הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

סיפורים סופים - טיולים לרחבי העולם

תפקידם של הסיפורים בדרך הסופית

לסיפור בדרך הסופית יש חשיבות אדירה, מכיוון שזו דרך לעקוף את האינטלקט, ולהגיע לתחושה ישירה של המציאות האחרת, שהיא מעבר להיגיון הרגיל, רומי בספר המונומטאלי שלו "המסנאווי" משתמש בסיפורים ככלי עיקרי להעביר את תורתו, וכך גם אחרים

מוולה נסר א-דין במעגל הנקשבנדי. 

חלק חשוב מהלימודים של מסדר הנקשבנדי במקומות מסוימים בעולם הוא לימוד והתבוננות בסיפוריו של מוולה נסר א-דין (מסוכם מתוך ספרו החשוב של אידריס שהא - הסופים).
למבקר באקשהיר שבתורכיה צפויה הפתעה. במרכז העיר ישנו קבר שלידו, על הרצפה, כוכב השולח קרניים לכל הכיוונים, ולידו כתוב כך: "קבר זה הינו מרכז העולם, ואם אתה לא מאמין, תעשה את החישוב בעצמך".
הקבר הוא קיברו של מוולה נסר א-דין המורה הסופי האגדי, שבדרך הסיפור והבדיחה שלח את חכמתו על פני כל העולם. גם בעת קבורתו המשיך המוולה ללמד ממשליו השנונים. במשפט על קברו מרמז לנו בדרך הבדיחה המוולה - נסר א-דין שכל אחד חושב שהוא מרכז העולם, ולא כך הדבר.
פסלו של המוולה, רכוב על חמור, לא רחוק מהקבר, מעלה חיוך על פניהם של מבוגרים וילדים. דמותו הנצחית של המוולה חיה כאן והיום והיא צוחקת איתנו על הבלותם של החיים, על חוסר ההגיון שאנו פוגשים סביבנו, גם על עצמנו, וגם על אלוהים.  המוולה שימש תמיד כנושא אהוב למיסטיקנים ולאנשים מיוחדים, החל מרומי וכלה בגורדייף. להלן כמה סיפורים של המוולה, ומוסר ההשכל הקשור אליהם, כפי שהם מופיעים בלימוד של חלק מהמסדר הנקשבנדי: סיפוריו של המוולה שימשו מאז ומתמיד גם להעלות חיוך וגם להעביר חוכמה עמוקה.

דרך הלימוד של סיפורי נסר א-דין היא בקבוצות שבהם המורה מנסה לפתח בתלמידים צורת מחשבה שונה מהצורה הרגילה דרך הסיפורים. לפי הסופים, הסיפורים יוצרים קשר עם החלק הפנימי ביותר של בן האדם, ומספקים מזון שעוזר בהתפתחות אורגן פנימי של תפישת על. מעבר לכך הסיפורים הופכים אנשים למודעים לדרכי ההתנהגות והמחשבה שלהם, ומסייעים להם לעדן את תפיסתם. סיפורים הם דרך להכנת האינטלקט המערבי למה שהוא צריך ללמוד.
הסופים טוענים שהמין האנושי חולה פסיכולוגית מפני שאנשים לא קולטים מי הם באמת ומה מצבם. הם עיוורים או "ישנים" מפני שהיכולת הגבוהה שלהם לא מפותחת. פיתוח התפיסה נקרא "התעוררות" והתפיסה עצמה נקראת "ידע". הסיפורים עוזרים ב"התעוררות" ובבניית אותו ה"ידע".

מספר סיפורים ומשמעותם:

לתקן את הגג
יום אחד החליט נסר א-דין לעשות דבר מה לביתו. הוא הביא סולם וטיפס על הגג שהיה זקוק לתיקון. אלא שהסולם שהוא הביא היה רעוע  ונסר א-דין נפל ממנו היישר על גבו של אדם שהלך במקרה ברחוב.  האדם נחבל בגבו, שבר עצם, ואושפז בבית החולים, ואילו לנסר א-דין לא קרה דבר.
מוסר ההשכל: ההגיון הרגיל של סיבה ותוצאה, ההגיון הליניארי, אינו עובד בסיפור זה.  ישנה שיטה אחרת של הבנה בעולם.

לאמת שני צדדים
מלך בעיר אחת שם לב שמעשי המרמה והשקר בעיר הולכים ומתרבים. ברצונו לעקור את התופעה מהשורש, ציווה להקים בכניסה לעיר עמוד תלייה. העמיד שומרים בכניסה וציווה עליהם לשאול את האנשים הנכנסים לעיר לגבי מעשיהם, עיסוקיהם, אמונתם. מי שייתפס בשקר, יש לתלות אותו מיד.
לאחר שהוקם עמוד התלייה התאסף המון גדול בכניסה לעיר. מוולה נסר א-דין שהיה בין ההמון, התנדב להיות הראשון שנכנס פנימה.
 "לאן אתה הולך?" שאלו אותו השומרים.
"אני הולך להיתלות", אמר נסר א-דין בלי להניף עפעף.
 "שקרן", התרתחו השומרים.
"בבקשה", אמר נסר א-דין, "אם אני שקרן אז תתלו אותי".
  "אבל אם נתלה אותך אזי יצא שאתה דובר אמת", אמרו השומרים נבוכים.
 "אז תנו לי לעבור", אמר נסר א-דין.
 "אבל אם ניתן לך לעבור", אמרו השומרים נבוכים ומבולבלים עוד יותר, "אזי ייצא שאתה שקרן, ואנחנו הרי מצווים לתלות את כל השקרנים".
 "ובכן, אתם רואים", אמר נסר א-דין "לאמת יש תמיד שני צדדים, ולא תמיד מה שרואים בצד אחד רואים בצד השני, ומעבר לכך, גם זה וגם זה אינם נכונים".
מוסר ההשכל: מעבר לכך שלאמת יש שני צדדים, הוא שבעזרת משחקי מילים אפשר לעקוף את האמת, ולהגיע לכל דבר, אך זה לעולם לא יהיה אמת.




 
הנשר קצוץ הכנפיים
 יום אחד מצא נסר א-דין נשר פצוע בפתח ביתו. כנפו הייתה שבורה. נסר א-דין חבש את כנפו של הנשר וקיבע אותה במקומה. הנשר התאכסן בביתו במשך כמה שבועות עד שיבריא. מכיוון שנסר א-דין לא ראה מימיו נשר אלא רק יונים, הוא התחיל לחשוב שאולי יש עוד דברים שאינם  בסדר אצל הנשר, כמו למשל, מקורו המעוקל וציפורניו הגדולות. לבסוף החליט מוולה נסר א-דין לעשות מעשה. הוא הזמין נגר שיקצץ ויישר את מקורו ואת ציפורניו של הנשר.
הנשר, שלא יכול היה עקב כך לתפוס טרף ולאכול אותו, מת עד מהרה ברעב.
מוסר ההשכל: לא לנסות להתאים את הלימוד המטאפיזי לתוך התפיסות הקיימות שלנו, מכיוון שאם נעשה זאת נסרס ונהרוג בסופו של דבר את אותו ידע חדש.
בלתי ניתן להגיע לרמות מסוימות של הבנה אנושית, אלא אם כן המוח מתחיל לעבוד ביותר מדרך אחת. זה מה שקורה בתהליך של הארה מיסטית. הנקשבנדי גורסים שהמוח צריך להיות מוכן לקראת ההארה הזאת בשלבים,  אחרת ההארה עלולה לגרום לנזק.
 
שבוע אחר שבוע בבית המרחץ
נסר א-דין נוהג היה ללכת מדי שבוע לבית המרחץ. יום אחד  הוא הלך לבית המרחץ: המים היו קרים,  האיש שהיה אמור לעסות את גבו הכאיב לו ולא היו מגבות. ולמרות זאת שילם נסר א-דין מטבע זהב עבור הטיפול. שבוע אחר כך המים היו בדיוק בטמפרטורה הנכונה, המעסה מרח את גופו של נסר א-דין בשמנים, הקדיש לו יותר זמן מהרגיל ושיחרר כל שריר תפוס,  בכל מקום היו מגבות ובשמים ואף תה חם הוגש במהלך הטיפול. נסר א-דין שמח וטוב לבב שילם הפעם רק מטבע נחושת עלובה אחת. למבטיו התוהים של בעל הבית הוא השיב: "זה עבור הטיפול בשבוע שעבר, את התשלום עבור הטיפול היום שילמתי כבר בשבוע שעבר".
מוסר השכל: היחסים הרגילים של סיבה ותוצאה הקיימים בדרך כלל בהקשר לזמן, לא תמיד מתקיימים. לפעמים משהו קורה בגלל העבר ולפעמים הוא קורה בגלל העתיד. יכול להיות שיינתנו לאדם יתרונות ופרסים גדולים כמקדמה לקראת משהו שעליו לעשות בעתיד. ישנו עולם בלתי נראה ומערכת זמן נוספת המקבילה לעולם שלנו.
 
המלך פנה אלי
יום אחד אמר נסר א-דין לתלמידיו: "המלך פנה אלי". כולם מאד התרשמו. לבסוף אזר אחד מהם אומץ ושאל: "מה הוא אמר"?
"זוז מדרכי", ענה נסר א-דין.
מוסר השכל: להזהיר מהונאה עצמית  והנחות לא מבוססות. כשנסר א-דין אמר שהמלך פנה אליו כולם הניחו שזה היה בעניין חשוב. אלא שבאמת המלך אמר לנסר א-דין לזוז מדרכו. ההנחה שהניחו כולם הייתה לא מבוססת. רק בירור נוסף הראה את הפרדוקס שבעניין.
 
דברים שרואים מכאן לא רואים משם
 יום אחד ראה מוולה נסר א-דין, מחלון ביתו, קבוצה של אנשים מתקרבת אל הבית. בחששו שאלו הם שודדים, פרץ מביתו החוצה, רץ ונשכב בתעלה שבצד הדרך. האנשים, שסקרנותם התעוררה למראה ההתנהגות המוזרה, ושלא היו אלא עוברי אורח תמימים, ניגשו אל המוולה לשאול אותו לפשר מעשיו. המוולה שלא ידע שראו אותו, הופתע למראיהם, התבלבל מעט, ולבסוף אמר כך: "קשה לי להסביר את זה, הבה ונגדיר זאת כך: אני כאן בגללכם, כשם שאתם כאן בגללי".
מוסר ההשכל של הסיפור הוא שיש דברים שאי אפשר להסביר אותם אלא יש לחוות אותם.
 
למה שלא תעשה ממתקים?
 יום אחד נכנס נסר א-דין לחנות וביקש מעט קמח.
"יש לי קמח", אמר בעל החנות. "וגם חלב, סוכר ודבש".
"אז בשם אלוהים", אמר נסר א-דין. "מדוע לא תעשה ממתקים"?
מוסר ההשכל של הסיפור הוא שלאדם יכולים להיות דברים מסוימים והאחר צריך דברים אחרים. מה שכל אחד צריך ישתנה בהתאם לאינדיבידואליות שלו ולנסיבות, אין נוסחאות. הנקשבנדים מלמדים בכל מיני שיטות, לא רק בדרך הבדיחות של נסר א-דין, מה הם ילמדו ואיך, יקבע על ידי המורה לפי הנסיבות המשתנות.  אין לנקשבנדי דוקטרינה קבועה ודרך קבועה והם מואשמים לפעמים, בחוסר שיטתיות. יש להם מטרות  ולא דוגמות.
 
חם וקר
אשתו של מוולה נסר א-דין אמרה לו יום אחד ללכת ולהתרחץ בחמאם התורכי. החמאם היה חם מדי ומוולה נכווה. בדרך חזרה הביתה הוא נרטב כולו בגשם מקפיא. כשכמעט הגיע הביתה פגש חבר.
"מוולה", אמר החבר, "אשתי אמרה לי ללכת ולקנות מעט בשר".
"לעולם אל תעשה מה שנשים אומרות", אמר המוולה, "אם אינך רוצה להצלות ואז לקפוא, זה על כל מקום הניסיון שלי".
מוסר השכל: נסיבתיות איננה בהכרח הוכחה לאמת של דברים. לפעמים האמת נמצאת ברובד עמוק יותר. הניסיון שלנו יכול להטעות אותנו.



 
מטבע חלוד אחד
המוולה מצא מטבע חלוד בצד הדרך. הוא לקח אותו לשוק, סוחר עתיקות אמר לו: "זה מטבע רב ערך" ונתן לו חמישה מטבעות כסף בתמורה.
"אקנה בזה בד", חשב לעצמו המוולה.
סוחר שרצה להיפטר מבד ברזנט שהיה לו מכר למוולה את כל המלאי שלו תמורת חמישה מטבעות הזהב.
מייד כשבד הברזנט היה שלו. סוכן של מלך שעמד להתחיל מערכה צבאית והיה צריך בד ברזנט לצורך אותה מערכה, במקרה עבר באזור וקנה את כל המלאי של הברזנט במחיר מאה מטבעות כסף. בעודו סופר את הכסף, צורף שהיה צריך בדחיפות מעט כסף כדי לגמור עבודה קנה מהמוולה את מטבעות הכסף תמורת חמש מאות מטבעות זהב.
נסר א-דין לקח את הזהב והלך לביתו. מעט לפני הגיעו הביתה, שודד שדד ממנו  באיומי סכין את שק הזהב.
אשתו פרצה מהדלת החוצה ושאלה: "מה שדדו ממך, מוולה"?
נסר א-דין ענה: "אה, זה שום דבר, מטבע חלוד שמצאתי הבוקר".
מוסר השכל: הכל הוא אחד. תלוי בנקודת המבט.
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו