הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

צבעים בהיסטוריה - טיולים לרחבי העולם

צבעים בהיסטוריה – אריסטו, אפלטון, פורטל, נצרות (סיכומים מאתר colorsystem.com)
במציאות שהיא כה עשירה בצבעים, אין למעשה צבעים כלל, אלא רק מה שקיים במוחנו. האדום והירוק שאנו רואים, למשל, קשורים אמנם לקרני האור, אך הם נוצרים עמוק במוחנו. צבעים הם תוצר של העצמי כפי שטען גתה. אנחנו מעצבים את עולמנו איתם.
אנחנו מייצרים אין סוף צבעים. צבעים הם  רעיונות, ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של חיפוש הגדרות לצבעים, בניית מערכות צבעים שלעולם לא יהיו מושלמות.
מערכת הצבעים הראשונה היא של אריסטו, והיא מערכת צבעים ליניארית שקשורה למסע השמש, למעבר מאור – לבן לחושך – שחור. האור הלבן מעורב באור הצהוב והופך בהדרגה לכתום ואחר כך לאדום. לאחר השקיעה האדום הזה נהפך לסגול ולאחר מכן לכחול, בינתיים אור ירוק יכול להראות (קשה לראות זאת בעין אך יש תמונות רבות המראות אור ירוק בשקיעה). קוד הצבעים הזה הוא גם קוד שמופיע לאורך כל ימי הביניים, למשל בתורת ההרלדרי. לבן, צהוב, כתום, אדום, סגול, ירוק, כחול.
אפלטון מסביר צבעים בצורה אחרת: לא כקרניים הנכנסות לעין אלא בקרניים היוצאות מהעין ופועלות על חלקיקים שקורנים מאובייקטים. הלבן של אפלטון הוא הלבן שמרחיב את הקרניים הויזואליות שלנו, והשחור זה ההפך שלו. הצבע האדום קשור אצל אפלטון לאש: אש תכונתה שהיא גורמת לעניים לדמוע ולנו לראות צבעים, ואכן זה תכונתו של האדום: ראשית החלוקה של הצבע. "בזכות הקרן של האש הזוהרת דרך הלחות, צבע דומה לזה של הדם נוצר" אפלטון – תימוס. "הקרינה המקושרת עם לבן ואדום היא צהובה... הערבוב של אדום עם לבן ושחור יוצר סגול, אך סגול עמוק ייווצר אם הצבע הסגול יישרף ואם שחור יוסף בנדיבות. ... אם לבן יעורבב עם הקרינה ואז ייפגש עם שחור, כחול כהה ייווצר, ודרך הערבוב של זה עם לבן, כחול שמים."

משמעות דתית של צבעים בהיסטוריה לפי פורטל
הברון הצרפתי פרדריק פורטל שחי במחצית המאה ה19 כתב ספר שנקרא הסימבוליות של צבעים בעולם העתיק, הוא שאב מהמסורות המצריות, האיראניות, המזרחיות, ועוד, בנוגע לצבעים. הסופר מתאר את הערך הסמלי של צבע ואת החוקים הנוגעים לניגודיות והחיבור של צבעים. הוא יצר דיאגראמה שבה יש 3 אלמנטים בסיסיים. ראשית יש את השפה השמימית המכוונת כלפי כל האנושות ומגלה את הקיום האלוהי.  לאחר מכן יש את השפה הקדושה שנובעת ממקדשים שונים וקשורה לסימבוליות בפיסול, ציור, ארכיטקטורה, טקסי הדת ולבוש אנשי הדת. ולבסוף יש את השפה החילונית, הביטוי החומרי של הסמלים, המהדהד עם הביטוי האחרון של האמת הנצחית , והוא קיים ברמה הנמוכה ביותר.  פורטל יצר דיאגראמה – תלת ממדית, שדרכה הוא מבטא את הסמליות של הצבעים. החלוקה של פורטל ל3 רמות של צבע היא נכונה במהותה, ומזכירה את החלוקה באימן ל3 סוגי צבעים שונים, צבעי שמש, צבעי פלנטה, וצבעי ירח. בתחילה יש את העיקרון הבסיסי של חושך ואור, המיוצר על ידי שחור ולבן. לבן הוא הקרנה, שפע של אור שמימי, וקשור לשמש, ולכן הלבן קורן. שחור הוא שלילה, הוא תוצר של שריפה וקשור לרוח החושך. העיקרון הדואלי הוא חלק בלתי נפרד מהאלוהי, ולכן הוא מחוץ ל3 מישורי הצבעים. במישור הראשון האור קיים רק דרך אש, שלה יש צבע אדום, ולכן אדום ולבן מוכלים במישור הראשון. המקום של אהבה, געגוע ורצון – הקיום בפני עצמו. הלבן מסמל חוכמה שמימית, והאדום הוא סמל של אהבה אלוהית. שני תכונות אלו של האלוהים הם המקור של הבריאה של היקום. האהבה והמחשבה – הרצון. במישור השני החיים מתגשמים וההיגיון שולט. צהוב וכחול הם הצבעים השייכים למישור השני, מסמלים אינטליגנציה ואת המילה. הצהוב הוא הגילוי של האהבה והחוכמה של האלוהים, בעוד שהכחול מסמל את ההתגשמות שלהם בחיים (השמש נחשבה למקום ההיגיון – המודעות).  במישור השלישי יש את הירוק הנובע מהחיבור שבן כחול וצהוב. ירוק הוא ההתגשמות של האהבה והאמת המתבטא במעשים ובפעולות, ירוק מסמל נדיבות ואת ההתחדשות של הנפש דרך פעולה והשפעה. הצבעים יכולים לחיות בשלושה מישורים שונים, בעולם האלוהי, בעולם הרוחני ובעולם הטבעי, לפי ניסיון הגופים שאליהם הם שייכים. העולם האלוהי הוא העולם של הגופים הקורנים. העולם הרוחני הוא העולם של הגופים השקופים הקולטים את האור לפנימיותם ומשנים אותו, משדרים אותו מחדש בצורה אחרת. זה העולם של האבנים היקרות והפנינים. העולם הטבעי הוא העולם של החומר, גופים שלא מסוגלים לקלוט אור אלא רק להחזיר אותו. במערכת של פורטל ישנם שני חוקים חשובים של חיבור וניגוד. הצבעים המעורבבים: וורוד, סגול, אפור, וכו' מושגים על ידי 5 הצבעים העיקריים, הם מקבלים את משמעותם מצבעים אלו, הצבע הדומיננטי נותן את המשמעות בעוד שהצבע הרסציבי פועל כממתן. למשל: אדום – אהבה וכחול – אמת נותנים סגול – האהבה של האמת. עם שחור מעורבב עם צבע המשמעות של הצבע תהיה ההפוך שלו. לפי חוק הניגוד, כל צבע יכול לסמל גם את ההפך שלו. האדום מסמל גם אהבה וגם אגואיזם, הירוק מסמל גם את המשיח וגם את הנחש – השטן. 



הופעת הצבע בהיסטוריה:

על צבעים אפשר/ צריך לחשוב/להתייחס קודם כל ביחס לאלים, הצבעים הם הופעה של האלים, או אם תרצו – אנרגיה. בתורות פסיכולוגיות מודרניות הצבעים קשורים לפסיכולוגיה האנושית, לרשמים, לרגשות, למה שזה עושה לנו. בימי קדם השפעות אלו יוחסו לכוחות מבחוץ.
בכל התרבויות, אפילו בתרבויות פרה היסטוריות מופיע השימוש בצבעים ובתמונות כאמצעי קסם, פולחן, עידוד אספקטים מסוימים של היכולת האנושית, וכו'…
התרבות הראשונה הידועה לנו – התרבות של מצרים העתיקה, היא אולי אחת התרבויות שבה השימוש בצבעים הוא הבולט ביותר, כל מי שמבקר בקברים במצרים מתפעל מהשימוש בצבעים שנראה כאילו נצבעו רק אתמול. תוסיפו לכך שבימי קדם הבתים, המקדשים, ויש אומרים אף הפירמידות, היו צבועים בצבעים ותקבלו עולם ססגוני, מיסטי, מלא משמעות נסתרת.
אוסיריס, היה למשל קרוי ה"ירוק", מוות ולידה מחדש, פוריות.
אמון – כחול, נמשך לאינסוף, קוסמי
רע – צהוב, זהב: צבע של השמש והאל רע, בשרם של האלים, צבע מקודש.
סת – אדום, אדם עם לב "אדום" נחשב לאדם מרוגז. לעשות דברים אדומים נחשב לעשות רע בעוד שלעשות דברים ירוקים נחשב בדיוק ההפך. בעולם התחתון היה אגם אדום של אש שבו החוטאים נענשו. לסת עיניים ושיער אדום. אדום הוא תוקפנות , סכנה, אך גם חיים, צבעו של סת מלך המדבר, כוח שלילי.
שחור היה גם כן צבעו של אוסיריס – מלך השאול וכן צבעו של אנוביס – האל תן השומר על המתים. מוות, העולם התחתון אך גם לידה מחדש.
המהות של האלים הייתה צבע, אם מישהו למשל יכל לדעת את צבעו של האל הוא יכל לדעת את מהותו, כמו בימינו לדעת את שמו.
ממצרים מגיע הביטוי – "להיות צבוע" שמשמעו שאדם ששיקר צבע מסוים הופיע עם זה.
לבן: הפוך מאדום. בעולם התחתון אכלו לחם מגרגרים לבנים ובירה מגרגרים אדומים. מצרים העליונה הייתה לבנה והתחתונה אדומה. להיפופוטם זכר אדום ונקבה לבנה, והם עוזרים או עוינים לשני חליפות. למלך המצרי היה כובע לבן וכובע אדום. לבן הנו צבע של טוהר וקדוש, במקדשים לבשו גלימות לבנות, אך גם צבע של שמחה, אדם שמח נקרא לבן.
משמעות המילה צבע במצרים הייתה: חומר.
אדום היה צבעה של מצרים התחתונה, ולבן צבעה של מצרים העליונה. אדום ולבן במידה רבה הם 2 ניגודים, וניגודיות זו היא דרך טובה לנסות ולפתוח את העולם של הצבע:
אדום הוא הצבע המרוכז ביותר המעורר ביותר החד ביותר, ואילו לבן הוא הצבע המכיל ביותר, ה"נקי" ביותר, הטהור ביותר. ביחד הם מסמלים "דוגמה" (אדום) וריכוז של מאמץ דתי מסוג כלשהו (לבן), כמו למשל בהופעתם בקתוליות.
מצריים הייתה שילוב של הניגודים של אדום ולבן, לבן באספקט אחר שלו מסמל מחשבה ואדום גוף. המלך המצרי לבש הן את הכובע האדום של מצרים התחתונה והן את הכובע הלבן של מצרים העליונה. והיה לו כובע נוסף שלישי – כובע כחול, אותו שמר לעתות חירום, עתות מלחמה.
הנילוס הכחול איחד בן 2 הארצות.
לבן, דרך אגב, סימל כל יכולות ארצית, דברים קדושים, והיה הצבע של טוהר אך גם של שמחה (קישור מעניין) , אדם שמח נחשב ל"לבן".
השימוש של המצרים בהתייחסויות שלהם לצבע מזכיר קצת את ההתייחסויות של האינדיאנים באמריקה למשמעות ולתכונות של הצבעים, והרי זה נושא למחקר בפני עצמו.


צבע אצל היוונים

גם אצל היוונים הקדמונים היה שימוש מסיבי בצבע. הפסלים הנהדרים שנשארו מאז היו צבועים לרוב, החוץ של הפרתנון היה מעוטר בצבעים בהירים של כחול, אדום, צהוב, זהב, ושחור.
הצבע של אתונה שהייתה קשורה לאלה אתנה היה לבן, צבע החוכמה, ואכן אתונה הייתה בירת החוכמה של ימי קדם, בעוד שהצבע של ספרטה, יריבתה הגדולה של אתונה, הייה אדום, ואכן ספרטה הייתה מדינה הנשענת על כוח ומלחמה

צבע אצל הרומאים

מדינה נוספת הקשורה לכוח ומלחמה הייתה רומא, הצבע שקשור לאימפריה שבאה אחרי האימפריה היוונית, הלא היא האימפריה הרומית, הוא הצבע האדום, צבעו של מרס אל המלחמה.
ביוון ולאחר מכן בתרבות שהמשיכה את התרבות היוונית – התרבות הרומאית, הצבעים היו קשורים לאלים:
כחול וסגול היו הצבעים של יופיטר – אבי האלים,
אדום צבעו של מרס – אל המלחמה אך גם אל החקלאות והאדמה, שהיה אלה של העיר רומא, ומכאן השימוש הרב באדום כצבע וכסמל בתרבות הרומאית.
לבן היה צבעה של דיאנה אלת הירח.
צהוב צבעו של אפולו – הליוס אל השמש.
ירוק צבעה של וונוס,
וסגול או כחול שוב צבעו של מרקורי – שליח האלים.
שחור היה כמובן קשור לשבתאי – סבא זמן, אל המוות והמגבלה.
הרומאים היו עם שמבחינות רבות הייה פחות מוכשר מהיוונים ואף מהאטרוסקים שהיו בקרבתו, אלא שהיו להם כמה תכונות "בריאות" שאפשרו להם להשתלט על כל העולם של אותה תקופה ולהקים את האימפריה האדירה ביותר שהתקיימה מאז ומעולם. תכונות אלו היו הסדר והמשמעת שלהם, כוח הסבל וחוזק הפיזי, והיכולת ללמוד מכל דבר ולהיות פרקטיים. תכונות אלו כולם מתאימות ומיוצגות על ידי הצבע – התדר האדום.
ואכן, הרומאים ראו באדום את הצבע שלהם, ואף זכו בשל כך לכינוי "אדום" במקורותינו. צבע נוסף שהיה חשוב בשביליהם היה הצבע הסגול, צבעו של יופיטר, כפי שניתן לראות בשרידים המרשימים של פומפיי שכוסתה על ידי הלבה ונשתמרה לכן כפי שהייתה. סגול הינו שילוב של אדום וכחול ברמה גבוהה יותר.
חלוקת הצבעים לפי שייכותם לאלים הייתה למעשה חלוקה של כל החיים ל7 תחומים שמקבילים ל7 גרמי השמיים שנעים בשמיים, שמקבילים ל7 האלים העיקריים.
חלוקה זו נפוצה בשיא הפוליתיאיזם הרומאי – תקופת הקיסרים. ונשארה על מקומה גם כשהנצרות כבשה את מקומה כדת האימפריה והופיעה שוב במדע הדגלים והסמלים – הרלדרי, שהופיע במזרח התיכון ובאירופה עם מסעי הצלב במאה ה11.

צבעים בהיסטוריה לפי הספר של בטי ווד (באנגלית)

הכשדים הקדמונים צבעו את מקדשיהם לפי הצבע של האלים של המקדש המשויכים לגרם שמיים. הרודוטוס מתייחס למקדש הגדול של נבוכדנאצר שהיה 272 רגל בבסיסו. התרומם ל7 קומות, מקדש זה הוקדש ל7 הפלנטות ונצבע ב7 הצבעים שלהם. הקומה התחתונה הייתה שחורה – צבעו של סאטורן. הקומה השנייה הייתה כתומה – יופיטר, שלישית - אדום – מרס, רביעית - צהוב – שמש, חמישית - ירוק – וונוס, שישית - כחול – מרקורי, שביעית – לבן - ירח. (צבעי הקשת מהכוכב הרחוק לקרוב)
הפרתנון ביוון היה צבוע בצבעים של אדום, כחול, צהוב, זהב ושחור.
אצל הרומאים סגול הייה צבעו של הקיסר ומסמל את יופיטר.
אדום בסין נחשב לצבע בר מזל, מייצג את השמש ואת ציפור הפניקס. כתום מייצג אהבה ושמחה, כחול מייצג את דרקון המזרח, השמיים, עננים והאביב.
במיתולוגיה הקלטית כחול קשור למשוררים.
לפי יוספוס פלוויוס לבן קשור לאדמה, אדום לאש, סגול למים, וצהוב לאוויר.


 

רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו