הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

שושלת סלומונית - טיולים לרחבי העולם

השושלת הסולומונית.

לאחר נפילת אקסום הייתה בריחה של משפחת המלוכה הסלומונית ואוכלוסיות נלוות אל אזורים דרומיים יותר, ומיוחד לאזור שואה במרכז אתיופיה כיום. ברית שבטי האגאו בהנהגת מלכיהם משושלת הזאגווה שלטה בצפון אתיופיה אזורי תיגראי, עמק הטקזה ולליבלה, אבל שטחים גדולים ונרחבים של הרמה האתיופית לא היו בשליטתם ושם התחיל להתגבש העם האמהרי החל מהמאה ה10 לספירה. בהנהגת צאצאי שושלת מנליק הם הלכו וצברו כוח, וקידמו את המנזרים והאתוס הלאומי הקשור למלכות ישראל ושושלת שלמה ומלכת שבא.
 
בשנת 1270 קם נסיך בשם יאכונו אמלק, מהאוכלוסייה דוברת השפות השמיות בשואה, וטען שהוא נצר לבית דוד ולשושלת המקורית של ממלכת אקסום, שבא להחזיר עטרה ליושנה ולהדיח את גוזלי השלטון. הוא נתמך על ידי מהפכן דתי והקדוש החשוב ביותר של אתיופיה באותה תקופה בשם תקלה היינמות, שרצה לקדם רפורמה דתית. שני האישים שיתפו פעולה והביאו להדחת שושלת הזאגווה וכינון מחדש את מה שנקרא ה"שושלת הסולומונית".
אתיופיה נכנסת לתקופת תור הזהב שלה. שנמשכה כמעט 300 שנה עד לכיבושה על ידי אחמד גרן המוסלמי למשך זמן קצר, אבל למעשה התרבות, המסורת והאמונה שהתפתחה בתקופה זו, האתוס הלאומי וההשתייכות, נמשכים עד היום. השושלת ש"חוזרת" לשלטון נמשכת עד מותו של היילה סלאסי ב-1974.
המלך הראשון הוא יכונו אמלק ולאחריו יש שורה של מלכים גדולים כגון דוד, עמדה ציון וזרע יעקב. הם מאחדים תחת שלטונם את כל הרמה האתיופית, מקדמים את הנצרות ונלחמים ביהודים ובמוסלמים. בתקופתם מופיע הספר "כבוד המלכים" שהוא האפוס הלאומי האתיופי, מעוצבת ההגדרה הלאומית ויש יצירה דתית רבה. למעשה הנצרות של אתיופיה כפי שאנו מכירים אותה היום, מתעצבת בתור הזהב. רק תקופה זו קשורה בקשר היסטורי רציף וישיר אל המציאות העכשווית. 

המאורעות שקרו באתיופיה מושפעים ממה שקורה במזרח התיכון, בשנת 1270 מתחזקים הממלוכים, שליטי מצרים המוסלמית, המנצחים את המונגולים בקרב עין חרוד, לא חולפות להם שנים רבות וב1292 מגורשים אחרוני הצלבנים מארץ ישראל, הקשר בין אתיופיה למערב שהתקיים דרך ארץ ישראל בזמן מסעי הצלב נותק.
זאת ועוד, עד לתקופת "תור הזהב" סודן הייתה אזור נוצרי יציב הנשלט על ידי שתי ממלכות שונות: אלודיה alodia ומקוריה makuria. במאה ה13 נחלשת סודן הנוצרית, סובלת מפלישת בדואים, בצורות, והופכת אט אט, בעזרת כיבושיהם של הממלוכים, למוסלמית. עם עליית האצולה הצבאית מוסלמית ממלוכית במצרים מואצים תהליכי האסלום של מדינה רחבה זו ומביאים לשינוי התרבות והדת. אתיופיה מוצאת את עצמה אי נוצרי בודד מוקף  בים מוסלמי עוין, מתפתחת התפישה של "ישראל" – מדינה קטנה מוקפת אויבים.
לחופי ים סוף מוקמים נמלים ערבים המשתלטים על הסחר עם הודו והמזרח, אתיופיה מאבדת את הקשר לים, דרכי הסחר התמשכו לתוך היבשה ולאורכם הוקמו ישובים מוסלמים שהתפתחו לסולטנויות קטנות וממלכת עדאל. במערב התחילה התפשטות מוסלמית דרומה לשטחים של ביצות הנילוס הלבן  ואפילו באזור בגמדר האתיופי מוקמות נסיכויות מוסלמיות. בהרי סמיין והסביבה ישנם ממלכות יהודיות עצמאיות.
בכדי לשמור על עצמאות והאמונה היה צריך לחזק ולבצר את גבולותיה של אתיופיה הן באופן פיזי והן באופן רוחני, ליצור אחידות ומחויבות בדת ולקשר אותה לשלטון, הפתרון היה הפיכת אתיופיה לתיאוקרטיה דתית הנשענת על אצולה צבאית חקלאית, ובעלת מיתוס לאומי נוצרי משותף. את התפקיד הזה לקחה על עצמה השושלת הסולומונית, בעזרתם של הקדושים הנוצרים ובראשם תקלה היינמות



 

מלכי השושלת הסולומונית

המלך הראשון יכונו אמלק הקים צבא של קבע שהיה מבוסס בעיקר על כידונים, מגינים, חץ וקשת ולעיתים גם חרבות, בצבא היו רוכבים ויחידות שטפחו זהות עצמית. אבל העבודה החשובה יותר הייתה חיזוק הרוח לקראת המאבק הממושך, ובזה הצטיין עמדה ציון. הוא רואה עצמו כ"עבד הצלב" או כ"עבד מרים". הוא נלחם מלחמה דתית במוסלמים וביהודים ויכול להם בחסד האל
במאה שלאחר מכן מגיע המלך "זרע יעקב", המצליח לחסל סופית את ממלכת אדאל המוסלמית ממזרח לשואה, אבל הוא גם כותב ספרי פילוסופיה וחוכמה, מעודד את הדת, ובעיקר מנסה להביא לפשרה בין הזרמים השונים של הנצרות שהתפתחו באתיופיה ולגבש תיאולוגיה אחידה.

כנראה שהשלטון עבר לידי יכונו אמלק בדרכי שלום והשושלת שהקודמת של הזאגווה קיבלה את המעבר תמורת משרות וכיבודים. השליט החשוב הראשון בשושלת הוא "עמדה – ציון" 1314-1344, שמצליח לגבש את המדינה , ליצור צבא חזק ולעודד את המסחר והיצירה הדתית

דאווית 1380-1412 מתערב לטובת הקופטים במצרים ומביא את שרידי הצלב האמיתי לאתיופיה. הוא מתרגם את הספר "נסי מרים" ומתחיל את פולחן האיקונין, בזמנו כותב גיאורגיוס מסגלה, הוא גם שולח משלחת לרומא

זרעה יעקוב נחשב לגדול השלטים הסל ומונים 1434-1468. הוא הכשיר עצמו להיות שליט מופת נוצרי וראה בנצרות דת מדינה. הוא היה פעיל מאד בענייני הכנסייה, הביא לפשרה עם האווסטטים ושמירת השבת, החל את פולחן הצלב והבתולה. ביוזמתו שולבו 33 מועדים הקשורים למרים, הצלב החל להיות מקוקע בגוף וברכוש. יום הצלב נקבע ל27 בכל חודש. הוא החל את פולחן האיקונות, לא שרד שום איקונין לפני תקופתו, הציורים היו חלק מתוכנית לעודד את פולחן מרים, נזיר בשם "פרי ציון" היה בכיר הציירים ומייסד הסגנון.
בזמנו של זרעה יעקוב חי גיאוגריוס מסנגה שהיה היוצר החשוב של התקופה. הוא כתב יצירות רבות, מזמורים (אנאפורות). את ספר השעות היוצק תוכן דתי ב24 שעות היממה. ספר המסתורין, פרשנות האמונה, שער האור, וגם תרגם את "סמל אתנסיוס הקדוש". גם זרעה יעקב כתב ספרים, וביניהם את ספר האור.

לאחר זרעה יעקב מלך 10 שנים באדה מרים, ולאחר מכן השלטון המרכזי נחלש והיו שליטים רבים, רק ב1516 עלה שליט חזק לשלטון – לבנה דנגל, אלא שדווקא בשיא כוחו הוא הוכה על ידי המוסלמים ואתיופיה נכבשה אל ידי אחמד גרן ב1529. תקופת הזוהר באה לסיומה.



 

העומד על רגל אחת

הקדוש החשוב ביותר של אתיופיה הוא תקלה היינמות, שנראה בתמונותיו עומד על רגל אחת. הוא התחיל מהפכה דתית באתיופיה שחלק ממנה היה חזרת השושלת הסולומונית לשלטון, כמובילים תיאוקרטיה דתית.
בזמן לליבלה המסדר המוביל היה האווסטאטי (ewostatewos) - שהוקם בתיגראי, על ידי איש צעיר ממשפחה אצילית שנשלח למנזר דברה מרים בתיגראי. הוא ביקר במצרים, ירושלים, קפריסין וארמניה, שם מת. הם לחמו למען שמירת השבת וכמעט ונפרדו ומהכנסייה, מסדר זה נתמך על ידי האוכלוסייה התיגראית.
מולו התפתח במאה ה13 המסדר האסטפני שהוקם אל ידי איאסוס מואה iyasus moa ובין תלמידיו היה תקלה היינמות teqele hynamo. הוא היה תלמיד בדברה דמו, והקים מנזר באגם הייק – דברה אסטפנוס הייק. שנהיה מרכזי וחשוב. היו לו קשרים עם יאכונו עמלק, תלמידיו הקימו מנזרים באגם טאנה ואת דברה ליבנוס. המסדר התבסס בקרב האוכלוסייה האמהרית.
פירוש המילה “היינמות” הוא “אמונה”, הדמיון בצליל מראה על הקשר שבין השפה האמהרית והשפה העברית, שתיהן שפות שמיות ששואבות מילים מאותו המקור.


לפי האגדה תקלה היינמות עבר לדברה ליבנוס והתבודד במערה ליד המנזר במשך 21 שנה. כשהגיע לשם תקע באדמה שמונה כידונים, שניים מכל כיוון, המכוונים אליו, כך שאם יירדם או יזוז ממקומו יידקר על ידם. הוא כיוון פניו כלפי תיבה שבנה והתקין בצד מזרח, וכך נשאר עומד ומתפלל במשך 21 שנה. יתרה מזאת, כל הזמן הזה עמד על רגל אחת, עד שבסופו של דבר רגלו השנייה התייבשה ונשרה ממנו, ומאז סמלו הוא קדוש העומד על רגל אחת והרגל השנייה לידו – עצמאית ונפרדת מהגוף. במשך זמן זה לא אכל ולא שתה, מדי שנה היה עורב מביא לו גרגר אחד, הוא בכה על מר גורלם של אנשי אתיופיה והדמעות הפכו למעיין קדוש הנובע במערה עד היום. מי שלא מאמין יכול לראות את התמונות שלו בכל הכנסיות האתיופיות, עומד על רגל אחת ורגלו השנייה נפרדת מגופו, שרועה על הרצפה. והמהדרים יכולים לבקר במערה שבה התבודד, ולראות את המעיין שנובע במקום.
מעשה ההקרבה של תקלה היינמות ניקה אנרגטית את אתיופיה ואפשר התחלה חדשה, זו הייתה מעין הופעה שנייה של ישו בעולם, והפעם באתיופיה. האגדות עליו עוררו התלהבות רבה וסחפו את אתיופיה כולה בגל של אקסטזה דתית. השפעתו הייתה כה גדולה עד שבזכות כוחו והשפעתו הצליח להעביר את השלטון לשושלת הסלומונית ולמסד אותה כשליטי אתיופיה במקום אלו שבלליבלה – הזאגווית. פותח בכך פתח לעידן הזהב. מרכז הכובד עבר מאזור לליבלה ותיגראיי אל שואה- מקום מושבו, אמהרה והרמות שמסביב אגם טאנה, ולעם האמהרי.

באותה תקופה קרתה תופעה דומה באיטליה. הקדוש פרנציסקוס סבל בשם ישו עד כדי כך שהפצעים של הצליבה הופיעו בגופו, היה זה נס גדול מאד שנקרא "סטיגמטה" שעורר באיטליה גל של התלהבות דתית. לפי האמונה הקתולית הוא טיהר בייסוריו את המחלוקת של ימי הביניים ואפשר את הופעת הרנסנס, והוא למעשה הופעה מחודשת של ישו. פרנציסקוס הטיף לחזרה לנצרות המקורית של ישו והוביל מהפכה דתית בקרב המוני העם, מייסד מסדר חדש של אביונים, וכך היה גם באתיופיה, תקלה היינמות וקדושים אחרים הובילו מהפכה דתית ולא רק פוליטית, שהתפשטה בקרב המוני העם.
 

רפורמה דתית

עד לתקופת השושלת הסולומונית הנצרות האתיופית הדגישה את ישו, אלא שזה היה מרוחק ושונה (לכן גם מעורר יראה), היה צריך דמות קרובה יותר ואנושית וזאת נתגלתה בדמותה של מריה, אמו. התברר שמרים ביקרה באתיופיה בזמן שישו היה נער קטן. הספר תהילת מרים תורגם מקופטית על ידי בישוף חשוב בשם אבונא סלמה ב1350. הספר ניסי מרים תורגם מערבית במאה ה15 והפך לפופולארי ביותר בכנסייה.
ישנה "ברית החסד", הסכם בין מרים לישו למען אנשי אתיופיה, שבה כל מי שעשה מעשה טוב כלשהו או יתפלל בשמה ייוושע. בכנסיות האתיופיות נראית מרים עם אוכל אדם – קניבל, אפילו הוא נושע בזכותה. רק צריך לקרוא לה. בנוסף על כך נקבעו 33 ימי חג לכבודה.

נושא נוסף שעבר רפורמה הוא פולחן הצלב. זה הופך להיות סמל של כל אתיופי, מסומן על הגוף עם אפר, מקועקע, ומתחיל לקבל אפיונים שונים כמייצג את עץ העולם. הצלבים מאופיינים בצורות ייחודיות לפי אזורים. המלך זרע יעקב מביא שריד של הצלב האמיתי להר בצורת צלב במחוז שואה שנקרא גישן אמבה, ההופך להיות למרכז הרוחני והפוליטי של הממלכה, נאמר שישו נצלב עליו. במקום זה נשמרו האוצרות המלכותיים, כל היורשים לכתר הפוטנציאלים הוחזקו עליו ובבוא היום נבחר מתוכם יורש לכתר. זה נתן יציבות רבה לממלכה
אחמד גרן ניסה כמה פעמים לכבוש אותו עד שהצליח, זה היה מעין מצדה של האתיופים. ההר נקרא אמבה גשן, השם אמבה משמעו הר וגם ראש וראשון, היו שלוש מקומות כאלו: דברה דמו הקשור לממלכה האקסומית, הר גישן הקשור לתור הזהב, וווהני  wehni צוק סלע נישא ונפלא בדרך לגונדר הקשור לתקופת גונדר.
 
בתקופת "תור הזהב" התחזקה זהות האתיופים כישראל, מוקפים אויבים מכל עבר. וכך תורגם מערבית הספר כבוד המלכים, המקשר בין ישראל לבין אתיופיה. הקאנון של התנ"ך והברית החדשה עבר שינויים, והתווספו אליו ספרים חיצוניים כגון חנוך, ספר היובלים וספר המכבים. בברית החדשה האתיופית ישנם ספרים שלא מופיעים בשום מקום אחר כמו סנט קלמנט[1]. מנהגים תנכ"יים מאומצים, ובראש ובראשונה החשיבות של ארון הברית, בכל כנסיה יש במרכז מעין חיקוי שלו שנקרא "תבות", והוא מאציל לבניין מקדושתו, מתפתחת אדריכלות כנסיות חדשה, תבנית של עיגול שבתוכו ריבוע ובתוכה התיבה.



 
החל מהתקופה הסולומונית הכנסיות בנויות לפי מתכונת בית המקדש ובאימוץ אותם שמות: בכל כנסייה שלושה חלקים. חלק חיצוני קרוי "קנה מהלט" והוא החצר של בית המקדש המקורי, מקום השירה של הדבטרים (המקבילה ללווים) והקהל, כפי שהייתה חצר בית המקדש בירושלים. החלק האמצעי הוא "קדשת", המקביל לקודש או ההיכל של בית המקדש. מקום הכוהנים, הנכנסים אליו רק לצורכי פולחן. החלק הפנימי נקרא קודש קודשים או מקדש, וזה מקביל לקודש הקודשים במקדש, במרכזו התבות המקבילה לתיבה של ארון הברית, לשם רק הכוהנים הבכירים והמלך נכנסים.
החל מהתקופה הסולומונית מבכרים האתיופים מבנה זה של כנסייה על פני הבזיליקה המופיעה בתקופות קדומות, או על פני צורת הצלב של הכנסיות האורתודוקסיות ובלליבלה.
ארון הברית, הוא זה שנותן את הקדושה לכנסייה. הוא מייצג את עשרת הדיברות שהם עיקרה של הנצרות. לפניו מזמרים ומרקדים כפי שעשה דוד, בכניסה לכנסיות יש מעין מזוזות, ובתוכם מעין פרוכת.
 
התקופה הסולומונית מאופיינת בהקמת מנזרים בכל רחבי אתיופיה המתערבבים עם האוכלוסייה, משרתים אותה מהצד האחד, משמשים אתרי עלייה לרגל, חגים וטקסים, מקום לימוד והתקדשות מהצד השני.
במנזרים מושם דגש על לימוד כחלק מהפולחן, קוראים את התורה בשלמותה כמו פרשת השבוע וההפטרה. תורה ונביאים, השימוש בקטעים מהברית הישנה, מזכיר את היהדות. כל התקנות התקבעו בזמנו של זרעה יעקוב.
ברחבי הארץ מוקמים בתי ספר גבוהים לשירה דתית, פילוסופיה, לימוד הפרשנות, כגון זה של דברה תבור.
מאפיין מרכזי של הרפורמה הדתית הוא קביעת מחזור של חגים, צומות, עליות לרגל וטקסים דתיים המתפרש על פני כל השנה, לאתיופים קרוב למאתיים ימי ציון, חג וקודש, בשנה. ישנו יום קבוע למריה בכל חודש, לישו, לצלב. הם צמים פעמיים בשבוע, קמים מוקדם בבוקר להתפלל. מקיימים בתי ספר של יום ראשון לשירה וריקוד דתי, שומעים דרשות וקריאת תורה בכנסיות. בקיצור: הם עסוקים במצוות הדת שהפכה להיות מעין דת של הלכה, בדומה ליהדות ולאסלאם, על פני כל שעות היום, ימי השבוע והשנה.

 

ראו מאמרים - לחצו לקישור

היסטוריה אתיופיה

אתיופיה הקדומה

השושלת הסולומונית

גונדר ועת חדשה

ארון הברית

מלכת שבא 

 

אתרים אתיופיה

אתרים אתיופיה

אקסום

אדיס אבבה

גונדר

לליבלה

אגם טאנה

אתרים בצפון אתיופיה

אתרים בדרום אתיופיה

אתרים בשבר הסורי אפריקאי


כללי

יהודי אתיופיה

נצרות באתיופיה

אסלאם באתיופיה

רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו