הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

התרקים - טיולים לרחבי העולם

התרקים הקדומים
לפי הדעה המקובלת כיום (ויש חולקים עליה), השבטים התרקים הגיעו לאזור בלקן בזמן נדידות העמים הגדולות של ההודו אירופאים לפני 3000-4000 שנה, והתיישבו באזורים שהם כיום בולגריה, צפון מזרח יוון והחלק האירופאי של תורכיה (קרוביהם הגטים התיישבו ברומניה). הם נודעו ליוונים העתיקים, השתתפו במלחמת טרויה ומוזכרים על ידי הרודטוס, בעבר נחשבו לברברים, וכך גם ראו אותם היוונים, אולם ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בשנים האחרונות מראים שלמעשה הייתה להם תרבות חומרית מתקדמת, דת ותורות רוחניות מתקדמות, שהגיעו לשיא היסטורי במאות 5-4 לפני הספירה, והשפיעו על תרבות יוון ויצירת בית הספר של המסתורין האורפי.
 
התרקים נקראים על שמו של תראקס, בנו של ארס אל המלחמה שהתגורר בתראקיה. הם שגשגו במקביל לתרבות המיקנית בפלפונס, המינואית בכרתים והפריגית בתורכיה. הבירה הראשונה שלהם הייתה באדירנה שבתורכיה, ונקראה אורדיסה, על שם השבטים האורדיסיים. לאחר מכן, במאה ה5 לפני הספירה, הממלכה התפצלה ונוצרה ישות חדשה סביב סתופוליס שליד קזלנק בבולגריה. עד לא מזמן חשבו שלתרקים לא היה כתב, אבל החפירות מראה שיש להם כתב שלא פוענח עדיין.
תרקיה נחשבת למקום מולדת גידול היין, התרקים הקדומים היו ידועים ביכולת השתייה המופרזת שלהם, וכל האוצרות שנמצאו הם בחלקם הגדול גביעי יין, בתור שכאלו המסורות של דיוניסוס מצאו להם בית בתרקיה, ויש אומרים גם שמקורם ביערות תרקיה.
התרקים היו לוחמים טובים ועזי נפש, רוכבי סוסים שהגיעו מערבות אסיה, ויש אומרים מפרס ואפגניסטן, הסוס היה חברם לקרב, הכובע שלהם על הקסדה הזכיר את הכובע הפריגי. רבים מהגלדיאטורים הרומאים, ובראשם ספרטקוס, היו תרקים.
עם הכיבוש הרומאי הם נטמעו באימפריה אך שמרו על שפתם וזהותם.
הכותבים היוונים מתארים את דת התרקים, וזה מה שעולה מהתיאורים: התרקים בזו למוות, נהגו לקונן עם הולדת תינוק וקברו את המתים בשמחה. מכאן האומץ המדהים שגילו בקרב. יש ערך דתי למוות. הם היו אנשים עניים בחומר ועשירים ברוח. האלמוות הושג באמצעות טקס של איניציאציה,
על פי הרודטוס התרקים עבדו את דיוניסוס ארטמיס וארס, אולם המלך האמין שהוא בן של הרמס. אליאידה טוען שהיה אצלם מיתוס של נישואי קודש בין אל הסערה ואימא אדמה, אל השמים ואימא אדמה, דבר המתאמת על ידי המסורות של סמותרקי.

התפוררות האימפריה הרומית עם פלישת השבטים הגרמניים לבלקן במאה ה4 לספירה הביאה להיעלמות התרקים מעל בימת ההיסטוריה, אלא שהבולגרים רואים את עצמם כממשיכי התרקים הקדומים.
היסטוריונים טוענים שהבולגרים הם שילוב של סלאבים שפלשו לבלקן החל מהמאה ה6, לאחר זה התרוקן מתושביו בעקבות פלישות הגרמנים וההונים, ושבט טורקי שהגיע במאה ה7 ואיחד אותם לממלכה, אלא שאם תשאל את הבולגרי הממוצע ברחוב הוא יהיה מוכן להישבע שאבות אבותיו היו תרקים, וכנראה שיש בזה אמת מסוימת.
אחד השרידים העתיקים המפורסמים ביותר בבולגריה הוא רוכב על סוס החרוט בסלע באזור מישורי הדנובה, הסוס ממדארה נחרט כנראה במאה ה7 לספירה, עם בוא השבט התורכי שאיחד את הסלבים לעם, אבל הוא מסמל מסורות שחיו בבלקן עד אז, והם של האל סבזיוס. במילים אחרות יש קשר בין העמים ההודו אירופאים שהגיעו לבולגריה בפלישות הגדולות לפני אלפי שנים, והשבט שהגיע במאה השביעית. אותו רוכב בדיוק מופיע בהרי אפגניסטן או איראן, לפי מקורות אלטרנטיביים (האחווה הלבנה), הסוס החרוט על הסלע עתיק הרבה יותר משמשערים ובכל מקרה הוא מחקה חריתות רוכבים אחרות שהיו נפוצות אצל התרקים וסימלו את הגיבור הנלחם בכוחות הרע בכדי להשיג חיי נצח.

 

אמונות דתיות וסמלים
 
התרקים האמינו באש הקדושה ובשמש. המסורות שלהם כללו מרוצי סוסים, הליכה על גחלים. התרקים האמינו בעולם שמעבר, ולכן הייתה חשיבות למסורות קבורה, במהלך הטקס הוקרב סוס, מפני שהסוס יודע את הדרך לעולם התחתון. בתוך הקבר הונחו מתנות הקשורות לחיים של האדם באותו עולם.
המת נשרף או נקרע לגזרים, העצמות הגדולות שורדות את השריפה ומושמות בכדים, המת נקבר בתומולוס שהוא גם מקדש, לעיתים הקבורה הייתה רק סמלית ואת הכדים שמו בשישה מקומות מסביב לתומולוס. במקדש עצמו שמו בצפון דברים לראש, בדרום חפצים לרגליים.

בתחילת הדרך לא היה להם מקדשים אלא מקומות מקודשים בטבע, סלעים שעליהם היו עורכים טקסים. במאה ה5 לפנה"ס מתחילים להופיע מקדשים רבים במקומות שונים בבולגריה. בכניסה למקדשים מוצאים שלושה עיטורים שונים על שלושה משקופים המקיפים את דלת הכניסה. במשקוף החיצוני מיאנדרות של נהר המסמלות את נהר הסטיכס. במשקוף האמצעי ביצה המסמלת לידה מחדש, במשקוף הפנימי פנינים שאולי מסמלות את הירח, האוצר, הנצח שאותו מחפשים.
 
בקברים ובאתרים הארכיאולוגים השונים שנמצאו רואים שימוש במספרים, צבעים, אדריכלות ואמנות (ציור ופיסול), המבטאת אמיתות יקומיות ואת האמונה שלהם

משמעות המספרים - מתוך ספר על אתר סטרוסל של Valeria Alexander
1. אלוהות נשית
2. עצמי מתעבר, יוצר עצמו,
3. השמש נוצר, בן האלוהים
4. מחזור אלוהי שמש גדל ומתבגר. מתחיל ביום הקצר בשנה, גדל עד יום השוויון, מופיע ביום הארוך הקשור להתעברות.
5. מעבר אל האלוהות הנשית, אנחנו ילדים של אימא אדמה, נותנים מהפירות חזרה לאדמה
6. האדם נולד
7. האדם גדל ומתבגר
8. האדם הולך בדרך דתית
9. האדם הוא חצי אלוהות, צריך לחצות את נהר הזיכרון כדי להבין מי הוא
10. האדם נהיה נצחי, אלוהות. הנצחי יוכל לעבור בכל העולמות.
 
משמעות הצבעים:
כחול – שמיים, בזמנים קדומים לבן היה שמיים. במאה 7-8 לפני הספירה שמיים לבן, החל מהמאה החמישית השמיים כחולים
שחור – עולם תחתון
אדום – עולם אמיתי
אם מערבבים את שלושת הצבעים מקבלים את צבע הנצח orphninus סגול, ולכן אלו שלושה הצבעים המופיעים במקדשים


 


האמונה הדתית של התרקים - אורפיאוס

הנביא של התרקים היה אורפיאוס, לפי האגדה בשנת  1000 לפני הספירה הוא לימד באי תרסוס ביוון, את הידע שלו הוא למד במצרים ובמקומות אחרים במזרח.

לאורפים הייתה תיאוריה דואליסטית על טבע האדם, יש בו יסוד אלוהי (גופו של דיוניסוס הילד), ויסוד חייתי (שהושם בו על ידי הטיטנים) הדרך היא טיהור, סגפנות, ואניציאציה, בכדי לשחרר את היסוד האלוהי, את הנפש מכבלי הגוף. המהות של האורפיזם היה עידון והתפתחות, ואלו הושגו על ידי מוזיקה, ריקוד ושירה. הם עסקו בריפוי ובנבואה.

למאמר על אורפיאוס - לחצו כאן

 

האל סבזיוס

 
התרקים העריצו את סבזיוס, האל הרוכב, שנאמר עליו שהביא דת לתרקיה מפריגיה. ולימד אותם להאמין בחיים לאחר המוות. לפי מקורות שונים הוא הביא אתו את הסודות שלהם.
פריגיה הייתה ממלכה עתיקה בטורקיה של היום, הבירה שלהם נקראה גורדיון והיא נמצאת 85 ק"מ מדרום מערב לאנקרה, המלך הפריגי נקרא גורדיאס, או מידיאס (שם כללי) הוא נחשב לידיד דיוניסוס וכל מה שנגע בו הפך לזהב. האלה של הפריגים הייתה קיבלה – האלה אם. הם סגדו לסבזיוס אל השמיים, שהיה אדם רכוב על סוס, לפי היוונים הוא התגלמות של דיוניסוס וזאוס יחדיו. המסורת הזו עוברת אל התרקים.
הפריגים המציאו מוזיקה וחליל דו קני שבו ניגנו הסאטירים. היה להם כתב פיניקי. הם לבשו מצנפת. (מופיעה כסמל המהפכה הצרפתית ובחותם סנאט ארצות הברית), הרבה מהמסורות הרוחניות של העולם הקלאסי הגיעו מפריגיה, אבל בדרך הם כנראה עברו דרך תרקיה. יחד עם זאת יש הטוענים שהאמונה בסבזיוס, והמסורות הרוחניות הופיעו לראשונה במקדוניה ותרקיה, ומשם עברו לפריגיה.
מקדש פרפריקון בבולגריה נחשב לקשור לסבזיוס.
השור הירחי סימל את האלוהות הנשית – סיבל, ובפסיפסים רומאים רואים את הסוס של סבזיוס שם את הפרסה שלו עליו, לעיתים סבזיוס נלחם בנחש.   
יש אומרים שסבזיוס הוא אל מקדוני, והמקדונים הם אלו שהתחילו את אילוף הסוסים, כך או כך השם פיליפוס הוא אוהב סוסים. הסמל שלו היה יד חלולה מנחושת מצביעה אל על ועליה נחשים קטנים מלופפים.

בתקופה הרומית הוא נקרא סבזיוס יופיטר וזוהה, משום מה, עם האל היהודי יהוה.
עם בוא הנצרות הופך סבזיוס, רוכב לוחם על סוס הנלחם בנחש, לסנט ג'ורג הקדוש הנלחם בדרכון, אל הרועים, העולים להרים הגבוהים בתחילת מאי. יש המזהים אותו עם זלמוקסיס הרומני. אחרים זיהו את זלמוקסיס עם דיוניסוס התרקי
 

דיוניסוס התרקי

סבאזיוס היה שם של דיוניסוס, שהיה אחד האלים העיקריים של התרקים, ויש אומרים שהגיע מהם. פולחן דיוניסוס התרקי דומה לבכחיות. "הטקס נערך בלילה בהרים לאור לפידים, מוזיקה קצבית, הקשות על קערות ברונזה, מצלתיים, חלילים, המאמינים השמיעו קריאות שמחה ופתחו בריקוד מעגלי סוער וזועם. הנשים התמסרו לריקודים הפראיים ולבשו בגדים מוזרים, ארוכים ומתנופפים, שנתפרו מעורות של שועלים ועליהם עורות של איילות, ייתכן וענדו קרניים. הם החזיקו בידיהן נחשים שהוקדשו לסאבזיוס ופגיונות, כשהיו מגיעות לאקסטזה היו תופסות בעלי חיים שנועדו להקרבה וקורעים אותם לגזרים, אוכלות את הבשר הנא, וזה השלים את ההזדהות עם האל. זה מה שקרה לאורפיאוס המסכן שנקלע לאחת האורגיות שלהן."
ההתנסות האקסטטית הפראית הייתה השראה לייעוד דתי, ריפוי ומתת של הגדת עתידות. הנבואה הייתה קשורה לפולחן של דיוניסוס ושבט הבסי היה ממנוה על האורקל שלו בפרפריקון, הנביאה חזתה את העתיד באקסטזה.
דיוניסוס נולד לאישה אדם ולאל שמיים, בתחילה לא ידע מי הוא ומהם כוחותיו, אך גדל להיות מה שהוא מתוך שיגעון, צער, וסבל, ולכן היה אל חומל, אל אדמה (כתוני) הקרוב לבני אדם. המיתוס שלו הסביר את המצב האנושי.
באתר סטרוסל בצפון המישור התרקי יש במת ריקוד מקודש לאורפיאוס בצד דרום של התל, וגת ומקדש לדיוניסוס בצד הצפוני של התל, הדרך הרוחנית של דיוניסוס (ירידה לצורך עליה) ושל אורפיאוס (היטהרות וזיכוך) השלימו זו את זו, ונקשרו זו בזו. אלו היו שתי הדרכים הרוחניות והאמונות המרכזיות של התרקים הקדומים, וייתכן שנוצרו על ידם.
הירידה של אורפיאוס לשאול מזכירה את זו של דיוניסוס, קריעת איבריו של אורפיאוס על ידי המאינדות יכולה להתפרש כפולחן דיוניסי, הביתור של האל. אך האיניציאציה הקשורה אליו היא בעלת אופי אחר לגמרי וממשיכה את המסורת של אפולו.



 

זלמוקסיס

הוא היה עבד של פיתגורס, למד ממנו את סודות הדרך הרוחנית, עזב לתרקיה והחל ללמד אנשים על האלמוות. זלמוקסיס עבר חניכה במסתורין של אלואסיס, הוא חזר לרומניה (ארצם של הדקים) עם פמליה נכבדת ובנה אולם משתאות. מלמד את האנשים על האפשרות לחיות לנצח.
לפי מירצה אילאדה זלמוקסיס מייצג טקסי מעבר, הוא היה פילוסוף, ויש רמזים לכך שהיה מונותאיסטי. לפי האגדה זלמוקסיס מופיע בדקיה ומציג עצמו כמורה, הוא מבקש שיקברו אותו בחיים ונעלם בדרך מסתורית, כשחוזר לאחר כמה שנים הוא אומר לכולם שקם לתחיה, והם מאמינים בו. בפעם השנייה הוא זורק עצמו על פגיונות תקועים בקרקע ומת, אלא שהדקים שזכו לראות את ה"נס" הראשון מאמינים שהוא יחזור מהמתים ובינתיים הוא שולט על העולם הבא. יש מלומדים רומנים בעיקר הטוענים שנוצרה מעין דת של זלמוקסיס, כוהן בשם deceneus קבע את החוקים, ביניהם הימנעות משתיית יין מופרזת. הדקים שלחו כל ארבע שנים שליח אליו, לעולם שמעבר.
 
הפולחן של זלמוקסיס היה קרוב למיסטריות היווניות וההלניסטיות, כנראה שמדובר בתסריט מיתי פולחני של מוות ושיבה לחיים מחדש. אדם נעשה בן אלמוות. המאפיין של הפולחן היה הסתתרות במערות תת קרקעיות, ולאחר מכן התגלות המלווה בנשף טקסי, הנצחת הנשמה ואמונה בקיום מלא אושר בעולם אחר.
לפי סטרבון, היסטוריון רומאי, זלמוקסיס למד מפיתגורס את דרך גרמי השמים, אסטרולוגיה ואמנות החיזוי. הוא נסע למצריים ולמד שם מאגיה, הפך לנביא ומגיקון. זלמוקסיס הפך לכוהן הגודל של האל הנכבד ביותר בתרקיה, מקורב למלך, אבל לבסוף פרש למערה בפסגת ההר הקדוש קוגאינון, "שם לא קיבל פני איש מלבד הלך ומשרתיו, ומאוחר יותר הוא נחשב לאל." הוא קבע צו אלוהי שאסור לאכול בשר, הטיף לטהרה והתעדנות. לפולחנו היה אופי פיתגוראיני והוא הובל על ידי מתבודדים ואנשים קדושים.
אפלטון אומר בדיאלוג
charmides שהוא היה מרפא בעל גישה הוליסטית, שריפא את הגוף והנפש.
בקבר באלכסנדרובה שעל הדנובה בבולגריה יש ציור של אדם ערום שנחשב לזלמוקסיס.
יש המזהים את זלמוקסיס עם סבזיוס, אלא שזלמוקסיס הוא האדם, המגיקן, המורה, ואילו סבזיוס הוא יותר אל רוכב, הקשור לאלים שבשמיים. 

 

אמונות התרקים בעולם שמעבר (לפי הממצאים במקדש סטרוסל):

התרקים האמינו באש, נחש, שמש. המסורות שלהם כללו מרוצי סוסים, הליכה על אש. לא היה להם מקדשים אלא מקומות מקודשים, סלעים שעליהם היו עורכים טקסים
התרקים האמינו בעולם שמעבר, ולכן הייתה חשיבות למסורות קבורה, במהלך הטקס הוקרב סוס, מפני שהסוס יודע את הדרך לעולם התחתון. בתוך הקבר הונחו מתנות הקשורות לחיים של האדם באותו עולם.
המת נשרף או נקרע לגזרים, העצמות הגדולות שורדות את השריפה ומושמות בכדים, המת נקבר בתומולוס שהוא גם מקדש, לעיתים הקבורה היא רק סמלית ואת הכדים שמים בשישה מקומות מסביב לתומולוס. במקדש עצמו שמו בצפון דברים לראש, בדרום חפצים לרגליים.
בכניסה לדלתות המקדשים התרקים מוצאים שלושה עיטורים שונים בשלושה משקופים לכל דלת. בחוץ מיאנדרות של נהר המסמלות את נהר הסטיכס. באמצע ביצה המסמלת לידה מחדש, בפנים פנינים שאולי מסמלות את הירח, את האוצר, את הנצח שאותו מחפשים, בעיקרון המספר שלוש הוא מספר מקודש: לאלוהות ירח יש שלושה מצבים, כשבשלושתם הוא אישה: זורח – נערה. מלא – אישה. מתחסר – זקנה. כשהירח חסר הוא בעולם התחתון

 
מאמרים על היסטוריה בולגרית:
בולגריה הפרהיסטורית
היסטוריה בולגריה
 
ארבע הטיולים הגדולים - הצטרפו לטיולי הרשמה - לחצו לקישור:
 
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו