוא הגדול במתחם. לפי האגדה זה מקום קברו של מורו של אולוג בק לאסטרונומיה. בהמשך המדרגות משמאל קברה של שאדי מולק אקא, אחייניתו של תימור: על הפתח כתוב "כאן הקבר של יהלום יקר שאבד". מעל חלל הפנים כוכב מתומן המחלק את הכיפה לשמונה. כל חלק נקוב על ידי מדליון, דמעה המחביאה שמש ושש כוכבים.
אחותו של תימור קבורה במאוזוליאום במתחם ובו הופעה ראשונה של קרמיקה ולבנים מזוגגות. גם גנרלים וארכיטקטים של תימור קבורים במקום ואפילו אשתו הצעירה, על קברה כתוב "הקבר הוא דלת וכל אחד נכנס לתוכה", בפנים כיפה כחולה וכוכבים.
בסוף הרחוב מאוזוליאום של אחמד חודג'ה, השני בעתיקות במתחם ודוגמא לשאר. בצד ימין דלת מהמאה ה-15 עם זהב, כסף ושנהב, אך בפנים חלקים מהמאה ה-11, מינרט שהמזכיר את זה של הסמינידים, אלו החלקים העתיקים ביותר של סמרקנד, מסדרון מוליך לקברו של קוסם איבן עבאס שנבנה שוב במאה ה-14 על בסיס יסודות מהמאה ה-11, מתחת לקבר חדרי התבודדות - צ'ילהנה. על הקבר כתוב "אלו שנהרגו למען הדרך של אללה בל ייחשבו מתים".
 
מסגד וחנקה חודגה אבדי דרון.
כשביקרנו באחת הפעמים בסמרקנד התארחנו בחנקה של חודגה אבדי דרון מהמאה ה-15. הסולטאן הסלג'וקי סנגר בנה כאן מאוזוליאום לשופט אבדל אל מזדין מהמאה ה-9. אולוג בק שיפץ במאה ה-15. יש שם חנקה, מסגד ומדרסה מסביב לבריכה יפה עם עצים. ליד יש את החומה העתיקה.
 
מסגד וחנקה אל הרר.
הדמות הדתית החשובה של סמרקנד במאה ה-15 זה חודג'ה אל הרר, שהטיף להתערבות פעילה בפוליטיקה, היה ראש המסדר הנקשבנדי, ולמעשה שלט במדינה. מקום קברו הפך לאתר עלייה לרגל וכיום יש בו חנקה, מדרסה ומסגד. ראו מאמר נפרד.
 
מצפה הכוכבים של אולג בק
נמצא במקום הגבוה ביותר בסמרקנד ויש בו מוזיאון נחמד לתולדות המחקר המדעי בחבל ארץ זה. במאה ה15 השליט אולוג בק הפך את סמרקנד למקום המוביל בעולם באסטרונומיה, הוא בנה מצפה כוכבים ענק, וזה נגלה על ידי הרוסי וייטקין ויש שם כיום שרידי קשת הסקסטנט הגדול בעולם בזמנו.
אולוג בק מצא תכניות של מצפה כוכבים שאפתני שתימור – סבו הביא מבגדד לאחר הכיבוש שלה, של אסטרונום ערבי מהמאה ה12. והוא הגשים את המבנה השאפתני לעילא ולעילא, וכך יכל למפות את השמים בצורה הרבה יותר טובה מאשר קודם לכן, להגיע למסקנה שכדה"א עגול לפני קופרניקוס, ועוד
 
מקומות נוספים
בסמרקנד יש קבר לתיאולוג Mansur al maturidi 870-944 , אחד מהוגי הדעות המוסלמים החשובים ביותר שכתב על האלוהים במונחים של הגיון
 
שחריזאבס – קש העתיקה.
שחריזאבס נמצאת על דרך ההרים בין בוכרה לסמרקנד, חשיבותה בהיותה עיר הולדתו של אמיר תימור ומרכז סופי חשוב, וכן עיר סוגודינית עתיקה. היא נשלטה על ידי שבט הברלס בימי תימור, מונגולים מהחנאת של צגהאתי. תימור היה משושלת הברלס. הוא אסף סביבו כנופיה שהייתה אימת העמק. לאחר עלייתו לגדולה הוא ביצר את העיר ובנה אותה, הוא בנה שם את ארמונו. העיר הוזנחה בימי עבדולה חאן, הייתה חצי עצמאית מבוכרה במאה ה-19. עבדות לא הורשתה בתוכה. כיום זו עיר עם ארבעים אלף איש, בזאר נחמד ואווירה אוזבקית לבבית.
 
 טירת אק סראיי – ארמונו של תימור.
"מי שמפקפק בכוחנו שיסתכל על הבניינים שלנו". מהמבנה המפואר נשאר רק מגדל הכניסה שנקרא "המגדל הלבן", הוא גדול ודומה מאד לזה של ביבי חנום בבוכרה. החזית הייתה 40 מטר גובה והמגדלים 65. לאחריה הייתה חצר מכוסה שיש באורך של 100 מטר, לאחריה היה אולם קבלת הפנים. על הכניסה כתוב "הסולטאן הוא צל אלוהים על האדמה". כיום יש כיכר ציבורית גדולה וגנים ליד הטירה.
 
מאוזוליאום שייך קולאל ומסגד אולג בק.
אחד השייח'ים החשובים ביותר של המסדר השרוורדי, היה חברו ומורו של אביו של תימור וגם של תימור עצמו, יעץ לו לגבי חץ הגורל. נמצא ליד מסגד קוק גומבז שנבנה על ידי אולג בק כמסגד העיר, כנגד מדרסה דורוט טילוות. יש שם אבן כחולה ששמים בה מים ונותני לילדים חולים לשתות. לידו קברים של קדושים מתרמז, המסורת אומרת שגם אביו של תימור – טרגיי קבור שם. בעבר המאוזוליאום היה חלק מבית הקברות של ברלס.
 
מליק אזהאר חנקה.
חנקה מהמאה ה-14 של דרווישים נודדים - קלנדרים. מתחת לכיפה הגדולה היה מסגד יום שישי בתחילת המאה ה-20.
 
דורוס סיעדד
בית הקברות המלכותי, נבנה כאחוזת קבר משפחתית על ידי תימור בתחילה לבנו האהוב דהנגיר. יש שם גם קריפטה לתימור עצמו, למרות שהוא נקבר בסופו של דבר בסמרקנד.
 
קבר דניאל הנביא.
על גדות נהר הסיאב, גופת הנביא דניאל הובאה מפרס על ידי תימור. הגופה שלו מתארכת כל שנה, ולכן כיום הקבר כבר באורך 18 מטר, כשיגיע לגודל מסוים יקום לתחייה.
הוא מגן על סמרקנד, שלא צריכה חומה בשל כך, כמו בוכרה או חיווה, המיקום שלו לרגלי שרידי החומה עתיקה ועל שפת תעלת המים הראשית של בוכרה מרשים, זהו אתר עלייה לרגל של יהודים
 
בוכרה היפה
הבוכרים הם ממוצא טאג'יקי - שרידי היישוב האיראני הקדום שלא התערבבו בתורכים ובמונגולים, אלא שבערים הם שכחו את שפתם ומדברים אוזבקית. העיר בוכרה היא אחת הערים הקדושות באסלאם (רביעית בחשיבותה) בעבר הייתה מפורסמת כמרכז חינוך דתי לפי האסכולה החניפית. ליד בוכרה יש מכרות נחושת חשובים.
 
אתרים  בבוכרה.
לפי האגדה האיראנית, וכפי שמופיע בספרים הזראטוסטרים העתיקים - האווסטה, את בוכרה הקים אדם אגדי בשם שיאווש לפני יותר מ-4000 שנה. הוא היה בן למלך איראן,
מסיבה זו קודשה בוכרה והיה בה מקדש לאש על התל של העיר - מקום המצודה של היום. מעבר לשער המצודה יש כיום מסגד, הוא בנוי על מקום קברו של שיוואש האגדי. מסגדים נוספים בבוכרה בנויים גם הם על חורבות מקדשים זראתוסתרים. מתחת למסגד העתיק ביותר – מסגד התבלינים נמצאו שרידים של מקדש זרתוסתרא וכן מקדש בודהיסטי.
 
מסגד מג'וקי אתר (התבלינים)
מעבר לחנקאת נדיר דיוואן (מצפון מזרח) נמצא מסגד שקוע מתחת למפלס הרחוב. ראשיתו של המסגד במאה ה-12 והוא שופץ במאה ה-16. מתחת לו (בפינה הימנית כשנכנסים) נמצאו שרידי מקדש זרתוסטרא וכן שרידי מקדש בודהיסטי. המקום שימש את יהודי בוכרה לתפילה עד שיפוצו למסגד במאה ה- 16.
היום משמש המסגד השקוע כמוזיאון לאריגים ושטיחים עתיקים (חלק מהאוסף יפה מאוד) וגם כחנות המוכרת כמעט את כל תכולתה.
המסגד היה מכוסה ונחפר רק לאחרונה. בראשית החפירות בלטה רק כיפת המבנה. אין הסבר מספק מדוע המבנה שקוע כל כך ביחס לסביבה וייתכן כי הדבר נעוץ בכך שיסודותיו הם מהעתיקים שיש בעיר ומעידים על מבנה ומפלס קדומים. ייתכן ולמפלס הקדום יוחסה קדושה שמשתמשים מאוחרים יותר (יהודים, מוסלמים) התקשו לוותר עליה.
 
המצודה של בוכרה.
בעבר זה היה מקום מושבו של החאן - השליט של חאנת בוכרה, כיום אפשר לראות במקום מוזיאון לקליגרפיה, את חדר העינויים, חצר ובה כסא מלכות, מוזיאון לתולדות בוכרה, ועוד. הכניסה למצודה מרשימה והיא מוקפת חומה ומגדלים. ביסודותיה עמודים המסודרים לפי שבעה הכוכבים של הדובה הגדולה, וזאת לאחר שהתמוטטה בהקמתה הראשונית.
המצודה ממוקמת על חורבות התל העתיק של בוכרה, הערבים בנו כאן מסגד ראשון על חורבות מקדש לזרתוסטרא. הצורה הנוכחית היא מהמאה ה-16 זמן שלטון השושלת של השבנאידים. בזמנו גרו במצודה לבדה כ-3000 איש. השער הדרומי מוביל למסגד וכאן קבור סיוואוש האגדי.
 
מסגד פוי קולון ומדרסת מירי עראב
פוי קולון הוא המסגד המרכזי של בוכרה, לידו יש את מגדל פוי קולון - רגל הענק, שנתן למקום את שמו. זהו אחד השרידים היחידים מימי הקאראחאנידים ששלטו באזור עד המאה ה-13, גובהו של המגדל 50 מטר והוא בנוי מלבני בוץ. מספרים שג'ינגיס חאן כה התרשם ממנו שהורה להשאיר אותו על כנו, מראשו היו זורקים למטה נידונים למוות. המסגד עצמו מהמאה ה-16 והוא מהגדולים במרכז אסיה.
למול מסגד פוי קולון נמצאת מדרסת מיר א עראב, זוהי המדרסה היחידה שנשארה פעילה בזמן הקומוניזם. היא נבנתה על ידי עבדולה חאן הראשון. לכבוד מורו וחברו שייח עבדוללה מתימן, נסיך הערבים – מירי עראב. ומכאן השם. הנסיך והשליט נקברו במקום, זה לרגלי זה. 
 
מדרסה אולג בק וזו של עבדל עזיז
זוהי המדרסה הקדומה ביותר בבוכרה, על הכתובת בכניסה כתוב: "זו חובתו הקדושה של כל מוסלמי לחפש אחר ידע". וגם: "מעל מעגל אנשים המצוים בחוכמה של הספרים, תהיה דלתו של ברכת האל פתוחה בכל רגע". המדרסה שופצה בימי עבדולה חאן השני.
מולה יש מדרסה של אחד השליטים הגדולים האחרונים בבוכרה, עבדול עזיז מהמאה ה18 שמשלב בעיטורים של הכניסה מוטיבים פרסיים וסינים, המדרסה ששונה מעט מכל השאר, מעולם לא הושלמה, וכך ניצבים להם זו מול זו שתי מדרסות שנבנו בהפרש של שלוש מאות שנה.
 
מתחם ליבי האוז ודיוואן בגי
זה הלב של בוכרה, בריכה יפה ומסביבה בתי קפה ממנה באו לשאוב מים. מצד מזרח שלה נמצאת מדרסה דיוואן בגי שנבנתה במקור כחאן שיירות, אבל הפכה למדרסה בדריסת השליט – קולי חאן, דיוואן בגי זה תואר לשר האוצר, שלא הייתה לו ברירה. מצד מערב נמצאת חנקת דיוואן בגי, מרכז של המיסטיקנים הסופים. המיקום של מדרסה ממזרח, וחנקה ממערב מסמל את שני סוגי הידע: הגלוי והנסתר, העולם הזה והבא. המבנה של המדרסה מרובע עם חצר גדולה משקף את ארבע סוגי ההלכה המוסלמים, והמבנה של חנקה של אולם גדול עם כיפה משקף את הטקסים והמדיטציות שהצריכו אולם גדול מרכזי. שני הבניינים מהמאה ה17
מצפון למתחם נמצאת מדרסת קוקלדש מהמאה ה16, זמנו של עבדולה חאן השני, המדרסה הגדולה בבוכרה, שנתנה למתחם מקדושתה
 
מאוזוליאום סאמאני.
המבנה היחיד מהתקופה הסאמאנית ששרד הוא קברו של מייסד השושלת בבוכרה. המאוזוליאום נחשב לאחד מהמבנים המסקרנים והמושלמים בעולם. צורתו קובייה שווה מכל צדדיה שנוטה קצת כלפי המרכז, מעין בניין מרובע מלבני בוץ ועליו כיפה. הריבוע מזכיר את הכעבה במכה, שהיא סמל לארצי, לסדר של הארץ, הקובייה מסמלת את הארץ, את היציבות של החוק האסלאמי. מפינותיה עולות ארבע קשתות התומכות בכיפה המסמלת את השמיים. השמיים הם הכעבה של אלוהים, והם בצורת כיפה עגולה. כיפה עגולה הייתה מקום מושב הנשמות באמונה המונגולית, כניסה למרחב המקודש הייתה בצורת קשת. הקירות הם בעובי שני מטר ובנויים מלבני בוץ. יש במבנה את המתמטיקה של אל חוריזמי, איבן סינא ואת האלמנטים של זרתוסטרא והסוגודונים, לידה רואים את חומת העיר העתיקה.
 
קבר איוב.
לפי האגדה הנביא איוב הגיע לעמק וראה בצורת נוראה, הוא הכה באדמה במקלו ומעיין פרץ החוצה. ואפשר לראות את המעיין עד היום. רוב הבניין הוא מהזמן של הקרחנידים - מאה 12, אך הכיפה הענקית הראשונה היא מזמן תימור. כיום יש במקום מוזיאון לתולדות ההשקיה.
 
המדרסות והחנקות
במאה ה-16 יש לנו רנסנס דתי נקשבנדי בבוכרה שמקודם על ידי שני שליטים שעוברים חניכה נקשבנדית – ובראשם עבדוללה חאן ועבדל עזיז, הם בונים מדרסות, חנקות, את המרכז בקייסר עריפון, ומעבירים את הבירה מסמרקנד לבוכרה!
עבדוללה חאן בונה את המדרסה הקרויה על שמו וכן את המדרסה של מיר ערב לכבוד סעיד מתימן. אחריו מולך עבדול עזיז שבונה את המסגד של פוי קולן והמאוזוליאום של נקשבנד בכפר קייסר עריפון, וגם חנקה ומסגד של מגוקי אטארי בבוכרה.
 
בסוף המאה ה16 מופיעים על בימת ההיסטוריה השליט עבדוללה חאן השני והשייחים הדוייברים. היורש של מקדום עזאם הוא השייח מוחמד אסלאם 1493 – 1563 שחי בכפר דויבר ליד בוכרה. בין תלמידיו היה אסקנדר השייבניד, הודות לתמיכתו של מחמוד אסלאם עלה בנו של אסקנדר – עבדוללה השני לשלטון בבוכרה ב1560. כבר קודם לכן עברו השליטים לבוכרה, עתה עוברת לשם רשמית הבירה של הממלכה. זוהי תחילתו של תור זהב נוסף. בתקופה זו נבנים מדרסה קוקלדש ב-1568 הגדולה במרכז אסיה - היא נקראת על שם הגנרל שבנה אותה - קוקולדש, כמו כן נבנים: מדרסת עבדוללה חאן השני ב-1578, מדרסת גיקוסן ב-1580, מדרסה מדריחן ב-1581, מדרסת תימי קולון ב-1580, חנקה של פיזבד ב1580, מדרסה של דוסטום ב-1585, מדרסה של פלקהילה קושבגהי ב-1586. ועוד.
השייח' הנקשבנדי הבא חודג'ה מוחמד נהיה שייח האסלאם בממלכה, וכך גם בנו אבו בכר סעד. השייח'ים הדוייברים, שתחילתם במוחמד אסלאם ממשיכים דרך בנו אבו בכר סעד, זה בונה בסוף המאה ה16 אחוזה מפוארת בכפר דוייבר, שבה מדרסה, מסגד, מאוזוליאומים, קברים, ועוד. שנקראת "צור בחר".
 
בשנת 1611 עולה שושלת חדשה לשלטון בבוכרה, שמאשרת את זכויותיהם של השייח'ים הדוייברים. שושלת זו בונה את אזור בריכת ליבי האוז ב-1620. חנקה דיוואן בגי  - על ידי דיוואן בגי ב-1620. מדרסה נדיר דיוואן בגי בצד המזרחי של הבריכה ב- 1630. (המדרסה היא בצורה של חאן, בתחילה היא נבנתה כחאן ואחר כך הפכה למדרסה. שני ציפורי סימורג מקשטות את הכניסה).
אחד השליטים - נדיר דיוואן בגי בונה מדרסה לזכרו של אל הרר בסמרקנד ובוכרה, ובזמן הזה השליט המקומי אמיר יאלאנגוש בנה את המדרסה של שירדור במקום החנקה של אולגבק בסמרקנד. 
 
אתרים קדושים מסביב לבוכרה.
חנקה של בוחריזי.
זהו אחד האתרים היחידים באוזבקיסטן הקשור ישירות למסדר הקורבנייה, שהיה נפוץ מאד בימי הביניים. בוחריזי היה תלמידו של השייח' קורבו - מייסד המסדר, שנרצח על ידי המונגולים. הוא בנה מרכז בבוכרה, והעביר לאסלאם את החאן של גילדת הזהב. הקצין המונגולי האחראי על בוכרה הקים את החנקה לכבודו. הוא נקבר במאוזוליאום שנמצא במקום.
 
שבע אתרי עלייה לרגל מסביב לבוכרה
לפי המסדר הנקשבנדי ישנם שבע מאסטרים משבע כפרים מסביב לבוכרה שהעבירו את גחלת הידע המיסטי - מקג'דוון במאה ה-12 שגילה את סוד הזיכר השקט, ועד לנקשבנד במאה ה-14 שלמד מקג'דוון בדרך של תקשור - אווסי.
וכך, מסביב לבוכרה ישנם שבעה מקומות קדושים בשבעה כפרים הקשורים לשבע המאסטרים ומהווים אתרי עלייה לרגל, המהדרים מבקרים בכולם, שני המקומות החשובים ביותר נמצאים בעיירה קג'דוון, החנקה (מרכז לימוד) של הראשון מהשבע ובכפר קייסר עריפון, המקום של נקשבנד, האחרון שבשבע ומייסד המסדר הנקשבנדי הרשמי.
המקדש של
 
קייסר עריפון. הקומפלקס של  הסופים הנקשבנדים.
הסוד של הלבבות שגיזדובאני גילה הועבר דרך שבעה שייח'ים אל בהא אד-דין נקשבנד, שייסד את אחד המסדרים הגדולים והמשפיעים בעולם האסלאמי – הלא הוא המסדר הנקשבנדי. נקשבנד נולד וגדל בכפר לא רחוק מבוכרה ושם הוא קבור. ישנם שבעה כפרים מסביב לבוכרה, שבכל אחד מהם קבור אחר משבעת המאסטרים שהעבירו את הסוד, והם משמשים אתרי עלייה לרגל, אך זה שבקייסר עריפון הוא החשוב מכולם. המסדר הנקשבנדי היה כה חשוב וכה משפיע עד שמלכי בוכרה מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18 בחרו להיקבר במקום. מדובר בקומפלקס גדול של מבנים, חצרות, בריכות וגנים, הבנוי לפי מיטב המסורת האדריכלית המרכז אסיאנית. כאן חי ונקבר נקשבנד - מייסד המסדר הנקשבנדי. זהו המקום שהיה אתר עלייה לרגל העיקרי והקדוש בחאנת בוכרה במאות 16-20. בו קבורים מלכי בוכרה. הוא הוקם בצורתו הנוכחית על ידי עבדולה חאן שהעביר את הבירה מסמרקנד לבוכרה.
 
כשמגיעים למתחם קברו של נקשבנדי – Hazraet Bakhauddin Naqshbandi, מגלים שמדובר בשטח עצום, מעין עיר בפני עצמה, שבה מספר גדול של בניינים, חצרות, בריכות וכמובן קברים. האזור הבנוי מוקף בשטחי גנים רחבים, ובתוך אחד מהם נמצא האתר הראשון שאותו צריך לבקר – קבר אמו של שייח' נקשבנד. לפי שמת ביקש מכל מי שבא לבקר את קברו לתת כבוד ראשית דבר לאמו, שילדה וגידלה אותו. לאחר הביקור בקבר האם נכנסים מבעד לשער הראשי של המתחם, שהוא כמו עיר אסורה. לא רחוק מהכניסה נמצאים משרדי האחראים על המקום מטעם הממשלה האוזבקית, שמייחסת לאתר חשיבות רבה. למולם, מספר אולמות ובתוכם מוזיאון המציג את תולדות התנועה הסופית במרכז אסיה. זהו אחד המוזיאונים המעניינים בעולם, ורואים בו את כלי הנגינה, התלבושות, אמצעי התפילה וההיסטוריה של מסדרי הדרווישים השונים. לפי מיטב ידיעתי, אין עוד מוזיאון כזה בעולם כולו, מה גם שהתצוגה מלווה בחומר כתוב רב ובמידע וירטואלי. ליד המוזיאון יש חדרי אוכל ואכסון לצליינים הרבים.
 
במרכז המתחם יש כמה מסגדים עתיקים, אחד מהם הוא מסגד הנשים היחיד במרכז אסיה. בנוסף לכך ישנן מספר בריכות, אחדות מהם גדולות במיוחד, וליד אחת מהם עץ מקודש שאנשים תולים עליו בדים ועוברים מתחת לגזעו. בלב המתחם נמצאת חצר גדולה, שבמרכזה בריכה, ובצדה נמצא מבנה אבן גדול, הנראה כמו כעבה – זהו מקום קברו של הקדוש. מצדה האחר של הבריכה יש מבנה משונה קטן עם כיפה וארבעה מגדלונים, ובו מניחים מנחות. משמעותו סמלית והיא קשורה לאמונת זרתוסתרא ואדריכלות מבני האש הקדושה, כפי שהיתה נפוצה בפרס ובאוזבקיסטן לפני בוא האסלאם.
בכניסה האחורית של המתחם ישנם שולחנות ובהם אנשים קדושים מברכים את המבקרים ונותנים להם פיסת לחם טקסית ומלח כחלק מהברכה. כניסה זו מובילה לבית קברות אדיר, בו קבורים מלכי בוכרה ואציליה. מספר רב מאוד של מאוזוליאומים ומבני קבורה מעיד על חשיבות המקום ועוצמתו בימי קדם. עד השתלטות הרוסים על אוזבקיסטן היה זה מרכז שוקק, אליו הגיעו אנשים ועולי רגל מכל רחבי העולם. בתקופה הקומוניסטית דוכאה הדת והמקום שמם, וכיום הוא מחדש את ימיו מחדש.
האתר מעניין מאד ויש בו דוגמאות אדריכלות ייחודיות של מבנים וחצרות. הרבה מסורות מיסטיות של המסדר קשורות למקום ואחת לשנה, בסוף השבוע השלישי של ספטמבר, מגיעים הנקשבנדים מכל רחבי העולם לחגוג את יום מותו של נקשבנד שחי במאה ה-14.
 
צור בחר. הקומפלקס של השייכים הדרייברים.
בכפר צור בהאר (Char Bakr), שנמצא לא רחוק מבוכרה, קיים מתחם מפואר וגדול ובו כמה מסגדים ומבני ציבור ומספר גדול של אחוזות קבר, מאוזוליאומים, וכמובן גם בריכות וגנים. אלו מבנים בעלי נפח חלל עצום, הבנויים לתלפיות. מפליא למצוא מבנים מפוארים כאלו בלב האזור הכפרי, ללא כל שייכות נראית לסביבה. המתחם, מסתבר, היה חלקת עולמם של השייח'ים הדויברים, שהובילו את המסדר הנקשבנדי במאות 16-18 החל מזמנו של עבדולה חאן השני, שהוא זה שבנה במקום מאוזוליאום לאיבן סעיד - השייח' הראשון שלהם.
במשך השנים נבנו במקום חנקה, מסגד ומדרסה ומתחם אדיר שמעיד על עוצמתם וכוחם של השייח'ים שהעלו והורידו שליטים.
בניגוד למנהיגים אחרים של המסדר, שקיבלו את העמדה כתוצאה מכישוריהם והאור שזיהו בהם, הרי שבמקרה של שייח'ים אלו עמדת ההנהגה עברה בירושה. המשפחה צברה רכוש רב והרבה מאדמות הכפרים שליד בוכרה היו הקדש דתי בשליטתם. את הכסף הם השקיעו בבניית המתחם המפואר.
 
נכנסים דרך השער שלמול מגרש החנייה ועוברים ליד גני הוורדים עד שמגיעים לבריכות גדולות, שמולן יש רחבה מוגבהת הנמצאת בין שני מבנים אדירים. מומלץ להיכנס פנימה ולהתרשם מהחלל. מהבריכות דרך הלבנים מוליכה בין בניינים שונים אל אזורי הקברים.
 
העיירה קג'דוון.
עיר קטנה עשרים קילומטר מבוכרה בה נמצאת המדרסה של קג'דוון, זאת המדרסה השלישית שנבנתה על ידי אולג בק, ליד מקום קברו של קג'דוון - מייסד מסורת המאסטרים של מרכז אסיה, האיש שמצא את סוד הזיכר השקט. העיירה מפורסמת גם כמרכז של קדרות. ישנם מספר בתי מלאכה מסורתיים, בהם עוצרים התיירים.
זהו בניין יפה שלידו מגדל קטן בסגנון מסורתי. במרכז המדרסה ישנה בריכה קטנה, שלכאורה היא לנוי, אולם למעשה מעידה על סודו של האיש הקבור במקום.
 
שייח' קג'דוון היה תלמיד בדרך הסופית, אומן בטכניקת הזיכר – חזרה אין סופית על שמו של האל במטרה להתחבר למהותו. אלא שבמהלך התרגול התלמיד שומע את עצמו אומר את שם האל, ועל ידי כך יכולה להתחזק בתוכו הגאווה על היותו הולך בדרך, גאווה שתרחיק אותו מהאל. קג'דוון ניסה לגלות את הסוד של הפסוק המופיע בקוראן ואומר: "קרא לזה שתומך בך בצניעות, ובסוד לבבותיכם" – איך להימנע ממלכודת הגאווה.
הדרכה שמימית הגיעה אליו והנחתה אותו לקיים טבילות ממושכות במים. הוא צלל במים במשך דקות רבות, ואז נגלה לו שאין צורך להגיד את מילת האל, מכיוון שכל דבר אומר אותה, העצים, האבנים הפרחים, ויותר מכל פעימות ליבנו והנשימה שלנו. כל מה שצריך זה רק להקשיב. "הסוד של הלבבות" הוא, שבכל פעימה הלב מבטא את שם האל וכך גם הנשימות.
קג'דוון גילה את טכניקת הזיכר השקט, הגיית שם האל לפי תבנית הגוף תוך כדי הפעלה של חלקים רוחניים רדומים בתוכו. ה"סוד" שקגדוון גילה קשור ליסוד המים ולכן חשיבות הבריכה באדריכלות המדרסה שלו.
 
חורזם
זה אזור הדלתא של האמו דריה, מעין נווה מדבר גדול, בגודל חצי ממדינת ישראל. שהתפתחו בו תרבויות עתיקות כבר בימי קדם.
בתקופה של האימפריה האכמנידית היה המקום מרכז של תרבות, ולפי האגדות העתיקות משם הגיע זרתוסטרא, ברחבי המדבר מצפון לאמו דריה בעיקר ישנם שרידים של ערים, מרכזים דתיים ותרבויות עתיקות, שעבדו את האש הקדושה והיו להם מגדלי שתיקה. הסקיתים או "סקה" שלטו באזור זה, אך הם היו עם פרסי, חלק מהברית שקיימה את האימפריה ויושבי ערים. הפעם השנייה שבה אזור
 
חורזם עולה לגדולה במאות 10-12 לספירה, עת איגוד שבטים תורכים עשה את המקום לבירתו ומשם כבש אימפריה אדירה שנקראה האימפריה החורזמשית. אזור חורזם היה מרכז של השכלה, ומלומדים כגון אל ביירוני, אוויסינה ואל חורזמי הגיעו ממנו, אלא שהכל נהרס בזמן הפלישה המונגולית.
במאה ה16 זוכה האזור לעצמאות ומתנתק מהשושלת השייבאנית בבוכרה. הבירה עוברת מקוניה אורגנץ, אל חיווה, החאן המקומי שולט בעזרת ברית שבטים נודדים רופפת, והשלטון הוא חלקי בלבד. במאה ה17 קם שליט גדול בשם אבו אל גזי קאדיר שעושה סדר בממלכה. מנצח את הפרסים שהופכים בינתיים להיות שיעים תחת השושלת הצפאווית. אלא שסדר זה מתערער. חאנת חיווה נמצאת על גבול הממלכה הפרסית, ומנהלת מאבק קשה איתה, זהו מאבק בין שיעים לסונים, יושבי מדבר וחקלאים. ושליטים אכזריים ודומיננטיים בשני הצדדים.
במאה ה19 חוזר הסדר והשגשוג לחיווה תחת החאנים מוחמד רחים חאן ואללה קולי חאן. (1804-1840) חיווה מתעשרת כתוצאה מהסחר עם האימפריה הרוסית העולה, משתלטת על שטחים גדולים, עד הים הכספי מצד אחד, אפגניסטן ובוכרה מהצד השני, וחלק גדול מהמבנים הציבורים נבנים. אלא שאז מורדים השבטים התורכמנים, ולאחר מכן באה התדרדרות ושלטון חסות רוסי
 
חיווה
ב1592 ייסדו השאיבנידים את חיווה במקומה הנוכחי, 180 קילומטרים דרומה מקוניה אורגנג', אלא שהמרחק מבוכרה לחיווה גרם להיווצרותה של חאנה עצמאית. בראשית המאה ה-18 חיפשה החאנה את חסות הצאר, אלא שכשהגיע המשלחת הצארית בראשות הנסיך אלכסנדר בקוביץ' ב-1717, הציע לו החאן כי חייליו יתפזרו בכפרים, שם חוסלו במהירות. ראשו של בקוביץ' נשלח לבוכרה.
הרוסים לא שכחו לאנשי חיווה את המעשה מה גם שהחאנה התפתחה כשוק העבדים הגדול של מרכז אסיה, אנשים נשדדים מכפריהם כדי להפוך לעבדים בעיר. עבדים בורחים היו מובסים על ידי המדבר ואוזניהם נרצעות לאתא דרווזה -השער המערבי של העיר.
העיר נחרבה בפעם האחרונה במאה ה-18 על ידי השאח האיראני נדיר (1740). במשך כמה עשרות שנים הייתה העיר חלק מהאימפריה הפרסית ואז שוב, משום ריחוקה והגנת המדבר, פיתחה שלטון מקומי. ב-1801 שלו הרוסים צבא נוסף שחזר במחצית הדרך. ב-1839-1840 יצא צבא רוסי לכבוש את חיווה כחלק מהמשחק הגדול. אלא שלאחר ההשתלטות הסופית עליה בסוף המאה ה19 הם החליטו להשאיר את העיר העתיקה כמו שהיא, וזה מה שרואים כיום.
 
חיווה נמצאת בלב המדבר האדום מרחק שמונה שעות נסיעה מבוכרה, או טיסה, אבל שווה כל מאמץ, העיר העתיקה נשמרה כמו שהייתה בסוף המאה ה19, עת שמרה על עצמאותה לפני בוא הרוסים, בלב הערבות האינסופיות התקיים אי של לימוד, פאר, אכזריות וחיים כמו פעם, המדרסות, הארמונות והבניינים המפוארים מדהימים ביופיים, הזיגוג הכחול, לבני הבוץ, הרחובות הנקיים משמרים את האווירה.
 
חיווה הייתה העיר האוניברסיטאית של מרכז אסיה, בלב המדבר התקיימו עשרות מוסדות לימוד - מדרסות, אליהם הגיעו נערים מכל רחבי העולם המוסלמי. בני חמש עשרה יכלו להתקבל ללימודים, לפי יכולותיהם ולא לפי שיוכם הסוציאלי. הכיתות היו בימי שני, שלישי, שבת וראשון. ונמשכו לאורך כל השנה. בסוף הלימודים במדרסה על הסטודנטים היה לעמוד בבחינות שלעיתים נוהלו על ידי החאן עצמו. הלימודים לקחו עד עשר שנים וכללו שלוש דרגות: בדרגה הראשונה למדו דקדוק ערבי, לוגיקה, חוקי השריעה, מנהגים דתיים, ספרות ערבית ופרסית. בדרגות השנייה והשלישית למדו גם חוק, לוגיקה ומקצועות נוספים.
לעיתים התלמידים, במיוחד אלו שבאו מחוץ לעיר, גרו במדרסה. המדרסות הוקמו כנדבה על ידי אנשים עשירים, שהקדישו להם הקדש שייתן הכנסה קבועה למשך השנה, כמו למשל הכנסות מיסים מכפר מסוים. בחיווה היו יותר משישים וחמש מדרסות לפני מלחמת העולם הראשונה.
 
עקרונות הלימוד במדרסות:
המוסלמים היו פתוחים ללימוד אחר מחוץ לקוראן. הלימודים נחלקו לשניים:
לימוד הפיקה – החוק – הדת.
לימוד הקלם – המילה – ההיגיון.
לימודי הקלם כללו: מדעי הטבע, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, מטפיזיקה, ועוד.. במסגרת לימוד הקלם התפתח לימוד המטפיזיקה ברוחו של אריסטו. המטפיזיקה התייחסה לבעיית קיומו של האלוהים, העקרונות שמאחורי קיום הדברים, ישויות הקיימות מעבר לפיזי – מלאכים, וכו'.
הקבוצה הראשונה - פיקה הייתה חיזוק הדת ושיטתה, במסגרת לימוד מדעי הדת ניתן תפקיד חשוב ללימוד השפה הערבית.
 
אתרים בחיווה
המצודה
ארק בכניסה לחיווה מצד צפון ישנו ארמון המלך, סוכת השומרים, אולמות וחדרים, אלא שכל זה נמצא מעל השרידים הקדומים של מקדש זרתוסטרא, שהוקם על גבעה מלאכותית, שאת שרידיה רואים בעלייה לנקודת התצפית. זה היה אתר קדוש בן שלושת אלפים שנה, חלק ממערכת האתרים הקדושים של פולחן האש והאור שהתקיים ברחבי חורזם.
 
מדרסה פיירוז
אחד השליטים האחרונים של חיווה שפעל בסוף המאה ה19 נקרא פיירוז, הוא ראה עצמו קודם כל בתור משורר ונגן, ולאחר מכן בתור שליט, ובמדרסה שבנה מול המצודה רואים מוזיאון לכבודו ובו שיריו וכן מוצגים מתקופתו כולל תמונות, המסורת של שליט משורר היא אידיאל במרכז אסיה, כפי ששליט פילוסוף היה באימפריה הרומית. הארכיטיפ שלה הוא פוולן מחמוד, הקדוש של העיר, שהיה מתאבק רב כוח מצד אחד, ומשורר פילוסוף מהצד השני.
 
מאוזוליאום בוב קלנדרי
מחוץ לעיר כלפי מערב, ליד מלון מליקה חיווה, ישנו קומפלקס של כיפות שהוא מקום קברו של דרוויש נודד לא מזוהה, המוקדש למסדר הקלנדרי. זה היה המסדר הסופי העיקרי בתקופה המונגולית של אנשים שעזבו את הבלי העולם הזה והסתובבו בעולם מקבצים נדבות ומחזרים על הפתחים, כמו הפקירים ההודים. מיקום הקבר מחוץ לחומות העיר הפנימית מראה על מיקום אותו מסדר דרווישים ביחס לחברה, מעניין לציין שבירושלים בנתה אשתו של הסולטן העותומאני סולימן המפואר מתחם גדול – חנקה, לאכלס דרווישים כאלו שעלו לרגל לירושלים.
 
מאוזוליאום נקשבנדי
בלב העיר העתיקה נמצא קבר של קדוש נקשבנדי מהמאה ה14, תלמיד ישיר של מייסד המסדר בעצמו. מיקומו של הקבר בלב העיר מראה על חשיבות הנקשבנדים ביצירת החברה המוסלמית החדשה לאחר ההרס המונגולי, החזרת התקווה, הערכים והפעלתנות לחיי האנשים, נקשבנד אמר: הידיים לעבודה והלב לאלוהים, ונתן בכך קווים מנחים ליציאת הגילדות המקצועיות והארגון החברתי שהתקיים בערים שהוקמו מחדש
 
מוזיאון ההיסטוריה והאווסטה
זהו המקום היחיד בבוכרה בו מראים את העבר המפואר של חורזם בתור מרכז חשוב של האימפריה הפרסית האכמנידית ופולחן זרתוסטרא, שכביכול הגיע מאזור זה. ניתן לראות תמונות של פולחן האש ומקומות קדושים שהתגלו לאחרונה במדבר ליד חיווה, שהיו מקדשים מפוארים, מגדלי שתיקה, וארמונות, כמו גם קטעים מהספרים העתיקים – אווסטה, ועוד הדגמות של הדת החשובה הזו שפעם הייתה הגדולה והמשפיעה בעולם
 
מוזיאון לאמנות
באחת המדרסות בצד המזרחי של חיווה ישנו מוזיאון לאמנות, החדר הכי מרשים שבו נמצא בכניסה מצד דרום והוא מוקדש כולו לציורים של צייר מודרני בן חיווה המשלב בציוריו את המגדלים והבניינים היפים עם מוטיבים מודרניים כגון נושאות מטוסים, ודמיוניים כגון דרקונים ועננים, באווירה סוריאליסטית הקשורה לעתיד.
 
מסגד יום שישי
בלב חיווה נמצא המסגד הגדול שהוא יער של עמודי עץ עתיקים. בכדי ליצר עמוד כזה טבלו את העץ בשמן, יבשו אותו עד שנהייה קשה, הפרידו בינו לקרקע באבן ובפרווה של חיה (נגד חרקים), ועיטרו אותו לעילא ולעילא, חלק מהעמודים הם בני אלף שנה, למרות שהמסגד עצמו נבנה בסוף המאה ה18.
 
קבר פחלואן מחמוד
פחלואן מחמוד היה משורר, מתאבק וחייט ומושל העיר חיווה לפני שש מאות שנה. בנעוריו לא התחתן מכיוון שיום אחד, לפני חתונתו, רצה לבקר את כלתו, הוא טיפס על גג ביתה והחדיר את רגלו דרך האשנב, כשהשתלשלה הרגל פנימה חש בחולשה נוראה, ואז אמר לעצמו - אם רק כשרגלי רואה אותה אני חש בחולשה כזו - מה יקרה כשאראה אותה בעיני? ומכיוון שפחד לאבד את כוחותיו נשאר רווק, וגם היא.
הדבר התנקם בו כשהתבגר והוזמן להתאבק נגד מתאבק מפורסם שהציב מולו את בנו, כשמחה על כך אמר לו האב - לי אין כוח להיאבק יותר - בני הוא כוחי עכשיו.
באחד ממסעותיו הגיע להודו והתאבק לפני המלך אכבאר, כשניצח, הציע לו המלך כסף וזהב. פחלואן דחה את המתנה וכשנשאל מה הוא רוצה אמר: עור פרה שבו אוכל להחזיר כמה שיותר מבני ארצי שהם עבדים בממלכתך. המלך חשב שהעור יקיף שישה או עשרה. פחלואן מחמוד קצץ את העור לסרטים והקיף מאות העבדים אותם הוביל בחזרה לבתיהם שבמרכז אסיה.
באותו מסע מפואר הביא גם את העמוד הענק שעליו פסלי הבודהא וחקיקות הלוטוס הנמצא עד עצם היום הזה במסגד יום השישי שבחיווה.
פחלואן מחמוד לא היה קדוש אלא משורר שאמר כי "קל לצבוע את העננים בדם הלב ולמוסס הרים עקשנים אבל קשה משאול שיחה עם בור החושב כי הוא יודע הכל".
 
הקבר משמש אתר עליה לרגל, בחצר המתחם באר שמימיה טובים להפרות עקרות וללדת בנים. נשים נוהגות לשתות מים מהבאר ולשטוף את פניהן. שלושה ביקורים שווים לחאג' למכה. אנשים השותים מהמים, חלומותיהם יתגשמו, נשים יכנסו להריון ובעלי מום ירפאו.
לפי הנוהג המקומי, בפינת החדר המוביל לחדר הפנימי בו הקבר עצמו, יושב אימאם מסוכל רגליים כשסביבו גברים ונשים. אלו חוזרים על מילות תפילת הבקשה, מכסים את עיניהם, ועוטפים בשפתותיהם את פיסות הלחם שהמולה מגיש להם.
התקדשותו של פחלואן חלה במאה ה-19 על ידי השליט אלקולי חאן שרצה בקדוש מקומי. אז נבנה המבנה מחופה הכיפה מעל קברו. כך האציל על עצמו החאן של חיווה את קדושת איש הנסים.
 
טורקמניסטן
טורקמניסטן היא ארצם של הטורקמניים, שבטים נודדים ממוצא תורכי שהגיעו לאזור בימי הביניים, הרואים עצמם כיום כממשיכים של האימפריה הססנית, באותם בימים קדומים (מאה שנייה לפנה"ס עד מאה שנייה לספירה) הייתה טורקמניסטן מרכז של ממלכה נוודית גדולה וחשובה, זו של הפרתים שהתחרו ברומאים על ההגמוניה במזרח. הבירה שלהם הייתה בניסה, ליד אשגבאט – הבירה כיום.
השבטים התורכים שהגיעו לטורקמניסטן בימי הביניים עזרו בהקמת ממלכות אדירות כגון זו של הסלג'וקים, ולאחר מכן החורזמשים , עם ערים מפוארות ותרבות מתקדמת, האימפריה המוסלמית הגדולה האחרונה במרכז אסיה נשלטה מאזור חורזם הסמוך ונקראה על שם השושלת החורזמשית כשהבירה שלה – קוניה אורגנץ, נמצאת היום בטורקמניסטן, אלא שאז שהגיעו המונגולים והחריבו הכל.
 
לאחר החורבן המונגולי הערים קטנו והאוכלוסייה שנותרה הייתה בעיקר נוודית, נמלטת למדבר מפני המלחמות הרבות. במאות ה15 וה16 יש ישוב מחודש של שבטים טורקים, טורקמנים. החל מהמאה ה17 זה נהיה אזור ספר בין איראן השיעית ספאווית לחאנות בוכרה וחיווה. הטורקמנים הם סונים בניגוד לאיראנים השיעים, ומדברים טורקית ולא פרסית.
הרוסים הגיעו במאה ה19 ובסופה סללו את מסילת הברזל הטראנס כספית, מביאים להקמת ערים מחדש ופיתוח החקלאות. תעלת מים אדירה (קראקום) באורך 1400 ק"מ נחפרה על ידי הסובייטים החל משנות ה30 של המאה ה20 ומביאה מים מנהר האוקסוס למדבר, מאפשרת חקלאות וקיום.
 
אתרים בטורקמניסטן
מרב
אחת הערים החשובות במרכז אסיה, בירת חורסן, אחת מערי אלכסנדר, שרידים מרשימים של חומות, אתרים מוסלמים מקודשים, ישנם ארבע ערים מארבע תקופות שונות. העיר ההלנית, העיר הפרתית, העיר הסולגוקים והעיר שהקים תימור לנג. כיום העיר החדשה נמצאת הרחק משרידי הערים ההיסטוריות
 
אשגבאט
הבירה של טורקמניסטן והעיר הגדולה ביותר – קרוב למיליון איש, קושטה וצועצעה למפליא על ידי אבי הטורקמנים – השליט הדיקטטור שמת ב2006. יש פסלי זהב שלו בכל מקום, בניינים מפוארים שנבנו בהכנסות הגז הטבעי שהמדינה מייצרת. העיר לרגלי הרי קופט דאג
 
קוניה אורגץ
הבירה העתיקה של אזור חורזם והאימפריה החורזמשית, מקום קברו של הקדוש המוסלמי החשוב קורבו, במאה ה13 נחרבת על ידי המונגולים ובמאה ה14 על ידי תימור לנג, אלא שהחורבן הסופי מגיע אליה במאה ה16 עת משנה נהר האוקסוס את מסלולו ומתרחק ממנה, אז היא ניטשת ונעזבת והבירה של האזור עוברת לחיווה. כיום זהו אתר עתיקות מרשים
 
קזחסטן
האזור בו מבקרים בקזחסטן נמצא כמה שעות נסיעה מטשקנט, מעבר לגבול, ונקרא בעבר טורקיסטן, זה היה מקום מושבים של השבטים הטורקים, שסגדו לאנשים קדושים. לפי שוורץ הסופיזם שהתפתח במרכז אסיה הוא שילוב של רוח השמאניות הגדולה עם האסלאם.
בעיר ortar  ישנם שני קברים חשובים. האחד של הפילוסוף al farabi  מהמאה העשירית. מחשבתו השפיעה רבות על חומייני מצד אחד ועל חושבים מערביים כגון ליאו שטראוס. הקבר השני הוא של איש אגדי בשם arystanbab שלימד אלכימיה, מטאפיזיקה, והיה המורה של אחמד יאסווי. קבר נוסף של arystanbaba  או כפי שהוא ידוע בכינויו arslan baba  נמצא בקירגיסטן

לפי שוורץ המרכז הגדול והחשוב של הסופיזם העולמי הוא הקבר של יאסווי בקזחסטן, שם יש חדר תת קרקעי בו בילה את שנותיו האחרונות מגיל 63, הגיל שבו מת מוחמד, ועד עזיבתו את העולם. בתקרת אותו חדר יש שמות האלה וכתובות עם משמעות מטאפיזית.
הספר הנודע של יסאווי הוא דיוואן החוכמה divan I hikmat שהוא אוסף שירים שאותם היו שרים בזיכר המיוחד של המסדר.
הוא היה תלמידו של השייח הגדול חמדאני מבוכרה (תלמידים אחרים שלו היו קגדוון – מתחיל המסדר הנקשבנדי ועבד אל קדר גילאני – מייסד המסדר הקאדרי) אבל הוא החליט לעזוב את בוכרה ולעבור חזרה ליאסי (שם הוא קבור) בטורקיסטן והשאיר את הנהגת הסופים לקגדוון. הוא כתב ספר שירים שנקרא "שירי תהילה לחוכמה"

דרך הסופיות של יסאווי
יסאווי תרגל התבודדות – חלווה, ובמקביל לכך המשיך ללמד, הוא חשב על הדרך כ"עיר בצורה" המבוססת על שש עקרונות: ידיעה של האלוהי, נדיבות, יושר, ביטחון, אמונה בבורא שייתן לאדם כת כל מחסורו, רוחניות ומדיטציה פנימית של הסופי.
על השייחים להראות שש תכונות: ידע של הדת, סובלנות, סבלנות, סיפוק, כנות, ונכונות כלפי התלמיד.
למסדר יש שש חובות: חיפוש מושלמות תוך כדי גדילה כלפי הוד אלוהים, שאיפה לאיחוד עם אלוהים, יראה תמידית של אלוהים, תקווה לנוכח מצבים קשים, חזרה על שמות האל, ומדיטציה על האיחוד עם האל.
יש שש פעילויות נפוצות של המסדר: תפילת יום שישי, לילות שימורים עד הזריחה, שמירה על טוהר רוחני, חיפוש נוכחות אלוהים, קריאה לכוח אלוהים, וציות לאנשים ההולכים בדרך הנכונה ולמורים.
ישנם שש חוקים פנימיים לטריקה: לשב בשקט, לזכור את נחיתותך, לכבר את האחרים כנעלים, לכבד נוכחות של קדושים ומורים, לא להפריע לשייח, ולשחזר באופן תמידי את הסודות והלימוד של המורים.
ולבסוף, יש שש פעולות מומלצות: לדאוג לאורחים, לקבל בברכה אורחים ללא קשר למצבם, לאכסן אורחים מבלי לחשב את אורך השהות, למלא את כל הרצונות של האוחרים, להתפלל עבור יסאווי, להתפלל עבור השייח הנוכחי.
 
הרבה ממה שאנו יודעים על יסאווי הוא כתיבה של היסטוריון עותומאני בשם Mehmet koprulu  שהיה ממשפחה של מלומדים שפתחה את הספריה הציבורית הראשונה באיסטנבול במאה ה17. (אחד הצאצאים של יסאווי היה אלוויה צלבי, שכתב על מסעותיו ברחבי האימפריה העותומאנית).
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו