הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מסלול תרבויות עתיקות מרכז אסיה - טיולים לרחבי העולם

מסלול תרבויות עתיקות מרכז אסיה
מסלול זה הוא מעגלי ועובר דרך שלוש ארצות שכנות, המקום להתחיל בו הוא טשקנט מפני זמינות הטיסות. מטשקנט תיקח אותנו הדרך לסמרקנד שהייתה בעבר הבירה של ממלכת סוגודיה העתיקה. בימי קדם היו שני ממלכות עתיקות במרכז אסיה, האחת נקראת סוגודיה  והשנייה בקטריה. נגלה את השרידים של תרבות סוגודיה, באזורים היפים של הרי הפאן ומשם נמשיך לעמק של נהר האוקסוס שם היה מרכזה של הממלכה הבקטירית, כמו גם של ממלכות עתיקות נוספות. האוקסוס הוא הנהר הגדול של מרכז אסיה, בסדר גודל של הנילוס, נבקר בתרמז שהייתה מרכז בודהיסטי ויווני ונמשיך לאורך הנהר עד למקורותיו בהרי פמיר, בדרך נעשה גיחה לדושנבה, הבירה של טגיקיסטן.
אזור הרי פמיר הוא אחד היפים והמסתוריים בכדה"א, ואולי גם מקור העמים ההודו אירופאים, נשמרו בו מסורות עתיקות, ומאכלסת אותו כת מיסטית שנקראת איסמעילים. הם קשורים למיסטיקה האיסלאמית, אך יונקים ממקורות עתיקים יותר.
נגיע לרמות הגבוהות הסמוכות לגבולות הודו (קשמיר) סין, טיבט ואפגניסטן, לאזור מסדרון וואחן, שהיה מקום מעבר בין דתות ותרבויות, לא רחוק משקע טרים. הבודהיזם עבר דרך כאן מהודו לסין.
נמשיך צפונה להרי טיאן שיאן בטג'יקיסטן, נבקר בעיר הקדושה אוש, ובעמק הפרגנה, מקור גידול הסוסים, זהו אזור נהר הסי דריה, שהוא הנהר השני בגודלו במרכז אסיה, הוא עובר דרך חוג'נד העתיקה, הקשורה לסוגודים, ומשם קצרה הדרך לטשקנט.
 
מרכז אסיה
מרכז אסיה מחולק כיום לחמש ארצות, כולם רפובליקות לשעבר של ברית המועצות ושמות כולם נגמרות במילה "סטן" שמשמעה "ארץ", ואלו הם: אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, קזחסטן, טורקמניסטן וקירגיסטן. הסובייטים קבעו את גבולות המדינות ללא התחשבות בגבולות הדמוגרפיים הטבעיים, וכך אנו מוצאים אוכלוסייה טג'יקית גדולה בתוך אוזבקיסטן, ואוכלוסייה אוזבקית גדולה בצפון טג'יקיסטן, וכן הלאה.
מדינה נוספת שאפשר להחשיב חלקים ממנה כמרכז אסיאתיים היא אפגניסטן, בה נמצאת אוכלוסייה טג'יקית גדולה.
 
המדינה הגדולה ביותר מבין החמישה היא אוזבקיסטן עם אוכלוסייה של 32 מיליון איש. מיד אחריה נמצאת קזחסטן, אחת המדינות הגדולות בעולם מבחינת שטח, המשתרעת מהוולגה ועד סין, עם אוכלוסייה של 19 מיליון איש. טג'קיסטן הקטנה יחסית מאכלסת תשעה מיליון אנשים, קירגיסטן שישה מיליון ולבסוף טורקמניסטן  עם יותר מחמישה מיליון. ביחד יש לנו פסיפס תוסס, צעיר ואנרגטי, מוסלמי מסורתי ברובו המכריע, של יותר מ60 מיליון איש.
בעבר היו ניסיונות רבים לאחד מרחב זה, גם בתוך עצמו וגם עם חלקים אחרים בעולם, מרכז אסיה גובל ממזרח בסין, ממערב ברוסיה האירופאית, מדרום בהודו, ומדרום מזרח באיראן, כולם כוחות עולמיים חשובים. עם נפילת הקומוניזם התעררו היחסים בין חלק מהמדינות, הרבה כתוצאה מהגבולות הבלתי אפשריים, וכן בתוך המדינות עצמם, בטג'יקיסטן, לדוגמא, התפתחה מלחמת אזרחים אכזרית בשנות ה90 שגרמה לסגירת הגבולות עם שכנותיה, כיום המשטרים באופן כללי יותר יציבים ונרשמת התקדמות כלכלית גדולה. החומות מוסרות בהדרגה ויש ניסיונות בכיוון של יצירת מרחב פתוח ברוח השוק האירופאי המשותף.
 
טשקנט
טשקנט היא עיר עתיקה שחרבה ברעידת אדמה בשנות ה60 של המאה ה20 וכיום רובה נראה כמו רוסית מודרנית וחלקה כמו שכונות מרכז אסיאתיות עתיקות טיפוסיות. רוב האתרים של טשקנט קשורים למסלול הסופי של מרכז אסיה, אך יש כמה אתרי חובה בהקשר של תרבויות עתיקות ובראש ובראשונה המוזיאון הלאומי, שם יש ממצאים מתקופות עברו
מוזיאון לאומי להיסטוריה
נמצא ליד כיכר העצמאות, בבניין שבעבר שימש כמוזיאון של לנין. כיום יש שם אוסף מרשים של עתיקות מהתקופות השונות בהיסטוריה של מרכז אסיה, החל מבודהות מתקופת קושן, המשך בציורי סלע מהתקופות הפרהיסטוריות, ציורי קיר של הסוגודונים, שרידים של פולחן זרתוסטרא מהתקופה הפרסית, וכמובן התרבויות האיסלאמיות השונות החל מהסמינידים ועד היום. בקומה העליונה מידע על אוזבקיסטן כיום, שווה ביקור
 
מוזיאון לאומי לאמנות
כאן מוצגים מיטב הציירים של אוזבקיסטן בתקופה הקומוניסטית ואחריה, וכן ציורים שהובאו לכאן מהאוספים בסנט פטרסבורג ובהם מיטב ציירי רוסיה ואירופה במאות האחרונות. בקומה התחתונה תצוגה של אמנות לאורך התקופות, החל מלפני אלפיים שנה ועד היום. אומנות של פיסול, רקמה, עץ, גבס ועוד. זה בהחלט מסכם יפה את אתרי התיירות. במוזיאון חדרים של ציורי נוף, חדרים של ציורי דמויות, ואוסף מעניין במיוחד של ציורי נשים אוזבקיות
 
מרקנדה
בירתה ההיסטורית של סוגודוניה העתיקה הייתה כאמור סמרקנד. לפי האגדה ייסד אותה קוסם בשם אפרוסיאב שהיה צאצא של נוח וחי יותר מאלפיים שנה. התל המרכזי של סמרקנד נקרא, לכן, אפרוסיאב, ושם נמצא קברו. כל האגדות הללו מופיעים בספר "שהא נמה" – ספר המלכים של פירדוסי - אחד המשוררים הפרסים החשובים מתקופת תחיית התרבות הפרסית במאה ה-10. בספרים אלו נקראת ממלכת סוגודניה בשם טוראן, ארץ משגשגת עם ערים ענקיות. שהתקיימה לפני יותר מ-5000 שנה. זה היה תור זהב עלום שבו התפתח מדע המאגיה וממנו יצאה כת המאגים הפרסית.
 
מוזיאון אפרוסיאב להיסטוריה
אפרוסיאב היה שם המלך האגדי של טוראן, לפי פירדוסי בספרו שהא נמה הוא היה בוגדני אך אמיץ וחכם. בתוך המוזיאון שרידים מהתרבות של הסוגודונים שאותם כבש אלכסנדר מוקדון. סמרקנד הייתה בירתם, בנוסף לכך שרידים מתקופת ההלניזם, השלטון הפרסי, האסלאם ועוד. ליד המוזיאון חפירות ארכיאולוגיות פעילות.
החלק התחתון של המוזיאון הוא שחזור חדר קבלת הפנים בארמונם של המלכים הסוגודונים ובו ציורי קיר מופלאים מהמאות 6-7 לספירה, לפני בוא האסלאם
ניתן לבקר באולם זה כחלק מביקור במוזיאון של סמרקנד הממוקם על הגבעה. על הקירות נראים ציורים הקשורים לממלכות איתם סחרו הסוגודנים:
בקיר הצפוני ציורים הקשורים לסין – פסטיבל סיני, קיסרית על סירה, הקיסר עסוק בציד.
על הקיר הדרומי ציורים הקשורים לאיראן – פסטיבל חג הנורוז (החג האיראני החשוב ביותר – מציין את השנה החדשה ונחגג ביום השוויון 21.3).
על הקיר המזרחי ציורים הקשורים להודו – פילים ודברים הקשורים לאסטרולוגיה.
בקיר המערבי ישנם ציורים של שגרירים מארצות שונות המגיעים לסמרקנד. ציור זה מרמז על תפקידו של החדר כאולם קבלות פנים של שגרירים וסוחרים מכל העולם, ולכן הציורים של הארצות השונות.
 
בוכרה
עתיקותה של בוכרה: לפי האגדה האיראנית, וכפי שמופיע בספרים הזראטוסטרים העתיקים - האווסטה, את בוכרה הקים אדם אגדי בשם שיאווש לפני יותר מ-4000 שנה. הוא היה בן למלך עתיק של איראן, ונהרג על ידי אפרוסיאב שהיה מלך טורן העתיקה (אזור אוזבקיסטן של היום). אותו אפרוסיאב היה קוסם, צאצא של נוח, שחי למשך אלפיים שנה. באותה תקופה טורן הייתה ממלכה ענקית ומשגשגת עם ערים מאוכלסות. אפרוסיאב נהרג לבסוף על ידי בנו של שיאווש, וקברו נמצא עד היום בסמרקנד. את מקום קברו של שיוואש, אין איש יודע, אולם מעניין לציין שלפי האגדות הסופיות יש בבוכרה קבר של איש שחי אלפי שנים, כשהוא מחכה לגמר ההתגלות האלוהית. הוא חי בזמן האווסטה של זרטוסטרא, בזמן התנ"ך, בזמן הברית החדשה, והמשיך לחיות ולחכות עד שהתגלה הקוראן, ורק אז עזב את תחומי הארץ הפיזיים. אולי היה זה שיוואש ואולי לא, בכל מקרה שמה של בוכרה נקשר לדמויות קוסמים אגדתיות מימי קדם.
 
כתבה במסע אחר
לא רבים יודעים זאת, אך אזור הנהרות הגדולים של מרכז אסיה, ובמיוחד נהר האוקסוס (כיום נהר האמו דריה) ושלוחותיו, היה ערש תרבויות ודתות העולם: מקום יצירת תרבות והדת האיראנית (זראתוסתרא), מקום שגשוג ציוויליזציה הלנית, מקם מעבר הבודהיזם מהודו לסין, מקום הולדת המיסטיקה האיסלאמית, ומקום התפתחות המדע, מתמטיקה והרפואה במשך דורות רבים.
הערים האגדתיות של חיווה, סמרקנד, טרמז, בוכרה, קאש, שישבו על דרכי המשי והיום רובן נמצאות באוזבקיסטן, מהוות יעד תיירות יוצא מן הכלל למתעניינים בתרבות, היסטוריה, דתות. וזאת בנוסף להיותן ערי המוזיאון היפות בעולם, מקום של אדריכלות, אמנות, עיטור וציור, ומרכז של מלאכות יד.
 
זרתוסטרה חי לפני 3000 שנה והיה אחד הנביאים ומבשרי הדת הגדולים בעולם. בשיא השפעתו האמינו בו עשרות מיליונים של אנשים. דתו היתה הדת הרשמית של האימפריה הפרסית, ששלטה מהודו ועד כוש. הפילוסופיה שלו השפיעה על היהדות, נצרות והאסלאם. זרתוסטרה טען שהעולם נשלט על ידי שני כוחות – כוח הטוב, המיוצג על ידי האור, וכוח הרע, המיוצג על ידי החושך. העולם הוא זירה של מאבק ביניהם, וכך גם כל אדם.
תורתו של זרתוסטרה מופיעה בספרים, שנקראים ה"וודות". לפי רוב החוקרים הוא נולד בדרום אוזבקיסטן, ארץ המקור של השפה הפרסית הקדומה. בעבר היה זה מרכז התרבות הפרסי, כיום חי כאן העם הטג'יקי המדבר דיאלקט של פרסית קדומה. רבים מהמשוררים, הסופרים, הוגי הדעות והמדענים של תרבות איראן, עד לימי הביניים, באו מאזור זה, ורק הפלישה המונגולית וההרס שבא בעקבותיה הביאו לחורבנו. הספרים הקדושים של הדת תומכים בגרסה זו וטוענים שזרתוסטרה חי ופעל בחצרו של היסטספס, מלך של ממלכה עתיקה, בקטריה, שהשתרעה בעמקים הגובלים בנהר אוקסוס (כיום האמו דריה), ואשר אחד ממרכזיה היה העיר בוכרה.
לפי האגדה האיראנית, וכפי שמופיע בספרים הזראטוסטרים העתיקים, האווסטה, את בוכרה הקים אדם אגדי בשם שיאווש לפני יותר מ-4,000 שנה. הוא היה בן למלך איראן, ומסיבה זו קודשה בוכרה והיה בה מקדש לאש על התל של העיר – מקום המצודה של היום. מעבר לשער המצודה יש כיום מסגד, הבנוי על מקום קברו של שיוואש האגדי. מסגדים נוספים בבוכרה בנויים גם הם על חורבות מקדשים זראתוסתרים. מתחת למסגד העתיק ביותר, מסגד התבלינים, נמצאו שרידים של מקדש זרתוסטרה וכן מקדש בודהיסטי.
 
בנוסף לבקטריה, באזור אוזבקיסטן הייתה ממלכה קדומה נוספת, שנקראה סוגודוניה (תיאור שתי הממלכות מופיע בפירוט בסיפור כיבושיו של אלכסנדר מוקדון). בירתה של סוגודוניה העתיקה היא סמרקנד, שהייתה מרכז של פולחן אש ואור פרסי. לפי האגדה ייסד אותה קוסם בשם אפרוסיאב, שהיה צאצא של נוח וחי יותר מאלפיים שנה. מסיבה זו התל המרכזי של סמרקנד נקרא אפרוסיאב, ושם נמצא קברו. כל האגדות הללו מופיעות בספר "שהא נמה", ספר המלכים של פרדוסי, אחד המשוררים הפרסים החשובים מתקופת תחיית התרבות הפרסית במאה ה-10. בספרים אלו נקראת ממלכת סוגודניה בשם טוראן, ולפי המקורות שבידנו הטוראנים העתיקים האמינו בנבואותיו של זרתוסטרה ובבשורתו.
לפי האגדות, טוראן העתיקה היתה ארץ משגשגת עם ערים ענקיות, שהתקיימה לפני יותר מ-5,000 שנה. זה היה תור זהב עלום שבו התפתח מדע המאגיה וממנו יצאה כת המאגים הפרסית. ארכיאולוגים (במיוחד רוסים) מגלים כיום תגליות מעניינות במדבריות האזור, ואולי יום אחד תתגלה תרבות עלומה זו. גם זרתוסטרה טען שהוא מביא ידע של תקופות עתיקות יותר, שבהם היה תור זהב של האנושות.
 
מבין כל הארצות שאותן כבש אלכסנדר הוא שהה את הזמן הרב ביותר – ארבע שנים – במרכז אסיה. אלכסנדר נשא לאישה את רוקסנה הבקטרית והשאיר באזור אלפי אנשים ומורשת תרבותית שהחזיקה מעמד במשך מאות שנים. ישנן ארבע ערים הקרויות אלכסנדריה, ואשר נוסדו בחייו: הידועה בהן נמצאת במצרים, הכי פחות ידועה, אך לא פחות חשובה, היא אלכסנדריה שעל האוקסוס, אי יווני בליבה של אסיה.
אלכסנדר יצר בריתות עם שני העמים והממלכות שאכלסו את האזור – הבקטרים בעמק האמו דריה והסוגודונים בהרים שמסביב לסמרקנד. החיילים שלו נשאו נשים מקומיות ונוצרה מעין אליטה מקומית-יוונית, שהתרכזה בערים, והן הפכו למרכזים של מסחר וחילופי תרבות בין מזרח למערב. השפה היוונית אומצה כשפה רשמית של מרכז אסיה וכך גם הכתב, הפילוסופיה והמדעים פרחו.
 
כדרכן של אימפריות, גם זמנם של הקושאנים עבר ובמקומם קמו ממלכות מקומיות. באזורי ההרים שמסביב לסמרקנד, אזור הניקוז של נהר הזרפשן שמגיע מהרי פמיר בטג'יקיסטן, קמה מחדש הממלכה של הסוגודנים, שמרכזה היה בסמרקנד.
 
הרי הפאן fann
מדרום לעמק הפרגנה, בין נהרות הסיר דריה והאמו דריה, נמצאים הרים גבוהים מאד שהם שלוחה של הרי פמיר וטיאן שאן. אלו הם הרי הפאן, גובהם מגיע ל5500 מטר ובחלקם יש קרחונים, מזג האוויר חצי מדברי והוא יוצא קונטרסט יפה של מדבר עם קרח ואגמי טורקיז מדהימים. האגם הידוע ביותר, שלחופיו מספר מקומות לינה, הוא אגם אסקנדר, או במילים אחרות: אגם אלכסנדר, בגובה 2100 מטר, שאליו הגיע, כנראה, גם אלכסנדר הגדול.

כתבה שכתבתי במסע אחר
ממלכת סוגדיה (Sogdia) השתרעה משני צדדיו של עמק זרפשאן (Zarafshan), על פני הרי הפאן (Fann) והרי מול הפאן. רובה נמצאה בתחום טג'יקיסטן של היום וחלקה באוזבקיסטן. עמק זרפשאן הוא לא בדיוק עמק, אלא אחד הקניונים העמוקים בעולם, הרבה יותר עמוק מהגרנד קניון. בתוכו זורם נהר זרפשאן, שאורכו מאות קילומטרים והוא עובר דרך סמרקנד, ממשיך לבוכרה ובסופו של דבר מתחבר אל נהר האמו דריה. ביוצאו מן ההרים הוא יוצר נאת מדבר פוריה, שבה התפתחו יישובים כבר לפני יותר מ-5,000 שנה.
 
ההתיישבות הראשונה בעמק היתה כנראה בסרזם (Sarazm), יישוב שגילו קרוב ל-6,000 שנה ואשר שימש כמרכז של מכרות כסף וזהב. מכאן הובא חלק מהזהב של מצרים, ועד היום יש מפעל לכריית זהב באזור. על פי הכתבים הפרסיים הקדומים, העמים ההודו-אירופאים הגיעו לאזור לפני כ-3000 שנה מארץ אגדית בשם אריאן. בין אותם עמים שהתיישבו באזורי ההרים הגבוהים היו הסוגדינים, בעוד שבעמקים התיישבו הבקטרים שייסדו את בקטריה, בפרס הסמוכה התיישבו האיראנים ובהודו – הארים. כולם היו חלק מברית עמים קדומה, שהאמינה בנביא זרתוסטרא.
הסוגדינים הפכו חלק מהאימפריה הפרסית הקדומה, זו של אחשוורוש ממגילת אסתר, ולאחר מכן ארץ מארצותיו של אלכסנדר מוקדון. עם התפוררות השליטה היוונית הפכו לחלק מהאימפריות של הקושנים (עם מונגולי ששלט במרכז אסיה), ההונים הלבנים ועוד ממלכות מבוזרות אחרות שהיו בנויות על דרכי הסחר הפורה בין מזרח למערב (מה שנקרא דרכי המשי). מפעם לפעם הן הגיעו לעצמאות, וכך היה במאות 7-6 לספירה, עת הקימו ממלכה עצמאית חזקה ובעלת תרבות מתקדמת. מתקופה זו נשארו שרידים של ערים, ארמונות, ציורים, פסלים וכתבים. סמרקנד היתה אחת מעריהם החשובות, אבל בירת הממלכה במאה ה-7 היתה פנג'יקנט (Penjikent), שנמצאת כ-80 ק"מ ממזרח לסמרקנד.

בזמן שכל ארצות העולם נכנעו בפני צבאות המוסלמים שעלו מחצי האי ערב, הצליחה פנג'יקנט להחזיק מעמד כמאה שנים נוספות בהנהגת שושלת מלכים, שתחילתה בתקופה הפרסים האחמנים (המאה החמישית לפני הספירה). תמונותיו האצילות של המלך האחרון, Divashtich, מופיעות על קירות הארמון המלכותי. לסוגדינים הייתה מסורת של ציורי פרסקאות נהדרים שכיסו את קירות הבניין. בשנת 722 נכנעה העיר האדירה והמלך ברח להרים, לפי מקורות היסטוריים הוא נתפס והוצא להורג על ידי הערבים, אך כנראה שזה לא כל הסיפור.
ליד פנג'יקנט ישנם הרים אדירים, המגיעים לגבהים של יותר מ-5,000 מטר, בראשם קרחוני עד וביניהם נהרות ואגמים, ולעיתים גם עמקים נסתרים שבהם אפשר להתקיים בצמצום. באזור יורד מספיק גשם בכדי לקיים חקלאות זעירה ויש די עשב לגידול צאן. למקום זה עשו פליטי פנג'יקנט את פעמיהם. שם, בין ההרים הגבוהים, במקומות שאין אליהם גישה, מצאו מפלט מרודפיהם והמשיכו לקיים את הדת ואת המסורת העתיקה. על פי סיפורים שעברו לאורך הדורות מאב לבן, מי ששלט עליהם היה המלך הסוגודיני האחרון. ואכן, במשך מאות שנים המשיכה להתקיים התרבות העתיקה באזור עמק יגנוב (Yagnob), ועד לפני כמה עשרות שנים יכולת לשמוע ילדים משחקים בסוגדינית. תושבי העמק שמרו על מנהגי דת האש וחיו צורת חיים שיתופית מיוחדת בכפריהם המבודדים, שהיו מנותקים משאר העולם במשך כמה חודשים בכל שנה על ידי השלגים הכבדים.
ולאחרונה החלה להתפתח כאן תיירות קיץ ברכבי שטח, שבמסגרתה ישנים בבתים של מקומיים. ההרים מפורסמים באגמי הטורקיז הנהדרים שלהם, שבהם משתקפות הפסגות הנישאות, חלקן חשופות ומצוקיות, אחרות מכוסות יערות ערערים דלילים וכרי דשא. האגם המפורסם ביותר הוא איסקנדר קול (Iskanderkul) על שמו של אלכסנדר הגדול, שעל פי האגדה נהג להירגע לצדו. מרחק כמה שעות נסיעה בג'יפ מאגם זה נמצא עמק יגנוב, שהוזכר לעיל.
עשינו את דרכנו בין קירות סלע אדירים, תלויים מעל נקיקי נהרות, אל העמק הנסתר. לאחר שעברנו בקניון אדיר, שבתוכו זורם נהר היגנוב, בדרך עפר מטורפת, הנוף נפתח ומצאנו עצמנו בעמק רחב ובו מדרונות מתונים, שעליהם שרידי כפרים ושדות חקלאיים. מסביב נראו פסגות מושלגות, ופה ושם נגלו סימני חיים.
לאחר שחרור טג'יקיסטן מהשלטון הקומוניסטי החלו היגנובים לחזור אט אט לעמק האהוב ולחדש בו את חייהם ואת המסורת. רועה שפגשנו בדרך כיוון אותנו למקום בו נוכל לפגוש את "זקני הכפר", אלו שיודעים את ההיסטוריה. הדרך התפתלה לה בין גבעות ומעל צוקים, על פני מדרונות ובעמקים, כשמדי פעם נראו שרידים של כפר נטוש. היגנובים נהגו לבנות בתים מדורגים במדרון, מחוברים זה לזה כך שיצרו מעין מבוך סגור, שבו אפשר היה לבלות את חודשי החורף, לעבור מבית לבית מבלי לצאת לקור הגדול ולשכן שם גם את החיות. זהו המשך של מסורת הכפרים בפרס האחמנית, שיא האימפריה הפרסית, עת מרכז אסיה היתה חלק אינטגרלי וחשוב מהאימפריה.
לאחר כשעה וחצי של נסיעה הגענו לקצה הדרך, אל בניין מודרני יחסית, שהתברר כמרכז מקומי, ולצדו מגרש חניה מעפר עם שיירת חמורים. מכאן והלאה אפשר להמשיך רק ברכיבה על חמורים, והגשר הצר על הנהר לא הותיר מקום לספקות. לשאלתנו, הסבירו לנו שהאדם שאותו אנחנו מחפשים נמצא בכפר שנראה למרחוק. התחלנו במסע רגלי, שהזכיר לי מאוד את הטרקים בהימלאיה. עברנו בגשר חבלים את הנהר הגועש וטיפסנו על המדרון. לאורך הדרך היו פזורים פה ושם בתים מבוץ, שהיו מכוסים בערמות חציר ענקיות שכמו קברו אותם. אישה עדרה בבוץ ויצרה לבנים לבנייה, היא נופפה לנו לשלום והזמינה אותנו לתה, אבל אנחנו רצינו להגיע למעלה.
בכניסה לכפר קידמו את פנינו ערימות גדולות של גללים מיובשים, משל היו החומה הסינית… הכפר עצמו היה גיבוב של בקתות, מבוך פנטסטי של מדרגות, חצרות, בתים ומעברים, וכולו נראה כחלק טבעי מהמדרון. בראשו היה בית מעט יותר מודרני ולשם שמנו פעמינו. הכניסו אותנו לחדר אורחים שבו שטיח שעליו ישנים ואוכלים.
את פנינו קיבל זקן הכפר שהעלה זיכרונות מימים עברו. הוא סיפר על ילדות מאושרת ואז מעבר כפוי אל שדות הכותנה הארורים בעמק. העבודה היתה קשה וקוטלי המזיקים גרמו לו לחלות. כשהתפורר הקומוניזם הוא חזר לכפר, אוויר ההרים עושה לו טוב, "תראו אותי! בן 84", הוא אומר בגאווה. יש לו כמה כבשים ופנסיה קטנה, שממנה הוא מתקיים, הילדים שלו חיים בדושנבה, טוב להם שם והם כבר לא יחזרו לכפר. הוא מהיחידים שעדיין זוכרים את האגדות, המסורת והשפה הסוגדינית. לבקשתנו, שר לנו שיר בשפה העתיקה. המעגל נסגר, הממלכה העתיקה חיה וקיימת גם היום בהרים הגבוהים של טג'יקיסטן.
 
עמק האוקסוס
נהר האוקסוס הוא נהר גדול מאוד בסגנון הנילוס, הפרת והחדקל. הוא יורד מהרי פמיר ומגיע לימת ארל, רוחבו לאחר שהוא יורד מההרים מגיע ליותר מקילומטר וניתן היה לשוט בו בימי קדם לאורך 1,500 ק"מ. לאחר שהנהר יוצא מהרי פמיר מצטרפים אליו נהרות נוספים המגיעים מהרי הינדו כוש (אפגניסטן של היום), ויחד הם משקים שפלה גדולה מאוד לרגלי ההרים. זוהי הארץ הקדומה שנקראה בקטריה. גודלה היה כמה פעמים מדינת ישראל, אחד המרכזים שלה היה העיר טרמז (Termez), שנמצאת לגדות האמו דריה בדרום אוזבקיסטן, על גבול אפגניסטן.
טיול אל טרמז ועמק האמו דריה מגלה דברים מפתיעים. לא רחוק מטרמז נמצא אתר ארכיאולוגי גדול הנקרא kampir-tepa, שיש כאלו הטוענים שהוא "אלכסנדריה על האוקסוס". האתר מרשים ביותר על רקע שדות האורז שנמשכים עד הנהר ויש בו ממצאים רבים, שחלקם מוצגים במוזיאון של טרמז. כשמבקרים באתר kampir-tepaהמתנשא על גבעה מעל שפלת האוקסוס, ומתבוננים בכדים, בקירות חדרים, בכלי בית הפזורים בין החפירות, מתחשק לקחת את חפירה ולחפור.
 
תרמז
זו העיר הדרומית באוזבקיסטן, על הגבול עם פקיסטן לחופי האמו דריה. לפי מקורות היסטוריים בתרמז היו יותר מ1000 נזירים בודהיסטים במאה ה-6 לספירה ועשרות מנזרים ומקדשים בודהיסטים.
כמה קילומטר מחומות העיר העתיקה ישנו מנזר בודהיסטי מהמאה ה1 לספירה הנקרא fayaztepa . במרכזו חצר גדולה ומסביבה חדרי לימוד, לידה סטופה ענקית משוחזרת בגובה 16 מטר. במקום נמצאו פסלים, כתובות, מטבעות וציורים. לא רחוק ממנו יש עוד מנזר מה שהביא את החוקרים לחשוב שזה היה מנזר נשים בעוד שהמנזר השני היה מנזר גברים.
 
תרמז היא עיר לא גדולה במיוחד, יפה ונידחת מאד, על גדות האוקסוס. ניתן להגיע אליה בנסיעה ארוכה (ויפה) דרך ההרים או בטיסה. למרבה ההפתעה יש בה מלון לא רע שמשרת בעיקר את אנשי האו"ם והכוח הבינלאומי העושים מלאכתם באפגניסטן. בתרמז נמצא "גשר השלום", המעבר העיקרי לאפגניסטן מצפון, והמקום שממנו הגיעה האספקה לחזית הצפונית ומהלך המלחמה. בנוסף לאתרים הבודהיסטים והיוונים שבאזור מומלץ לבקר בשרידי תרמז העתיקה. הנמצאים כמה קילומטר מהעיר המודרנית.
 
העיר נהרסה בזמן הפלישה המונגולית ונבנתה מחדש באתר אחר, אולם על שרידי העיר העתיקה נבנה מאוזוליאום לאחד הקדושים המרכזים של מרכז אסיה – חכים תרמזי. המקום הוא אוסף של גנים מקסימים, מסגדים, מקדשי עלייה לרגל, לרקע חומות עתיקות ושרידים מהעבר. לפני הפלישה המונגולית הייתה העיר חלק מרשת הערים היווניות ולאחר מכן מרכז ממרכזי האימפריה הקושנית, היא הגיעה לשיאים של אוכלוסייה וחשיבות לאחר הכיבוש הערבי של האזור ונהפכה למרכז של מלומדים ומיסטיקנים. ליד קברו של חכים תרמזי ישנו מוזיאון המתאר את תולדות תרמז העתיקה, ביקור במוזיאון זה לא פוטר את המטייל מלבקר גם במוזיאון הארכיאולוגי בעיר החדשה. בו נמצא את אחד האוספים החשובים של ממצאים מהתקופות השונות.
 
ליד תרמז
לא רחוק מתרמז שבאוזבקיסטן נמצא אתר ארכיאולוגי גדול, שיש כאלו הטוענים שהוא העיר "אלכסנדריה על האוקסוס" שהקים אלכסנדר הגדול, האתר מרשים ביותר על רקע שדות האורז שנמשכים עד הנהר, יש בו ממצאים רבים, אולם רוב החוקרים טוענים שזו עיר עתיקה אחרת שגם היא יוונית במקורה. היוונים הקימו אותה בנקודת החציה הנוחה ביותר של נהר האוקסוס, ואכן זה נהר עצום שרוחבו מגיע לקילומטר וחצי! בתחילה זאת הייתה מצודה ולאחר מכן עיר של האימפריה הקושנית. בחפירות נמצאו כתבים ביוונית שהם העתיקים ביותר במרכז אסיה, וכן ממצאים וכתבים מהתקופה הקושנית בשפה הבקטרית, בשפת הברהמה ההודית ואף בשפה לא ידועה נוספת. שם המקום: מצודת kampir-tepa
ליוונים הייתה תכנית אב לבניית ערים שנקראה "תכנון היפודמי". עיר שהיא רשת של רחובות מצטלבים עם מבני ציבור. מרתק לגלות ערים המורכבות משתי וערב של רחובות ובהם אמפורות וכלי בית (כדים לנשיאת נוזלים כגון שמן או יין) כגון אלו ששימשו את העולם הקלאסי. היופי של הערים היווניות במרכז אסיה הוא שהעתיקות – כגון הכדים, המטבעות וכלי בית, גלויים לעין כל בשטחים החפורים הפתוחים
 
כתבה שכתבתי במסע אחר
מחקר ארכיאולוגי מהשנים האחרונות חושף עקבות מפתיעות של ממלכה יוונית אדירה בלב אסיה, ממלכה עם ערים מתוכנות בקפידה ויותר ממיליון תושבים, שדיברו יוונית. הטיול בדרום אוזבקיסטן, על הגבול עם אפגניסטן, לוקח אותנו למסע לא רק במחוזות לא מוכרים, אלא גם להיסטוריה מרתקת.
במסעו של אלכסנדר מוקדון לכיבוש המזרח הוא התעכב כשנתיים במרכז אסיה ויצר בריתות חזקות עם שתי ממלכות עתיקות שהתקיימו במרחב, האחת היא סוגודוניה – שבירתה היתה סמרקנד של היום, והשנייה היא בקטריה, שהשתרעה באזורים פוריים גדולים של עמק נהר האמו דריה, שבימי קדם נקרא אוקסוס. הבריתות של אלכסנדר עם אנשי האזור התבטאו גם בכך שהוא נשא לאישה את רוקסנה, נסיכה בקטרית, שהיתה לאשתו הקרובה ביותר. גם חיילים אחרים מצבאו נשאו נשים מקומיות, וכך כשהמשיך המחנה הגדול בדרכו דרומה, אל הודו, נשארו אלפי אנשים מאחור, בערים וביישובים שבהם שהו אלכסנדר וצבאו, וביחד עם האצולה המקומית שהעריצה את התרבות היוונית יצרו אליטה שלטת בעלת אוריינטציה הלנית. עם מותו של אלכסנדר ולאחר התפוררות האימפריה, נוסדה במרכז אסיה ממלכה יוונית עצמאית בשלטון צאצאי החיילים היוונים.
רוב החוקרים טוענים שזו עיר עתיקה אחרת, שגם היא יוונית במקורה. היוונים הקימו אותה בנקודת החציה הנוחה ביותר של הנהר, בתחילה כמצודה, שלאחר מכן הפכה לעיר, והתקיימה עד סוף התקופה הקושנית. בחפירות נמצאו כתבים ביוונית שהם העתיקים ביותר במרכז אסיה, וכן ממצאים וכתבים מהתקופה הקושנית בשפה הבקטרית, בשפת הברהמה ההודית ואף בשפה לא ידועה נוספת.
אנו יודעים ממקורות היסטוריים שאל בקטריה הוגלו כהנים יוונים ויתכן שהיו בה אוכלוסיות יווניות עוד לפני הגעתו של אלכסנדר, דבר המסביר את התעקשותו על כיבוש האזור. ביחד עם כיבושי אלכסנדר הגיעו גם פילוסופים ומדענים. אלא שלאחר מותו והתפוררות האימפריה מצאו עצמם היוונים במרכז אסיה מבודדים מהעולם ההלני, במיוחד עם עליית הפרתים. בשנים הרבות שהם היו עצמאים ודאי נוצרו קשרים בין הפילוסופים היוונים לבין הפילוסופים ההודים וההינדיים. מה מתחבא בעתיקות הערים היווניות? האם יתכן שבתי ספר למסתריות, כמו זה של פיתגורס, מצאו כאן בית
בקטריה, שהונהגה בידי צאצאי היוונים ושפת הדיבור בה הייתה יוונית, הכריזה על עצמאות ב-225 לפני הספירה והתחילה להתפשט אל עבר הודו, כשהיא כובשת חלקים גדולים מאסיה והודו. ההיסטוריון הסיני סימה קיאן (Sima Qian), שחי במאה ה-1 לפני הספירה מתאר ציוויליזציה עירונית בת יותר ממיליון איש. ואולם האימפריה הזו התפוררה בגלל ריבים פנימיים, ובמאה ה-1 לספירה קמה אימפריה חדשה במקומה – האימפריה הקושנית.
 
ליוונים היתה תכנית אב לבניית ערים, שנקראה תכנון היפודמי – עיר שהיא רשת של רחובות מצטלבים עם מבני ציבור. מרתק לגלות לא רחוק מטרמז שבאוזבקיסטן ערים המורכבות משתי וערב של רחובות, ובהם כלי בית ואמפורות (כדים לנשיאת נוזלים, כגון שמן או יין) בדומה לאלו ששימשו את העולם הקלאסי. היופי של הערים היווניות במרכז אסיה הוא שהעתיקות – הכדים, המטבעות וכלי בית – גלויים לעין כל בשטחים החפורים הפתוחים.
לאחר התפוררות האימפריה של אלכסנדר הוקמה באוזבקיסטן והסביבה ממלכה יוונית עצמאית, שהתקיימה במשך קרוב למאה וחמישים שנה, עד לכיבושה והשתלבות תרבותה בתוך אימפריה חדשה ולא מוכרת כמעט במערב – האימפריה הקושאנית.
הממלכה היוונית של בקטריה נפלה טרף למריבות פנימיות ופלגנות ונכבשה על ידי עם הודו אירופאי נוודי שהגיע משקע טרים. עם זה התערה באוכלוסייה והקים ממלכה אדירה. הדבר קרה במקביל להתבססות האימפריה הרומית והתפתחות הסחר עם סין לאורך דרכי המשי.

הקושאנים שלטו על אימפריה אדירה מהודו ועד סין. הם היו שבט סיני, שהגיע מאגן טארים (מערב סין), נוודים רוכבי סוסים, מומחים בשימוש בקשת, שהשתלטו על ערבות מרכז אסיה ומשם על מערב סין וצפון הודו. הם החליפו את הממלכות ההלניות שהיו באזור והתפוררו בגלל סכסוכים פנימיים. תחילת הכיבושים שלהם הייתה במאה ה-2 לפני הספירה וממלכתם התקיימה כאימפריה עד המאה ה-3 לספירה. זו הייתה תקופה של סחר פורה בין מזרח (סין) למערב (רומא). דרכי המשי המו מסחורות, והקושאנים התעשרו ממסי מעבר ומהמסחר הענף, ומרכזים עירוניים פורחים הוקמו לאורך הדרכים. בניגוד למונגולים, שבאו אחריהם, הם היו סבלנים ונאורים ואימצו את ערכי התרבות של הארצות שאותן כבשו, ובמיוחד את אלו של היוונים וההודים. מהיוונים הם אף לקחו את האלף-בית.
במאה ה-2 לספירה חיזקו הקושאנים את אחיזתם בצפון הודו והושפעו יותר ויותר מהבודהיזם וההינדואיזם. הם יצרו מעין סינתזה של תרבות יוונית והודית, שהביאה להתפתחות זרם המהאיאנה הבודהיסטי (המרכבה הגדולה). למעשה היה זה המלך הקושאני הגדול, קנישקה, שקרא לכינוס הראשון של זרם המהאיאנה בקשמיר. במאה זו משתלטים הקושאנים גם על מערב סין ומקימים מרכז גדול בקאשגאר, על דרך המשי. לצורך מנהל וכן כחלק מתפישת התרבות שלהם, הם מביאים למערב סין את השפה ההודית, האמנות היוונית הודית, וכן את הדתיות הבודהיסטית. זו היתה ההתחלה של התפשטות הבודהיזם בסין. לימים נעלם הבודהיזם מצפון הודו, ולעומת זאת המהאיאנה פורחת בסין ובטיבט ומגיעה משם ליפן ולכל רחבי העולם, התפתחות שהקושאנים אחראים לה.
הפסלים הגדולים של בודהא בצפון אפגניסטן קשורים אליהם. אלא שבנוסף לכך היו להם מרכזים גדולים – מנזרים וסטופות בודהיסטיות רבות באזורי אוזבקיסטן של היום, במיוחד בעמק האמו דריה. אחת ההפתעות הנכונות למטייל באזור טרמז בדרום אוזבקיסטן היא סטופות בודהיסטיות גדולות ושרידי מנזרים שהכילו אלפי אנשים.
 
הייתה זו גם תקופת פריחה של שושלת האן הסינית. הסחר המפותח, לצד סיבות נוספות, הביא להיווצרות אימפריה גדולה במרכז אסיה, שחיברה בין העולם המערבי והמזרחי וכן בין תת היבשת ההודית לסין. מרכזי האימפריה היו באזור בקטריה וסוגודניה העתיקים (אזוריה הדרומיים של אוזבקיסטן כיום), הנטייה הדתית הייתה לבודהיזם העולה, ובעקבות כך הגיעו מורים בודהיסטים לטרמז ונוסדו מנזרים גדולים ומרכזי עלייה לרגל. מבחינה היסטורית, האימפריה הקושנית מילאה תפקיד חשוב בהפצת הבודהיזם, וממנה הגיעו המיסיונרים הראשונים לסין. היא היתה החוליה המקשרת בין הודו, שהייתה בודהיסטית בזמנו, לבין סין – שם מצא הבודהיזם בית גם לאחר שהוא נעלם מתת היבשת ההודית. לפי מקורות היסטוריים, במאה ה-6 לספירה, בטרמז היו יותר מאלף נזירים בודהיסטים.
שריד לכך ניתן למצוא בפסלים הענקיים של בודהא באפגניסטן, שהטליבן פגע בהם. שרידים בודהיסטים מעניינים לא פחות ניתן למצוא ליד העיר טרמז. בטרמז העתיקה היו עשרות מנזרים ומקדשים בודהיסטים. קילומטרים אחדים מחומות העיר העתיקה ניצב מנזר מהמאה ה-1 לספירה הנקרא fayaztepa. במרכזו יש חצר גדולה, שמסביבה חדרי לימוד, ולידה סטופה ענקית משוחזרת. במקום נמצאו פסלים, כתובות, מטבעות וציורים. לא רחוק ממנו ישנו מנזר נוסף, מה שהביא את החוקרים לחשוב כי היה זה מנזר נשים, בעוד שהמנזר הראשון היה מנזר גברים.
טרמז היא עיר לא גדולה, יפה ונידחת מאוד. ניתן להגיע אליה בנסיעה ארוכה (ויפה) דרך ההרים, או בטיסה. למרבה ההפתעה, יש בה מלון לא רע שמשרת בעיקר את אנשי האו"ם והכוח הבינלאומי העושים מלאכתם באפגניסטן. בטרמז נמצא "גשר השלום", המעבר העיקרי לאפגניסטן והמקום שממנו הגיעה האספקה לחזית הצפונית במהלך המלחמה. בנוסף לאתרים הבודהיסטים והיוונים שבאזור מומלץ לבקר בשרידי טרמז העתיקה. הנמצאים כמה קילומטר מהעיר המודרנית
העיר נהרסה בזמן הפלישה המונגולית ונבנתה מחדש באתר אחר, אולם על שרידי העיר העתיקה נבנה מאוזוליאום לאחד הקדושים המרכזים של מרכז אסיה – חכים טרמזי. המקום הוא אוסף של גנים מקסימים, מסגדים, מקדשי עלייה לרגל, לרקע חומות עתיקות ושרידים מהעבר. העיר הגיעה לשיאה לאחר הכיבוש הערבי של האזור ונהפכה למרכז של מלומדים ומיסטיקנים. ליד קברו של חכים טרמזי ישנו מוזיאון המתאר את תולדות טרמז העתיקה, ואולם ביקור במוזיאון זה לא פוטר את המטייל מלבקר גם במוזיאון הארכיאולוגי בעיר החדשה, שבו נמצאים אוספים חשובים של ממצאים מהתקופות השונות.
הביקור בטרמז ועמק האמו דריה איננו מיועד למטייל העצמאי. האזור מרוחק, לא מאורגן מבחינה תיירותית ונערכות בו ביקורות משטרה רבות. בנוסף לכך, זהו האזור החם ביותר באוזבקיסטן ומומלץ להימנע ממנו בקיץ.
 
טג'יקיסטן
טג'יקיסטן בגבולותיה הנוכחיים היא תולדה של החלוקה הבלתי אפשרית של מרכז אסיה על ידי הרוסים, תוך כדי יצירת ברית המועצות, אולם ביסודה עומדים אזורי המחיה של העם הטג'יקי שהוא מהעמים העתיקים בעולם.
הטג'יקים מדברים ניב של פרסית קדומה ולמעשה הם חלק ממשפחת העמים הפרסיים. בהיסטוריה העתיקה הם היו חלק מהאימפריה הפרסית האדירה, ולמעשה מקור הרוחניות הפרסית, הכתבים של הוודות, זרתוסתרא ופולחן האש, מקורם מחלק זה של האימפריה. לפני 3000 שנה בקירוב חי באזורי טג'יקיסטן, אוזבקיסטן ואפגניסטן, הנביא זרתוסתרא שהתחיל את הדת הפרסית הקדומה המבוססת על כתבי קודש שנקראו וודות. דת זו השפיעה רבות על היהדות

טג'יקיסטן מחולקת למעשה לשני חלקים: במערב יש אזור של עמקים פוריים מסביב לנהרות גדולים, כשהראשי שביניהם הוא האמו דריה – הלא הוא נהר האוקסוס. בחלק זה מרוכז רובה המכריע של האוכלוסייה והוא היה מיושב עוד מתקופות פרה היסטוריות ולאורך כל התקופות. החלק המזרחי הוא אזור הרים גבוהים הנקרא "פמיר" או בתרגום חופשי: גג העולם. זהו מקום מפגש שלשלות ההרים הגבוהות ביותר בכדור הארץ – ממזרח ההימאליה, מצפון הרי טיאן שיאן, וממערב ודרום הרי הינדו קוש. באזור פמיר כמה מהפסגות הגבוהות בעולם (7.5 ק"מ)  קרחונים ענקיים, וביניהם כלואים רמות גבוהות עם יאקים וכפרים נידחים. מעניין לציין שאזור גדול זה מאוכלס על ידי כת איסלמית מיסטית שוחרת שלום, הדומה מאד, וקשורה מבחינה היסטורית, לדרוזים כאן בארץ. הלא הם האיסמעילים.
 
גודלה של טג'יקיסטן הוא 6 פעמים מדינת ישראל. אוכלוסייתה 8 מיליון, רק 200.000 איש חיים בחלק המערבי שהוא חצי מהשטח. חלק זה של הרי פמיר הוא מרתק מבחינת טיולים, ניתן להגיע אליו רק בג'יפים. גם שאר החלקים יפים. במזרח יש את הרי הפן המגיעים ל5500 מטר ועמקי הנהרות הגדולים, שרידים עתיקים ותרבות מעניינת. בטג'יקיסטן כמה ערים היסטוריות כמו קוג'נד ודושנבה, בהם הייתה קהילה יהודית עתיקה.
בשנת 1991 הטג'יקים זכו לעצמאות, אך בשנים שלאחר מכן – עד 1997 התחוללה בארץ מלחמת אזרחים אכזרית. כיום מהווה טג'יקיסטן אחד המקומות הלא ידועים והמופלאים על פני כדור הארץ, יעד תיירות מרתק שעדיין שומר על סודותיו כמו בימים עברו.

העם הטגיקי הוא עם איראני עתיק שפעם היה חלק מהאימפריה הפרסית הגדולה וממנו יצא כנראה זרתוסתרא – הנביא הגדול שהחל את הדת הפרסית הקדומה וכתב את הוודות – הכתבים העתיקים. הטג'יקים גרים במערב טג'יקיסטן, החלקים הדרומיים מזרחיים של אוזבקיסטן ושטחי אפגניסטן, עמוק בתוך ליבם הם לא מכירים בחלוקה המלאכותית של גבולות אותה כפו הקומוניסטים על מרכז אסיה ומתרפקים על מורשת עתיקה עשירה. עד המאה ה20 הם נקראו סרטס. יחדיו הם מונים יותר מ20 מיליון איש.
 
הטג'יקים רואים באימפריה הסמנידית שהוקמה במרכז אסיה במאה ה9 לספירה, כמדינה טג'יקית מתקדמת. זמן הפריחה שלהם היה החל מהמאה ה-9 עד המאה ה-11 לפני הגעת השבטים התורכיים לאזור ולפני ההרס של הפלישה המונגולית. בתקופה זו הייתה המדינה הטג'יקית מרכז של תרבות, מדע, ספרות ורוחניות, והחייתה במידת מה את תור הזהב של האימפריה הפרסית הקדומה.
 
הטג'יקים היו תמיד החלק המתורבת, עירוני ואף חקלאי של מרכז אסיה, בעוד שהיסוד הטורקי באוכלוסייה היה החלק הנוודי, הפראי והלוחם. מרכזי התרבות של סמרקנד, בוכרה, דושנבה, היו מאוכלסות טג'יקים ולפי טענות הטג'יקים כך גם כיום. בבלח שבצפון אפגניסטן שלטה השפה הפרסית ומכאן הגיעו משוררים כמו רומי, עטאר, סינאן, עומאר כיאם. השפה הפרסית מתמסרת לשירה וגדולי האומה וגם שליטיה היו משוררים, בטג'יקיסטן זהו איסמעיל סמאני, המשורר הלאומי, שעל שמו קרויה גם הפסגה הגבוהה ביותר.
ישנה חלוקת משנה בין השבטים והאזורים הטג'יקים השונים, וזה מה שהביא למלחמת האזרחים בשנות ה90 בטג'יקיסטן. יחד עם זאת כולם מדברים אותה שפה, אחד המאפיינים הייחודיים של הטג'יקים הוא שיעור יודעי קרוא וכתוב הגבוה באופן יוצא דופן – 99%. גם באזורים הנידחים ביותר.
 
מבחינת הטג'יקים היא מרכז העולם. כולם היו כאן: איראנים ודת האש הקדומה, הממלכה היוונית של בקטריה, הבודהיזם וההינדואיזם - כבר בתקופות עתיקות.
במאות 1-4 לספירה שבטים סיניים כובשים את האזור ויוצרים את האימפריה הקושנית, אחת האימפריות הגדולות שהעולם ידע, היא מחברת בין מזרח למערב, צפון ודרום, סין והודו, ומעבירה את הבודהיזם מהודו לסין. חלק מהאוכלוסייה בודהיסטים, חלק זרתוסתרא, חלק נוצרים מיסטיים – מניכאים ונסטוריאנים. וחלק נשארים פגאניים.
עם כיבושי האסלאם מגיעים למרכז אסיה מלומדים גדולים, אנשי הלכה, וגם כתות מיסטיות פרושות כגון האיסמעילים.
ייתכן שכל זה מה שמסביר קיום של בתי ספר אזוטריים סודיים בהרי טג'יקיסטן, כפי שנרמז בספרו של גורדייף – מפגשים עם אנשים מיוחדים.
 
בירת טגיקיסטן
דושנבה – בירת טג'יקיסטן. בה מתגוררים קרוב למיליון איש, נמצאת בקצה עמק פורה לרגלי שולי ההרים, אלא ששולי הרים בטגיקיסטן זה הרים גבוהים מאד בכל מקום אחר. השם משמעו – יום שני, ביום זה היה שוק במקום, וממנו התפתחה העיר. עד המאה ה20 היה כאן כפר קטן, ורק בתקופה הסובייטית היא הפכה לעיר חשובה.
 
הרי פמיר
"פמיר" או בתרגום חופשי: גג העולם. הוא מקום מפגש שלשלות ההרים הגבוהות ביותר בכדור הארץ – ממזרח ההימאליה, מצפון הרי טיאן שיאן, וממערב ודרום הרי הינדו קוש. באזור פמיר כמה מהפסגות הגבוהות בעולם (7.5 ק"מ)  קרחונים ענקיים, וביניהם כלואים רמות גבוהות עם יאקים וכפרים נידחים. אזור גדול זה מאוכלס על ידי כת האיסמעילים שוחרת השלום, הדומה מאד, וקשורה מבחינה היסטורית, לדרוזים כאן בארץ. וכמעט שלא תמצאו בו מסגדים. הפמיר pamir הוא  אחד האזורים היחידים על פני כדור הארץ שעדיין התיירים לא גילו. יש כאלו שמפרשים את השם פמיר כ"רגלה של השמש". כך או כך מדובר באחד האזורים הגבוהים על פני כדור הארץ.
 
המחוז האוטונומי של הפמיר נקרא גורנו בדחשן gorno Badakhshan והוא מהווה כמעט חצי מגודל הארץ אבל מיושב רק על ידי 3% מהאוכלוסייה (מונה כ200.000 באזור הגדול פי שלוש ממדינת ישראל). כבר בימי קדם הוא נודע בתכונות המבריאות שלו, נאמר שמי שיעלה לרמות הירוקות במרומי ההרים יזכה לבריאות ויחלים ממחלותיו. הוא ידוע גם במוזיקה המיוחדת שלו. חלק גדול מתושביו מזהים עצמם כפמירים ולא כטג'יקים. יש להם שפות נפרדות ודת נפרדת – הלא היא השיעה האיסמעילית. הם קשורים לקבוצות דומות בסין, צפון פקיסטן ואפגניסטן.
 
הבית הפמירי
הרי פמיר נקראים "גג העולם" ולא בכדי, זהו אזור הקרחונים הגדול ביותר בכדה"א אחרי אנטרקטיקה, וההרים הגבוהים ביותר לאחר ההימאליה, בעמקי ההרים חיה אוכלוסייה מיוחדת במינה השייכת רובה ככולה לכת האיסמעלים, אחד המאפיינים של האוכלוסייה הוא מבנה בית מיוחד המהווה סמל ליקום וגם מקום תפילה, ונושא בחובו סימבוליזם פילוסופי ומיסטי עמוק הבא לידי ביטוי בחלוקה שלו לאזורים וחלקים.
בתוך הבית ישנם שלושה אזורי מחיה המסמלים את שלושת סוגי החיים: מינרל, צמח, חיה.
בנוסף על כך ישנה הופעה של ארבע היסודות בחלוקה לחלקים, כשהרצפה מסמלת את האדמה, האח את האש, הפלטפורמות המורמות בצדי החדר, כמו ספסלים, מייצגות את האוויר והמים.
המספר ארבע מופיע גם במבנה התקרה שהיא מעשה פסיפס של ארבעה ריבועי עץ שלובים זה בזה כשהאור חודר מהמרכז.
 
בבית הפמירי ישנו ייצוג של עיקרון הדואליות המופיע על ידי שתי קורות עיקריות התומכות את הגג, כשקורה אחת מסמלת את ההיגיון היקומי, וקורה שנייה מסמלת את הנפש היקומית. שתי הקורות קשורות לחומר ולרוח.
מעל האח ישנם שישה קורות משנה המייצגות את שש הכיוונים. ובסך הכול יש בבית שבעה חלקים הקשורים לשבעה הרקיעים, שבעה הצבעים בקשת, שבעה כוכבים שרואים בעין בלתי מזוינת נעים בשמים.


הבית מייצג את היקום כולו והוא שיקוף של מבנהו, מתוכו ניתן לראות את השמיים, ונדמה שרק תרבות מתקדמת יכלה לבנות אותו כמו שהוא, המדע שמאחורי בניית הבתים מזכיר במקצת את מה שנמצא בוודות ההודיות והתגשם ב"סטפטה וודה" העקרונות האוניברסליים שמאחורי הארכיטקטורה ההודית, וכן בפנג שואי הסיני
נדמה כאילו לאנשי קדם היה סוג כלשהו של מדע וידע שאין ברשותנו כיום, שהגיע אליהם מתקופות וממקומות לא ידועים שלפני ההיסטוריה
ואכן, בטיבט הסמוכה מאמינים בקיומה של עיר אלוהית מחוץ לזמן בשם שמבלה, שמזכירה אולי את המושבה של מנו, או הפליטים האחרים מאטלנטיס. הייתכן שתכנית האב של הבית הפמירי הגיעה ממקום זה?
 
אתרים בהרי פמיר
מצודה ומקדש קופיר קלה- kofir kala
השם מרמז אולי על מצודת הכופרים? נמצאת כשלושה עשר ק"מ ממזרח לחורוג, על צוק בולט. ליד המצודה שני שרידי מבנים  מעוגלים שהיו כנראה מקדשים זרתוסתרא, אולי מגדלי שתיקה?
 
מקדש אש ליד הכפר וורנג vrang
פירמידה קטנה במיקום בולט עם ארבע מדרגות, על רקע התפאורה המקסימה של הרי הינדו קוש, מסמלת, אולי, את קצה גבול ההשפעה של האיראנים אל מול ההודים. לא רחוק מהמצודה של ימצון, כאן היה המצודה הרוחנית של הדת העתיקה.
 
עמק המוגרב mugrab
נמצא ממזרח לאגם ישילקול – שם האגם משמעו האגם הכחול. העמק כולו נחשב לקדוש בתקופת זרתוסתרא ולפני כן, יש בו אלפי ציורי סלע החל מלפני עזרת אלפים שנה, שבחלקם יש את מרכבת השמש של מיתרה. ליד האגם אתר פולחני של זרתוסתרא. באזור יש מכרות רבים ונמצאו בו שרידי יישובים עתיקים, למרות שכיום הוא ריק לחלוטין.
 
מסדרון ווקן wakhan
עמק נפלא החצוב בין הרים גבוהים מאד וחוצה את רוב הפמיר ממזרח למערב, בתוכו זורם נהר הפנג' שלאחר מכן הופך לנהר האמו דריה, זו הייתה אחת מהדרכים ההיסטוריות של דרכי המשי, ומקום מעבר חשוב בין מזרח למערב, דרום לצפון. חלק גדול מהאתרים היישובים וההיסטוריים בפמיר נמצאים במסדרון זה, שכיום יש בו גשרים של שלום המחברים את טג'יקיסטן לאפגניסטן.
 
ימצון yamchun  
כפר הממוקם שבעים ק"מ מזרחה מאישקשים, בתוך העמק של נהר הpanj, לידו מצודה הרוסה מהמאה ה3 לפני הספירה. נודעת בשם מצודת עובדי האש. והיה בה כנראה מקדש אש
 
קבר האימאם עלי זין
הוא היה אחד מהאימאמים השיעים שלפי האגדה המקומית הגיע לערוץ נהר הפנג' ונקבר שם, לא רחוק מאישקשים, כעשרה קילומטר מהכפר במורד הנהר יש ירידה לגן נאה ובמרכזו ציון הקבר
 
ח'ורוג khorog
בירת הפמיר. נמצאת בגובה אלפיים ומאה מטר במפגש נהרות וגרים בה עשרים אלף איש. ממנה יוצאים הטיולים לשורת הפמיר, נוף נפלא. בחורוג הקימה קרן אגא חאן פארק מרכזי יפה שנועד לשמש כמדיטציה, ליווי לכל שלבי החיים, ומקום לקהילה ואורחים. מדובר על אי של יופי ושלווה בלב ההרים

קאיליקום kailikhum – מצודה על נהר האוקסוס, שהייתה עד למאה ה19 בירת נסיכות חצי אוטונומית. יש בה גשר שלום העובר לאפגניסטן
 
איסמעליה
האיסמעילים הם כת מיסטית שיעית הדומה מאד לדרוזים, שמהווה כיום רוב בחלקים גדולים של הפמיר. הם מונהגים על ידי אדם בשם אגא חאן הגר בלונדון והוא אחד מעשירי עולם, למעשה כל אזור הרי הפמיר נתמך במידה רבה על ידי קרנות הצדקה שלו.
השם בא להם מהאימאם השביעי לפי תפישתם, אסמעיל שמת בשנת 762, הוא היה בנו של האימאם השישי מתוך שנים עשר האימאמים של השיעה הרגילה, אלא שלפי אמונתם הוא לא מת אלא נעלם ויחזור בסוף הימים, ולכן הם נקראים מעריצי השביעי – סבעיה. אלא בנוסף על כך הם מאמינים בעולם האצלות המורכב משבע אנרגיות ומזכיר מאד את התורות הנאו פלטוניות שנפוצו במאה ה3 לספירה באזור הים התיכון
 
לפי האיסמעליה, אלוהים הוא ללא תואר, בלתי מושג על ידי המחשבה ואין הפה יכול תארו. הוא לא ברא את העולם במישרין ואין לו שום קשר ישיר עם העולם, אלא באמצעות שבע דרגות ההאצלה: האלוהים, שכל העולם, נפש העולם, החומר הקדמון, המקום, הזמן והעולם הזה.
אלוהים ברא את הבריאה לא במישרין אלא באמצעות השכל ונפש העולם. גם הזמן כולו מחולק לשבעה מחזורים, שכל אחד מהם מתאים לגילוי אחד של האלוהות. מניין הנביאים (הנאטיק – המדברים) גם הוא שבע: אדם הראשון, נח, אברהם, משה, ישו מוחמד והאימאם איסמעיל. 
 
המחקר החדש רואה בהם תנועה שיעית מיסטית פרסית שהתגבשה במחצית המאה התשיעית, ובתוכה יסודות נאו פלטונים, האצלת הכול מן המקור האלוהי המופשט העליון, שבע דרגות האצלה, אחת נמוכה מרעותה, ההאצלה השביעית היא העולם הארצי של בני אדם, גם ההיסטוריה מחולקת לשבע. ככל שעולה המאמין האיסמעילי בשבע דרגות הסודיות של התנועה, הוא מתרחק מן האסלאם המקורי, בעיקר באמצעות הפירוש האלגורי של הקוראן, חוקי הקוראן וסיפוריו מוצאים מפשטותם.
 
האיש שהחזיר את הנאו פלטוניזם לאסלאם ומשם לאירופה הוא איבן סינא, אחד מהוגי הדעות והפילוסופים החשובים שבכל התקופות. הוא נחשב למדען הראשון וגם מי שהתחיל את הרפואה המודרנית. לפי האיסמעליה הוא היה אחד משלהם, כך חושבים גם הטג'יקים. איבן סינא היה רופא בחצרו של מלך הסמינידים בבוכרה (אזור טג'יקי), שם הוא קיבל רשות לחקור את הספרייה העתיקה והחשובה, שנשרפה כמה שנים אחר כך. הוא נחשף לידע וספרים שמעטים לפניו זכו לו. בנוסף אליו גם אחרים שפעלו בחצר זו כגון המשורר רודקי, נחשבים על ידי האיסמעלים לאנשים משלהם.
 
לאיסמעילים הייתה רשת תעמולנים בכל רחבי הממלכות המוסלמיות ואנשים ידועים היו קשורים אליהם, כמו איבן סינא, בירוני, פרידוסי. הם פיתחו רשת של אגודות סודיות, כמו זו של אגודת האחים הטהורים מבצרה שחיברו אנציקלופדיה גדולה של כלל המדעים באסלאם, זרמים שלהם יצרו ממלכה שנקראה קרמטים במזרח המפרץ הפרסי והתקיימה 200 שנה מ900 עד 1100, את הממלכה הפאטימית במצרים, והיו פעילים מאד במסגרת הממלכה הסאמאנידית במרכז אסיה.
 
קירגיזסטן
קירגיזסטן הייתה עד לא מזמן ארץ רועים, תרבות נוודים שחיו ביורטות. רכס ההרים הנישא של הטיאן שיאן הוא מקום מולדת השבטים התורכיים, ממנו הם יצאו לכבוש חלקים גדולים של אירואסיה. זהו אחד מרכסי ההרים הגדולים והגבוהים בעולם, המתנשא לגובה של יותר מ7000 מטר. יוצר סביבה גשומה בתוך הערבות של מרכז אסיה. באזור זה שנמצא בין סין לערבות הקזחים עברו דרכי המשי הצפוניות, והוא נחשב למקום מושב האלים.
 
הקירגיזים מתייחסים למאנאס האגדי שאיחד את 40 השבטים הקירגיזים והוביל אותם לגיבוש זהות ואומה. תרבות הקירגיזים מאופיינת בלינה ביורטות, אוהלים מסורתיים, רכיבה על סוסים וחיי נוודות על כל מה שקשור בכך.
 
אתרים בקירגיזסטן
בישקק – העיר הגדולה והיחידה לרגלי ההרים, הוקמה רק בסוף המאה ה19, גרים בה הרבה רוסים ובני לאומים לא קירגיזים
 
אגם איסיק קול – האגם החם, אגם גדול ששת אלפים קמ"ר שמימיו לא קופאים בחורף ומכאן שמו. סביבו אתרי התיירות המרכזיים של קיריגזסטן.
קארקול היא מרכז התיירות של אגם איסיק קול ונקודת מוצא לטיולים בערים
 
העמים הנוודים של מרכז אסיה והדת שלהם
העמים הטורקים אלטאים התחילו באזור של הרי טיאן שיאן, ערבות מונגוליה ואסיה, והם מתחלקים בעיקרון לשלוש קבוצות, הקבוצה הטורקית, הקבוצה המונגולית והקבוצה הפינית אוגרית. במשך אלף שנה הפלישות שלהם הרעידו את אמות הספים של תרבויות העולם, מביאות איתם הרס וחורבן, החל מאטילה ההוני במאה ה5 לספירה וכלה בתימור לנג במאות 14-15. לפי מירצ'ה איליאדה, המנטליות שהנחתה אותם הייתה זו של זאבים טורפים. "היוקרה המיסטית של הצייד העליון – טורף הבשר – מילאה תפקיד חשוב בכך. שבטים אלטאים רבים האמינו כי מוצאם מזאב על טבעי".
ההופעה הדרמטית ביותר של השבטים הנודדים הייתה בקיסרות של גינגיס חאן הוא פעל במשך 21 שנה בין 1206-1227 לספירה. אך יורשיו המשיכו בכיבושים לאחר מכן וכבשו את מזרח אירופה ב1241, את פרס עיראק ואנטוליה ב1258, את סין ב1279, ונעצרו על ידי הממלוכים מצד אחד בקרב עין חרוד 1271 בישראל, ועל ידי היפנים ב1281.

האל הראשי של האלים הנודדים היא טאנגרי אל השמיים, הוא אל עליון שבו תלוי הסדר הקוסמי, ארגון העולם וגורל בני האדם. השליטים המונגולים נהגו להתייחד אתו, גינגיס חאן היה מסתגר באוהלו לפני כל מערכה צבאית חשובה ומנסה לקבל סימנים מהשמיים להצלחת או אי הצלחת תכניתו. לעיתים היו עולים להר גבוה או מקום מקודש בטבע, כפי שמופיע בסרט על גינגיס חאן. טאנגרי הוא זה שנותן כוח לחאן ליצור סדר חדש על פני האדמה, כפי שמתבטא בחוקים של ה"יאסה". כשנפגש גינגיס חאן עם האמיר של בוכרה הוא אומר "היקום כולו הוא בית האלוהים. לשם מה יש צורך במקום מסוניים שבו ישכון?" טאנגרי נמצא בכל, כשהסדר של החברה מתפורר הוא הופך לאל מסתתר.
במרכז הבריאה נמצא הר עולם, דומה להר מרו ההודי הר זה מסומל גם על ידי עץ המחבר שלושה מישורים: שמים, ארץ ושאול. הנשמות נמצאות על ענפי העץ עד שנולדות, התוף של השאמן עשוי מעץ זה, וכך גם עמוד הטוטם שסמלי הנמצא גם בקברים של קדושים מוסלמים במרכז אסיה. ועליו שערות של סוס, הסוס היה חיה שהוקרבה לטאנגרי אל השמיים.
המיתוס של הבריאה קשור לצלילה לתוך מים והוצאה מתוכם של חלקיקי בוץ, סוג כלשהו של צלילה המעלה דבר כלשהו, וכך נברא העולם. לעיתים זהו האל המזהה את השטן, מצווה עליו לצלול ולהביא קצת בוץ בפיו, מבוץ זה נוצרים ההרים והאדמה, ולאחר מכן האדם והביצה.  

הסמליות של השמיים מתבטאת באוהל הנודדים, התפר של האוהל הוא שביל החלב, החורים שבבד הכוכבים, העמוד המרכזי מסמל את שביל הצפון, חיבור בין מישורים שונים: שמיים, ארץ ושאול. דרך הפתח שבראש האוהל יוצא העשן , הוא מקביל לפתח שנמצא בשמיים עצמם. האוהל הוא העולם, הרוח החודרת אליו מהפתחים בתחתיתו מסמלת את האפשרות לעבור לעולמות אחרים.
הסמליות של הפתח במרכז הבית מופיעה בבית הפמירי בהרי פמיר בטג'יקיסטן, שם יש פתח במרכז הבית ובו מסומלים הרקיעים והעולמות האחרים.
במילים אחרות המוטיב ההיירופוני של כל מעון אנושי כמחקה את מרכז העולם, שבתוכו יש ציר עולם, בא לידי ביטוי מקסימלי באוהל הנוודי ובסמלים שנובעים ממנו, כל אוהל מאפשר הופעה של הקדושה במישור הזה, שבירה של הרגיל והיומיומי ואפשרות של לידה מחדש ועלייה לשמיים.

בדת של הנודדים מופיעה דמותו של השטן כמתערב במעשה בריאת העולם, משתלט על בני אדם, וכתוצאה מכך מוסברת הופעת הרע בעולם. ישנה דואליות הקשורה להופעתה האדם בעולם, אלוהים מפקיר לרגע את האדם במשך תהליך הבריאה, פרק זמן מספיק לשטן להתערב ולהכניס אל האדם את יצר הרע, ולכן יש חולי ומוות ובעולם. ה"קלקול" של העולמות מחייב מדריך נשמות, מתקן ומרפא, וכך נולד התפקיד של השאמן, כפי שכותב מירצ'ה איליאדה: "אל שמים ריבון שהופך לאל מסתתר או שהוא מתרבה על בלי די, אל בורא, שהשטן הערמומי מתערב בבריאתו (האדם והעולם), הסיכונים הניצבים בפני נשמת האדם" המחלות והמוות הנגרמים על ידי שדים ורוחות רעות, יקום משולש – שמיים, אדמה ושאול – שמחייב גיאוגרפיה מיתית מורכבת (המישורים השמימיים והתחתונים הרבים מחייבים ידיעה בשבילים המובילים לרקיע ובאלה המובילים לשאול) – די לחשוב על כל המרכיבים הללו על מנת להבין את התפקיד המכריע של השאמן בדתות של אסיה המרכזית והצפונית, השאמן הוא בו בזמן תיאולוג ומומחה לשדים, מומחה לאקסטזה ותרופות, עוזר במסעות הצייד, מגן הקהילה והעדרים, פסיכומופ (מלווה נשמות המתים אל העולם שמעבר) ובחברות מסוימות אף משורר ואדם מלומד ובקיא."
 
שמאניזם
מירצ'ה איליאדה, חוקר הדתות הנודע ביותר במאה ה20 כתב ספר על שמאניזם, שהוא מתרכז במיוחד בערבות אסיה, סיביר, המסורת הטורקית אלאטית. הספר נקרא "שמאניזם – דרכים ארכאיות של אקסטזה" והוא התפרסם הרבה לפני שהנושא הזה נהיה פופולארי בקרב תנועות העידן החדש במערב.
איליאדה מתרכז בחולי איניציאטורי וחלומות, הסמליות של התוף השאמני והתלבושות, לפי טענתו זאת הדת המקורית של האדם בתקופה הפלאוליתית ומוטיבים מסוימים נשארו מאז.  הוא טוען שהשמאניות זה דת, מאגיה ומיסטיות במובן הרחב של המילה. הוא מגדיר שאמניות כ"טכניקה של אקסטזה". הטכניקה מתרכזת סביב מוות ולידה רוחניים.

לפי איליאדה אדם נעשה שאמן באחת משלושה דרכים:
1
 אם הוא נקרא לבחירה או נבחר לכך על ידי כוח גדול ממנו
2  הם הוא מקבל את העיסוק מהמשפחה – אבא או אימא
3  אם הוא בוחר בכך או השבט בוחר בכך
אלא שאדם צריך לעבור איניציאציה בכדי להפוך לשאמן, וזה נעשה בשני דרכים
א. על ידי חלומות, התגלויות, ואעז ואומר גם מחלה
ב. לימוד על ידי הזקנים והשמאנים הוותיקים

פעמים רבות השמאן לעתיד מתבלט על ידי התנהגות מוזרה, אהבת בדידות, חלומות משונים, חזיונות, התנהגות תת הכרתית, הרבה פעמים האיניציאציה קשורה למשבר, ולעיתים רבו זה מחלה שגובלת בסכנה פיזית לחיים. השמאן מופקר בידי כוחות אלוהיים או שטניים, משתגע, עובר למצב של תוהו בבוהו, נפטר מהסדר הישן בכדי שיוכל לקבל אישיות חדשה. עובר עינויים, "נהרג".
לעיתים התהליך של ה"מוות" נעזר על ידי התבודדות ביורטה או בטבע למשך מספר ימים. השמאן לעתיד צריך מדריך הן באופן פיזי והן באופן אנרגטי, לעיתים זאת רוח של חיה, מכשף קדום. לעיתים הוא צריך לצאת למסע, פיזי או דמיוני. הניסיון של המחלה מלמד את השמאן איך לרפא מחלות אצל אחרים. השמאן עולה לשמיים, חווה את החוויה המיסטית, שבעקבותיה הוא נהפך לאחר.

לפי המיתוסים השמאן הראשון נברא על ידי האל, הוא המדריך של הנשמות. עוזר למין האנושי במבוך הבריאה. השמאן קשור לישות העליונה, לעיתים לחיית טוטם. השמאנים הראשונים היו מקבלים את כוחותיהם ישירות מהשמיים, אלא שכיום יש ירידה והם מקבלים את הכוח מהאבות.

השמאנים נאבקים בכוחות הרוע, במאגיה השחורה, מגנים על העולם. הם מומחים לקדושה שמסוגלים לראות מה שאחרים לא מסוגלים. יש להם תפקיד חשוב במוות וטקסי הקבורה. לטראנס השמאני יש אופי אקסטטי ייחודי, וכך כותב איליאדה: "יש לזכור את האופי הדרמטי של הטראנס השמאני, שהוא הצגה שאין לה אח ודוגמה בעולם ההתנסויות הרגילות. הפגנת היכולת המגית (משחקים באש ו"ניסים" אחרים) חושפת עולם אחר, את העולם האגדי של האלים ושל הקוסמים, העולם שבו הכל אפשרי, העולם שבו מתים חוזרים לחיים והחיים מתים על מנת שיקומו תחייה, עולם שבו אדם יכול להעלם ולהופיע מחדש בו זמנית, שבו "חוקי הטבע" הושעו ובו שוררת "חירות" על אנושית מדהימה"
 
לאורך הסי דריה
אוש – הבירה של דרום קירגיזסטן בגבול עמק הפרגנה, עיר עתיקה על דרכי המשי. בליבה הר קדוש בשם סולימן, ריכוז של ציורי סלע עתיקים, מקומות קדושים, מקום קברו של שלמה, ובית באבור (הראשון בשושלת המוגולית).
 
קוג'נד khojand – העיר השנייה בגודלה ואחת הערים העתיקות במרכז אסיה, היא ממוקמת בפתח עמק הפרגנה, על גדות הסיר דריה – הנהר הגדול. גרים בה קצת יותר מ150.000 איש. העיר נוסדה על ידי כורש ונקראה בתחילה על שמו, כנראה שגם אלכסנדר הגיע לכאן. הסעיף העיקרי של דרך המשי עובר דרך קוג'נד. בעיר יש מוזיאון חשוב לתולדות האזור – סוגוד sughd . השם נובע משמה של הממלכה העתיקה באזור – הסוגודינים. שבירתה הייתה סמרקנד.
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו