הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

פרשנות נוצרית - טיולים לרחבי העולם

תפילת אבינו שבשמים

תפילת אבינו שבשמים היא התפילה החשובה ביותר בנצרות. היא ניתנה על ידי ישוע לתלמידים בדרשת ההר. התפילה היא כמו "שמע ישראל" של היהודים, נאמרת כמה פעמים בתפילות הרגילות, ולעתים אלפי פעמים ביום על ידי המיסטיקן והנזיר. התפילה מכילה בתוכה את כל התורה הנוצרית.
במהלך ההיסטוריה של המחשבה הנוצרית ניסו הוגי דעות שונים, אנשי רוח ומיסטיקנים לפרש את התפילה. בחרתי להביא פרשנות של שניים מהדמויות הנוצריות החשובות ביותר, פרנציסקוס מאסיזי מהמאה ה13 ותרזה מאווילה מהמאה ה16 לתפילה זו. וזה יאפשר הצצה לעומקי המחשבv והפרשנות הנוצרית לאורך הדורות/
אציין רק, שתפילת "אבינו שבשמים" בנוסח היווני שלה, שונה בדבר מהותי מתפילת "אבינו שבשמים" בנוסח הלטיני שלה. בנוסח הלטיני, הלחם שבתפילה נקרא "את לחם חוקנו תן לנו היום", ואילו בנוסח היווני המשפט מופיע כך: "את לחם החסד תן לנו היום". בנוסח היווני, הלחם הוא לחם שמימי, כדוגמת המן שירד משמים, ואין מדובר בלחם פיזי כמו בתרגום הלטיני, דבר המשנה לחלוטין את המשמעות וההתייחסות אל הטקסט.

 

פרשנות פרנציסקוס הקדוש.

פרנציקוס הקדוש נחשב על ידי המעגלים הפנימיים והמיסטיים של המסדר הפרנציסקאני להופעה שנייה של ישוע. הוא חי במאה ה-13 וכל כך הזדהה עם ישוע בליבו ובמחשבתו, עד שהפצעים שהיו לישוע על הצלב הופיעו באופן פיזי בגופו. קראו לזה "סטיגמטה" וזה היה נס גדול מאד. פרנציסקוס הטיף בחייו לאהבה ולחיי עוני. הוא יצר קשר עם בעלי חיים וכוחות הטבע, כתב שירים לשמש ולירח וראה את ישוע בטבע ובכל דבר.
פרנציסקוס היה מיסטיקן, שהגיע להתאחדות עם האל דרך דמותו של ישוע. פרנציסקוס הזדהה כל כך עם ישוע, שנהיה אחד איתו עד כדי כך, שהפצעים שישוע סבל על הצלב הופיעו בגופו. מעבר לכך, פרנציסקוס ראה את ישוע בכל דבר ובמיוחד בטבע. הוא כתב שירה נפלאה (וגם סיפור חייו הוא במידה רבה שירה נפלאה) דרכה העביר את תפישתו המיסטית הנוצרית.
פרנציסקוס היה מסוג האנשים החושבים, המיוחדים, המרגישים, הרואים לעומק. באחת הדרשות שלו הוא מפרש ומסביר את משמעות תפילת "אבינו שבשמים". הפירוש מראה איך אפשר להסתכל על המילים הפשוטות וחסרות המשמעות, כביכול, כמבטאות אמת עמוקה. בהמשך נראה, כיצד מיסטיקנית נוצרית מאוחרת יותר בשם תרזה מאווילה, נותנת למילים משמעות שבעיניי היא אף יותר עמוקה. הפירוש של פרנציסקוס הוא כניסה ראשונית ופשוטה לעולם המיסטיקה הנוצרית, ואילו הפירוש של תרזה מאווילה מהווה כניסה עמוקה יותר לעולם זה.

להלן מפירושו של פרנציסקוס הקדוש לתפילת "אבינו שבשמים. (הערות שלי בסוגריים):
אבינו
הקדוש ביותר, הבורא והגואל שלנו, מושיענו ועזרנו.
(פרנציסקוס מתאר את האל כאלפא ואומגה, ההתחלה והסוף. האלפא – בורא, האומגה – מושיע. בצורה זו הוא לוקח את שני הצדדים של האל והופך אותם לאישיים).
שבשמים
במלאכים ובקדושים, נותן להם אור לדעת אותך, מפני שאתה, אדון, הנך אור, נותן בהם אש לאהוב אותך, מפני שאתה אדון, הנך אהבה. נמצא בהם ונותן להם מלאות של שמחה, מפני שאתה, אדון, הטוב העליון, הנצחי, וכל הטוב בא ממך.
(פרנציסקוס מתאר עולם ביניים שבינינו לבין האל, עולם של שמות, של מלאכים, שמתואר באנלוגיה של אור – זו המשמעות של "שמים").
יבורך שמך
לוואי שנגדל לדעת אותך יותר ויותר טוב ולהעריך באור זה את מלוא חסדך, הטווח של הבטחותיך, הנשגבות של תהילתך והעומק של שיפוטך.
(פרנציסקוס מצביע על התפקיד של האדם, שהוא לדעת את האל והשאיפה למעלה).
תבוא מלכותך
בכדי שאתה תשלוט בנו על ידי חסדך ותביא אותנו לממלכתך, היכן שנראה אותך בבהירות, נאהב אותך בשלמות ונהנה ממך לנצח, שמחים בחברתך.
(פרנציסקוס אומר, שכתוצאה מפעולת האדם מופעל חסד אלוהי).
יעשה רצונך בארץ כשם שבשמים
כך שנוכל לאהוב אותך עם כל לבנו, על ידי כך שתמיד תהיה במחשבתנו, עם כל נפשנו, על ידי זה שתמיד נתגעגע אליך, עם כל מחשבתנו על ידי כך נחליט לחפש את תהילתך בכל דבר, ובכל כוחנו של גוף ונפש על ידי שרות אוהב שלך בלבד
(פרנציסקוס לוקח את רצון האל ומביא אותו לרמה אישית, בה האדם והאל מתאחדים באהבה, שהיא כוח אוניברסאלי, החוצה את הגבולות שבין האדם לאלוהים).
תן שנאהב את שכנינו כמו את עצמנו ונעודד אותם כולם לאהוב אותך, על ידי כך שנישא את חלקנו בשמחות ובעיצבונות של אחרים, בעודנו נמנעים מלפגוע באף אחד.
(פרנציסקוס מחבר את רצון האל לתיקון חברתי וליחס לאחר).
תן לנו את לחם יומנו
את בנך האהוב, אדוננו ישוע המשיח, כך שנוכל לזכור ולהעריך כמה הוא אהב אותנו וכל שהוא אמר ועשה וסבל.
(פרנציסקוס מתקן כאן את אחד העיוותים שקרו בתרגום של תפילת אבינו שבשמיים מיוונית ללטינית. הפסוק המקורי אמר: תן לנו את הלחם השמימי, הכוונה הייתה למן של המדבר, לאנרגיה האלוהית, בתרגום ללטינית משמעות זו נאבדה ובמקום זה הלחם נהפך להיות הפרנסה הארצית, לחם ארצי. פרנציסקוס מחזיר את התפילה למשמעותה המקורית ומסביר שהלחם זה ישוע, ולא הפרנסה).
וסלח לנו על חטאינו
סלח לנו בחסד הלא נמדד שלך, בזכות הלהט של בנך ודרך התיווך של מרים וכל הקדושים.
כשם שאנו סולחים לאלו שחטאו נגדנו
מפני שאם אנחנו לא סולחים באופן מושלם, אדוני, גרום לנו לסלוח בשלמות, כך שמפני האהבה אליך, באמת נסלח לאויבינו ונתפלל אליך תכופות עבורם, בלי להחזיר לאף אחד רעה על רעה, אך תוך נסיון לשרת אותך בכולם.
(פרנציסקוס אומר שהאהבה האמיתית היא ללא תנאים. חוכמה קטנה היא, לאהוב את החברים שלנו, אלא כפי שאמר ישו, עלינו לאהוב גם את אויבינו  עלינו להיות כמו השמש שמאירה על כולם, או הגשם שיורד על כולם בצורה שווה, שכן זו משמעותה של אהבה ללא תנאי).
ואל תובילנו לידי ניסיון
ויהיה ניסיון זה נסתר או גלוי, מיידי או עקבי.
(פרנציקוס מצביע על כך, שיש כמה רמות לדת וגם לניסיונות: רמה גלויה ורמה נסתרת, מיידית ולאורך זמן).
אלא חלצנו מהרע
עבר, הווה או עתיד. אמן.
(פרנציסקוס מצביע על כך שהמשמעות של אלוהים היא עבר, הווה, עתיד: היה, הווה, יהיה, או בקיצור: יהוה!).



 

פרשנות תרזה מאווילה

בפירוש של תרזה מאווילה לתפילת אבינו שבשמים, אנחנו נכנסים לעומק ההבנה המיסטית של הסיפור הנוצרי. לא עוד סיפורו של ישוע כפשוטו, אלא סיפורו של ישוע כאנלוגיה למצב האדם וכדרך לגאולה. הבאתי חלק מפירוש זה, כדי להראות את העומק של המחשבה הנוצרית של אותם מתי מעט שלא לקחו את הברית החדשה כפשוטה, אלא ניסו להבין את המשמעות האמיתית שלה לגבי חייהם בפרט וחיי בני אדם בכלל – את מה שמתחבא מאחורי הסיפור המגוחך ומילות התפילה, שהן  פשוטות לכאורה.
תרזה מאווילה הייתה אחת מהמיסטיקניות החשובות ביותר בעולם הנוצרי. היא חיה בספרד במאה ה-16 כנזירה קונטמפלטיבית במסדר הכרמליתי. תרזה מאווילה לא לקחה את הסיפור הנוצרי כפשוטו, ואף לא את התפילה הנוצרית "אבינו שבשמיים". היא ראתה בנצרות דרך רוחנית המובילה להארה, דרך שבה ניתן ליחידי סגולה ללכת, ופיתחה שורה של מדיטציות וטכניקות העוזרות לאדם להתקדם בדרך רוחנית זו, טכניקות שמשמשות עד היום פסיכולוגים מודרניים שאינם קשורים למסדר שלה, כגון קרוליין מייס.

להלן הפירוש של תרזה מאווילה לשתי המילים הראשונות בתפילת "אבינו שבשמיים" (מבוסס על תרגומו של יותם ראובני, הוצאת נמרוד – הערות שלי בסוגריים):
אבינו – "אבינו". הו אלי, כיצד אתה מתגלה כאביו של בן אשר כזה, בעוד אשר בנך מתגלה כבנו של אב כזה. יבורך שמך לעד. האם חסד כזה, אלי, לא צריך בוא רק בסופה של התפילה? והנה, כבר בראשיתה, אתה ממלא את ידינו ומעניק לנו חסד רב כל כך שיהיה זה נפלא אם הבנתנו תתמלא בו, כך שהרצון יהיה עסוק ולא נוכל לומר אף מלה אחת נוספת".
(המילה אבינו כבר טומנת בחובה הנחה, שישוע מקריב את עצמו בשבילנו ומכריח את האב לקבל גם אותנו כבנים. אנחנו שותפים לישוע בהיות בנים לאב כה נפלא).
שבשמים – "במקום שם האל נמצא, שם השמים, מכאן עליכן להבין כי בכל מקום שם נמצא הוד מעלתו, שם התהילה, זכרו כי רמיטוס הקדוש אומר לנו כי הוא חיפש את האל במקומות רבים ובסופו של דבר מצא אותו בתוך עצמו. האם אתן סבורות כי זה עניין של מה בכך, שנפש אשר בדרך כלל אינה מסוגלת לשום ריכוז, תבין את האמת הזאת ותגלה כי על מנת לדבר אל אביה הנצחי וליהנות ממנו, אין היא צריכה לעלות לשמים או לדבר בקול רם, כי גם אם נדבר בשקט רב, הוא ישמע אותנו. אין אנו זקוקים לכנפיים על מנת לצאת ולחפש אותו. אנו זקוקים רק למקום שבו נוכל להיות לבד ונתבונן בו אשר נוכח בקרבנו..."
(עד כמה שהדבר יישמע מוזר, הכוונה של "בשמים" היא "בתוכנו". בתוכנו יש עולמות שמימיים, שאפשר להתחבר אליהם באמצעות מדיטציה, התבוננות ושתיקה).

אנו רואים, שכבר בשתי מילים פשוטות אלו יש צלילה לתוך הפרדס, לתוך העולם המיסטי, וזאת בשני שלבים: ראשית דבר מתבסס יחס אישי עם האל דרך המילה "אבינו", ואז יש הכוונה אל עולמות פנימיים הנמצאים בתוכנו, דרך המילה "שמים". ישנן עוד אלפי פרשנויות לתפילה זו, אך אני מאמין ששתי הדוגמאות שהבאתי ממחישות ומדגישות את העובדה, שהדת הנוצרית היא לא כפשוטה, אלא היו במהלך הדורות אנשים חושבים שפירשו אותה לעומק ונתנו לסיפור הנוצרי משמעות מיסטית של התאחדות עם האל.
בסופו של דבר, קו פרשת המים בין המיסטיקה הנוצרית ובין דת ההמונים, הדת הרגילה, היא הבחירה אם לנקוט בגישה של "אני מאמין כי זה אבסורד", כפי שניסחו זו אבות הכנסייה, או בגישה שיש אפשרות לאדם לטפס במעלה הסולם הרוחני, להתמלא באור האלוהי, להתקרב לאלוהים ולהיהפך לדמות ישוע, לטבע ישוע, להחיות את הסיפור הנוצרי, את הדרמה הנוצרית, בתוכו.
קו פרשת המים של הנצרות, מבחינתי, הוא בין נצרות ממוסדת, בין שהיא קתולית או אורתודוקסית, המדגישה ציות עיוור, אמונה עיוורת (ושימו לב שאני נוקט במילה עיוור, כי ציות ואמונה כשלעצמם אין בהם רע), ואדם חוטא שנושע רק בחסד, לבין נצרות מיסטית, שמדברת על אדם שיש בו חלק אלוהי שמחכה להתגלות, שיכול לעלות במדרגות הסולם הרוחני ולגלות את טבע ישוע שבתוכו, שיכול להתמלא באור האלוהי ולהפוך ליותר ממה שהוא. קו פרשת מים זה התקיים בכל חלקי העולם הנוצרי.

 

פרשנות נוצרית לפי גון קורטcourt John m. "reading the new testament", routlrdge, London 1997 pp 115-129

לפי גון קורט בנצרות לא הייתה הרבה פרשנות אלגורית מכיוון שהנטייה הרווחת הייתה לטיפולוגיה (עמ 115)
Sir William Drummond בתחילת המאה ה19 הספר odeipus judaicas מנסה להוכיח שחלקים גדולים מהברית הישנה הם אלגוריות שמקורם באסטרולוגיה (עמ 116)
אוריגן
אב הכנסייה אוריגן origen (185-253) הוא הסמכות העתיקה בענייני אלגוריה, ממשיך המסורת האלכסנדרונית של פילו האלכסנדרוני (20לפני – 50לספירה)
הוא לוקח את הפסוק מיוחנן ה' 39 "אתם מחפשים את הכתובים בחושבכם שתמצאו בהם חיי נצח, ואלו הם שמעידים בשמי". ומשתמש בו כמפתח למשמעות כל התנ"ך וגם ספר יוחנן, לשנות ולפרש בצורה אלגורית את המשמעות המילולית הגלויה לעין (עמ 120). לפי אוריגן צריך לשנות את הבשורה הידועה לחושים לכזו שתהיה אינטקלטואלית ורוחנית, כל אחד יכול לקרוא את הטקסט ולדעת את העובדות שמצוינות בו, אבל האנרגיה צריכה להיות מכוונת לחדור את עומק המשמעות של הבשורה וחיפוש האמת שבתוכה כשמסירים ממנה את דגמי המשמעות המוקדמים
אוריגן מבחין בשלוש רמות בפרשנות הטקסט: הגלויה, המוסרית והרוחנית מיסטית. זה מקביל לגוף, נפש ורוח באדם. (עמ 121) . הפרשנות הרוחנית לפי אוריגן מתייחסת לישו והאמיתות היקומיות, הפרשנות המוסרית לניסיון בני האדם. בתוך הפרשנות הרוחנית ישנם פרשנויות כריסטולוגיות (הקשורות לישו), אקלסיולוגיות (הקשורות לכנסייה), מיסטיות, ואסקטולוגיות (בקשר לעתיד וסוף הימים). (עמ 122),
לדוגמא: ירושלים במובן הפשוט זה שם של מקום, במובן המוסרי זה התייחסות לנפש המאמין, במובן הרוחני זאת הכנסייה של ישו. ובמובן האסקטולוגי זה ירושלים החשדה, העיר הרוחנית.
האלגוריה אפשרה פתרון בעיות בטקסט, אוריגן היה משוכנע שבטקסט היו אלפי מקרים שנכתבו כאירועים שקרו, אך למעשה לא קרו באופן אמיתי, "הם אבסורדים ובלתי אפשריים" (עמ 123) אבל יש להם משמעות אלגורית. לדוגמא כשהשטן מנסה את ישו ולוקח אותו להר גבוה להראות לו את ממלכות העולם (מתי ד' 8) זה אבסורד ובלתי אפשרי מבחינה פיזית
לפי פילו האלכסנדרוני עלייה לרגל לארץ הקודש היא כניסה לתוך עולם הפילוסופיה, ארץ שנותנת פירות, ותומכת בצמחים אלוהיים ותכונות (עמ 116), הנדודים של אלברהם לארץ המבוטחת זה אלגוריה לנפש האנושית שאוהבת מעלות ונודדת בחיפוש אחר האלוהים האמיתי (עמ 116)
אלגוריה ממופיע בפרשנים יוונים של שירת הומרוס כבר במאה ה6 לפני הספירה (עמ 116), המיתולוגיה היוונית היא בעצם על פסיכולוגיה אנושית ואמיתות מוסריות.
 
פרשנות סיפורי הברית החדשה
בברית החדשה יש בעצמה אלגוריות מרקוס פרק יב' פסוקים 1-12
פאולוס משתמש באלגוריה בהתייחסו להיסטוריה של ישראל (אל הגלטיים ד' 21- ה'1. שני הבנים של אברהם, אחד מאישה חופשייה והשני מאמה, הם שני הבריתות החדשה והישנה (עמ 119)
באל הקורינתיים ט' 9-12, החוק של במדבר כה' 4 נתפש בצורה אלגורית רוחנית. לפי פאולוס הפסוק "לא תחסום שור בדישו" לא מתייחס לשור, אלא לאדם
ישנם גם משלים כגון מרקוס פרק ד' פסוקים 14-20
גון קורט מביא כדוגמא את משל השומרוני הטוב (לוקס י' 29-37) כפי שהוא מפורש על ידי סוורוס מאנטיוכיה severus of Antioch (528) עמ 118
סוורוס מתייחס לתחילת המשל: אדם מסוים היה יורד מירושלים ליריחו, ומסביר
האדם זה כל האנושות, ירושלים זה המצב השמימי שלה, הירידה היא מצבו הנוכחי של המין האנושי הנופל לתחתית של יריחו.
סוורוס לוקח את הפרטי בסיפורי ומשלי הברית החדשה והופך אותם למצב הכללי של האנושות, בדיוק כמו דונוב
 
קריאה נוספת
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו