העמים הסלאבים.
הסלאבים חיו בין הדניסטר והוויסטולה במשך 1000 שנים הם נשלטו על ידי ההונים, גותים, סקיתים, ועוד.. לאחר פלישת ההונים, הבולגרים והאוורים לאירופה הסלאבים באו בעקבותיהם ופלשו לבלקן במאות 6 -7.
ישנם עמים סלאבים בבלקן, ואלו נקראים סלאבים דרומיים, ישנם עמים סלאבים בצפון אירופה – ואילו נקראים סלאבים צפוניים (פולנים, מוראבים) וישנם עמים סלאבים במזרח אירופה ואלו נקראים סלאבים מזרחיים (רוסים, אוקראינים). המקור של כל השפות של עמי מזרח אירופה הוא דומה, שפה סלאבית קדומה.
אפשר לדמות את התיישבות העמים באירופה לנדודים בשלושה גלים: בתחילה באו ההודו אירופאים שהתחלקו לכמה קבוצות: יוונים ותרקים, אילירים, קלטים, לטינים. לאחריהם באו הגרמנים שמהם נוצרו האנגלו סכסונים, הפרנקים. ולבסוף באו הסלאבים. אירופה המערבית של היום היא שילוב של הודו אירופאים וגרמנים, בעוד שאירופה המזרחית היא ברובה סלאבית.
הסלאבים היו מומחים בחקלאות בשטחי בר. הם התיישבו ביערות של מזרח אירופה הם היו מאוגדים בברית שבטים רופפת ולא הייתה להם ממלכה גדולה משל עצמם עד שנכבשו והוטמעו בעמים אחרים וכך נוצרה הממלכה הסלאבית הראשונה בבולגריה בעזרת שבט תורכי, במאה ה8 לספירה, שכעבור מאה שנה בימי הצאר סימיון הראשון משתלטת על הבלקן כולו, הבולגרים מאמצים את הנצרות, מפתחים את הכתב הקירילי, ותרבות נאורה המתקיימת באופן עצמאי עד למאה ה11, עת הם נכבשים על יד הביזנטים.
ברוסיה - נסיכות קייב נוצרת ממלכה סלאבית נוספת במאה ה9 לספירה בעזרת פולשים מהצפון – נורמנים. ובבלקן הממלכה הסלאבית הבאה שעולה לגדולה לאחר בולגריה היא סרביה תחת הנהגת שושלת נמנגיאק הנמרצת. מהמאה ה12 עד המאה ה14 משתלטים הסרבים על חלקים גדולים של הבלקן, והם מהווים את אחת המדינות הגדולות והחשובות באירופה. גם הבולגרים זוכים לעדנה ועצמאות מחודשת בתקופה זו
לסלאבים היו אסיפות כלליות שנקראו "מיר", זה היה סוג של דמוקרטיה בה השתתפו גם נשים. יש אצלם תפישה דואלית, שאולי הושפעה וחוזקה על ידי האמונה הבוגומילית, היא מופיעה בסיפורי העם, האל הוא מסתתר, ולכן יש סבל בחיי אדם.
הדת והתרבות הקדומה של הסלאבים
במאה ה-12 נכתב ספר שנקרא כרוניקה סלבורום שמספק מידע על הדת הסלאבית הקדומה, על ידי הלמונד. הוא טוען שהסלאבים "אינן מטילים ספק בקיומו של "אל אחד בשמיים", אלא שהם חושבים כי אל זה עוסק אך ורק בענייני השמיים, לאחר שהשאיר את השליטה בעולם בידי אלים נחותים, שאותם ברא בעצמו. זהו אל נסתר קלאסי שאין לו קשר עם העולם. ישנם שני מקורות חשובים ללימוד הפגאניזם הסלאבי. האחד זה ספר שנקרא "כרוניקה סלבורום chronica slavorum" שנכתב ב1170. השני זה כרוניקת קייב, שנקראת גם כרוניקת נסטור מהמאה ה12 המתארת את הפגניזם של הרוסים בימי הנסיך וולדמיר.
בכרוניקת קייב מופיעה רשימת שבעה אלים
פרון – אל הסערה, גבר חזק בעל זקן אדמוני ובידו גרזן להכות ברוחות הרוע. קשור לאלון והוקרבו לו תרנגולים, פרים, דובים או עזים.
וולס – אל בעל קרן,
קורוס - התגלמות השמש,
סימרגלו - דומה לסימורג הפרסי
דזבוג – נותן העושר
סטריבור – הרוחות הם נכדיו
מוקוש – אלת הפריון.
הם האמינו באל שמיים, אלא שזה היה אל מסתתר. בנוסף אליו באל הרעם – פירון, ואלים נוספים. פרון מזוהה עם "תור". העץ הקדוש לו זה האלון. ולס הוא בעל הקרניים. אל רב ראשים רואה כל קשור לאל השמש, דזבוג – מחלק האושר, הוא אנדרוגינוס. המילה בוג, היא גם "עושר" וגם "אלוהות". היא מחליפה את המילה ההודו אירופאית "דיווס". אלת האדמה – מוקוש קשורה לפריון. הירח מביא שפע ובריאות והוא נקרא אב וסבא, השמש יש בה מרכיב נשי, עבדו אותה במקדשים עם פתח בגג שדרכו ניתן לראות את זריחת החמה
מנהגים של הסלאבים.
קבורה כפולה – לאחר כמה שנים מוציאים את העצמות, רוחצים אותם ומביאים הביתה ושמים בפינה קדושה בתוך מפית שלה ערך מאגי הנובע ממגע עם הגולגולת (בנצרות שמו את העצמות ליד האיקונות).
סנוצסטבו – זכות אבי החתן לשכב עם הארוסות של בניו ועם נשותיהם כשבעליהן נעדרים זמן רב. הדבר נעשה בידיעת הבעל ובהסכמתו.
רוח היער – דואגת לכך שהציידים יצליחו, נכנסת לבתים בבנייה, שוכנת בעמודי העץ התומכים את הגגות.
מיתוס הצלילה הקוסמוגונית – היה ים היולי, האל מבחין בשטן ומצווה עליו לצלול את מעמקי המים ולהביא לו קצת בוץ, מהאדמה הזו נוצרות היבשות.
נצרות מזרח אירופאית
בנצרות זו האמינו שהטבע קודש על ידי דמו והווייתו של ישו, הטבע נגאל וקודש. הפרחים פורחים אחרת מאז ישו. זה העניק מימד של אופטימיות ואמון בחיים, הצלב הוא עץ החיים ולא קורות המוות. זה כמו אוסיריס שבמותו מאפשר את גדילת הצמחייה. זה גם המיתוס של מיתרה והריגת השור הקוסמי.
בנצרות המזרחית יש חשיבות רבה לטקס המשיחה, השמן לעיתים מעורב בתמציות פרחים, הטקס קורה לאחר הטבילה והוא הופך חילוני לנושא רוח, ומכאן העצמאות של הקהילות, כי כל אדם נושא את רוח הקודש בקרבו. המשיחה נקראה "חותם המתת של רוח הקודש".
פתחו מאמרים בסרגלי הכלים:
ראו טיולים לארצות הבאות:
תפוצה
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו