הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

פולקלור בלקני - טיולים לרחבי העולם

נספח: פולקלור ואתנוגרפיה
 
מיהו בולגרי?
הבולגרים טוענים שהם המשך של התושבים התרקים המקוריים של האזור שהתערבבו עם מתיישבים סלאבים שהביאו אתם תרבות ושפה חדשה, ושבט תורכי שארגן אותם למדינה במאה ה7 לספירה. לפי דנוב המילה בלגרי משמעה לעשות טוב, לבולגרים שלושה אפיונים חשובים: מהתרקים הם קיבלו את המשיכה למיסטיקה, מהבולגרים הטורקים את כושר הלחימה, אומץ ונחישות, ומהסלאבים את הסבלנות והערבות ההדדית, יכולת הנתינה וההקרבה
העם הבולגרי בפרט והסלאבים בכלל בשלים להיות נושאי הדגל של ההתפתחות האנושית העכשווית בכיוון דת חדשה ואוניברסלית של אהבה, חוכמה ואמת. הבולגרים הוכנו לכך במשך אלפי שנה דרך האורפיזם הקלאסי, והלימוד של קיריל ומתודיוס והבוגומילים בימי הביניים.
לבולגרים רצף תרבותי ולאומי של 1300 שנה, דבר נדיר מאד בהיסטוריה של אומות העולם, יש עמים עתיקים מהם כמו היוונים, אך הם השתנו במהלך ההיסטוריה. הבולגרים הם היו תחת כיבוש במשך שנים רבות, אך הפולקלור, השפה, הדת והתרבות נשמרו.
מעל 80% מתושבי בולגריה הם בולגרים, אך יש גם אחרים, ואלו הם:
 
הפומוק pomak
אלו הם סלאבים בולגרים שהפכו למוסלמים וחיים בעיקר בהרי הרודופי, שם יש אזורים שבהם הם רוב. הם מונים כ250.000 איש, ויש להם דיאלקט בולגרי משל עצמם. לפי גרסת הבולגרים הם הפכו להיות מוסלמים בלחץ השלטונות העותומאניים, ולכן היו ניסיונות ניצור כפויים בשנות ה80 של המאה ה20. כיום מפתחים זהות נפרדת המבוססת על נרטיב שהם המשך של התרקים הקדומים או הבוגומילים, בסוף המאה ה19 הייתה לאזור הרודופי עצמאות קצרה שהובלה על ידי הפומוק. בהרי רודופי יש מסורות ייחודיות של שירה, מוזיקה ופולקלור. כמו למשל השימוש בחמת החלילים הגדול.
 
טורקים turks
בבולגריה חי מיעוט טורקי גדול, לעיתים מבלבלים אותו עם הפומוק. התורכים מדברים טורקית, חיים בכפרים משלהם, בעיקר בדרום מזרח המדינה, אך גם בעמק הוורדים ובמקומות אחרים. יש כיום מאמץ של ממשלת טורקיה לשמר את האתרים של האימפריה העותומאנית, בבלקן בכלל ובבולגריה בפרט
 
העם הוולכי valchs
זהו שם כללי לקבוצות דוברי שפה קרובה ללטינית בדרום הבלקן: יוון, אלבניה, מקדוניה, בולגריה וסרביה. לפי אחת התיאוריות אלו אנשים שהגיעו מרומניה הלטינית ממוצא דאקי, לפי אחרים הוולכים הם הוכחה להישארות תרבות ויסודות מתרקיה או איליריה הרומאיות. כיום הוולכים הם בעיקר רועים באזורים הגבוהים של הבלקן המדברים שפה דומה לרומנית, הם נקראים גם ארומנים ומונים כמיליון איש. בעיקר ביוון, אלבניה, מקדוניה ומערב בולגריה. אופייני לוולכים לעסוק ברעייה דו עונתית. בקיץ הם עולים עם העדרים לכפרים שלהם בהרים הגבוהים ובחורף יורדים לעמקים.
לארומנים לא הייתה תודעה לאומית משל עצמם עד המאה ה19. השכבות המשכילות הצטרפו לעמים המקומיים, ומי ששמר על השפה והתרבות היו האנשים הפשוטים בהרים. עם קבלת עצמאות רומניה החלה תנועה הקוראת לנאמנות לכנסייה והרעיון הרומני. עד אז הוולכים היו יוונים אורתודוקסים. האזור שממזרח למטאורה שביוון הוא המיושב ביותר במיעוט זה.
 
העם הסרקטסני sarakachani
עם של רועים ממוצא יווני שנפוצים בארצות הבלקן, כולל בולגריה, לפי השפה שלהם הם נחשבים לטהורים שבכל היוונים, בעבר היו נודדים בין קיץ בהרים וחורף בעמקים, כשהיום של סנט גורג מסמל את תחילת הנדידה בסוף החורף אל ההרים והיום של סנט דימיטרי מסמל את תחילת הנדידה בסוף הקיץ אל העמקים. יש לציין שסנט גורג קשור למקומות גבוהים, ואילו סנט דימטרי הוא הקדוש המגן על סלוניקי.
הסרקטסני מומחים ברפואה עממית, יש להם אמנות ייחודית בבגדים ופיסול המזכירה במקצת את יוון לפני התקופה הקלאסית, יש טוענים שהם צאצאים של השבטים הדורים. לעומתם יש אחרים האומרים שהם התחילו לנדוד רק בעקבות הלחץ של הטורקים ומקום השם מבטא את המילים פליט – שחור בטורקית.
כיום יש כ100.000 סרקטסני ברחבי הבלקן, חלקם הגדול בהרי הפינדוס ביוון, ואילו כחמשת אלפים או יותר בבולגריה. הבולגרים טוענים שהם תרקים קדומים שעברו תהליך הלניזציה ולא התערבבו בסלאבים הפולשים.


 
הצוענים gypsy
מיעוטים גדולים מאד של צוענים חיים בבלקן, איש לא יודע את מספרם המדויק, לפי האגדה הם הגיעו ממצרים, ולכן השם. אך כנראה שהגיעו מהודו, בדרך כלל הצוענים לא משתלבים בחברות המקומיות ויש להם תרבות ושפה משל עצמם, הם חיים בשולי החברה ולא נהיים חלק משוק העבודה המקומי. חלקם מוסלמים וחלקם נוצרים, אך לרוב הם שומרים על האמונות הפגאניות מיסטיות שלהם. בבולגריה הם נקראים roma ומונים קרוב לחצי מיליון איש
 
הפולקלור הבולגרי לאורך השנה
טיול בבלקן בכלל ובבולגריה בפרט איננו שלם מבלי חשיפה לפולקלור. אם יש משהו שאנשי הבלקן הצטיינו בו לאורך הדורות, הרי שזה מוזיקה, ריקוד, פסטיבלים, תחפושות ותלבושות. אלא שיש לפולקלור הבלקני שורשים עמוקים הרבה יותר. בעבר בני אדם חיו קרוב אצל הטבע, בתקופה שבה היו ציידים לקטים הם הרגישו וחיו את עונות השנה, היו תלויים בחילופי העיתים, ויש אומרים שמילאו את תפקידם האמיתי כבני אדם והוא לעבד אנרגיות עבור הפלנטה, זאת עשו על ידי נדודים ממקום למקום בנתיבי האדמה הקדושה, מבקרים את המקומות האנרגטיים לפי זמני עונות השנה וחיים בהתאמה לטבע.
עם המהפכה החקלאית נפגע במידת מה הקשר בין בני אדם לחיים טבעיים והתחליף היה טקסים ואירועים המציינים את פריחת הפרחים, שינויי העונות, האפשרויות החדשות הנמצאות במחזורי וזמני השנה.
במילים אחרות הטקסים והפסטיבלים היו כלי עזר בעיבוד ועיגון האנרגיות הטבעיות, שבעבר היו זמינים יותר לבני אדם עקב נדודיהם והקשר שלהם לעונות השנה, צמחית והבשלת הצמחים ומחזורי החיים של החיות.
 
עם השתלטות הדתות המונותיאיסטיות על אירופה נעלמו האמונות הפגאניות העתיקות, ואפילו קשר תחליפי זה עם הטבע נותק, נוסיף על כך את המהפכה התעשייתית וחיים בתנאים מלאכותיים שהערים מציעות, ונבין כיצד ההרמוניה בין בני אדם וחילופי העונות והזמנים נראית כרגע אפשרות רחוקה, אלא שבמקומות שונים בעולם, כמו למשל בבלקן, המסורת העתיקה של פסטיבלים וטקסים נשמרה, מוצאת בית בחלקה בתוך הנצרות האורתודוקסית. וכך נמצא בבולגריה מערכת ייחודית של פולקלור, מנהגים וחגיגות במשך כל השנה, המתקיימים לפי הסדר הבא: ביום הקצר בשנה יש את שירי הקולדרי, בתחילת ינואר טקסי המים, ובסוף ינואר עד תחילת מרץ, שיא החורף, ישנם פסטיבלים מרהיבים של מסכות ותחפושות הקוקרי והסורבקי, בתחילת האביב באבא מרתה (סבתא מרץ) מביאה את מסורת המרטיניצה, ועם התקופה שלפני הפסחא מתחילים טקסי האש, רגע לפני הפסחא עצמה זה זמן הנערות הצעירות שמקיימות את מסורת הלזרוונה, חגיגות הפסחא מפנות מקומם לחג הרועים של סנט גורג, ובשלהי האביב מתקיימים טקסי האנסתנריה.
באופן כללי מחזור הטקסים והפולקלור השנתי בבלקן נע סביב שני אירועים עיקריים, אחד זה היום הקצר בשנה, שבו יש טקסים המתבצעים בעיקר על ידי גברים צעירים בכדי לגרש את כוחות הרע ולאפשר התחלה חדשה, המתקשרים לכריסטמס והאפיפניה (טבילה), והשני הוא פריצת האביב הנקשרת לחג הפסחא שבו יש טקסים המתבצעים בעיקר על ידי נשים צעירות  הבשלות לגדל ולטפח את האנרגיה של השנה החדשה.
 
כלים מוזיקאליים
הכלים המוזיקאליים האופייניים לבולגריה בפרט ולבלקן בכלל הם הקוואל kaval, חליל מעץ, הגדולקה gadulka, כינור עם מיתר אחד, חמת החלילים שנקרא gajda, ותוף שנקרא tapan
ישנם כלים שקשורים למחוזות ספציפיים כמו למשל הטמבורה tamboura מעין מנדולינה שמופיעה בדרום מערב בולגריה – אזור מקדוניה, הזורנה zurna מעין חצוצרה שמופיעה רק בהרי פירין, הגדולקה (חמת חלילים) הקטנה שאופיינית לאזור דוברוזה, ועוד
כיום מרבים להשתמש בכלים נוספים כגון האקורדיון, קלרינט, חצוצרות, גיטרה, כינור, קונטרה בס, תופים, ועוד שנכנסו לפולקלור החל מהמאה ה19. במיוחד באזורי מקדוניה הבולגרית וסופיה.
 
ריקוד בלקני
לרוב המוחלט של הריקודים הבלקניים בכלל והבולגרים בפרט קוראים הורו horo והם נעשים במעגל, מזכיר קצת את ההורה הישראלית והמסורת הסלאבית הכללית. במהלך הריקוד אוחזים ידיים ונעים כנגד כיוון השעון, לעיתים עוזבים את הידיים ומסתובבים באופן עצמאי, ואז חוזרים ויוצרים את האחווה.
ישם גם ריקודים שרוקדים אותם בשורה, או בחצי מעגל, כמו בטקסים העתיקים. הבולגרים אוחזים את ידיהם או מחזיקים בחגורה אחד של השני בזמן הריקוד. כך שיש תמיכה הדדית, והם מרגישים כגוף מאוחד אחד, זאת הייתה דרך לתמוך בקהילה וביחד, במיוחד בעתות של מצוקה, אך גם שיתוף בזמני שמחה.


 
שירי הקולדרי koledari
הקולדרי הם קבוצות גברים צעירים ההולכים מבית לבית ושרים שירה מיוחדת, מברכים את בעלי הבתים. המילה koleda בבולגרית משמעה חג המולד. הלהקות שרות שיר לכל אחד מבאי הבית, כולל התרנגולות והעיזים.
ימי הקולדה מתרחשים ערב הכריסטמס, הנערים הצעירים שרים שירי קולדרי ומסננים גרעיני חיטה, מברכים ומקבלים סוכריות ודמי כיס. כמו דמי חנוכה. הם מחפשים בבית אחרי שדים, צועקים, רוקדים וקופצים, מכים על הרצפה, רוקדים את הקולו kolo
ראש הקבוצה נקרא סבא, הקולדרי מתאספים בביתו בערב הקולדה, ויוצאים לפעילותם בחצות, מסתובבים ברחובות ומרעישים עם פעמונים ורעשנים. אחד מהם מתחפש לאישה הרה. השאר מחופשים בדמויות אדם, חיות ומעורב. לעיתים יש קרניים לבנות, שחורות או אדומות. עור כבשה הפוך, זנב שור עם פעמון, עור פרה. הם מפזרים סיבי קנביס.
ברבים משירי הקולדרי הזמרים מספרים על עצמם. הם קוראים לעצמם אחים לנשק, כל אחד מהם הוא לוחם ורוכב, מכיוון שהם צריכים לחקות את הפטרון שלהם, האל לוחם - שהוא באותו הזמן לוחם בנחש, ומביא בחזרה את המים הקוסמים שנחסמו על ידו.
סמל נוסף שבו הם משתמשים בשירים הוא מפתחות הזהב שפותחות את מעיין המים הנעול. הפתיחה נעשית על ידי גיבור טוב שנקרא בבולגרית וונק vunak, המצליח להשיג את הכבשה עם קרני הזהב ולהביא אותה על סוסו המעופף (מזכיר את המסע אחר גיזת הזהב), בעוד שמהמעיין הפתוח עולים גברי הקולדרי הצעירים.
לגיבור - וונק הטוב יש תפקיד מרכזי בשירים, הוא מייצג רוכב רב עוצמה. במקרים רבים השם "טוב" (דובור בבולגרית) נהיה השם דוברי ואז השירים קוראים לו "שלי" או "שלנו". יש לו את מפתחות הזהב ולכן הוא אדון היקום, מזכיר במלכות השמיים שלו את המסורת התרקית של אלוהים איש רוכב. קשר נוסף לתרקים הוא בשם שנשמע רבות בשירה והוא – בילנה, או בינדה, או בימנה, קיצור שמה של בנדידה bendida אלה תרקית המזוהה עם הירח והציד, המקבילה של ארטמיס.
 
שירת הקולדרי היא צאצא ישיר של טקסי מעבר עתיקים שהפכו נערים לגברים. באותם טקסים לבשו מסכות תיאטרון שייצגו את המסע לעולם המתים, "העולם האחר", המאבק עם תושביו הדמונים וחזרה. במילים אחרות, המתבגרים הצעירים מתו באופן זמני וקמו לתחייה מחדש.
לרוב הקולדרי הם חתנים לעתיד של הכפר או העיר, לעיתים הם אלו שאמורים להתגייס לצבא. הם הולכים מבית לבית עם מקלות עץ ומכים על הרצפה בעודם שרים, המנהיג של הקולדרי הוא המברך, והוא גם היחיד שנשוי ביניהם.
 
מסורת הסורבקי survaki
לאחר הקולדרי בא זמן הסורבקי, זאת מסורת שבה נערים צעירים או ילדים הולכים בין הבתים לאחר תחילת השנה החדשה עם מקלות מעוצבים בצורה מטה הרמס וטופחים לאנשים על גבם, מברכים את הבית.
ישנם מספר תיאוריות על מקור השם surva, סורבה, אחת מהם קשורה לתרקים שחיו לפני אלפיים שנה בבולגריה והעריצו את אל השמש שלו היו הרבה שמות, ביניהם sura או sureget, המשמעות של sur זה שמש. מסורת הסורבקי ידועה ופופולרית בבולגריה, זהו טקס ליבול, פוריות, בריאות ומזל טוב. קבוצות של ילדים קטנים שלא הגיע לבגרות הולכים מבית לבית ומברכים את המשפחה בדרך שהיא המשך של הקולדרי, הילדים לוקחים איתם סוג של ענף מקל שנקרא survachka, זהו ענף שמעוצב עם פירות יבשים, פופקורן, ומעיין בייגלה עגול.
הסורבקי הולכים מבית לבית ומכים אנשים על גבם עם ענף עץ המסמל את עץ החיים, הם מבקרים אנשים לאחר רדת הלילה, כדי שהשמש לא תתפוש אותם בדרך, ולאחר מכן רוקדים ומבצעים מעשים היתוליים בכיכר הכפר ובהם נישואים מקודשים וטקסי פריון. באי הבית חייבים לכבד ולתת מתנה לסורבקי, ולעיתים יש הצגה של מוות ולידה מחדש
 
הזמן שבין הכריסטמס 25.12 לאפיפניה, חג הטבילה 6.1 הוא זמן מסוכן, החושך בין הלידה של ישו לבין הטבילה שלו, בין הזמן שהוא הופיע בעולם פיזית, לבין הזמן שנכנס אליו הכרייסט, ולכן יש לגרש את הרוע בשני דרכים, האחת גלויה ואחדותית – קולדרי, והשנייה סמויה, ערמומית ואינדיבידואלית – סורבקי וקוקרי.
בכל מקרה אלו גברים שצריכים לעורר את האדמה, מכיוון שהיא ישנה. ואילו הנשים יבואו ידי ביטוי אחר כך, גם בהצגות הגברים מתחפשים לנשים.
הקולדרי מתרחש לפני ה25.12, הסורבקי ב31.12 -1.1.01 ולאחר מכן
 
המקל של הרמס
לאל הרמס היה מקל שנקרא caduceus והוא אחד הסמלים העתיקים ביותר. במצרים הרמס נודע בשם תות. המקל הוא שני נחשים מלופפים לשני הכיוונים בצורה המזכירה ד.נ.א. ובקצהו גולה מכונפת המזכירה את השמש. יש כאלו הטוענים שמקורו משומר העתיקה. לפי המיתולוגי היוונית המטה ניתן להרמס על ידי אפולו וקשור לרפואה – (זה שונה מהמוט של אסקלפיוס שיש בו רק נחש אחד). בימי הביניים מטה הקדוקאוס הפך להיות הסמל של הכוכב והמתכת מרקורי.
באופן כללי הקדוקאוס מייצג את האיזון בין חסד ודין שהם שני הנחשים וביניהם המתינות שהיא המטה הישר. לפי מקורות אחרים מוט הזהב הוא קו המשווה השמימי ושני נחשים הם עקרונות הזכר ונקבה, המיוצגים על ידי מסלולי השמש והירח. המקום שבו גוף הנחשים רחוק מהמקל המרכזי מייצג את גדילת היום בחצי השנה ולהפך.
הקולדרי נושאים מקל שנקרא gega  ובו שתי ספירלות, נחשים, כמו המקל של הרמס. והם מכים אנשים בגבם עם המקל הגדול הזה על גבם, מגרשים את השדים עם כוח השירה שלהם. הכוח קיים בלילה והם מאבדים אותו עם בוקר.
 
מים מטהרים 
באמונה הפגאנית הקדומה, בכל המקומות שבעולם, ישנם שני יסודות שמטהרים, כל אחד באופן אחר, הראשון הוא האש והשני זה המים. באופן טבעי המים נתפשים כיסוד מנקה וגם נותן חיים, החל מתרבות שומר הקדומה, דרך הדגש על מים בדת הפרסית - זרתוסתרא, והמשך בטבילה ביהדות ובנצרות. בבולגריה חיו בימי קדם התרקים והם האמינו בכוחות הטבע וקיימו טקסים הקשורים לאש ומים, אולי בהשפעת המזרח. טקסים אלו מצאו בית במסגרת הנוצרית האורתודוקסית, את האש חוגגים בזמן האביב ובהקשר של חג הפסחא, ואת המים בזמן החורף 31.12 ויותר מאוחר בהקשר של טבילת ישו, האפיפניה הנוצרית שנחגגת ב6.1.

בלילה שבין ה31.12 ל1.1 הנשים והנערות שבכפרים שמות, כל אחת בתורה, פרח שהן בוחרות בתוך קערת נחושת עם מים ביחד עם טבעת או חפץ אחר משלהן, הן משאירות את הקערה עם המים המטהרים בלילה ואז למחרת אוספות את הפרחים ביחד עם החפץ שהושאר במים, מרימות את הפרח והחפץ על מקל ומברכות בקול רם את הנערה שהשאירה אותו, זה מאפשר לה להינשא בעתיד, כל הבנות רוקדות עם קערת נחושת המים, יש שירה מיוחדת לאירוע. אם המים קופאים, מה שקורה לרוב בתקופה זו, הרי שזה סימן טוב
שבוע לאחר מכן, ב6.1, נחגג באופן מסורתי יום הטבילה של ישו. זה היום בו הגיע ישו לירדן ונטבל על ידי יוחנן המטביל, רוח הקודש בצורת יונה נחתה עליו והוא התחיל את פעולתו בעולם. בבלקן יום זה נקרא "יום הקדוש ירדן" st Jordan day, הנהר מקבל תכונות של אדם. בולגרים חצי ערומים קופצים למים הקפואים בנהרות, ברדיפה אחר צלב שנזרק לשם על ידי הכומר. הם עומדים במים, שרים ומנגנים, המים מטהרים אותם מחטאיהם ומאפשרים התחלה חדשה, הצלב משרה על המים קדושה.
 
הקוקרי  kukeri- פסטיבל המסכות של הבלקן 
זהו האירוע המרכזי של החורף, המתקיים בכמה מועדים מאמצע ינואר ועד צום הלנט, המתחיל כשבעה שבועות לפני הפסח. מדובר בשורה של פסטיבלי מסכות המתרחשת בכל רחבי בולגריה. בחלק מהפסטיבלים יש אלפי מציגים ועשרות ומאות אלפי מבקרים. פסטיבלי המסכות של בולגריה (הקוקרי) הם אירוע יוצא מהכלל שהוכר לאחרונה כאירוע מורשת עולמי. והם עולים באותנטיות, התלהבות והעניין שבהם על פסטיבלים דומים ברחבי אירופה.
הקוקרי הם גברים הלבושים במסכות ועונדים שלשלאות פעמונים כבדים.
בכל כפר מתרחש טקס קוקרי ביום מיוחד משלו. הטקס מתחיל במרכז הכפר, הקוקרי הולכים מבית לבית ומברכים לבריאות ופריון, ולאחר מכן חוזרים לכיכר. שם הם קופצים ויוצרים רעש עם הפעמונים, ככל שהרעש גדול יותר כך הרוחות הרעות יפחדו ויברחו. ואז יש הצגה טקסית ולאחריה מסיבה וריקודים.
במהלך הטקס מציגים משפחה מאושרת האוכלת ארוחת ערב לאור נרות, מתפללת ושרויה בהרמוניה, שלפתע מתקיפים אותה כוחות הרוע, ואז הקוקרי עושים הכל בכדי לגרש אותם. בנוסף לכך מתבצע טקס נישואין היתולי, בין גבר המחופש לאישה לגבר המחופש לגבר, כולל אקט מיני כביכול, כניסת האישה להיריון, לידת התינוק. הנישואין מסמלים את האפשרות של פריון השדות, והם המשך מסורת הנישואים מקודשים. ישנה הצגה של חריש וזריעה ופעולות חקלאיות נוספות. כומר מברך את ה"זוג הצעיר" וגם את הקהל על ידי כך שהוא מתיז עליהם מים.
דמות חשובה בטקסים זה אדם המחופש לדוב. הדוב מסמל את הכוח הפראי, הרע, הוא תוקף את האנשים ומנסה לחטוף את התינוק, נאבקים אתו ומשתלטים עליו. דמויות נוספות הם סוס המוצג על ידי שני אנשים, ומלך, לעיתים נישא בעגלה.
במהלך הטקס אומרים ברכות ובסופו של דבר קבוצה גדולה של אנשים משתתפת בו, בנוסף לתחפושות שכבר הזכרנו ישנם את המוזיקאים המנגנים שירים, את המתופפים בתופים גדולים והמחצצרים בחצוצרה, ואנשים שרוקדים. הרקדנים בטקס נעים בצעד מיוחד, כשהפעמונים שעל גופם מתנדנדים, מסמלים בכך את השיבולים המלאות המתנדנדות על הענפים.
 
האומנות של הממניג (פנטומימאים) היא שם אחר למסורת זו. הגברים (וכיום גם נשים) לבושים במסכות מפחידות של חיות, מפלצות, או דמויות גרוטסקיות המכסות את הפנים. לעיתים יש שתי מסכות, אחת מקדימה ואחת מאחורה. מעל הראש מוסיפים תוספת המגדילה את התחפושת, נותנת נפח נוסף לצורך הפחדת השדים, לעיתים זה כובע מחודד עם נצנצים, לעיתים מסגרת מעץ עם נוצות, או כובע מאורך עם פרוות. המסכה נעשית באופן אישי ובמשך זמן רב על ידי הלובש אותה, והיא אינדיבידואלית, מבטאת במידה רבה את נפשו של האדם הלובש אותה
שאר הגוף מכוסה בתחפושות של פרוות, עורות, בעיקר של עז או כבש. על התחפושות תולים בצל, שום, עלים של תירס, צמחי מרפא, סרטים, חלקים נוצצים. לרוב מוצמדות לתחפושת קרניים של ראם, שור, טלה, עז. התחפושת מכסות את כל הגוף ומעל הראש, הם עשויות מסגרות של עץ המכוסות בפרוות, נוצות, תלבושות פולקלור לאומיות,  ומקושטות בסרטים (הרבה פעמים אדומים) ונצנצים.
ישנם הרבה תיאוריות לגבי מקור המסכות ומה הם מייצגות, אחת מהם היא שהן קשורות לאל היין היווני דיוניסוס, או יותר נכון לסטירים המלווים של דיוניסוס. הם המודל של הקוקרי. המילה היא ממקור תרקי ומשמעה אנשים גבוהים במסכות.
המילה קוקרי בלטינית היא אשפת חיצים. דיוניסוס הוא לא רק אל הפסטיבלים והצמחייה, אלא גם זה המתווך בין עולם החיים והמתים, במהלך ימי הטקס הרוחות והשדים, כולל אלו של המתים עולות על פני האדמה וצריך להחזיר אותם למקומם
מרכיב מרכזי בתלבושת של הקוקרי הוא הפעמונים שהם לובשים בחגורות על גופם. הקוקרי עונדים חגורה של פעמוני נחושת ענקיים העוטרת את הגוף ומשמיעה קולות רעש רמים עם כל תנועה. הפעמונים מסודרים לפי צלילים, והקוקרי נוהגים לקפוץ בקצב מסוים, כולם ביחד, בכדי לדנדן בהם, וכל המרבה הרי זה משובח.
 
המרטיניצה martenitsa
לחודשים הסלאבים יש שמות של אנשים, חודש מרץ נקרא על שם סבתא מרתה, או באבא מרתה, אישה זקנה קפריזית שצריך לרצות אותה ולא יודעים איך היא תתנהג בכל רגע נתון. ולכן, ב1.3 יש יום חג ובו אנשים נותנים זה לזה מתנות בצורה של חוטים רקומים אדום ולבן, הרבה פעמים החוטים קלועים בצורה של אישה או גבר ולעיתים זה רק צמות קלועות בינן לבין עצמן. הלבן מסמל את השלג שהיה והאדום את הזריחה או הלבלוב של האביב.
חוטים רקומים אלו נקראים המרטיניצה וצריך לענוד אותם עד שרואים חסידה ראשונה באוויר. הו אז צריך לתלות אותם על עץ פרי הראשון שנמצא בסביבה, וכך ניתן למצוא עצים כגון שזיף בר עם הרבה חוטים באדום לבן תלויים עליו. כמו כן נהוג לתלות את המרטיניצה על עצים במקומות מקודשים
 
אש מטהרת
בבלקן יש מספר טקסים הקשורים להדלקת מדורות, מה שנקרא באנגלית bonfire הנעשים ביום ראשון לפני התחלת הצום של הפסחא, האש מטהרת את האדם ומכינה אותו לצום. המדורה צריכה להיות כמה שיותר גבוהה, האש שעולה למעלה מחברת שמיים וארץ החום שהיא מפיצה סביבה מגרש את הרוחות הרעות, הגיצים הם רוחות רעות שנשרפות.  האנשים רוקדים סביב ועל ידי כך מתנקים, לאחר שהאש שוככת הם עוברים מעל המדורה ומתנקים סופית. ביוון זה נקרא טקסי הפאנוס fanos ובבולגריה יש מסורת דומה שמתחברת עם טקסי הקוקרי. החגיגות נהפכות לטקסי טיהור המסומל על ידי האש. המשתתפים קופצים מעל אש, נושאים לפידים, ומדליקים נרות.
 
הלזרוונה lazaruvane בבולגרית, או lazarice באנגלית
טקסי הלזרובה נעשים בחג של לזרוס הקדוש, שמתקיים שמונה ימים לפני הפסחא, ויום אחד לפני יום ראשון של הדקלים. בזמן זה נשים צעירות לובשות פרחים ועוברות מבית לבית, מברכות את האנשים, ובכך מאפשרות את בוא האביב הנפשי והרגשי בנוסף לפיזי. זהו חג של פריחה ותחייה, פריון והנצה. בניגוד לטקסי הקולדרי שמתקיימים בשיא החורף ובהם משתתפים גברים, הרי שעם בוא האביב האחריות לטקסים עוברת לידי נשים.
בדיוק כמו שבתהליך ההולדה הגבר הוא זה שנותן את הזרע והאישה מגדלת את העובר והתינוק, כך במחזור הטקסים של השנה הגברים הצעירים נותנים את הקודים על ידי ריקודי ושירי הקולדרי והנשים הצעירות את הטיפוח, העידון והביטוי בריקודי ושירי הלזרוונה.
הלזרוונה מבוצעת על ידי נערות לפני החתונה, עלמות חן, הלובשות תלבושות צבעוניות מעוטרות בפרחים, ועל ראשם סרטים וזרי פרחים.
בשני המקרים המשתתפים עוברים מבית לבית ופוקדים את כל אנשי הכפר. עלמות הלזרוונה רוקדות, שרות ומברכות את בעלי הבית והגרים בו בברכות ובריאות לפריחה וההנצה של החיים עם בוא האביב, הם מברכות בשפע ופריון את בני האדם וגם חיות הבית, קדות קידה לפני כל אדם בנפרד, ושרות לכל אחד באופן אישי. נושאות כתרי פרחים וסרטים צבעוניים על ראשיהם.
 
הטקס מזכיר מאד את מסורת יוון הקלאסית של הקריאטידות, עלמות של העיר קריאה שהיו נושאות על ראשם סלים עם קנה סוף ופרחים בחגיגות טקסיות לכבוד האלה ארטמיס. שש קריאטידות כאלו תומכות את מבנה הארכתאון באקרופוליס של אתונה, ואכן טקס הלזרוונה בבולגריה מבוצע בדרך כלל על ידי שש עלמות.
טקס הלזרוונה הוא מעין חניכה לנשים צעירות המכינה אותם לחיי הבגרות והנישואים, השתלבות בחברה, ומראה על היכולת שלהם להוליד ולגדל ילדים ולטפל ולטפח את הבית. הנשים הצעירות לבושות לרוב בבגדי כלות, או בבגדים הכי יפים שלהם, שלרוב הם רוקמות בעצמם. רק נערות שהפכו להיות נשים רשאיות להשתתף בטקסים והן נקראות לזרקה.
לזרוס הקדוש, הוא אדם שישו הקים לתחייה מהמתים בהר הזיתים. ואכן הטבע קם לתחייה מתרדמת החורף בזמן הזה. הטקס מלווה בהצגת שולחן שפע וחיים כפריים אידיאליים.
 
חג הפסחא easter
החג החשוב ביותר בבלקן בפרט ובנצרות האורתודוקסית בכלל הוא חג הפסחא, במסגרת החג ישנם טקסים ססגוניים, תהלוכות והדלקת נרות, ביצי פסחא, תבשילים מיוחדים עצב ויגון המתחלפים בשמחה וריקודים.
יום שישי הקדוש הוא היום שבו נצלב ישו ומת, בכפרים מתקיימות תהלוכות לוויה של ארון מתים מקושט בפרחים, הוא מוצג בכנסייה ואנשים עוברים תחתיו.
במוצאי "שבת האור" לקראת חצות מתאספים כל האנשים בכנסיות, אם זה סופיה, סקופיה או פלובדיב, הרחבות שמחוץ לכנסיות מתמלאות בהמון רב המחזיק נרות בידיו. לקראת חצות התפילות והטקסים מגיעים לשיא, ומשתרר שקט, ואז מתחילים הפעמונים לדנדן, הכמרים לשיר, ובחצות בדיוק עוברת אש קדושה בין האנשים, המדליקים זה את נרו של זה באש מיוחדת המגיעה מירושלים. הרחבות והכנסיות מתמלאים באור וכולם מכריזים: "ישו קם לתחיה" מחבקים זה את זה, מקישים בביצים הקשות שהביאו עמם, עד שאלו נשברות, והולכים הביתה מרוצים.
 
האנסטנריה - הליכה על גחלים anastanaria
האנסטנריה הוא טקס הליכה על גחלים שמתקיים בסוף חודש מאי, תחילת יוני, מסורת תרקית קדומה שנעשתה על ידי מתקדשים, כנראה כחלק מהפולחן האורפי, שהוכיחו בכך את כוחם העל טבעי, תהליך ההתקדשות שלהם והכניסה לטראנס העבירו את הסביבה תהליך מקביל של ניקוי וטיהור שאפשר את התחדשות השנה החדשה לאחר האביב. לאש שני פנים, האחד פיזי – חום והשני רוחני – אור, האנסטנריה מחברת את שניהם ומכניסה ממד של אור לעולם של החום – הפיזי. בקבלה זה נקרא "כשלהבת האחוזה בגחלת" .
הטקס נשמר במתכונתו העתיקה בהרי הסטרנדג'ה בדרום מזרח בולגריה, ומתקיים גם בכפרים בצפון יוון. הוא אומץ על ידי הנצרות ומיוחס לקיסר קונסטנטינוס (האדם שהפך את רומא לנוצרית והעביר את הבירה לקונסטנטינופול הסמוכה) ולאמו הלנה.
 
בימים הקודמים לאנסטנריה מתאספים אנשי האנסטנרי, שתים עשר נשים ושני גברים שנקראו לתפקיד, בבית מיוחד שנקרא "קונקי", שם נשמר אייקונים קדושים (תמונות) של הלנה וקונסטנטין. המסורת מספרת שאייקונים אלו התגלו בדרך פלאית לפני הרבה שנים, והם נשמרים על מדף מיועד. לכל אחד מהאייקונים ידית נשיאה והוא מכוסה בבד.
הטקס המרכזי שנמשך שלושה ימים מתחיל ביום קונסטנטינוס והלנה. האנסטנרי נפגשים ב"קונקי" (בית האיקונות). שם הם מתחילים לנגן על לירה תרקית ותוף גדול, לרקוד ולהיכנס למצב של טראנס, במצב זה הם מאמינים שסנט קונסטנטינוס קורא להם ומשתלט על גופם, וכל עוד הם רוקדים הוא שולט עליהם. כל רצף ריקוד נמשך בסביבות חצי שעה ואז יש הפסקה והריקוד מתחיל שוב. הטקס ממשיך עד חצות.
כשהאנסטנרים נאספים ב"קונקי", זה מתחיל בשיר עצוב על אישה שהופרדה ממשפחתה ונתפשה על ידי טורקי. השיר מלווה בלירה, גורם לעצב ולעיתים בכי. המתח נבנה וגורם לכל מני תגובות גופניות ברקדנים, ואז בנקודה כלשהי מישהו קופץ ומתחיל לרקוד והלירה מנגנת מהר יותר בקצב של שני רבעים. התוף מתחיל להכות וכולם מתחילים לרקוד. בתחילה זה תנועות פראיות ואלימות, ספוראדיות. יש רקדנים שנכנסים לקושי ואחרים מנסים לעזור להם. לאט לאט הרקדן המתקשה מתחיל, בעזרת אחרים, לרקוד כמו שצריך לצלילי המוזיקה. ואז הוא מקבל את האייקון של סנט קונסטנטין. הרקדן רוקד בגאווה, מחזיק את האייקון, זה מסמל את קבלת הכוחות העל טבעיים של הקדוש. הריקוד מבטא עתה שמחה ובריאות.
 
בבוקר שלמחרת הם מתאספים בבית הקונקי והולכים עם מוזיקאים ומחזיקי נרות לבאר קדושה שנמצאת בקצה הכפר, שם הם מקריבים כבש שחורה לסנט קונסטנטין. וממשיכים לרקוד במשך כל היום, לאחר החשיכה ניגשים כולם לשרידי מדורה גדולה שבערה במשך כמה שעות והשאירה גחלים. אלפי אנשים באים לצפות במחזה בו האנסטנרידים הולכים על הגחלים, הלוך ושוב, ולעיתים גם נוגעים בגחלים הבוערים בידיהם – צועקים "לוואי והגחלים יהפכו לאפר", הם לא מפסיקים עד שהמדורה הופכת לאפר. ואז הולכים כולם יחד לבית הקונקי, שם מוגשת ארוחה.
 
בזמן שהם הולכים בדרך הם רוקדים לקצב 7/8 ואילו בזמן שהם בבית הם רוקדים לקצב 2/4. הקצב של שבע שמיניות קשור לדרך הרוחנית, והיא זו שנפתחת לפני האנסטנר החדש, מטרתו להגיע לאור רוחני, והדרך היא שליטה על ידי הקדוש. פעמים רבות הרקדנים הם אנשים שנקראו לדרך הזו על ידי סבל, הקדוש העניש אותם בכדי לכוון אותם לדרכו, הם הגיבו בצורה שכיוונה לייעודם, התחברו לקבוצת האנסטנרים הקיימת ועברו חניכה בדרך להיות אנסטנר אמיתי. לאחר שנהיו כאלו הסבל הפך לאושר. הם מקבלים את כוח הריפוי ויש באפשרותם ללמד, לרפא, להעביר את הידע לאנשים אחרים. ההליכה על הגחלים היא רק הוכחה לכוח של הקדוש שאוחז בהם, כשהם לא ברשות עצמם.
לאנסטנרים יש כוח מיוחד של הצדיק קונסטנטינוס, המאפשר להם לעסוק בריפוי. אדם שסובל מחולשה, חוסר תיאבון, לא יכול לישון, מדוכא, נאמר עליו שזה קללת הקדוש מכיוון שלא כיבד אותו כראוי, ואז האנסטנרים נכנסים לפעולה.
במהלך הטקס יש מעבר של הקדוש סנט קונסטנין מאישיות מענישה הגורמת לחולי לדמות מעניקה שמחזירה מצב של בריאות והגנה. המתלמד מאמץ את המוסריות והדוגמא של הקדוש. "יוצא החוצה" מעצמו ונהיה אנסטנר
 
הסופר היווני הנודע ניקוס קאזאנצאקי (זורבה היווני), מספר בספרו המצוין "פאפא יאנארוס" על טקס האנסטנריה שמבוצע על ידי האוכלוסייה היוונית של הרי הסטרנזה בדרום מזרח בולגריה, מפני יופיו של הקטע וחשיבותו, אני מצטט אותו כאן לפניכם בשלמותו:
 "היה נאנח ונזכר בכפרו אי-קוסטנטין, הרחק משם, על חוף חולי של הים השחור, שם נולד לפני שבעים שנה. איזה שקט, איזו שלוה, כמה דאג אלוהים לכפר! ודאי הדבר כי הדמות שבאיקונין הגדולה שבכנסיית הכפר, מימין לצלם ישו, לא הייתה פרי דמיונו של הצייר, כי אם דמות ממשית ואמיתית: מגן הכפר, השליח קוסטנטין, מחזיק את הכפר בכפות ידיו, כקן צפרים, ומניחו לרגלי אלוהים.
ושנכנס מאי והגיע חג קוסטנטין הקדוש, איזה שכרון קדוש ללא יין, איזו יראת אלוהים השתלטו על הכפר! כיצד שכחו כולם את דאגות יום – יום, שכחו היותם תולעי אדם, והצמיחו כנפים ססגוניות, פרושות עד השמים! המסוגל האדם להתעלות על עצמו? היה פאפא יאנארוס שאול את עצמו ומשיב: מסוגל הוא, מסוגל, אולם רק לשעה, לשעתיים ואולי ליום שלם. אך די לו בכך, זוהי משמעות הנצח, זוהי אש אלוהים שבני אדם פשוטים מכנים גן עדן!
פעמים רבות נכנס פאפא ינארוס לגן העדן הזה, היה נזכר בכך בוקר – בוקר ומחשבותיו מוליכות אותו הרחק, לעבר הים השחור. שבעה היו בכפר, "אנסטנארידס" שמם בקודש, ובראשם פאפא יאנארוס. עתיק, עתיק מאד היה הטקס, אולי אף קדום מן הנצרות, וראשיתו בעבודת אלילים. היו מדליקים מדורה גדולה במרכז הכפר, העם מתאסף סביבה ומזמר, באים המנגנים בנבל ובחליל, נפתחת דלת הכנסייה ומופיעים האנסטנארידס יחפים, חובקים בזרועותיהם את האיקונות הישנות של קוסטנטין הקדוש ושל אמו, הלני הקדושה. הקדושים האלה לא צוירו כרגיל, כשהם עומדים בלי נוע בהדרת כבוד. הללו רגליהם היו מרחפות באוויר, והם מרימים את שולי בגדיהם הרקומים זהב ומקפצים ומרקדים.
כיוון שנראו, מיד פצחו המנגנים בנגינה עזרה, נשמעה תרועה גדולה, העם הריע בקול ונשים רבות השתטחו והתפתלו על פני האדמה.
חיש מהר התקדמו האנסטנארידס זה אחר זה, בראשם פאפא יאנארוס, זוקף ראשו כלפי שמים ושר שירי אהבה פראיים למוות. זה השוער, יבורך שמו, הפותח לפנינו את שערי הנצח. הלהבות כבר ליחכו את העצים עד כי היו לגחלים לוהטות בשעה שהיו פאפא יאנארוס ואחריו חבורת ההולכים על האש מזנקים לתוך המדורה ופותחים במחול. פאפא יאנארוס היה רוכן, תופס גחלים בוערות בכפות ידיו ומטילן בשירה לעבר עמו, כאילו היה מזה מי קודש על המאמינים. מה פירוש גן עדן וחיי נצח ואלוהים? אש זו היא גן העדן, המחול הוא האלוהים, ואף כי לא נמשך אלא שעה קלה, כמוהו כנצח נצחים.
ובצאתם מן השריפה הקדושה לא נחרכה שערה משערות רגליהם, וכפות רגליהם לא נצרבו. גופותיהם הבהיקו כאילו יצאו מן הים הרענן ביום קיץ.
שלהבת האש הקדושה האירה כל השנה כולה את לבות אנשי הכפר. אהבה, שלום ואושר שכנו בכל, באנשים, בחי ובצומח. הקרקעות היו דשנות, וחסדי אלוהים רבים, ובעזרתם גבהו השבלים כקומת איש, התברכו עצי הזית בשפע פרי, ובכל חלקת שדה נערמו המלונים, האבטיחים, החמניות והתירס. אך בכל הטוב הזה לא ניטמטמו בני אדם, כי עד שהלכה נשמתם ושמנה ועמדה להפוך לבשר, הגיע שוב חג הקדוש, הודלקו המדורות הגדולות ושוב הצמיחו האנשים כנפים."

 

מאמרים על פולקלור בלקני לפי לוח השנה - לחצו לקישור
פולקלור בלקני כללי
מסורת הקולדרי
מסורת הסורבקי
מסורת הקוקרי
מים מטהרים
מרטיניצה ופאנוס
מסורת האנתסטריה - חגיגות דיוניסוס ביוון
פסטיבל הוורדים
טקסי האנסטנריה

דפי סרטונים מטקסי פולקלור שונים - לחצו לצפייה
סרטוני הקולדרי
סרטוני מסורת הקוקרי - פסטיבל מסכות
סרטוני מסורת הלזרוונה - נשים נושאות פרחים
סרטוני פסטיבל עמק הוורדים
סרטוני מסורת האנסטנרי
סרט האחווה הלבנה
 
טיולי פולקלור לאורך השנה
טיול קולדרי
טיול סורבקי
טיול קוקרי
פסטיבלי דיוניסוס
טיול פסחא
טיול עמק הוורדים
טיול טקסי האנסטנרי
טיול ריקודי אחווה לבנה
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו